מה יהיה?

מה יהיה? 

 אכן, זו השאלה העומדת על הפרק, ואם לא נאמץ את התשובה היהודית, הרי שצפויים לנו אסונות אדירים. התשובה יכולה להיות מובנת אך ורק במסגרת מושגי הרעיון היהודי המקורי, התשובה היחידה אשר בזכותה נזכה לגאולה תחת אסון. זו התשובה של תנועת "כך" – הצופה , נושא הדגל של הרעיון היהודי המקורי. 

 אולם קודם לכן, יש לדון במה שחייב להיעשות מיד, שכן כפי שהמצב כיום אי אפשר בשום פנים שימשך. חוסר האונים השלומיאלי של מנהיגי ישראל מוביל את המדינה ואת תושביה לאסון ולאימה. חוסר היעילות השלומיאלית של מנהיגי ישראל בגולה מוביל את העם היהודי לאושוויץ רוחני ובסופו של דבר גם לשואה פיזית. על היהודי מוטל להיפטר מרגשות האשם והשנאה העצמית, ששורשם בחולי נפש, ולהתעטף באיצטלה של גאון, עוצמה וביטחון עצמי. מוטל עליו להשליך מעל פניו את הפחד מפני הגוי וה"עולם", אותו פחד המשתק אותנו ומונע בעדנו מלעשות את ההכרחי עבור הישרדותנו. עלינו לעשות זאת בזריזות, באופן מיידי, שכן הזמן אוזל – הוא אוזל במהירות. והאסון הצפוי מרחף מעלינו – אסון נורא, נורא ביותר.

 ועל-כן, אני מציג תכנית חרום להישרדות יהודית מיידית -

 המדינה היהודית חייבת לשים קץ מיידי להתקוממות הערבית בכל האמצעים הנצרכים לכך. את התקשורת העוינת בתכלית יש לסלק מהשטחים, ודיווחים ימסרו להם בכל בוקר בידי דובר לשכת העיתונות הממשלתית. ערבים שמנסים להרוג יהודים באמצעות כל נשק שיהיה – לרבות אבנים – יקבלו יחס של רוצחים פוטנציאליים, ולצבא ולמתישבים היהודים תינתן יד חופשית בכדי לטפל בערבים כפי שיראו לנכון.

 השטחים יסופחו ויהפכו לחלק מישראל, זאת בכדי לשים קץ למצב המגוחך, בו הערבים מדברים על מדינתם, "פלשתין", בעוד היהודים שומרים על סטטוס קוו בו מתיחסים לאדמות כאל לא יותר משטח "כבוש". יהודה, שומרון ועזה מהווים חלק מארץ-ישראל מאז ומתמיד, ועליהם לשוב ולהתאחד עם המדינה היהודית. התישבות יהודית ללא הגבלה בכל חלקי הארץ חייבת להיות מושכל ראשון יסודי.

 לערביי הארץ כולה (כולל אלו החיים במדינת ישראל של עכשיו ) תינתן הזדמנות להשלים עם כך שהארץ והמדינה שייכים לעם היהודי. אם יעשו כן, הם יוכלו להישאר בארץ כגרי-תושב, דהיינו ללא אזרחות, עם זכויות אישיות מלאות, אך ללא כל זכות לאומית – לא השתתפות בבחירות לכנסת ולא כל סמכות פוליטית כלשהי. הם יזכו ליחס אדיב והוגן, כפי שנתיחס לכל בן אנוש, אך לא תהיה להם כל מילה שהיא לגבי המבנה, היעוד או העתיד של המדינה והארץ. יצופה מהם שיהיו תושבים נאמנים ושוחרי שלום. הפצצה הראשונה, הפיגוע הראשון שלהם כנגד יהודים יוביל לגירושם מהארץ .

 אותם ערבים וגויים נוספים אשר יסרבו להכיר בארץ-ישראל כארצו של העם היהודי יחויבו לעזוב את הארץ. אם יעזבו בשלום ובמהרה, הם יפוצו עבור רכושם, אחר שֶׁיֵּעָשֹוּ התיקונים הנדרשים עקב הרכוש היהודי בשווי מיליארדי דולרים אשר נתפס מידי 800,000 יהודים, אשר נמלטו מארצות ערב ובאו לישראל. אם יתנגדו לכך הערבים, הם יגורשו בלא כל פיצוי.

