יהודי, גוי, יהדות והגינות

יהודי, גוי, יהדות והגינות

 "דרך־שקר הסר ממני ותורתך חנני... סלית כל־שוגים מחקיך כי־שקר תרמיתם" (תהילים קי"ט, כ"ט; שם קי"ח). 

 לא לחינם אמרו רבותינו כי חותמו של הקב"ה אמת, שכן האמת ורק היא הינה אור לרגלינו, היא הנותנת משמעות וכיוון לחיינו. האמת מוליכה אותנו בשביל הנכון בכדי שנדע לאן פנינו מועדות, ומה יעודנו בחיים. ואם האמת היא אכן מקור האור המוליך אותנו, אזי השקר הינו החושך והבלבול האופפים את המטייל חסר הישע, אשר איבד את דרכו וכולו מהוסס, נע ונד כקין נצחי, תמיד ללא מצפן, ללא דרך, ללא ידיעה.

 ואותה אמת הינה הקרבן הנצחי של האדם אותו היא שואפת להדריך! שכן אף כי האמת הינה אור, לעיתים מדובר באור מכאיב, כזה שאנו נוהגים לעמעם ולכבות, בהעדיפנו את הבלבול של השקר על כל אשליותיו הנוחות והחשוכות, מבלי שנדע כי אלו מקדמות הרס. הדברים נוגעים לכל תחומי החיים, אפילו, או יותר נכון במיוחד, למושגי התורה האדירים, אשר הם לבדם מהווים את הסיבה לבריאת העולם ולקיומנו בו.

 האמיתות התורניות הינן קרבנות יומיומיים של אנשים מרושעים ונוראיים, כמו גם של בורים וכאלו השרויים בפחד נורא. אולם המציאות מוכיחה, כי קרבנותיה של האמת הינם בדיוק אלו אשר הורגים אותה. כי הם מעמעמים את אותו האור אשר בסופו של דבר יוביל אותם למטרת הבריאה אשר ה' קבע ואותה הוא דורש מבני-האדם. אלו אשר מענים את מושגי התורה על-ידי שהם מעוותים ומעקמים ומשפצים אותם מחדש, אלו הכורים בור בכדי לקבור בתוכו את האמיתות התורניות – למעשה הינם כורים את הבור שבו הם עצמם יפלו בסופו של דבר.

 אין חטא גדול יותר מסילוף האמת. שכן אדם כזה מוסר את שקריו לאחרים, לדורות, והוא נעשה בכך לנביא השקר אשר מרמה את היהודי כשהוא מחלל את בריאת ה', וזו המחלה והפשע של דורנו, זהו האיידס הרוחני של זמננו.

 הם מתאגדים יחדיו, אותו צבא ארחי-פרחי הנושא אל-על את דגל השקר. היהודים האמריקאים, הבורים מהשמאל וההנהגה היהודית הליברלית; הרבאייס הרפורמים והקונסרבטיבים אשר מזלם הגדול הינו שבני הקהילה שלהם בורים אף יותר מהם; המודרדוקסים – ללא יכולת להודות ולקבל על עצמם עול מלכות שמים, אשר מוכנים, על-כן, להצטרף לאחרים מתוך ניסיון נואש לעוות ולקבור אמיתות תורניות; והיהודי הפשוט, אשר בהעדר כל ידע, מובל אחר "מנהיגיו" לטרגדיית השקר. הם חיים באושר באותה גלות בה סיר הבשר גולש על גדותיו בבשר – טרף או גלאט – הם כולם חיים בעולם של גויים, נהנים מכל רגע של חומרנות שיש לאותו עולם להציע, בה בשעה שהם רועדים מעצם המחשבה שיגורשו קדמה מאותו גן עדן גויי.

 וכך, נוצר בקרבם צורך אובססיבי, נואש, להכריז על כך שהיהדות קובעת כי גוי ויהודי הינם שווי-ערך. אולם למרות הניסיונות העיקשים ביותר לשכנע את עצמם שה' אכן הופיע בסיני בדמותו של תומס ג'פרסון כדי לתת ליהודים תורה העשויה משוויון בין יהודי לגוי, הצליח נחש אחד לחדור ולהתגלש לתוך אותו הגן ולצעוק – שקר! הבלים! היהדות מבדילה, מפרידה ומכריזה על השניים כשונים ובעלי מעמד בלתי-שווה.

