מה אירע לתנ"ך?

מה אירע לתנ"ך?

 מזה זמן רב מטרידה אותי הקושיה - מה אירע, במשך חליפת העתים, אשר גרם לשינוי שכה עיוות והשחית את היהדות המקורית, בקרב מה שאנו מכנים היהדות התורנית? עבורי, הדבר ברור כשמש, שנערך שינוי מסוכן ויסודי, אשר גרם לנו לאבד קשר עין עם הרעיון היהודי המקורי ואשר גרם לנו לסטות עד כדי כך שבמידה רבה כבר איבדנו את הדרך בה נלך. 

 האמת המרה הינה שאלו הנחשבים ליהודים דתיים באופן גורף איבדו את תחושת הלאומיות שהינה חלק כה מובנה ביהדות, ואשר בלעדיה היהדות התורנית, במהותה האמיתית, אינה יכולה להתקיים באופן הבריא והנורמלי עם הצביון המקורי שהועיד לה הבורא.

 מספר הפעמים הרב והמדאיג בו אנו שומעים מושגים כה מנוגדים ליהדות כגון "מלחמה אינה דרך היהדות", "אסור להתגרות באומות", "היהדות אינה זקוקה לציונות ואינה זקוקה לארץ בכדי להתקיים", "אם רק נקיים מצוות, ה' יגן עלינו", "ישראל גם נחשבת לגלות" – כל זה הינו תוצר של עצם מציאותו של היהודי בגולה, ללא מולדת, ממשלה וצורה בריאה של אומה. שהרי עם אינו יכול להיות בריא בלא מדינה משלו כפי שילד אינו יכול לגדול בצורה בריאה באמת בלא משפחה אוהבת ובלא בית שהוא יכול לקרוא לו ביתו. זהו טבעה של האומה, כפי שנבראה בידי ה', שצמיחה נורמלית, בריאה וטבעית תתרחש במסגרת ריבונות, שלטון עצמי ובעלות על ארצו שלו.

 להיות מיעוט משמעו להיות קרבן נצחי של פחדים, תסביכים, חוסר ביטחון ורגשות אשמה, אשר הופכים למרכיבים קבועים ובלתי ניתנים לערעור במעמדו של המיעוט. אין דרך לברוח מכך, זה חלק מה"חוזה". ולהיות מיעוט משמעו, כמובן, לאמץ ולהטמיע, אף בלא מודעות, את ההרגלים, המוסכמות והמושגים של הארץ המארחת (ויותר ממה שסברו כן, היו יהודי גרמניה – לרבות הקהילה האורתודוקסית של פרנקפורט – דומים לגויים הגרמנים). אולם יש כאן דבר שהוא מעבר לכך עבור היהודי.

 היהודי לא רק היה מיעוט ובתור שכזה נעשה קרבן לכל התופעות המתוארות לעיל, אלא הוא היה מיעוט למשך זמן כה רב, עד שאיבד קשר עין וידע וזיכרון עם הארץ בה הוא חי, ובעקבות כך הוא שכח גם את עצם המשמעות הלאומית של היהדות.

 וכך, כל התכונות הנורמליות של עם – ממשלה, צבא, ריבונות, שלטון עצמי, כבוד עצמי, עוצמה, גאווה, עצמאות וחרות – הכל אבד. היהדות הפכה לדת, אשר היבטה הלאומי נשכח, ולאחר מכן הפך למושא ללעג. כך החלה השחתתו ועיוותו של הרעיון היהודי, של היהדות התורנית האמיתית.

 כאן טמון המקור לתופעה המדהימה של האדרת הגלות והחולשה וגינוי ומתקפה כנגד המושג של מדינה יהודית ועוצמה יהודית. הגלות החדירה בתוכנו את אובדן הריבונות ואובדן התחושה של אומה, אשר אלוקי ישראל דרש מבני ישראל בעת שעמד על כך שיצאו מגלות מצרים וילכו למדינה יהודית משלהם, שם יהיו לעם ישראל.