 בשל כל הסיבות המעשיות שישנן, אנו מדברים כאן על חילופי אוכלוסין כפי שנעשו בין היוונים לטורקים בשנות ה-20; בין המוסלמים להינדים ב-1947, כאשר הודו נחלקה לשתי מדינות – אחת הינדית ואחת מוסלמית ; כפי שקרה בקפריסין כאשר היוונים שבאי נמלטו דרומה, ואילו הטורקים – צפונה. אנו זוכרים אף את אותם יותר משנים עשר מיליון גרמנים אתניים אשר גורשו מפולין ומצ'כוסלובקיה בידי הפולנים והצ'כים בעת שליקקו את הפצעים הנוראיים אשר ספגו מידי הנאצים. הם זכרו היטב כיצד הנאצים זכו לסיוע שלא ניתן לשערו מרוב עוצמתו מידי אותם גרמנים אתניים אשר שמשו כגייס חמישי בכדי להביא את היטלר.

 לאלו השואלים כיצד ניתן לגרש מעל שני מיליון ערבים , כדאי שידעו, שזה הרבה יותר קל מאשר לגרש שנים עשר מיליון גרמנים, ובכל אופן הדבר ההוא התבצע ללא כל בעיות. ולמי שישאל לאן ילכו , התשובה הינה ברורה – לירדן או ללבנון, ושאף אחד לא יעליב את האינטליגנציה שלנו במחאה על כך שהממשלות הללו אינן מעוניינות בהם. כמובן, שהן אינן מעוניינות בהם! אך חשוב מכך הוא שגם אנחנו לא מעוניינים בהם. למה שיהיו אצלנו, אם כן, ובמיוחד לאור כך שתודה לא-ל, אנחנו חזקים יותר?

 וכן יש לענות לאלו הטוענים כי "מדינות ערב תצאנה למלחמה נגדנו", אכן. אילו האמינו מדינות ערב כי ביכולתן לנצח את ישראל במלחמה, הייתה ישראל שרויה במלחמה ברגע הזה ממש. הסיבה אשר בגינה מדינות ערב אינן יוצאות למלחמה בישראל הינה שהן יודעות איזה הפסד צפוי להן. הסיבה, אשר בגינה נהנינו מאחת עשרה שנים מלאות של אי-לוחמה מול מצרים של נאצר, אף שלא נחתם כל הסכם שלום – הסיבה לכל זה הייתה שבאותן שנים האמין נאצר כי אם יצא למלחמה, יובס. ברגע שהוא – ביחד עם חוסיין - האמינו כי ביכולתם לנצח את ישראל – רק אז יצאו למלחמה.

 אין שום מדינה ערבית אשר מעוניינת להתאבד עבור "פלשתין". אכן, כאשר ירדן יצאה למלחמה כנגד המדינה היהודית החדשה שקמה ב-1948 והצליחה לכבוש את שטחי יהודה ושומרון, היא שמרה אותם לעצמה. היא לא טרחה להקים שם מדינה "פלשתינאית". כך גם מצרים, אשר כבשה ושמרה לעצמה את רצועת עזה. והאדם האחרון בעולם שכנגדו תרצינה מדינות ערב לצאת למלחמה הינו מאיר כהנא. ועוד כאשר יהיה מצויד בנשק גרעיני.

 וזו, דרך אגב, הסיבה היסודית לכך שיש להפסיק לברבר על הצורך של "כך" ושל כהנא "לשנות את תדמיתם" ו"למתן" אותה. הנשק העוצמתי ביותר שבידי ישראל הינו השכנוע העמוק בקרב הערבים, שכהנא ו"כך" הינם קיצוניים אכזריים ו"משוגעים". זה סוג הדימוי שעושה רושם במזרח התיכון – זה אולי עצוב, אך מאד מאד נכון.

 ולאלו ששואלים מה יאמר העולם, כדאי שלפני הכל נמעיט קמעה בכוחו של "העולם" ונצביע על כך שמה שאומרות צ'ד וסינגפור ופפואה ועוד כ-170 מדינות אינו נוגע לנו כהוא זה. כאשר יהודים מפוחדים שואלים מה יאמר העולם, הם באמת מדברים על מדינה אחת - אמריקה.

  ולאלו הרועדים מפני עצם המחשבה על איבוד התמיכה האמריקאית, הבה נשקול מספר נקודות.