 אותו נחש – הכהניזם – הינו אויבם של יהודי החומרנות, השקר בן-זמננו, ויש להילחם בו באמצעות כל שקר מחוכם ולמדני העומד לרשותם. ועל-כן הם ניצבים – בכל הצורות והדגמים, חילונים ו"דתיים", שמאלנים-ליברלים ורפורמים-קונסרבטיבים; מתונים ומודרדוקסים – כולם יחדיו בכדי להוכיח כי אור התורה אכן הינו חושך, שהדמוקרטיה הינה היהדות, שהגוי והיהודי הינם זהים ושווים, בעלי מעמד שווה וזכויות שוות, ושרק נחשים ונאצים טוענים אחרת.

 כמה שהוא עצום, אותו זיוף מכוון, אותה בורות ואותו גיבוב דברים ללא הקשר אשר כל-כך מאפיין אותם! הם נמנעים ומתחמקים מהסוגיה; הם מציגים אותה באופן שקרי ומוטעה; הם משקרים, מרמים, בורחים באימה מפני עימות כנה. שימו לב להצהרת העצמאות של השקר והבורות –

היהדות פוסלת כל אמונה דוחה, לפיה יהודים וגויים הינם שונים מבחינה מהותית. אדם נברא בצלם אלוקים – כל בני האדם. שלום הינו הערך החשוב ביותר בעולם. התורה קובעת כי עלינו לאהוב את הזר ולא לענות אותו, שעלינו להעניק לו יחס של שווה. דמוקרטיה ושוויון הינם ערכי יסוד ביהדות.

       כבר מזמן הגיע הזמן שתינתן תשובה ממוקדת, מוסמכת, הלכתית לכל אותם הבלים, דברים חסרי הקשר לעניין, התחמקויות וזיוף מושגים. הגיע הזמן להשליך את הזיוף ואת בן-זוגו, הבערות, אל מחוץ למקדש האמת היהודית. הגיע הזמן לדון בכללות השקפת התורה ביחס למקומו של הלא-יהודי בחברה התורנית, במדינת התורה.

 כאשר ה' הודיע למשה כי הוא מתכוון לשחרר את היהודים משעבוד מצרים, הוא לא העניק להם חופש בכדי שילכו משם לכל מקום שליבם חפץ. בורו פארק. או גולדרס גרין. או טורונטו או אליזבט. תחת זאת, אמר להם את המילים הבאות – "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן־הארץ ההוא אל־ארץ טובה ורחבה אל־ארץ זבת חלב ודבש אל־מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי" (שמות ג', ח').

 ולאור היסוד הזה, כבר מזמן הגיע הזמן שיהודים, ובעיקר יהודים אורתודוקסים, יהיו כנים. יהיו דתיים.

 היהדות איננה דת רק עבור יחידים. היא אמונה שבמרכזה אומה, רעיון שהינו משותף לכל היהודים כיחידים וכקבוצה, אשר במסגרתו ברית איתנה בין ה' לישראל ליצירת "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שם י"ט, ו'). במילה אחת, ה' שאף ליצור חברה תורנית נבדלת, ויותר מכך.

 היהדות הינה בנוסף לכך גם אמונה שבמרכזה ארץ, דבר הנובע באופן טבעי מהתרכזותה סביב אומה. שכן אם ה' מעוניין שהיהודים יחיו כקבוצה וייצרו עם מיוחד, קדוש, הרי מובן הדבר שזה יכול להיעשות אך ורק אם יחיו בארץ יחידה, מיוחדת משלהם, מבודדת מהגויים ומהשפעותיהם הזרות אשר יכולות להשפיע ובהכרח תשפענה ותשחתנה את ההיבדלות המוחלטת של החברה, בה ה' חפץ.

 ובכן, אומר משה לישראל – "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה" (דברים ד', ה'). ושוב – "ואתי צוה ה' בעת ההוא ללמד אתכם חקים ומשפטים, לעשתכם אתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה" (שם י"ד).

