מכתב גלוי ליהודי בריטניה

מכתב גלוי ליהודי בריטניה

אחי ואחיותי היקרים, 

חיכיתי במתכוון עד שהתלהטות הרגשות שחוויתם בעקבות המהומות תדעך מעט, וזאת בכדי שדברי לא יחשבו בעיניכם כתגובה רגשית לאירועים . בנוסף לכך, אני ער לעובדה שבני אדם נוטים לשכוח ו"לראות דברים בפרספקטיבה הנכונה" ברגע שחולף פרק זמן קצר, ועימו חולפת גם התגובה הראשונית של כעס ודאגה. דעו, אפוא, כי הדברים שאומר כעת – בניגוד לאלו שיאמרו שאר המנהיגים היהודים – הם דברים שאני אומר וחוזר עליהם במשך שנים ברחבי הקהילות היהודיות בעולם המערבי, ואינם רק בגדר תגובה נקודתית לאירועים האחרונים.

הגיע הזמן, שעה שזיכרון האספסוף הכועס, המטורף, האלים והמפחיד עדיין טרי במוחכם – הגיע הזמן לדבר אליכם באופן שאף מנהיג יהודי – בבריטניה או מחוצה לה – לא דיבר אליכם אי פעם. ואם המילים שאומר לא יערבו לאוזניכם, עליכם לדעת כי אמת ושקר מעולם לא נמדדו בפרמטרים של נעימות לאוזניים. המרירות שבטעם לעולם אינה מחלישה את כח הטיעון. אך החשוב מכל הינו שלמרות שהמציאות היא כעת מכאיבה, הרי שאם תשכילו לקבל את הדברים, הרי שבכך תבטיחו לעצמכם את הברכה הנפלאה מכולן – עתיד עבורכם ועבור ילדיכם.

עתיד זה אינו צפון בבריטניה. התפרצויות הזעם והשנאה בעריכם אינן אלא תמרור אזהרה מפני הסופה המתקרבת ובאה. הסופה תכה, והיהודי יהיה בה לקרבן העיקרי. כל הרגשות השליליים, כל המרירות והתסכולים יחפשו היכן להתנקז, יחפשו מטרה, קרבן, אותו ניתן יהיה להאשים – והם ימצאו את היהודי. אין טעם לנסות ולהתנחם במחשבה שזעם האספסוף יופנה כלפי השחור או האסייתי. השונאים אמנם חוששים מפני אלו, אבל את האשמה לכך הם תולים ביהודי. לא הגיוני? אכן. לא שפוי? בוודאי. אבל הבעיה אינה לוגית , כי אם פסיכולוגית. שעון החול אוזל עבור היהודי, לא רק בבריטניה, אלא בכל רחבי העולם המערבי. זו המציאות הפוליטית-חברתית שקיימת. וזו גזרה עליונה מאת אלקי ישראל, אשר לא יאפשר ליהודי חיי מרגוע בגלות, שעה שארץ-ישראל מחכה לו.

בשורה התחתונה, יש רק פתרון אחד לשאלה היהודית ולמסע הנדודים שלו בחפשו אחר המטמון, בין אם הוא נמצא באנגליה, צרפת, יבשת אמריקה, או בכל מקום בעולם כולו. הפתרון הוא עליה לישראל. פינוי חרום מהיר, זריז ומיידי בטרם ישטוף המבול – שוב – את העולם היהודי, אך הפעם בקנה מידה עולמי .

הוירוס של שנאת-היהודים (ביטוי יותר מקומם אמנם, אך גם יותר מדויק, מהמונח "אנטישמיות") כיום הינו חי ובועט. מעולם הוא לא מת, בניגוד לאשליות שניסו היהודים לטפח לעצמם. אם נראה היה כי היא חוסלה, הייתה זו אשליה שנוצרה כתוצאה משני גורמים – אושוויץ ורווחה כלכלית. בשנים שמיד אחר השואה שהתרחשה במהלך מלחמת העולם השניה, מראות הזוועה הטראומטיים של האכזריות הנאצית, אשר נתגלו לעיני כל, היכו את כולם בהלם, עד שהיה זה פשוט בלתי-אפשרי להפגין בגלוי שנאה ליהודים. כשריח הגז וניחוח העשן עדיין טריים בנחיריים – מי הוא זה אשר יטיף להשמדת היהודי?

