חטיבה שלישית

המאבק באנטישמיות בעולם – היהודי בתווך מול שחורים, לבנים, ימין ושמאל

המאבק באנטישמיות עמד על סדר יומו של הרב במהלך כל שנות פעילותו הציבורית. בתחילת הקמתה של הליגה להגנה יהודית, היה זה הנושא העיקרי עמו התמודדה, כאשר שנאת היהודים גאתה בעיקר בקרב האוכלוסייה השחורה בניו יורק וגבתה מחיר כבד מהיהודים המפוחדים. יחסו של הרב לתופעה הייתה שונה בתכלית מזה של הממסד היהודי – הוא הבין כי הבכיינות והמסכנות, אותה ניסו לטפח במטרה לזכות לאהדת הגויים, אינם מולידים אלא בוז ותוספת שנאה. תחת זאת, יצר תדמית חדשה של יהודי, יהודי אשר אינו מגיש את הלחי השניה, אלא מחזיר אגרוף קמוץ בפניו של הגוי שתוקף אותו. יהודים רבים נחרדו מתדמית זו, והתגובות למראה בחורים יהודים המנופפים באלות ומתאמנים בנשק חם היו היסטריות. אולם זה לא הרתיע את הרב, כי אם להיפך. זה רק הוכיח עד כמה צדק באבחנתו, ולפיה היהודי כה הושפע ממצבו כמיעוט בקרב הגויים, מנמיכות קומתו וממעמדו כ"נקניק של השכונה", עד שהחל לפתח בקרבו תסמינים מדאיגים המנציחים את המצב, והמצב הגיע עד כדי שהתדמית הזו חדרה לתוך מבנה הדי. אן. איי שלו. כמובן, וכפי שנראה בגוף המאמרים, העמידה הזקופה כנגד האנטישמיות אינה אלא בגדר עזרה ראשונה – פתרון אמיתי נעוץ אך ורק בקיום היעוד אותו הועיד לנו בורא עולם – עזיבת בית הקברות ששמו גלות ועליה לארץ-ישראל לשם כינון חיים מלאים של תורה. בפרק הבא נדון ביחוד בנושא העליה, ואילו כאן נדון בהתמודדות המיידית עם האנטישמיות. כמובן, שלא ניתן לחתוך בסכין, וישנם מאמרים אשר מטבע הדברים עוסקים בשני הנושאים יחדיו.

המאמר הראשון, "יהודי מת בברוקלין", נכתב כתגובה לאירוע בו יהודי נרצח על-ידי שודד שחור-עור מכיוון שלא היה לו כסף לתת לו בשבת. התגובות היהודיות נעו בין התעקשות להמשיך לבנות את קראון הייטס לבין דיון על האפשרות להתיר לטלטל כסף בשבת לצורך מקרים שכאלו. הרב שם את כל אלו ללעג ומציע פתרונות יהודיים אמיתיים – שידעו הגויים כי היהודים מחזיקים בנשק ונכונים להשתמש בו לעת הצורך, והפתרון האמיתי כפי שהזכרנו – השלכת הגולה מעל פנינו ועליה לארץ-ישראל.

במאמר "כיצד מתמודדים מול נאצים" עובר הרב לאיום על היהודים מצד הימין הקיצוני בארה"ב, והוא מבהיר באופן חד-משמעי כי הפתרון לקבוצות מן הסוג הזה הוא אך ורק השמדה פיזית, ולא שום דבר אחר. תוך כך הוא מפריך את הטיעון ולפיו אין להתיחס לקבוצות שוליות, בהצביעו על כך שהמפלגה הנאצית בגרמניה אף היא הייתה קבוצה שולית ונלעגת בתחילת דרכה. הרב מבהיר גם כי עיקרון חופש הביטוי, המעוגן בחוקה האמריקאית, אינו קדוש עבורנו, וחיי יהודים קודמים אליו.

המאמר "פרחאן, בוא לפגוש יהודונים" פונה ללואי פרחאן, מטיף מוסלמי שחור, מגדולי שונאי-היהודים בארה"ב, בשפה שהוא מכיר, בכדי להראות שלא כל היהודים הינם נמושות, המצדיקים את אותו בוז אשר חשים כלפיהם כה רבים מבני אוכלוסיית השחורים, מעריצי פרחאן ודומיו.

ב"יום בהיר אחד בקליפורניה" מתאר הרב את אותם יהודים מתבוללים, אשר כה שואפים להתמזג באוכלוסייה הכללית, עד שבאה המציאות וטופחת על פניהם, שכן הנוצרים אינם מעונינים בהתמזגות ובשילוב. הם דווקא נאמנים לדתם ולאמונתם, והרב קורא ליהודים לשוב אף הם לאמונתם ולחדול מניסיונות ההשתלבות.

המאמר האחרון, "האם אתה מאזין, יהודי", מתאר בעגמומיות את מצב היהודי בארה"ב בין הפטיש לסדן, בין קהילה של שחורים שונאי-יהודים לבין לבנים בני המעמד הנמוך, יו בהיר אשר בבוא היום יהוו סכנה גדולה אף יותר, כאשר את שנאתם המופנית כיום כלפי השחורים, יפנו כלפי היהודים. והיהודים שבתווך – אלו משלים את עצמם שיוכלו "להסתדר", שכן הם "אמריקאים מן המנין" – וארץ-ישראל תובעת את עלבונה. בכך אנחנו עוברים לחטיבה הבאה, המתמקדת בחובת העליה לארץ.