 אחת – הרטינה החוזרת ונשנית מפי אותם אנשים ביחס לאסון הנורא הצפוי לישראל אם תאבד את הסיוע האמריקאי – אותה רטינה פשוט מזמינה לחץ אמריקאי. רק כאשר ארה"ב תבין כי יש לה עסק עם אנשים המוכנים ללכת עד הסוף, עם או בלי סיוע אמריקאי – רק אז הם יכירו בכך כי לשיטת הלחץ הפוליטי שלהם אין כל ערך.

 שתיים – אם נאמר שאכן אין זה אפשרי לגרש את הערבים מפני שאנו עלולים לאבד את התמיכה האמריקאית, מה נאמר, אם כן, במידה וארה"ב תתבע מישראל לצאת מכל שטחי יש"ע ? האם נעשה כן? בוודאי שלא! אולם איך ישראל תשרוד? באותו אופן שהיא תשרוד אם תתעלם מהאיומים האמריקאים ביחס לגירוש הערבים. שכן ישנן שתי אפשרויות – או שאנחנו יכולים לעמוד כנגד לחץ אמריקאי, או שלא. אם כן, עלינו לחדול מלהתפתל ולהיבהל מפני גרוש הערבים. אם לא, עלינו להיות מוכנים לוותר על הכל.

 שלוש – מהיכן מגיעה אותה מנטליות של העיירה בגולה, אשר מביאה אותנו להאמין כי האמריקאים אוהבים אותנו כאשר אנחנו "טובים" ושעל-כן ראוי שנבחן את צעדנו לאור תגובתו של הפריץ? אף מדינה, לרבות אמריקה, אינה תומכת בשום מדינה אחרת משום שהיא "טובה". ביחסים בין מדינות אין מושג של "חברים". מדינות מבססות את מדיניותן ואת תמיכתן במדינות אחרות על העיקרון של אינטרס עצמי. ארה"ב תמכה במדינות "טובות" ו"דמוקרטיות" כמו ספרד של פרנקו, פורטוגל של סלזאר, משטר הקולונלים ביוון, דרום קוריאה, דרום וייטנאם, ערב הסעודית, כוויית, ירדן... . ראוי שהדברים יהיו ברורים, ושניפטר סוף סוף מהגלות שבתוכנו, עוד לפני שמדברים על הוצאת היהודים מהגלות.

 מדיניות החוץ של אמריקה בנויה על האינטרסים שלה עצמה. כדאי שנקום מהברכיים ונחדל מלהודות לאמריקאים על ה"טובות" שהם עושים עמנו.

 ישראל מאפשרת לצי השישי של ארה"ב שימוש חופשי בנמל חיפה כל אימת שהוא חפץ בכך. מה ערכו של דבר זה עבור ארה"ב? כמה זה היה עולה לה בפיליפינים? בספרד? ביוון? מה ערכו של הנגב עבור ארה"ב, שם היא מאכסנת כמויות עצומות של כלי-נשק ושאר מצרכים? באיזה עוד מקום במזרח התיכון הייתה יכולה לעשות כן? במדינה ערבית כלשהי? זה היה נגנב תוך שבוע. הדאגה המרכזית של ארה"ב במדיניות החוץ שלה במזרח התיכון הינה קיומה של בת-ברית חזקה, עוצמתית, יציבה ואנטי-סובייטית . מי, אם לא ישראל, נכנסת להגדרה הזו? המיתוס על אודות תלותה של ארה"ב בנפט הערבי מתנפץ אל מול מציאותם של אותם משטרים במדינות-נפט ערביות המעוררים גיחוך, אשר הינם כה מפוחדים מהפונדמנטליזם המוסלמי ומהלאומנית הערבית האנטי-מלוכנית, עד שאינם יכולים לשרוד ולו יום אחד בלא תמיכה אמריקאית.

 יותר מכך. "כך" מאמינה כי הסיוע הכלכלי האמריקאי לא רק שאינו מועיל לישראל, אלא שבשורה התחתונה הוא הרה-אסון. ישראל נגועה בשיגעון כלכלי, ועל-מנת להבריא, עליה לנקוט בצעדים הכאובים ביותר של השלכתה לפח של אותה כלכלה סוציאליסטית, מסורבלת, הנגועה בביורוקרטיה ובסחבת, וכינונה של כלכלה קפיטליסטית עם שוק חופשי ואפשרות לצבירת הון וליוזמה אישית. אם תעשה כן, היא תיהפך למעצמה כלכלית עוצמתית, כאשר יזרום אליה הון מיהודי העולם ומאחרים, אשר ישתלב בכישורים ובאיכויות הטכנולוגיות המצויים בישראל. אולם ההזרקה מדי שנה של מנות עצומות מימדים של סיוע כלכלי מאפשרת לממסד להימנע מעריכת אותם שינויים כואבים ואותם תיקונים בעלי חשיבות מכרעת. ישראל משולה ל"נרקומן" כלכלי, אשר מקבל את ה"מנה" השנתית שלו, ובכך היא חורצת את גורלה לתלות כלכלית ופוליטית רבה אף יותר.