 ואלו דברי המפרשים –

 " כי הקדוש ברוך הוא אמר למשה שני דברים, שירד להצילו מיד מצרים, והיה אפשר שיצילם מידם בארץ גושן עצמה או קרוב משם, אבל הבטיח עוד להעלותו מן הארץ ההיא כולה אל מקום הכנעני" (רמב"ן על שמות ג', י"ב).

 ועוד – " כי השם ידע שלא יוכלו לעשות מצותיו כראוי, והם בארצות המושלים בהם" (אבן עזרא על דברים ד', י').

 ועוד – "ובהיות שבעבדותנו לא היינו יכולים לקנות השלמות המכוון מאתו הפליא לעשות להוציאנו ולהביא אותנו אל הארץ שנוכל לקנות בה אותה השלמות" (ספורנו על דברים ו', כ"א).

 הרעיון ברור. ה', ברצותו ליצור מציאות מושלמת של חברה ושל חיים במסגרתה, ידע, כי בתור מיעוט בארץ לא להם, לא רק שיהיה זה בלתי אפשרי עבורם ליצור חוקים לאומיים ומבנים חברתיים המותאמים לחברה היהודית, כי אם אפילו היחיד בסופו של דבר יושפע על-ידי תרבות הרוב ובעקבות כך הוא יעקם את אותה ישרות הקיימת בתורה כשהיא נלמדת ומתקיימת בשלמות. לעולם הוא לא יצליח לשמור כראוי את חוקי התורה. וזו ללא ספק כוונתו של אותו ספרי מדהים (עקב מ"ג) כפי שמביאו רש"י בפרושו לדברים י"א, י"ח –

 "אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצות, הניחו תפילין, עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו".

 השאלה מזדקרת לנגד עינינו – זו הסיבה אשר בגינה מוטל על היהודי לקיים את המצוות בגלות? כדי שהן לא תראינה זרות בעיניו כשישוב? מדוע לא נאמר שאנו מצווים לקיים את המצוות מהסיבה הפשוטה שכל מצוות עשה שאינה תלויה בארץ חלה על היהודי בכל מקום בו הוא נמצא? התשובה לכך ברורה – המצוות ניתנו אך ורק בשביל שתקוימנה בארץ-ישראל, שכן רק שם ניתן לקיימן כראוי ובשלמות, בדרך היחידה בה ה' היה מעוניין. רק שם יוכל היהודי לבנות חברה יהודית בשלמותה ללא שתושחת על-ידי מושגים גויים. והסיבה היחידה שישנה לקיים את אותן מצוות בגלות אכן הינה על-מנת שלא נשכח אותן לכשנשוב לארץ-ישראל.

 ועל-כן, אחר שידענו שה' חפץ ביצירת חיים יהודיים יחודיים, מלאים, טהורים ושלמים – איזה מין שרלטן או דמגוג הוא זה אשר יטען כי אחר כל זאת הוא יסמיך את העם להצביע האם הוא מעוניין בכזו מדינה או לא, והוא יתיר ללא-יהודי, המצוי לחלוטין מחוץ להווי היהודי ולמחויבויות היהודיות, שתהיה לו אמירה כלשהי ביחס לתפקודה?

 ארץ-ישראל כשמה כן היא – ארצו של ישראל, דהיינו ארצו של העם ששמו ישראל, בדיוק כפי שמואב הייתה ארצו של העם המואבי ואדום הייתה ארץ האדומי. ארץ במובן הזה משמשת כבית וככלי לעם, אליו הוא יצוק תוכן של סגנון חיים יחודי ונבדל משלו. מעולם לא היה אזרח לא-אדומי באדום כפי שמי שאינו פלשתי מעולם לא היה אזרח פלשת ולא הותרה לו שום אמירה ביחס לאופייה הלאומי והסוגיות הלאומיות אשר עמדו על הפרק.

 מסיבה זו אומרת התורה בברור – "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא־אחיך הוא" (דברים י"ז, ט"ו). אולם בגמרא מבואר, שעל אף שהפסוק מדבר על מינוי מלך, ההלכה למעשה מרחיקת לכת הרבה יותר. והפסק התלמודי המובא בפנינו על-ידי הרמב"ם הינו כדלקמן –

 "לא למלכות בלבד אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא... אפילו ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות, ואין צריך לומר דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל... כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך" (רמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק א' הלכה ד').