ובד בבד עם אותה תופעה, באה הוצאתו הבלתי ניתנת להסבר של הספר והמקור היהודי היסודי ביותר מעולם הישיבות ומסדר לימודם של תלמידי החכמים. בעוד התלמוד ומפרשיו הפכו למרכיב המרכזי של בית המדרש, כפי שאכן הם צריכים להיות, יסוד היהדות, התנ"ך, הלך ואיבד מחשיבותו, הלך ונעשה פחות חלק ממערכת הלימוד הרגילה, עד שכיום הגענו למצב, בו תלמיד ישיבה ממוצע הינו בור ברמה כה מבהילה בתוכנו של התנ"ך, עד שמיסיונר בפטיסטי יכול לסובב אותו על האצבע.

אינני מצליח להבין את היעלמותו השערורייתית של לימוד התנ"ך מתפקידו כמרכיב מרכזי ביהדות במסגרת הישיבה. אינני מסוגל להכיל את העובדה שעולם התורה, כפי שהוא נקרא, פשוט מתעלם מחיוב הלכתי ברור הנוגע לאופן הלימוד בו מחויב היהודי – "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה..." (אבות פרק ה' משנה כ"ה).

אולם בעוד שאינני מסוגל להבין כיצד נעלם התנ"ך ואיבד את מקומו במרכז סדר הלימוד, אני בהחלט מסוגל לראות ולהעריך, מדי טוב לצערי, את תוצאותיה של התופעה. שכן על-אף שכריתת חבל הטבור בדמותה של ארץ-ישראל גרמה לכזה עיוות של איבוד התחושה הלאומית, לכל הפחות הזיכרון של אותה לאומיות ושל החיים היהודיים האמיתיים והמקוריים יכול היה להשתמר דרך לימוד התנ"ך. רק בתנ"ך ניתן ללמוד על חיי אבותינו בסביבתם הטבעית. ללא ספק, אברהם היה אישיות רוחנית, אולם כאן רואים את אברהם כפי שהוא, שהיה גם רועה, אשר עבד למחייתו, ואשר יצא למלחמה כדי להציל את לוט, בן-אחיו. כמובן, דוד הינו נעים זמירות ישראל, מחברו של ספר התהילים הנפלא. אולם בתנ"ך, הוא מופיע בשלמותו כמי שהרג את גלית, כמי שבוער מזעם לנוכח חילול שם ה' ומערכות ישראל, הוא הלוחם, החייל במלחמת מצווה, אשר גם כותב תהילים, והוא מלמד אותנו מהו הדגם האמיתי של היהודי השלם.

בלי התנ"ך, כיצד נדע על המלחמות האמיצות וההכרחיות של השופטים כנגד אויביהם, תוך שהם דוחים את אותה אמירה שטותית לפיה "מלחמה אינה דרכה של היהדות", וש"אסור להתגרות באומות"? כשהשלכנו את התנ"ך מעל פנינו, השלכנו את אמיתות הקיום היהודי כאומה. כשהתעלמנו מהתנ"ך, התעלמנו מהמרכזיות היסודית של ארץ-ישראל ומכל הלקחים האמיתיים שלמדנו ממנהיגי ישראל המורים לנו בדפי התנ"ך כיצד יהודי צריך להתנהג באמת.

אם אכן שאול ודוד נמנו על חכמי הסנהדרין, אזי עלעול בדפי התנ"ך ילמד אותנו כיצד ראש הסנהדרין, ראש ישיבה, תלמיד חכם, אמור לנהוג במישור הלאומי השלם של יהדותו.

כשחדלנו ללמוד תנ"ך, איבדנו את כל אותם מושגים יהודיים אמיתיים של עוצמה, נקמה, קידוש ה' במובן הלאומי, ושל ההשתייכות הלאומית לכשעצמה. במובן מסוים, עצם היותנו בגולה היא שגרמה לתנ"ך להיות זר עבורנו. וכשזנחנו אותו, הדבר האיץ את התהליך הנוראי בו ברח עם ישראל מכל המושג של לאום, ארץ וחיים נורמליים. לכשנבין מה אירע לתנ"ך, נבין גם מה אירע ליהדות המקורית. אז נוכל להתחיל להבין מה הפך אותנו מאומה דתית עוצמתית, אדירה, גאה, חסונה וקדושה ל"דת" מעוותת ולדאבוננו גם מבולבלת.