ישראל תשרוד בלא סיוע אמריקאי

ישראל תשרוד בלא סיוע אמריקאי

 מאמרו הארוך של רוברט וו. גיבסון – "ישראל – מחוז כלכלי של ארה"ב" (לוס אנג'לס טיימס, 24/7/87), שופך אור על המגמה העיקרית בקרב הגורמים האנטי-ישראלים באמריקה, אשר די בצדק, יש לומר, מבינים כי הדרך הקלה והישירה ביותר לעורר רגשות אנטי-ישראליים הינה להעלות לכותרות את סדר הגדול של הסיוע הכלכלי אשר מקבלת המדינה היהודית מוושינגטון. לא רק שהטקטיקה הזו מצליחה לפרוט על מיתרי המרמור הכלכלי המצוי בקרב אמריקאים הדחוקים כלכלית, כי אם יותר מכך – היא מצליחה לעורר את ההרגשה המקננת בחוזקה בקרב אמריקאים רבים, אף כי בדרך-כלל היא סמויה, ולפיה "ישראל והיהודים" מנהלים את המדיניות של ארה"ב. ועל-כן הגיע הזמן, למעשה כבר מזמן הוא הגיע, להניח עמדת יסוד פוליטית חדה וברורה – במידה ואזרחי ארה"ב אינם סבורים, כי ישראל משרתת את האינטרס שלהם, אזי מחובתם תהיה להפסיק את אותו סיוע כלכלי. אם, מצד שני, הם סבורים כי ישראל משרתת אינטרס חיוני של ארה"ב, אזי כדאי שישימו קץ להתבכינות, ושיתיחסו לישראל כאל שותף שווה אשר נותן כפי שהוא מקבל. 

 כמובן, שאותו קשקוש ולפיו הסיוע לישראל ניתן מכיוון שהיא "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" חייב להיפסק. אומות אינן עוזרות למדינות אחרות משום שהן "דמוקרטיות" או "מתקדמות" או "נחמדות". לאומות ישנם אינטרסים משלהם אשר מובילים אותם לכרות ברית עם מדינות אחרות. האינטרסים הללו, ולא ה"מוסריות" של אותה מדינה, הם העומדים מאחורי החלטות הקשורות במדיניות חוץ. מהסיבה הזו, סין ה"סוציאליסטית" מוכרת נשק לאיראן החומייניסטית, וברה"מ, שלא להזכיר מדינות אפריקאיות כאלו ואחרות , עושה עסקים עם דרום אפריקה . מהסיבה הזו קיימה ארה"ב קשרים צבאיים ו/או כלכליים עם "דמוקרטיות דגולות" כדוגמת ספרד של פרנקו , משטר הקולונלים ביוון ועוד רשימה ארוכה של מדינות "ראויות" מן הסוג הזה. וזו הסיבה, הסיבה היחידה, אשר בגינה ארה"ב צריכה להיות בעלת ברית של ישראל – ולשלם עבור מה שהיא מקבלת.

 האינטרס החשוב ביותר שיש לארה"ב במזרח התיכון הינו מציאת בעלת ברית אנטי-סובייטית חזקה, אשר ניתן לסמוך עליה . בידה קשת רחבה שממנה ניתן לבחור. אם לא תהא זאת ישראל, תמיד היא יכולה לבחור אחת מבין אותן מדינות חזקות ואחראיות כגון עומן, אבו-דאבי, כוויית, ירדן או לבנון...