 "כך" מתנגדת לחלוטין לאותו סיוע, אשר בטווח הארוך רק הופך את ישראל לנכה. תחת זאת, אנו נהפוך אותו לנחלת העבר ונפתח את הדלתות לרווחה עבור יוזמה פרטית, דבר שיכניס מיליארדים, ואף יחזיר לארץ עשרות אלפי ישראלים אשר עזבו אותה עקב החנק הכלכלי.

 ארבע – ביטחון. איזה עם טיפש אנחנו, בשימת מבטחנו באמריקה, כפי שלפני שלושים שנה בטחנו בצרפת. עם טיפש. בטווח הארוך, מאד יתכן וארה"ב אכן תפנה את גבה לישראל, אולם זה לא יקרה בגלל מאיר כהנא. כאשר ארה"ב, מכל סיבה שתהא, תחליט כי אין זה עוד באינטרס שלה לתמוך בישראל, היא תתנכר אליה, אפילו אם אבא אבן יהיה ראש הממשלה – ישמרנו הא-ל .

 איזו אומה! אומה אשר הורתה, לידתה ויניקתה בביטחון בה', ואשר המירה את אותו ביטחון עבור ביטחון בבני-תמותה מלאי כחש. אומה אשר פעם האמינה בסנה הבוער וכעת היא נושאת את עיניה לג'ורג' בוש . אומה של אמונה וביטחון בבורא המין האנושי מתרפסת כעת בפני האדם המוגבל והסופי. פתאום הפכנו להיות "מעשיים" ו"ריאליים".

 אכן, האם כך הם פני הדברים? במידה וכן, יש ללכת עם זה עד הסוף. כדאי שהיהודי הדוגל ב"מעשיות" יבין כי הערבים, אש"ף, המחבלים, כבר בזמן הקרוב יצוידו בנשק גרעיני זוטא; שנשק כימי וגזים קטלניים, שלא לדבר על נשק ביולוגי – זהו הנשק הגרעיני של המדינות העניות, ומדינה ערבית אחר מדינה ערבית מצליחות לשים עליו יד; כדאי שיבין, כי עיראק מהווה כח במזרח התיכון ובידה הטווח והיכולת והרצון להשליך טילים על ישראל . האם יש כאן עוד מישהו שרוצה "מעשיות"? ולאור כל זאת, מדוע באמת שיחפצו הערבים ב"שלום"? בסופו של דבר, הם ידרשו נסיגה ישראלית בכדי שיוקל עליהם למחוק את ישראל באמצעות כלי-הנשק החדשים, עליהם הם חולמים.

 ביטחון? באדם? ללא ספק, יצאנו מדעתנו. וחוסר ביטחון בא-ל היחיד שהינו כל-יכול ויודע-כל? ללא כל ספק, יצאנו מדעתנו. אם יהודי הגיוני כלשהו אינו בוטח בה', אזי הוא יהיה משוגע אם יסבור כי עתידה של ישראל מובטח. עליו לחשוב היטב על עצם התבונה אשר מכוחה הוא נשאר בארץ.

 אולם יש אלוקים בישראל. והמדינה נוצרה על-ידו. יש להתבונן היטב באירועים אשר התרחשו בזמננו, וזאת על-מנת שנוכל להעתיק את נשימתנו מתוך יראה בפני נפלאותיו ובפני כל-יכולתו, כך שתמיד נשים את מבטחנו בו.

