חטיבה שניה

חטיבה שניה

 יהדות ארה"ב – אל מול הזיוף – תוכחה כנגד רפורמים, קונסרבטיבים, מודרדוקסים וגם אורתודוקסים

 חטיבה זו עוסקת בעניין הזהות היהודית של יהודי ארה"ב, זהות אשר עומעמה עם השנים הרבות בהן שהה היהודי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בארץ החופש וההפקרות. הרב ידע היטב לנתח את שורשי אובדן הזהות היהודית ואת הדרך היחידה לשיקומה – חזרה ליהדות השורשית והישנה, אותה יהדות אשר הוזנחה ב"עולם החדש", כפי שנהגו לקרוא מתישבי אמריקה לארצם. אותה יהדות שורשית ירדה לטמיון בקרב רובו המוחץ של יהודי אמריקה מכיוון שבמרוצתם להשתלב ולהיטמע בחברה הכללית, הם חששו פן תביך אותם אל מול הרוב הגויי. יותר מכל רצו היהודים באמריקה להיטמע ולהפוך לחלק מהאומה האמריקאית ולא להתבלט בשונותם לעומת שאר האוכלוסיה. שאיפה זו – היא אשר קברה את יהדותם. ראשי הציבור היהודי בארה"ב היו מגדולי המתבוללים המנוכרים ליהדותם, וכאשר כך נראים הרועים – לא קשה לדמיין מה יעלה בגורל הצאן. הרב הוביל מהפכה תודעתית בעיקר, אך לא רק, בקרב הצעירים היהודים של אותה תקופה, אשר רבים מהם החלו, בזכות המסרים של הרב ובזכות פעילותו הציבורית, לשוב לצור מחצבתם. בעידן של אידיאליזם, של מסירות נפש של צעירים למען כל מיני מטרות, היה הנוער היהודי, הנטול כל ידע לגבי מורשתו, לטרף קל עבור קבוצות שמאל רדיקליות בארה"ב, אשר גייסו את הנוער היהודי התוהה והבוהה לכל מטרה בעלת ניחוח שמאלני ואנטי-יהודי – זכויות השחורים, התנגדות למלחמת וייטנאם, מאבקים של כל מיני עמים למען "חירותם", ונצפו אף לא מעט יהודים, כולל מפורסמים, בחזית מאבקם של "הפלשתינאים המדוכאים" ב"אימפריאליזם הציוני". הרב העלה לכותרות את מצוקתם של יהודי ברה"מ, ובכך העניק לאותו נוער הצמא למטרה ראויה להיאבק למענה תחליף יהודי, ורבים החלו את תהליך חזרתם ליהדות במסגרת אותו מאבק. החטיבה הבאה תעסוק ביהודי ברה"מ, ואילו חטיבה זו תעסוק בזהות היהודית של יהודי ארה"ב.

סקירה קצרה של תוכן המאמרים

 המאמר הראשון, "הילד", נכתב עוד בשנת 1964, ארבע שנים לפני שהרב החל בפעילותו הציבורית, מה שאומר שאז טרם היה מפורסם, למעט אלו שהכירו אותו ככותב מאמרים בעיתון. שם הוא מעמיד את האב על חובותיו כלפי בנו, על הדרך לבחור מוסד לימודים שיעניק לבנו חינוך יהודי אמיתי, ועל החובה של האב לעמוד על המשמר ולא לסמוך בעיניים עצומות על כל מוסד שיהיה.

 המאמר השני, "המלכה התשושה", הינו תוכחה כלפי הקהילה היהודית האמידה והעשירה בארה"ב, אשר מוצאת כסף רב לכל מיני מטרות, אולם את המטרה החשובה היותר – העמדת עתודה של תלמידי חכמים אשר ינהיגו את הדור הבא, היא מזניחה מתוך פשיעה. כתוצאה מכך, זוכים אברכי הכוללים לקצבה זעומה, ונשותיהם – במקום להתרכז בגידול הבית, נאלצות לשאת על גבן השחוח גם את עול הפרנסה.