 ישראל לבדה היא אשר ארה"ב יכולה לסמוך על כך שתעניק לה בסיס בטוח ככל שתזדקק אליו. נמל חיפה לבדו הוא אשר פותח את דלתותיו דרך קבע לצי השישי של ארה"ב. בנגב מאכסנת ארה"ב ציוד צבאי בהיקף של טונות המוכן לשימוש בעת הצורך. ישראל היא אשר מעניקה ל"קול אמריקה" שטח לבניית משדרים חדישים ועוצמתיים. ישראל מסוגלת להטיס מטוסי F-16 בקרבות אמיתיים ואז אומרת לאמריקה אילו פגמים ישנם שצריך לתקן. ישראל היא אשר מוציאה אל מחוץ לתפקוד טילים סובייטיים אשר סופקו לסוריה ומסבירה לוושינגטון כיצד זה נעשה. ישראל היא אשר משתלטת על טנק סובייטי מדגם T-72 ומראה אותו לראשונה לשירותי הביון האמריקאיים, ה-CIA. ישראל היא אשר טיל מדגם "יריחו" שברשותה מוציא את מוסקבה אל מחוץ לשיווי משקלה, עד שהיא מוחה על קיומו של כלי נשק המסוגל להגיע לתחומה. ישראל היא אשר מחזיקה ביכולת השכלית, בטכנולוגיה, ביכולת היצירה, בדברים שאין לאף מדינה אחרת באזור. וישראל היא אשר בקרבה מצויה השנאה המובנית כלפי ברה"מ וכלפי שאר המדינות הטוטליטריות האנטי-מערביות, שנאה המשותפת גם לאמריקה.

 באם כל זה אינו שווה את הכסף – אזי בהחלט יש לעצור אותו. אכן, הממשל מחויב להפסיק "לבזבז" כסף אמריקאי. אולם אם כל הדברים הללו מצטרפים יחדיו לכדי נכס אשר ערכו לא יסולא בפז, אזי כדאי שכל הבכיינים והצעקנים יסתמו את הפה וישלמו עבור מה שהם מקבלים, והם עוד יכולים להחשיב את עצמם כמורווחים.

 ויש לדעת, כי הישרדותה של מדינת ישראל אינה תלויה בשום אופן לא בארה"ב ולא בשום ישות אנושית. העלילה המופלאה של שיבת ישראל לארצו – קדמה לה, כמובן, ההישרדות הניסית של העם היהודי במשך 1,900 שנות דיכוי, נדודים ושואות. כיצד קרה הדבר?

 ללא ספק, זה רק משום שאכן, מדובר בעם הנבחר. הם אכן מסוגלים לעמוד בסבל בל יתואר, אך לעולם לא יושמדו. הם אכן עמו של ה' אשר כפי שהובטח על-ידו, שבו הביתה, על-מנת שלעולם לא יוגלו עוד. זוהי עובדה, זהו כלל הברזל של ההיסטוריה, בין אם אדם מעוניין להאמין בכך ובין אם לאו. לא על הלחם האמריקאי לבדו תחיה המדינה היהודית כי אם על כל מוצא פי ה' . כדאי שהדברים יהיו ברורים ומובנים.

 ועוד מילה אחת. תנועת "כך" מחויבת לשים קץ לקבלת הסיוע הכלכלי מארה"ב. לא רק שהוא אינו מסייע לנו, אלא שהוא מנציח את מצב האשפתות הכלכלי שישראל מצויה בו כיום – מדינה אשר כעין קבצן, מתקיימת על-סמך וושינגטון ופיצויים מגרמניה והמגבית היהודית המאוחדת וארגון הבונד'ס של ישראל. מדינות נורמליות אינן שורדות מכח נדבות, ומצב זה רק יוצר רתיעה מפני יוזמה כלכלית וגורם להכבדת הלחץ הפוליטי המופעל בידי המדינה התורמת. וישראל, אשר הינה קרבן פתטי של השיטה הסוציאליסטית והבירוקרטיה אשר חונקות יוזמה חופשית והשקעות, שיטה שהיא עצמה יצרה, מקבלת סיוע מארה"ב כמו נרקומן הזקוק ל"מנה" השנתית שלו. אותה "מנה" אינה מסייעת לישראל, אלא היא מונעת ממנה לנקוט את אותם צעדים קשים וכואבים הנצרכים בכדי להגיע לעצמאות כלכלית. יש לעצור את הסיוע הזה בהדרגה ולזרוק את הפקידים הבירוקרטים ובכך לאפשר משק חופשי ויוזמה פרטית. אז, ישראל תצמח ותפרח – ללא עזרתה של ארה"ב או של כל גורם אנושי אחר. אז ישראל תוכל להשיב ללחץ האמריקאי הבלתי נסבל ולהתערבותה בענייניה הפנימיים בתשובה ברורה, חדה ומכובדת – "לא". ישראל וארה"ב צריכות לקיים שיתוף פעולה. אך מתוך שוויון. אם ישנם אמריקאים שאינם מעוניינים בכך –זה בסדר גמור מצדנו. אל תתנו; אולם אז תצטרכו גם לשאת בתוצאות של לא לקבל.