 מלחמת ששת הימים הייתה נס גדול בהרבה מזה של ימי המכבים. המכבים לחמו במשך 25 שנה, לעיתים הפסידו ולעיתים ניצחו, עד הניצחון הסופי. אולם כאן, בזמננו אנו, הושג ניצחון תוך ששה ימים! ורק אלו אשר זוכרים את שלושת השבועות אשר קדמו למלחמה מסוגלים להעריך נכונה את גודל הנס. במשך שלושה שבועות, בכל בירה ערבית, צעד ההמון והפגין תוך זעקות – "יהודים לים!". החבל התהדק סביב צווארה של ישראל, ויהודים ברחבי העולם ישבו באימה והתפללו – "אנא ה'! לא עוד! לא עוד שואה!". ואז ישראל הנחיתה את המכה הראשונית. היא לא חששה מפני מה יאמר העולם. היא הנחיתה את המכה הראשונה על-מנת לחיות. והיא ניצחה את המלחמה תוך שישה ימים ושחררה את אדמות התנ"ך העתיקות.

 לעומת זאת, הבה נתבונן במלחמת יום הכיפורים. ההיפך הגמור. כאשר הרמטכ"ל דאז, דוד אלעזר, הזהיר את ראש הממשלה גולדה מאיר ואת שר הביטחון משה דיין מפני כך שהמצרים והסורים עומדים לפתוח במלחמה ושעל ישראל להנחית מכת מנע באופן מיידי, הם סרבו לכך משום שזה עלול להתקבל בחוסר אהדה על-ידי אמריקה, ושהעולם חייב לראות בברור שישראל הותקפה. ועל-כן, ישראל בכוונה אפשרה לערבים לתקוף, ואפילו לא יִדְּעוּ בכך את החיילים המוצבים בתעלת סואץ; 4,000 חיילים נהרגו, ועצם קיומה של ישראל עמד על חוט השערה למשך שלושה ימים.

 הדבר שגרוע מכל זה הוא שמכאן נולד המיתוס הדוחה, ולפיו אמריקה הצילה את ישראל על-ידי כך ששלחה רכבת אווירית של נשק, ושמכאן מוכח שישראל אינה מסוגלת לשרוד ללא סיוע אמריקאי. התיעוב שבסילוף! זהו סילוף אשר רומס את אותה אמת, ולפיה דווקא הפחד מפני אמריקה הוא אשר מלכתחילה הביא את ישראל למצב בו עליה היה "להינצל" על-ידי ארה"ב. אילו הנחיתה ישראל את המכה הראשונית מבלי לדאוג מה תהיה התגובה האמריקאית, הרי שכל מלחמת יום הכיפורים הייתה נמנעת.

 לבטוח באדם תחת ביטחון בה' הינו לא רק ביזיון, כי אם יותר מכך. מדובר בהפגנת בורות משוועת ביחס לכל המשמעות של מדינת ישראל. מדובר בבורותם של יהודים חילונים, קטנים וצרי מוחין אשר חוסר הזהות היהודית שלהם מוביל לבורות ביחס ליהדות וליעוד של עם ישראל. מדינת ישראל איננה מדינה רגילה; היא לא סתם עוד מדינה בין המדינות שישנן. היא מיוחדת, שכן מדובר כאן בארצו הנבחרת של העם הנבחר, ולידתו מחדש אחר 1,900 שנים של גלות יהודית – לידה זו מהווה נס שמימי, הנראה לעין כל מי שאינו עיוור מרצון. ונס זה לכשעצמו מנפץ בקול רעש גדול את מיתוס התלות בגוי, אשר טופח על ברכי ה"מציאותיות" וה"מעשיות".

 במרץ 1948, הודיעה ארה"ב באו"ם כי היא חוזרת בה מתמיכתה בתכנית החלוקה של האו"ם מנובמבר 1947, אשר במסגרתה היו אמורות לקום שתי מדינות ב"פלשתינה" , אחת יהודית ואחת ערבית. ארה"ב של הרי טרומן (אדם המהווה מושא לעוד מיתוס, "תמיכתו הבלתי-מסויגת בישראל") כעת תמכה בריבונות האו"ם על פני כל הארץ, ובכך למעשה הושם קץ לתמיכה בהקמת מדינה יהודית. באותו זמן, הכריז ממשל טרומן על אמברגו – חרם על משלוחי נשק למזרח התיכון, צעד שמשמעותו המעשית הייתה מניעת כל נשק מהיהודים, שכן לערבים לא רק שהיו צבאות, כי אם גם נשק רב אשר ירשו מהבריטים אשר עזבו את הארץ.

