חשבון נפש פנימי

חשבון נפש פנימי

 "ובערת הרע מקרבך" (דברים י"ג, ו'). 

 "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים!" (בבא מציעא ק"ז :).

 המצווה להוכיח את אחינו היהודים באמצעות ביקורת בונה מתוך אהבה ומתוך שאיפה כנה להביא לידי שינוי חיובי – מצווה זו מהווה עקרון בסיסי ביהדות. על אף מאמצי המודרדוקסים לעוות את יסוד היסודות של היהדות, נשארת בעינה האמת, ולפיה יהודים – אשר אינם מנסים לגייר גויים ואינם מפעילים מיסיון כלפיהם – מכל מקום מוטלת עליהם חובה שלא לאפשר לאחיהם היהודים לסטות מדרך ה', פן יבולע רע לכל היהודים יחדיו, וכולם כאחד יענשו מחמת זעם ה' אלקי ישראל.

 על אף זאת, נוצר מצב בו בעקבות אותה חובה – כמו שקורה עם שאר המצוות אשר מעוותות ומסולפות – אותה חובה מולידה לעיתים עיוורון במודע או לעיתים בתת-מודע, וחמור מכך – חוסר נכונות להתבונן בחסרונותינו שלנו. קבוצת האנשים הנקראת "קהילת בני התורה" במקרים רבים מדי אינה מעוניינת לראות נגעים – ולעיתים מדובר בנגעים רציניים ומעוררי חלחלה – כשמדובר בעור גופה שלה. ואין חולק על כך שקיום המצווה לבער את הרע "מקרבנו" מתחיל בישות הקרובה אלינו ביותר – בעצמנו. ואין חולק על כך שאיננו רשאים להסתפק בלבקר אחרים – וכמה שלעיתים זה קל ו"מהנה" – מבלי לבער את הרע ההרסני שנמצא בקרבנו שלנו.

 וישנן בקרבה של קהילת בני התורה עוולות, עוולות קשות ומכוערות אשר מחובתנו לבער גם מצד עצמן וגם בשל העובדה שהרושם הנוצר מהן לעיתים זועק לשמים עשרת מונים מאשר אילו הדברים נעשו בידי בורים או אפילו בידי רשעים. ומבין כל אותן עוולות, אינני מצליח לחשוב על דבר יותר מכוער מאשר גורלן המר של נשים כה רבות בקרב האוכלוסייה הדתית, נשים הנתונות לחסדיהם של בעלים אשר מסרבים להעניק להם גט בלא שישלמו להם סכום כסף גדול.

 התורה דורשת בראש ובראשונה עשיית צדק. והמחזה המזעזע של אלפי נשים דתיות הנתונות לחסדיהם של גברים – ובמקרים רבים מדי מדובר באנשים דתיים ואף למדנים – מחזה זה זועק לשמים את ההפך הגמור מרצון התורה – חוסר צדק, כיעור, רוע! האם יעלה על הדעת שהתורה או חז"ל מעוניינים שנשים לנצח תהיינה אלמנות חיות, שתישלל מהן כל הזדמנות לזכות באושר ובסיפוק בחייהן, וזאת בעטיים של אנשים בלתי מוסריים, הגם שהם מוגדרים כ"דתיים"? אינני מצליח להעלות על דעתי מציאות של אדם יותר לא דתי מאותו אדם – אף כי ספר בידו וזקן עוטה את פניו – אשר מסרב לשחרר את אשתו, אותה אינו אוהב ואף אינו מכבד, והוא מבכר תחת זאת לדרוש סכומי כסף אדירים בתמורה לשחרורה מהגיהנום הפיזי והרגשי בו היא שרויה. בכל מקום אחר היה אדם כזה יושב בכלא בעוון סחיטה. בחוגים הדתיים בהם אנו מצויים, הוא מורשה להישאר כחבר נכבד בכולל, קוראים לו לעלות לתורה, והוא משמר את מקומו בקרב חברי הקהילה היראים.

 ללא ספק, מחובתו של בית הדין לדאוג לכך שהצדק יעשה. וללא ספק, מחובתו של בית הדין לנסות להשכין שלום ואחווה בין בני הזוג. וללא ספק, מחובתו של בית הדין לטפל בעניינים הקשורים לביות נישואין באופן מהיר ונמרץ וללא עינוי הדין השכיח במקרים כה רבים בזמננו. וללא ספק, כאשר ניכר לעין שלא ניתן להציל את הנישואין הללו, מחובתו של בית הדין לכתוב גט ולדאוג לכך ששני הצדדים ימלאו בזריזות את תפקידם בתהליך. וללא ספק, מחובתם של הדיינים ושל בית הדין לעמוד על כך שבעל או אישה אשר מסרבים למלא את הפסק, יוכרחו לעשות כן, ולא – תוטל על הסרבן מערכת של עונשים. וללא ספק, כאשר בעל מתוך ציניות או אכזריות או חמדנות מסרב לבצע את פסק בית הדין, מוטל על בית הדין להשתמש בכל הנשק ההלכתי הנמצא ברשותו על-מנת שחייו של אותו בעל יהפכו לבלתי נסבלים עד שיציית לפסק ויקיים את חובתו. וללא ספק משמעות הדברים הינה שהוא יגונה בפומבי ויושפל ויסולק מכל מעמד או תפקיד ומכל הכרה ציבורית, וכן מכל מגע חברתי. וללא ספק, שמו של אותו אדם יפורסם בקרב כל הקהילות אליהן הוא עשוי לנסות ולהימלט בכדי להתחמק מנשיאה בתוצאות של חוליו. וללא ספק, במידה והפעולות הללו לא תצלחנה להניא את אותו רשע מרשעותו ומטפשותו, יוביל הדבר למוצא האחרון, לפעולה אשר בוודאי תניא אותו – הכאה פיזית.