 לא, זה לא בדיוק דמוקרטיה ושוויון, ואין לי ולו צל של ספק שאותה תערובת של בורים, גמדים וזייפנים היו רודפים את הרמב"ם עד חורמה אילו חי כיום והיה מביע את אותן דעות מיושנות, פשיסטיות ונאציות.

חלק שני

 ובכן, הגיע הזמן לשים קץ לכל אותן סיסמאות נבובות ולא רלוונטיות ולכל אותן התחמקויות. קץ לשקרים של אותם יהודים מבוהלים החל ברפורמים ובאתאיסטים וכלה במודרדוקסים. הערך החשוב ביותר הינו השלום? כמובן, ואיזו שייכות יש לזה ולו למשהו מהדברים שאני מדבר עליהם? כמובן, התורה מעוניינת בשלום בין יהודים לגויים, וכמובן – רבן יוחנן בן זכאי הקדים שלום אפילו לגוי בשוק , ו...מה בכך? היהודי מקדם את פני הגוי בשלום, אך לא כאזרח. לא כמי שיש לו זכות לאמירה לאומית כלשהי במדינה היהודית. ולאויב – אף לא שלום!

 שלום? הסכת ושמע מה הם התנאים לשלום אשר במסגרתם יוכל גוי הרוצה בכך להישאר בארץ-ישראל.

 "כי־תקרב אל־עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. והיה אם־שלום תענך ופתחה לך והיה כל־העם הנמצא־בה יהיו לך למס ועבדוך" (דברים כ', י'-י"א).

 זה השלום ואלו הם התנאים. גוי אשר מעוניין להישאר בארץ של עם ישראל, של העם היהודי, מוזמן לקבל על עצמו את המעמד של גר תושב. גר, המורשה לשכון כאן כתושב, אך לעולם ללא אזרחות, לעולם ללא זכות כלשהי להשפיע ולו במשהו על התנהלות המדינה.

 אז, על כל המשתמע מכך, אסור יהיה לנהוג בו יחס משפיל ומבזה, ואסור יהיה לענותו. אז, על כל המשתמע מכך, יהיה מוטל עלינו להתיחס אליו בהגינות, בטוב לב, לרפא את חוליו ולתמוך בצרכיו. אז, יהיה מוטל עלינו לנהוג בו באותו טוב לב שהיינו נוהגים כלפי כל בן אדם הגון שאינו יהודי אילו חיינו בגולה מחוץ לארץ-ישראל.

 אז הוא יהיה זכאי לזכויות אישיות, כלכליות, תרבותיות, דתיות וחברתיות (ואף אלו במסגרת מגבלות מסוימות). אולם זכויות לאומיות, הזכות להשפיע במשהו על המבנה, על אופייה של המדינה – לעולם לא!

 ובהחלט לא יינתן דבר אפילו ממה שהזכרנו לאחד שאינו מקבל על עצמו את הריבונות היהודית על הארץ, ואת העבדות והמיסים הנלווים לכך. ועל אחת כמה וכמה לעולם לא יינתן דבר לגוי שהוא אויב, שטוען שהארץ באמת שייכת לו, שמכריז על זכותו לקחת אותה בחזרה באמצעות מלחמה, או לחילופין באמצעות ריבוי טבעי ודמוקרטיה!

 כל בני האדם נבראו בצלם אלוקים ? בהחלט, ומה לזה ולדבר ממה שאני אומר? והאם הגרמנים, תומכי היטלר, הנאצים לא נבראו בצלם אלוקים? וסטלין? וג'נג'יס חאן? ועמלק? והמופתי? כמובן שהם נבראו כן, אולם השאלה הנשאלת הינה – מה הם עשו לאותו צלם? כיצד קיבלו או דחו את חוקי האלוקים וְצִוֻּיָו וכיצד באמצעות מעשיהם הם ביזו את אותו צלם?

