ליל הבדולח

ליל הבדולח

 היכן היו רוב היהודים בלי השואה? האמת הינה שהאנטישמיות היא אשר מעניקה לרוב היהודים את "זהותם היהודית", ואילו רק היו הגויים מניחים לנו, היהודים, לנפשנו, הרי שמיליוני יהודים לא הו מוצאים ולו טעם קלוש ביותר להרגיש כ"יהודים". 

 ואכן, התנועה הפוליטית של הציונות המודרנית הייתה תנועה שהמניע שלה שלילי ביסודו, כשאנשים מסוגו של הרצל הרגישו והיו מודעים ל"יהדותם" רק משום שהגוי לא הרשה להם להיות שום דבר אחר. תודה לא-ל על האנטישמים הצרפתים בזמן דרייפוס! הודו לה' על הצאר! וחשבו היטב על השואה. האמת הנוקבת הינה שאלו היו האבות המייסדים של מדינת ישראל, ומה היה קורה ליהדות ברה"מ לולא היה סטלין מטורף עד כדי לעמוד על כך שהמילה "יבריי" (עברי) תוטבע על תעודות הזהות של היהודים? ללא ספק, היה צפוי להם אותו גורל שהיה מנת חלקם של היהודים בגרמניה של לפני היטלר, אשר פעמיים ביום חזרו על הגירסה הטאוטונית שלהם לקריאת שמע – גרמניה אלוהינו, גרמניה אחת. האחת והיחידה...

 השואה. ביחד עם מדינת ישראל, הפכה השואה לאליל החילוני של היהודי האלילי. כשהוא ריק מכל תוכן יהודי, מתוך סרובו לכרוע תחת העול של סיני וחוקיו המרסנים את החיה החומרנית שבתוכו, כשהוא בור וחסר כל רצון למלא את מוחו במושכלות היהדות – בהשקפה ובמבנה ובמצוות שלה, שעה שהוא מדי "משכיל" ו"מתוחכם" בכדי להאמין בדבר שאינו רואה, מרגיש או יוצר בעצמו – נותר לו היהודי עם חלל, עם ריקנות, עם חוסר של כל דבר חיובי שינסוך תוכן ביהדותו. ועל-כן, תחת היהדות והאלוקים שהופיע בסיני, מופיע הגוי. מה שלא יכלה היהדות להעניק לו, כופה עליו הגוי. אחר שאיבד את היכולת, את כלי הקיבול הנצרך בכדי לאהוב את היהדות ולדבוק בה, נכפית עליו הזהות היהודית על-ידי שנאה. שנאתו של הגוי כלפיו. אתה חושב שזה טרגי, שהיהודי נשאר כזה רק משום שהגוי עומד על כך? כמובן, אך זו המציאות – הייתה זו שנאת ישראל שעמדה בליבה של השואה והייתה זו שנאת ישראל שעמדה בליבה של הקמת מדינת ישראל. זהו הלב, זוהי נשמת יהדותם של יהודים במספרים עצומים כיום, זוהי כל סיבת קיומם כיהודים.

 ובכן, פרק נוסף מהשואה הולך ונפרס לעיני יהודים וגויים כאחד. הפעם – ליל הבדולח. חמישים שנה מאז הלילה בו נשברו הזכוכיות, נהרסו בתי-הכנסת והאימה הנאצית תפסה תאוצה והגיעה לנקודה שבה אפילו היהודי האטום ביותר כבר לא יכול היה להשלות את עצמו. ליל הבדולח. והממסד היהודי לא חסך שום מאמץ לזכור ולציין את אותו לילה. וכמו תמיד, משום שאינם מעוניינים בכך, הרי שהמסר האמיתי היחיד של ליל הבדולח, של השואה עצמה, לא הוזכר, לא נלמד, לא לומד.

