מה כבר אפשר לומר?

מה כבר אפשר לומר?

 על שולחני הונחו לפני מספר ימים שני מאמרים. אחד נכתב על-ידי רב אורתודוקסי מפורסם, ואילו השני – על-ידי כומר נוצרי. הבה נשחק משחק קטן. הבה נראה אם תוכלו לנחש מי אמר מה. על-פניו זה אמור להיות פשוט למדי. 

 הראשון מבין שני בעלי הגלימות כתב את הדברים הבאים –

 "ה', האלוקים, אומר – אם עם ישראל לא יתכנס מרצונו, אזי הוא יחזיר אותם ביד חזקה לארצם שלהם אשר נשבע לתת לאברהם ולזרעו.

 ... האנטישמיות הגוברת בארצנו זוכה לתוספת חיות על-ידי התנועה לזכויות האזרח ... מוציאים את התנ"ך והתפילות אל מחוץ לתחום בבתי-הספר הציבוריים... דורשים עבור הנאצים את הזכות לצעוד בערינו; דורשים זכויות עבור הומוסקסואלים ולסביות; את הזכות למכור תמונות תועבה... כל מה שנותר עכשיו שיקרה זה שאנשים יפסידו מקומות עבודה וערך הדולר ירד ואז נראה כיצד יאשימו את היהודי בכל הצרות, ובכך הוא יסולק מארה"ב...".

 נעבור למאמר השני –

 "... תמיד דגלתי בעמדה, לפיה ציוני אינו חייב להתמסר באופן אישי ולעלות לארץ בכדי להיות מזוהה עם התנועה... חשוב בצומת המכריע בו אנו מצויים שלא תיעשה שום פעולה אשר תדחה מיליוני יהודים מלהשתייך לארגון הציוני העולמי רק משום שאנו רוצים לחייב אותם במצווה שהם אינם מוכנים לקיים כיום או בכלל. די בכך שיקבלו את מרכזיותה של ישראל ביעוד היהודי ואת חיוניותה ביחס להישרדות העולם היהודי או היהדות או שניהם גם יחד... יהיה זה משגה טרגי לפלג את התנועה [הציונית] בגלל סוגיה, שעל-אף היותה אידיאולוגית, הינה שולית לחלוטין בנקודת הזמן בה אנו מצויים".

 כמובן, הצלחתם לנחש מי אמר מה. אתם יודעים כי הכומר, כומר בלתי-נודע למדי מעיירה קטנה הסמוכה לאילינוי, הוא אשר הכריז על האמת התורנית הברורה, לפיה ה' לא יאפשר ליהודי להישאר בגלות, והוא ישרש אותו משם תוך אסונות נוראיים ובכך יכריח את שארית הפליטה לשוב הביתה לישראל. הכומר הוא אשר מאמין ומכיר את הפסוקים ביחזקאל, המכריזים – "חי־אני נאם אדני ה' אם־לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. והוצאתי אתכם מן־העמים וקבצתי אתכם מן־הארצות אשר נפוצתם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה" (יחזקאל כ', ל"ג – ל"ד).

 הכומר הוא אשר מבין כי סרובו של היהודי לעזוב את הגלות וללכת הביתה אינו ענין "שולי לחלוטין", כי אם שאלה של חיים ומוות, פשוטו כמשמעו, עבור היהודי. הכומר הוא אשר מאמין באמת, ואינו רק משלם מס שפתיים להסדר דתי נח ובלתי-מחייב.

 ואילו הרב – זה אשר אבותיו כתבו את התנ"ך – הוא אשר, אחר כל ההסברים והתרוצים, אינו באמת לוקח אותו ברצינות. מדובר ברב מפורסם, מהאליטה של הממסד האורתודוקסי, אשר עד לאחרונה החזיק במשרה היוקרתית ביותר באורתודוקסיה בארה"ב (תהיה משמעותה אשר תהא). אולם הוא זה אשר אינו מבין דבר ביחס להנהגה האלוקית בהיסטוריה וביחס לאסון הבלתי-ניתן למניעה אשר מוכרח לבוא על אותם יהודים אשר מסרבים לציית למצוות ישיבת ארץ הקודש ואשר תחת זאת בזים לאוצר הטמון בארץ-ישראל בהעדיפם את השדרה החמישית בניו יורק.

 כמובן, הכומר צודק, וגם קרוב לוודאי שמדובר באנטישמי. אולם בשום אופן אין זה גורע מאמיתות דבריו שעה שהוא מזהיר את היהודים מפני אסון. אחר הכל, אנשים כמותו הם אלו אשר יגשימו את הדברים. ראוי, אם כן, להקשיב לדבריו, מפני שהם משקפים את דעת הגוי בעולם האמיתי. אלו המילים אשר לעולם נעלמות מאוזני הממסד היהודי, שעה שהוא עורך פגישות שנתיות עם הועידה הארצית לנוצרים ויהודים בכדי למסור אלו לאלו תעודות הוקרה ומילות חנופה נדושות. אלו מילותיו של הכומר למכר יהודי –

 "יהיה זה צער עבורנו לאבד אותך כידיד בארצנו, אולם בתור ידיד נוצרי עלי לעודד אותך ללכת לארץ אבותיך – כל עוד תוכל למכור את רכושך וללכת הביתה עם כיסים מלאים, לפני שיקום איזה... משוגע קיצוני, כמו סטלין, מוסוליני, היטלר וכו', אשר ימנע מכם את החרות לעזוב עם דבר מעבר לבגד שעל גופך. זאת מכיוון ש... אין בן תמותה אשר יוכל למנוע או לשנות את היעוד הנבואי ואת ההבטחות אשר נאמרו מפי אלוהינו...".

 הצרה הינה שתגובתו הצפויה של הרב למילים הללו תהיה לגנות את הכומר בתור אנטישמי (מה שנכון); להישבע שהוא לעולם לא יצליח להבריח את היהודים מארצם (אמריקה); והוא יתעלם באדישות מהעובדה שאכן ה' הוא אשר שולח אנשים כדוגמת אותו הכומר בכדי לעשות ליהודים את מה שהרב היה אמור להזהיר מפניו. מה כבר אפשר לומר בימים בהם רבנים כבר מזמן חדלו מלהבין את הרעיון היהודי? יהודי, יותר אל תקשיב להם. צא עכשיו מהגלות, בטרם יבוא יומם של הכומר ודומיו.