 אפילו יהודי – עם אותה אהבה נוספת לה זכה, בהיותו בנו הנבחר של ה' – יכול להביא על עצמו עונש בבית דין משום שהפר את חוקי התורה ופגם בצלם. על אחת כמה וכמה גוי שהינו אויב של העם היהודי וכתוצאה מכך, של ה'.

 ועוד נקודה אחת אחרונה, הברברת הצרחנית של אותם בורים וסלפנים ביחס למושג של "הֵַגּר".

 "הגר". האם היה אי פעם מושג תורני אשר במזיד ומתוך חוסר אונים נתעוות ונתעקם כמו המושג הזה? כל בור וכל יהודי בעל ראש חלול אשר נתברך אפילו במקצת ממידת היהירות – יהירותו של הטיפש – זועק בקול גדול את זעקתו של "הגר". המושג זוכה לתהודה מעל כל בימה עליו יושב רבאיי רמאי. הוא מועלה על הכתב תוך תרועת ניצחון במאמרי מערכת ובטורים של ממלכת השקר – התקשורת. הוא מקבל ביטוי של כובד ראש מפי אינטלקטואלים יהודים שמאלנים ומפי מנהלים ודירקטורים מעשני-מקטרת של הפדרציות והמועצות, אנשים אשר לא יזהו מושג יהודי אילו היה נופל עליהם כמו התפוח של ניוטון.

 אז הבה נראה פעם אחת ולתמיד למה התורה מתכוונת באמת כשהיא מזכירה את "הגר".

 "וגר לא־תונה ולא תלחצנו, כי־גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ב, כ').

 בהקשר לפסוק הזה, מובא בספר החינוך (מצווה ס"ג) –

 "שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האומות שנתגייר ונכנס בדתינו".

 לא, לא מדובר בסתם "גר", כי אם בגר שנתגייר ונהיה יהודי. זו משמעותו של המושג לפי חז"ל, אם כי בניגוד לדעת אבא אבן וה"פלסטיין פוסט" . יש עוד –

 "וכי־יגור אתך גר בארצכם לא תונו אתו. כאזרח מכם יהיה..." (ויקרא י"ט, ל"ג-ל"ד).

 ומעירים על כך רבותינו – "כאזרח - מה אזרח שקיבל עליו את כל דברי התורה, אף גר שקיבל עליו כל דברי התורה" (ספרא שם (קדושים פרשה ג)).

 ולסיום – "ואהבתם את־הגר, כי־גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י', י"ט).

 מי יוכל לספור את שלל הבורים חלולי-המח אשר מצביעים על הפסוק הזה ואומרים – אתה רואה, כאן מוכח שה"גר" הינו נכרי, וזאת בשל המקבילה באותו פסוק! אהה, מה אפשר כבר לצפות מבן אדם שמעולם לא למד תרגום אונקלוס על הפסוק עצמו; ואלו מילותיו של אונקלוס הגר, אשר ידע דבר או שניים על הנושא, בתרגמו את הפסוק הנ"ל – " ותרחמון ית גיורא ארי דיירין הויתון בארעא דמצרים".

 אה, איזו גדלות של אונקלוס ושל חז"ל. מתוך שידעו ברוח קודשם שיצמח דור של בורים יהירים אשר יאמרו מה שיאמרו, לקח אונקלוס בזהירותו את שתי המילים בפסוק, "גר" ו"גרים", מילים אשר חלולי השכל מצביעים עליהן כעל בעלי משמעות זהה, והוא תרגם אותן במתכוון באופן שונה. היהודי הוזהר לאהוב את הגר, אשר אונקלוס הקפיד לתרגם כ"גיורא". אולם חציו השני של הפסוק, אשר דיבר על היהודים במצרים, תורגם במכוון אחרת, כ"דיירים", תושבים. כל זה בכדי שנדע ששני המושגים שונים זה מזה. כל זה בכדי ללמדנו את הכלל לפיו המצווה לאהוב את הגר חלה על הגר אשר התגייר ונהפך ליהודי, לגר צדק.

 יהודי, גוי, יהדות. ניסינו עד כה להגדיר את המושגים ואת ההבדלים ביניהם. מי ייתן ואמצא את הפנס שיאיר לי את הדרך כדי שאוכל, כמו איזה מין מדען חוקר יהודי, למצוא מהו יהודי כנה.