 בשלב זה, זימן שר החוץ האמריקאי דאז, ג'ורג' מרשל, את מי שעתיד היה להיות שר החוץ הראשון של ישראל, משה שרת (שרתוק) , והודיע לו באופן ישיר ומפורש, כי עליו להזהיר את בן-גוריון שלא יכריז על מדינה יהודית. הוא אמר כי ארה"ב לא תתמוך ביהודים ושהמדינה, המאוכלסת בסך-הכל ב-600,000 יהודים – אנשים, נשים וטף – ללא טנקים, ללא מפציצים, ללא שום דבר הנצרך לצבא בכדי לנצח במלחמה – מדינה זו לעולם לא תוכל לשרוד.

 הגיון, מציאותיות, מעשיות, חשבון רציונלי – כל אלו תבעו שהתכנית להקמת מדינה יהודית תושלך הצידה. אולם זה לא קרה. ברוב של 16 קולות כנגד 10, הכריעה מועצת העם – הממשלה שבדרך – כי יש להכריז על מדינה יהודית. ואז החליט מי שהחליט למכור נשק לישראל – אותו ציוני מפורסם, אותו אוהב-ישראל דגול, יוזף סטלין... הגיון? רציונליזם? מציאותיות? רחוק מכך. אולם שוב, כל המושג של עם יהודי ושל מדינתו היהודית אינו דבר הניתן למדידה בכלים "מעשיים" כפי שבני-אדם תופסים את המונח.

 בידוד מדיני. "הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב" (במדבר כ"ג, ט'). דווקא אותו בידוד, עם הפחד הטבעי המתלווה אליו – "אבל איך נשרוד לבדנו?" – הוא אשר מהווה את הבסיס והיסוד לביטחון בה'. אם אנחנו באמת מאמינים, אזי מובן כי הקדוש ברוך הוא חזק יותר מנשיא ארה"ב. ואם איננו מאמינים בכך, אזי איננו מאמינים בה'. אכן, כל עוד אנו סבורים כי יש לנו ולו בעלת ברית אחת, לעולם לא נאמין באמת כי ה' הוא זה שהושיענו. תמיד נצביע לעבר בעלת הברית ונכריז – "הנה מושיענו! אשא עיני אל וושינגטון, מהבית הלבן יבוא עזרי! ".

 דווקא כאשר אנו עומדים לבדנו, כאשר אין מבחינה הגיונית על מי להצביע בתור מושיענו – דווקא אז, ורק אז, יפנה היהודי – בהכרח – לה'. אז, ורק אז, כאשר לא תהיה לו ברירה, רק אז היהודי יאמין.

 ביטחון באלוקי ישראל, אשר הוציאנו מכור הברזל של פרעה במצרים, ואשר הוליכנו במדבר ארבעים שנה, ואשר גבר על מלכים ועל מעצמות, ואשר בזכותו שרדנו פוגרומים ומסעי צלב ואושוויצים. אמונה וביטחון בכל-יכולתו, ביכולתו המוחלטת של אלוקי ישראל להושיע את עמו אם נבטח בו ונהיה ראויים. ללא ספק, יהודים לא רק מתפללים. כמובן, יש לנו נשק ואנחנו עושים בו שימוש. שימוש תועלתי ביותר. כמובן שתפילה ללא מעשים אינה מספקת. אולם ניצחון יהודי אדיר ללא תפילה הינו אשליה. אז הבה נקבור את המח הקטן, קטן-האמונה, הבה נאמין ונעשה. הבה נצא בפרץ של ביטחון מלא ובאמונה ונעשה את מה שדרוש בכדי להבטיח את קיומנו.

 המדינה היהודית אשר קמה מתוך האפר של אושוויץ הייתה יד ה', וקיומה ביטא את החלטתו של בורא עולם לאור חילול שמו הנורא ביותר שניתן להעלות על הדעת. וזה, אכן, המפתח להבנת מהותה של מדינת ישראל ולהבנת חובתנו בשעה זו, כפי שנראה בעזרת ה'.

 ועל-כן, צו השעה הינו – לא לפחד! לגרש את הערבים מהארץ ולפעול מיידית בכדי להתמודד עם הבעיה החיונית ביותר שעלינו לפתור – הרס הזהות היהודית, הגאווה, היחוד היהודי בקרב היהודים החילונים בישראל.