 הרי יש לדעת, שבעלים סדיסטים אשר באכזריות ממיטים על נשותיהם שנים של חיי גיהנום – בעלים כאלו הינם בסופו של דבר מוגי לב. שכן רק אנשים מוגי לב מסוגלים לתת פורקן לחולשותיהם שלהם באמצעות גרימת סבל לאלו הלכודים אשר אין באפשרותם להשיב מלחמה. ואנשים מוגי לב – אשר מעצם טבעם פוחדים מפני אחרים – בוודאי תאחזם חרדה מפני הכאות פיזיות, עד שללא שהות יתרה יסכימו לשחרר את קורבנותיהם, בטרם יפלו קרבן בפני אחרים.

 מזמן כבר הגיע הזמן ליצירת מהלך מהיר וישיר אשר יכפה על מוגי הלב הדתיים לשחרר את קרבנותיהם. בתי הדין חייבים לשלב ידיים עם קבוצה אשר תוציא את הצדק לפועל . לא נזדקק ליותר ממספר דוגמאות בכדי לשים קץ לחרפה ולחוסר הצדק של נשים הכלואות במאסר עולם על-ידי בעלים מוגי לב וסדיסטים, השוכנים במקרים רבים מדי בקרב אוהלה של תורה . אותו אוהל חייב להקיא אותם מקרבו. אין בו מקום עבורם. ועל רבני הקהילות לדעת, כי המצב השורר כעת, ובו מערכת "נישואין" אכזרית וסדיסטית לא רק שהורס את אותן נשים המהוות לו קרבן, אלא שהוא גם נושא בחובו חילול ה' נוראי.

 ואם כבר דיברנו על הצורך בחשבון נפש פנימי, תורשה לנו הערה נוספת...

 הזעקות והמחאות אשר פרצו בקרב היהדות הדתית בשל מגוון הפרצות והבזיונות כנגד הקדוש והיקר אשר מתרחשות בישראל – הנסיונות להמעיט את אופיה היהודי של המדינה והמסע לחילונה ולהתגויותה של ישראל – למחאות ולזיקות אלו ישנו בוודאי יסוד של אמת, אולם הן נשמעות חלולות. השבת מחוללת? פריצות מכוערת מוצגת בראש חוצות? גיור מזויף מקבל הכשר וגויים נחשבים בעקבותיו ליהודים? היהדות נתונה לחסדיהם של המתיוונים אשר שואפים לעוותה ואחר-כך להשמידה? הכל נכון, אולם את מי יש להאשים? האם רק את השמאלנים והחילונים? האם אלו בעיות שנוצרו מאליהן ולנו אין חלק בהיוווצרותן? האם היהודי הנינוח מבורו פארק ומפלטבוש ומונסי וטינק וסטייטן איילנד ולוס אנג'לס ודטרויט וגולדרס גרין וטורונטו אשר ממקום מושבו בבית הכנסת, בשטיבל, בבית המדרש ובבית מגוריו היקר תוקף בחמת זעם את ישראל – האם אי פעם העלה על דעתו כיצד יכלה המציאות בישראל להיות אחרת אילו הוא היה שם? אם תחת לשבת על סירי הבשר הכשרים למהדרין של הגלות היה היהודי הדתי מציית למצוות ישוב ארץ-ישראל; אם מאות אלפי היהודים הדתיים שבחוץ לארץ היו שבים הביתה – לקושי ולחוסר נוחות ולקיומה של המצווה – אזי היה מתחולל בישראל שינוי מהפכני! היינו חוזים בעלייה אדירה בכח הפוליטי של הדתיים, מה שהיה משנה לחלוטין את פניה של ישראל.

 אך לא. קל בהרבה ליהנות מהחיים הטובים ולתקוף את שולמית אלוני מהמחוזות "היהודים" החדשים בהרי הקטסקילס . וכך אלוני וכנופיית הארבעה שלה יושבים עמה בכנסת, כמו גם עשרות חברי-כנסת אנטי-דתיים נוספים, ומכיוון שהם נמצאים כאן בישראל, הכח נמצא בידם. וסירי הבשר הכשרים למהדרין באמריקה ממשיכים להכיל את בעלי הצדקות המעושה עם זקן ופאות אשר בצדקנותם מפנים אצבע מאשימה כלפי החילונים וכלפי הלוחמים נגד הדת במדינה הציונית.

 כדאי שבעלי הזקן והפאות כמו גם המודרדוקסים יפסיקו להתלונן על המצב בישראל, שכן ביכולתם לשנות אותו, אולם הם חסרים את האומץ ואת הכנות הנדרשים לכך.

 "ובערת הרע מקרבך". אכן, מקרבך.