 אכן, היהודים הם חבורה כה משכילה ומתוחכמת, הם מסוגלים להנחיל וליצור "לקחים" אשר במתכוון מחטיאים את הלקח האמיתי היחיד. הם מסוגלים להוכיח יהודים על כך שאינם לומדים את לקחי ליל הבדולח, את לקחי השואה, ואז הם ממשיכים – כאילו הבינו את הלקחים – להגיש בפני הציבור הבלים ומסכי עשן, מלאי קולות וברקים, ושום דבר יהודי, שום דבר בעל משמעות.

 וכך, הביטאון הממסדי היהודי בניו יורק, ה"ג'ואיש וויק", מגולל בפנינו מאמר מערכת תחת הכותרת – "ליל הבדולח – הלקחים שלא נלמדו". זוהי דוגמא מובהקת לתופעה, שבמסגרתה עיוורים יהירים מוכיחים עדר של יהודים עיוורים ואומללים, אשר משמשים כקרבנות לדעות ולחדשות המובאות באותו ביטאון.

 ה"ג'ואיש וויק", עיתון שעל טיבו ניתן לעמוד מתוך העובדה שיו"ר מועצת המנהלים שלו הינו אדם בשם רוברט ארנוו, מתיוון המשמש כרוח החיה שמאחורי הקרן החדשה לישראל, אותו גוף הרה-אסון עבור העם היהודי, אשר מממן כל קבוצה ועל פעילות אשר תכליתם מוות למדינת ישראל ולעם היהודי. הג'ואיש וויק, אשר את מדיניותו ודעותיו ניתן לשער על-פי העובדה שהוא נשלח חינם לכל התורמים של המגבית היהודית המאוחדת באזור ניו יורק רבתי, ואשר כעבד נרצע משבח, מתחנף ומתבטל בפני הממסד היהודי. הג'ואיש וויק, למעשה, מכריז על לקח אחד של ליל הבדולח עבור כל אותם יהודים שנפל בגורלם הרע לקבל את אור הידע מפיו של אותו עיתון.

 "לקח אחד שעלינו ללמוד כאן הינו הצורך בערנות מתמדת. לעולם לא נוכל לראות כמובן מאליו את הביטחון והחופש אותם אנו חשים. עלינו לוודא שדבר לא יורשה להפחית את אותה תחושה".

 זה הלקח של ליל הבדולח לפי מתרפסי הממסד היהודי. זה מה שהיהודים בזמן ליל הבדולח לא למדו עליו וזה מה שיהודי ארה"ב חייבים ללמוד, ואם כן יעשו, החיים יהיו טובים, וגן העדן ששמו אמריקה לעולם לא יאבד.

 כמובן, שהלקח הבולט של ליל הבדולח עבור כל יהודי בעל הבנה ולו חלקית הינו העובדה המזדקרת לעיניים, ולפיה ליל הבדולח אירע בשנת 1938. כמה עצוב הדבר, שאחר אומרי זאת, עדיין קיים מספר גדול של אנשים הקוראים זאת ואינם יודעים למה אני מתכוון. ארחיב ברשותכם. אדולף היטלר זכרונו לקללה עלה לשלטון בשנת 1933, וכעבור חמש שנים עדיין סרבו מאות אלפי יהודים גרמנים לברוח מהאדם אשר הצהיר באופן כה ברור מהן כוונותיו ביחס אליהם. במשך חמש שנים, שלט היטלר ובהדרגתיות שיטתית הפך את החיים לפחות ופחות נסבלים עבור יהודי גרמניה, בדרך להגשמת הבטחתו הסופית כלפיהם, ועדיין שני שלישים מיהודי גרמניה סרבו לעזוב! האם זה אינו הלקח הבולט והמדהים ביותר של השואה? של ליל הבדולח? והאם אין זה הלקח המכאיב והמדכא ביותר, שבליל הזיכרון לליל הבדולח, כל המאמרים בתקשורת, כל תכניות הרדיו והטלוויזיה ומה שלא יהיה – כולם הביאו את דבריהם וזכרונותיהם של היהודים הגרמנים אשר היו בגרמניה הנאצית, הצליחו (ברגע האחרון) להמלט וברחו – לארה"ב! או לבריטניה! או לעשרות מדינות נוספות – רק לא לארץ ישראל?!