 מערכת החינוך בכללותה חייבת לעבור ארגון מחדש יסודי, כאשר הן מערכת השעות והן זהות המורים תצטרכנה לעבור שינוי יסודי. מנה מוגברת של יהדות ושל לאומיות יהודית תוזרק לתוך מערכת השעות באופן שהזהות היהודית, הגאווה היהודית והיחודיות היהודית תהיינה חלק מובנה במערכת חינוכם של ילדי מדינת ישראל. תוך כך, התקשורת הממלכתית תיבדק בקפידה ותעבור ניקוי יסודי, כאשר כל אותם אלו אשר הרעילו והשמידו את מוחותיהם ונשמותיהם של יהודים במשך השנים באמצעות תעמולה אנטי-יהודית ואנטי-ציונית – כל אלו יסולקו מתפקידם.

 פרט לכך, ובהתאם לקו של כינון שוק חופשי ויוזמה עצמית, יערך מסע שמטרתו ללמד את היהודים על הערך החיובי שישנו בעבודה עברית. המושג של "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהילים קכ"ח, ב') ייושם בפועל, כאשר כל חייל במשך שירותו בן השלוש שנים ילמד מקצוע ותינתן לו הזדמנות ומחויבות לעסוק בו במהלך השנה האחרונה לשרותו הצבאי.

 אופי הפרהסיה הציבורית של המדינה היהודית יהיה כזה שמצדיק את הגדרתה כיהודית – מקומות אכילה ציבוריים יגישו רק אוכל כשר, והשבת תישמר בקדושתה במרחב הציבורי. המיסיון יוצא אל מחוץ לחוק בישראל, והפרתו של החוק תגרור עימה החרמת רכוש ומאסר. כל לא-יהודי יהנה מחופש דת כל עוד אינו עובד עבודה זרה, אולם לא יורשה לו לעסוק בהמרת דת. שאלת "מיהו יהודי" תוכרע על-ידי דקדוק ההלכה כפי שתפורש בידי גדולי הדור.

 המוסלמים ומסגדיהם יסולקו מהמקום הקדוש ביותר בירושלים, מהר הבית, ובזיונה וחילולה של היהדות יגיעו לקיצם. (תארו לעצמכם מה הייתה תגובתם – המוצדקת – של המוסלמים לבניית בית כנסת יהודי באתר הקדוש למוסלמים במכה! ועל אף כן, יהודים יושבים להם ומאשררים את החרפה של שליטה מוסלמית ושל איסור על נוכחות יהודים בהר הבית!).

 חוק התורה, האוסר על נישואי תערובת יכנס לתוקף מעשי, והפלות תותרנה אך ורק במסגרת ההלכה.

 השאלה העצומה אשר עולה כעת הינה – לאור טבעו הרודני של הממסד הישראלי ורמיסתה הגסה של ה"דמוקרטיה" שלהם עצמם כאשר פסלו את תנועת "כך", כיצד אם כן תגיע "כך" לשלטון? שאלה קשה ביותר. התשובה אליה הינה כי יש דרך אחת בלבד – כאשר אנשים יגיעו לרמה כזו של כאב ופחד ותסכול, עד שיתקוממו וידרשו את השינוי המיוחל באמצעות משאל עם. לעם ישנה זכות מלאה לדרוש משאל עם, במסגרתו ילכו לקלפיות ויצביעו כן או לא על השאלה הבאה –

האם יש לפזר את הכנסת ולערוך בחירות חדשות, במסגרתן יותר ל"כך" להשתתף, ובמסגרתן יותר להשתתף אך ורק למפלגות אשר תומכות בחיסול האינתיפאדה בכל האמצעים האפשריים, סיפוח כל השטחים, סילוקם של כל הערבים אשר אינם מעוניינים לקבל על עצמם מעמד של גר-תושב תחת ריבונות יהודית מוחלטת וחינוך יהודי אמיתי בבתי-הספר?

 האם יותר לרשימה המנצחת בבחירות הללו לשלוט ללא צורך בהקמת קואליציה וליישם את התכנית הנ"ל?

 משאל עם כזה עשוי להעלות את "כך" לשלטון ולהציל את ישראל מפני אסון. מובן מאליו, כי אלו אשר קבעו בשרירותיות כי קבוצה אותה הם מגדירים כ"גזענית" תיפסל מלרוץ לבחירות – אין להם זכות, ולו קלושה, להתלונן כאשר נשאל את העם האם לפסול מפלגות שהעם חושב שעברו את הגבול.

 משאל העם. הדרך היחידה להצלת המדינה היהודית .