זה היה גורם אחד, ואילו השני היה הרווחה הכלכלית חסרת התקדים. במשך כמעט שלושה עשורים מאז סוף המלחמה, העולם המערבי זכה להגיע לשיאים בתחומי הכלכלה והחברה, אשר אין להם מקבילה בהיסטוריה. כאשר בטנו של אדם מלאה והוא שותה לרוויה מכוס "החיים הטובים", הוא בהחלט עשוי לא לאהוב יהודים, וזה עשוי להיות אצלו מושרש עמוק בתודעה, אבל הוא בוודאי לא יעשה משהו רציני בנידון. וכך יכלו מיליוני בריטים ואמריקאים וצרפתים לשנוא יהודים בשקט, שעה שמכוניותיהם ובתיהם וספינותיהם ומשחקי הכדור שלהם היו יקרים מדי עבורם בשביל שיסכנו אותם בעבור כעס פוליטי. אולם כל זה הינו כיום נחלת העבר. שני המחסומים אשר ניצבו בפני שנאת היהודים – נפלו.

כיום, הזכרונות מאושוויץ הינם פשוט חסרי משמעות עבור הדור שאחר המלחמה, דור אשר "לא ידע את יוסף", אשר לא חווה אישית את זוועות השואה. עבורם זה אפילו נעשה אפשרי לטעון כי היא מעולם לא התרחשה. והקמתה של מדינת ישראל החזקה, אשר כאורח של שגרה מנצחת את אויביה, שמה קץ לרגשות האשמה כלפי "היהודים המסכנים וחסרי ההגנה", כלפי דוד הקטן העומד מול גליתים עוצמתיים. אכן, שונאי היהודים ברחבי העולם עלזו בשומעם על העוצמה היהודית, אשר אפשרה להם להיפטר מעול האשמה של השואה.

מן העבר השני, שנות היין והשושנים, שנות הרווחה, הולכות ונמוגות עבור המערב, וקיימת תחושה מדאיגה של חולי, ועימה פחד עמוק מפני הצפוי לבוא. אסונות כלכליים ההולכים ומתגברים, אינפלציה גוברת ואחוז אבטלה גבוה – אלו הופכים לסיוט עבור אומה אשר פונקה על-ידי שלושה עשורים של חומרנות, אשר לא היו כמותם מעולם. האנשים הללו לא יקריבו את הקרבן הנדרש בכדי לשקם את החברה. הם לא יהינו להורדה חדה ברמת החיים. הם יעדיפו לחפש שעיר לעזאזל. בסופו של דבר, הם ימצאו אותו – יהיה זה היהודי.

הוא המיעוט הניכר ביותר, המוצלח ביותר. עבור זה שלא ניחן בחכמה יתרה, עבור הנחשל והבלתי-מוצלח, הצלחתו של היהודי אינה יכולה בשום פנים ואופן להיזקף לזכותה של עבודה קשה ולמאמץ חשיבתי מסודר. ללא ספק, סיבת הצלחתו נעוצה בתרגילים ממולחים, ברמאות וב"קומבינות". ללא ספק, היהודי מרמה וגונב ועושה את כל אותם דברים שהנחשל רוצה להאמין שהוא עושה, כיון שבכך מתורץ הכישלון שלו עצמו. השעיר לעזאזל מאז ומעולם היה, הווה, ויהיה - היהודי.

על קרקע פוריה זו צומחת החזית הלאומית ונובטים ניצניהם של כל הפשיסטים מימין ומשמאל (אין כל הבדל ביניהם). כחם עולה ביחס ישיר להשפעתה של כלכלה הנמצאת בנסיגה אל מבוי סתום על אומה שפונקה בחומרנות אשר השחיתה את נשמתה עד ריקבון. הלייבור והשמרנים חברו יחדיו על-מנת לכרוע בפני המובוקרטיה והתחרו אלו באלו בטרוף בלתי נשלט בכדי להבטיח להמונים את החיים הטובים של זכויות ופריבילגיות מבלי לתבוע מהם מאמץ ראוי או חובת אחריות כלשהי. היה זה חלום בלתי ניתן להגשמה, ואותם פוליטיקאים ציניים, אשר שחקו את משחק הכח והשליטה תוך שהם מתנחמים במחשבה כי "אחרי – המבול" – אותם פוליטיקאים הוכו בתימהון. המבול זה עכשיו.

בריטניה הינה בסך-הכל מקרה יותר מתקדם של אותו ריקבון חומרני הפושה במערב כולו. היא סובלת מאותו משבר נפשי הגורם לאובדן הערכים הלאומיים והפטריוטיים לטובת אנוכיות ושקיעה של האדם בעצמו. היא סובלת מאותו ריקבון חברתי, בו השאיפה והרדיפה אחר תענוגים גוברות על יכולתנו להקריב, לדחות סיפוקים, ולהעניק. זהו עם המשועבד לאותו סם של סיפוק הנאות אישי, ואשר רותח מזעם, אלימות ותסכול כאשר נמנעות ממנו תשוקותיו.

זהו החומר, עליו גדלים השועלים הפשיסטים, שחורים ואדומים כאחד. וזהו המתכון לשבר לאומי אשר יבשר שואה חדשה עבור היהודים.