 האם לא היה זה המחזה המדכא ביותר שיכול להתרחש, כששבועון הבובות של הממסד היהודי מוכיח יהודים על כך שלא למדו לקח שהינו חסר כל משמעות ואשר יבטיח אסון נוסף עבור היהודים – הפעם בארה"ב?

 אם רק יקנו לעצמם מנהיגי היהודים בארה"ב ובמערב – ובישראל – מעט תחושה של זהות יהודית ושל יחס לגורל היהודי, אם רק יהיו להם עיניים לראות ואומץ לדבר בקול, הרי שידחו מתוך בוז את האשליה, ולפיה "ערנות מתמדת" הינה הלקח העולה מהשואה, הלקח אשר יבטיח את הישרדותם של היהודים בארה"ב. הם יקראו ויפעלו אך ורק לפי הלקח המשמעותי היחידי עבור יהודי הגלות –

הגלות לכשעצמה הינה קללה ועונש. הקדוש ברוך הוא, אחר שנתן לעמו הנבחר ארץ נבחרת, לא רק צווה עליהם לגור שם ולהקים שם חברה נבחרת, אלא הוא גם תלה את אושרם ואת עתידם בשאלה אם יצייתו לתורתו, או שמא ידחו אותה. "ואם־לא תשמעו לי... ואתכם אזרה בגוים... ואבדתם בגוים ואכלה אתכם ארץ איביכם" (ויקרא כ"ו).

הגלות הינה קללה ועונש מאת ה', והוא לא שלח אותנו לשם כדי "לסבול" בפלם ביץ' או בגרייט נק .

ה' איננו טיפש ותורתו אינה בדיחה, ועוד בדיחה שעבר זמנה. דבר לא יצליח לשמר את היהודי בגלות. לא "ערנות" ולא ליגה נגד השמצה, וכן, בשורה התחתונה גם לא ליגה להגנה יהודית. במקרה הטוב, יכולות ערנות וישרות והגנה בשילוב יחדיו עם השמעת האזעקה מתוך כנות לדחות את האסון לרגע, על-מנת לאפשר ליהודי לאמץ את הפתרון היהודי היחידי שקיים – עזבו את הגלות, לכו הביתה לישראל.

זהו הלקח של ליל הבדולח. זהו הלקח היחידי של אותו לילה ושל כל הלילות שיחדיו יצרו את השואה. אולם לדעת זאת פרושו של דבר להבין שמוטל על האדם לברוח מהממסד היהודי ומה"ג'ואיש וויק" ומכל הבורים והעיוורים מרצון אשר מחזיקים בגרון את הקהילות היהודיות. המנהיגים היהודיים הללו, אשר מהווים את האיום המסוכן ביותר להישרדות היהודית, לעולם לא יאמרו זאת. לעולם הם לא יקראו – "עזבו את הגלות! זוהי בית קברות!". משום שלהם – בשל עושרם ומעמדם ותפקידיהם ונוחיותם – ישנו אינטרס מושקע בלהאמין שהגלות יכולה לשרוד; שלאמיתו של דבר, העולם המערבי איננו גלות! וכך, הם ימשיכו להשלות את עצמם, וגרוע מכך – גרוע מכך בהרבה – את אותם יהודים המבקשים מהם עצה ותושיה (ה' ישמרם!). ואלו האחרונים ימשיכו או לא ללמוד כלום, או, גרוע מכך, ללמוד את אותם "לקחים" מוטעים במתכוון אשר אין להם כל משמעות וכל מטרתם להרגיע את הפחדים ולצנן את האימה הנראית ממבט ראשון. בשל כך הלקח של ליל הבדולח בשורה התחתונה יהיה, ה' ישמרנו, שהוא בסך הכל מהווה הקדמה ללילות בדולח נוספים.