 הקוץ האדיר שישנו באליה כאן הינו, כמובן, שמכל העמים שבעולם, מי שיתנגד בתקיפות יותר מכולם לכל מה שנכתב לעיל יהיו היהודים. עם הספר, אשר השליך אותו הצידה לטובת פיליפ רות' ושאר ספרי תועבה חילוניים ו"מוסריים" – עם זה היה אמור להיות גם עם האמונה השלמה, אלא שאף אותה הוא השליך בכדי למצוץ משדיהם של העמים. היהודי בן זמננו פשוט אינו מאמין בה', זאת למרות כל ההכרזות הצדקניות והצבועות. מכיוון שחסר לו האומץ להודות בכפירתו, ומכיוון שהוא מעדיף לברוא לעצמו אלוהים בצלמו כדמותו, אלוהים אשר לא יסכן אותו ולא יעשה לו בעיות, בונה היהודי טמפלים ושוכר (במחירים מרקיעי שחקים) כמרים ונזירות (הידועים גם בתואר "רבאייס"), אשר ישלמו מס שפתיים יקר לאלוהות. אולם אלוהות זו הינה מוגבלת ביותר בידי הבורא החדש – האדם. ניתַן לאלוהות מקום, אך עליו לדעת היטב את מגבלותיו.

 היהודי פשוט דוחה בשאט נפש את הרעיון של אלוקים אשר הינו חזק יותר מקספר ויינברגר או מרונלד רייגן . הוא אולי מתפלל לה', אולם הוא רועד בפני וושינגטון. ישראל בהחלט יכולה לשרוד במסגרת מוחו הקטן והמעשי בלא אלוקי ישראל, אך היא לא תצליח להתקיים למשך שבוע בלא המושיע האמריקאי. זוהי תוצאת מאות שנות השחתה דתית, התנוונות המושפעת מההתיוונות המערבית והחילוניות. הפכנו במרוצת השנים מעם קדוש אשר פעם סגד להדום רגליו של הקדוש ברוך הוא לעם המתפלש באבק רגליו של הנשיא האמריקאי.

 והיהודי האורתודוקסי אינו טוב במאומה מזה שאינו. היהודי האורתודוקסי, זה אשר התפתח מהיהודי הדתי. מיהודי אשר פעם היה מצהיר ללא מורא – "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר" (תהלים כ', ח'), הפכנו לאנשים אשר אחר תפילת שחרית, בה אנו ממלמלים את אותו פסוק, אנו מסירים את הטלית וחולצים את התפילין, לוגמים קצת "משקה", ואז, כשמדברים על "פוליטיקה", אנו מגיעים למחוזות ולאמירות כגון – "כמובן שאנו מאמינים בה', אבל בואו נהיה מציאותיים. אם ישראל לא תתפשר, רייגן לא יעניק לה סוסים ומרכבות". אנו מתפללים, ואיננו שומעים דבר ממה שאנחנו אומרים. אנו ממלמלים ומבזים לא רק את המילים, כי אם גרוע מכך בהרבה – את עצם המחשבות שמאחוריהן. איננו עם דתי, ושתי כיפות על הראש וכל הקפטנים שבעולם לעולם לא יצליחו לכסות את ערוותו של היהודי אשר איבד את אמונתו האמיתית באלוקי ישראל – יהודי אשר פשוט אינו מאמין כי הכל-יכול הינו חזק יותר מרונלד רייגן.