אין בכוונתי להיכנס כאן לניתוח מפורט אודות שנאת היהודים. רק דעו שזה דבר שאי אפשר לשנותו, על-אף רצוננו שלא להבין ועל-אף אשליותינו המטופשות. זהו סרטן, אשר יקיא את היהודי מקרבה של הגלות.

כמובן שאנו – יהודי בריטניה, צרפת, ארה"ב, קנדה והעולם המערבי – איננו רואים, וזאת מכיוון שאיננו חפצים לראות. ההנאה הגלומה בסירי הבשר מקהה את החושים שמתחת לשכבת השומן של החומרנות והחיים הטובים, עד כדי שנעשינו עדי ראיה למחזה המדהים של יהודי דרום אפריקה, היושבים על הר געש מבעבע, העומד להתפרץ ולהרוס אותם לחלוטין – ומחזיקים בציפורניים בכל כחם בארץ האפריקנים על-אף הכל. כמובן, אי אפשר להאשים רק את פשוטי העם, כאשר הם מובלים על-ידי מנהיגים קהילתיים, אשר מגנים ולועגים לדברים מן הסוג שאני משמיע, תוך השמעת דברי הרגעה, המחליקים את המציאות – "פרנויה; היסטריה; כאן זה לא גרמניה הנאצית...". איך שאנו יודעים להסביר יפה ולתרץ כשאנחנו נואשים דיו, וברצוננו לשכנע את עצמנו!

לדאבוננו, כבר שמענו את אותה תגובה הרת-אסון במשך שנות ה-30, כאשר המנהיג הציוני המנוח, זאב ז'בוטינסקי, התחנן בפני יהדות אירופה שתברח, שתפנה את מזרח אירופה. הוא גונה וזכה ללעג בידי ההנהגה היהודית, לרבות הציונים. אולם הוא צדק, ומיליוני יהודים שילמו בחייהם על העיוורון העיקש של מנהיגי הממסד היהודי.

לדאבוננו, איננו למדים דבר מן ההיסטוריה – וזהו הלקח היחיד ממנה שהינו לקח בר-קיימא. שוב, אותו איום. שוב, אותם מנהיגים עיוורים. שוב, אותו סרוב לראות ולפעול. וכך אתם יושבים, ועומדים מול אותו גורל אשר עמד לפני אחיכם ואחיותיכם לפני 40 או 45 שנה. אתם עדר, המונהג בידי אנשים קטנטנים, אשר רועים אתכם. המנהיגים הציוניים שבקרבכם משלמים מס שפתיים לנושא העליה לישראל – שכן איך יוכל אדם לשכנע מישהו לעזוב את בריטניה, שעה שהוא עצמו נשאר שם? המנהיגים הישראלים שלכם חוששים לזעוק ולהזהיר אתכם, שמא יעוררו את זעמם של התורמים האמידים והכוחות הפוליטיים השונים. ועל-כן, בניגוד לרבו ז'בוטינסקי, מר בגין חסר את האומץ לקרוא לכם לברוח, זאת מחשש שירגמו אותו באבנים במקום בלירות שטרלינג .

  ובכן, אני מתחנן בפניכם לשוב הביתה. מעולם לא הייתה דוגמא לעליה המונית לישראל מארץ רווחה, מסיבות חיוביות. ועל-כן, אני מציג בפניכם את הסיבה היסודית ביותר מבין כולן – ברחו, נוסו, הצילו את חייכם ואת חיי יקיריכם. לכל הסיבות ההגיוניות והשכליות אשר מניתי ואשר מתארים את האסון המתקרב, הוסיפו את הסיבה היסודית אשר אני, כמנהיג דתי שאינו מחושק על-ידי הצורך לרצות את בעלי הכח החילוניים האמידים, מכריז בזאת –

אנו חיים כיום בעידן ראשיתה של הגאולה האדירה. תקומתה המדהימה של מדינה יהודית מהאודים העשנים שבאושוויץ; שיבתו של עם אשר שרד אלפיים שנות רדיפות ונדודים ללא ארץ, ממשלה או צבא; קיבוץ גלויות ממאה ארצות; הגשמת נבואות התנ"ך – כל אלו מעידים על כך שמדינת ישראל איננה תופעה רגילה ושהעם היהודי אינו סתם עוד עם.

אנו חזינו בזמננו בידו של ה' אלוקי ישראל, וסרובנו העיקש לציית לצווי התורני ולבוא לגור בארץ יעלה לנו בעצם עתידנו. במשך אלפיים שנה בכינו והתפללנו עבור מדינה משלנו – מדוע אפוא אנו מתעקשים להישאר במחוזות השנאה וההתבוללות יחדיו?

"צאו מתוכה עמי ומלטו איש את־נפשו מחרון אף־ה'" (ירמיהו נ"א, מ"ה).

יהודי בריטניה, התפנו כל עוד יש זמן! הגיע הזמן, עכשיו, ללכת הביתה.