 במאמר הבא, "גרבר", מתגלה הרב בכישרונו הספרותי לקחת מאורע נקודתי ולנתח באמצעותו דפוסים של הלכי-רוח המצויים בקרב מיליוני יהודים. באמצעות הומור שנון, הוא מעלה על שולחן הניתוחים את דמותו של אותו יהודי, אשר מתעקש על יהדותו משום שהוא חייב להפגין אותה כלפי הגוי, אולם כשנשאל אותו מה מכילה אותה יהדות, תשובתו תהיה ריקה ונבובה. כנגד זה, מעלה הרב על נס את היהדות האמיתית, השורשית, של אמונה וביטחון בה' ושל דקדוק בקיום מצוותיו.

 המאמר "מה מריץ את ברני" הינו אצבע מאשימה כלפי הממסד היהודי על שוד המורשת היהודית מדורות של יהודים, עד שהצעיר היהודי הממוצע בארה"ב אינו מוצא פסול בנישואי תערובת, וכאשר אותו ממסד מזדעק כנגד התופעה, הוא נשמע מבולבל, נבוך וחסר היגיון. כנגדם מציב הרב את הסיבה האמיתית לזהות היהודית – התורה והמצוות, אשר רק הם יכולים לתת לו תכלית וסיבה לא להתחתן עם גויה.

 "המושכל הראשון" הינו מאמר, המתאר את הסתירה בין ערכי התורה לאלו שגדלו על ברכיהם יהודי ארה"ב השרויים בחברה המערבית. הרב מזהיר מפני הניסיון הנואל להכפיף את תורת ה' למושגי בני-האדם.

 "על נברשות ופאות נוכריות" הינו כתב-האשמה נוסף – הפעם כנגד יהודים שומרי מצוות, "אורתודוקסים", אשר הפכו את היהדות למערכת פולחנית ורוקנו אותה ממשמעותה האמיתית באופן גס ובוטה. הרב מעמיד את היהדות כפי שהיא באמת, כמערכת רעיונית, אשר המצוות המעשיות מהוות את ביטוייה החיצוני של אותה מערכת.

 המאמר "קשרים – בונד'ס" מעלה נקודה כאובה בקרב יהודי ארה"ב, ולפיה גם יהודים הנחשבים לתומכי ישראל מובהקים ואף כאלו המזוהים עם עמדות ה"ימין" יכולים להיות נשואים לגויות, והם אינם רואים בכך משום בעיה. הרב מכריז בברור, כי ישועה לישראל לא תבוא מאותם מתבוללים, ושום כמות של כסף אותו הם תורמים ומתרימים עבור ישראל לא תכפר על העוון הנורא.

 אף שני המאמרים האחרונים שבחטיבה זו עוסקים בבעיית ההתבוללות. במאמר "מסר דחוף ליהודי הצעיר – אל תיפגש עם גויים" פונה הרב ליהודי העומד להתבולל ומלמד אותו כמה תובנות חשובות על החיים בכלל ועל משמעותה של אחריות ורצינות, העומדים בניגוד לאותם ערכים מערביים אשר ספג, של "זכותו לעשות כרצונו" ושל "אהבה" שאינה אלא תשוקה חייתית חסרת רסן. המאמר שאחריו, "מכתב לבן הזוג הגוי" הינו מסמך מרגש, אשר מעמיד את העיקר של הכבוד וההערכמהה בין בני אדם כבסיס אמיתי לקשר, הרבה מעבר למה שהעולם המערבי קורה לו "אהבה". כתוצאה מכך, מראה הרב עד כמה בזוי הוא אותו יהודי (או יהודיה) המעוניין להתבולל ולשם כך מבקש מבן הזוג הגוי לעבור גיור מזויף. אין כאן לא כבוד, לא הערכה, ואם יש כאן אהבה – היא אינה אלא אהבה עצמית.