ניצחון!

ניצחון!

 כה רב היה הזמן שארך המאבק, וכמה פעמים כבר היה נראה כי היאוש הנובע מהכישלון יוביל לתחושה של אין אונים ושל חלום הבלתי ניתן להשגה. ואיך שהם ניסו בכל דרך אפשרית – בכל דרך מכוערת וחסרת רחמים שעלתה על דעתם – להכניע אותנו. הן בישראל והן בגולה, כשהם מונעים בידי פחד נואש שמא נשיג עמדת השפעה; מתוך תחושת רדיפה בידי צל נורא, שמא נצליח להציג את עמדותינו בפני הציבור, שמא נצליח לחדור לליבם של יהודים – הם, המנהיגים היהודים, השתמשו בכל שיטה אכזרית ובלתי-הוגנת שניתן לדמיין על-מנת להרוס את תדמיתנו ואת אמינותנו בעיני הציבור. מה הם עשו? מה לא עשו? 

 בגולה, הם מנעו ממני מלדבר בבתי-כנסת ומלהגיע לסטודנטים יהודים בארגוני "הלל" , וכן מנעו את כניסתי לקנדה ולבריטניה . בישראל, פסלו אותי מלהשתתף בתכניות רדיו וטלוויזיה, מלדבר בפני תלמידי תיכון וסטודנטים, מלכתוב מאמרים בעיתונות או אפילו מלשלוח מכתבי תגובה להתקפות כנגדי. הן בישראל והן בארה"ב, הופצו במזיד שקרים והשמצות. בכל מקום, עלה וצף מעל פני השטח פרצופם האמיתי, הצבוע והמזויף של הליברלים – ניסיונות כוחניים, דורסניים להשתיק ולחסל דעה אשר מהווה איום על כל שיווי המשקל הפסיכולוגי שלהם. מעבר אחד – אותם אנשי ממסד שמנים ומדושנים, ומהעבר השני – אותם אינטלקטואלים אכולי רגשות אשם ושנאה עצמית – אלו ואלו מצטרפים יחדיו על-מנת ליצור את מחנה המתיוונים החדשים, את צבא העברים המתגויים והיהודים המתבוללים, תוך זעם וקצף מתוך ניסיון נואש להשקיט, לרסק, לחסום את דרכו של קול הרעיון היהודי המקורי.

 הם נכשלו.

 ."הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" (תהילים קי"ח, א'). ניצחנו – הניצחון הראשון והמתוק ביותר כבר בידינו. אחר שנים של מאבק, של מאמץ אדיר, של מעידות, נפילות, כשלונות – הגענו לראש ההר. "כך" נבחרה לכנסת, ובעזרת ה', אנו נהפוך את אותה כנסת לבית כנסת. אנו נחל במשימה לנקות ולטהר את הארץ הן מאויביה והן מהתרבות המערבית, הגויית, המזוהמת אשר כה עוותה והחליאה את העם הקדוש. הערבים, אשר מאיימים על הקיום הפיזי של המדינה היהודית, בין אם כבר קלטו זאת ובין אם לאו, כבר החלו בצעדים הראשונים שלהם אל מחוץ לארץ, בעוד המתיוונים והעברים המתגויים יצטרכו כעת לשמוע מדי יום את קול השופר של היהדות והזהות היהודית האמיתית, השלמה והבלתי מתפשרת. נעשתה כאן היסטוריה, והונחה כאן אבן דרך במדינת ישראל, אשר תחל בתהליך של שינוי אשר במסגרתו תחדל מלהיות מדינה מערבית אלילית ותשוב למקור מחצבתה היהודי.

 ניתן לזהות אותם על-פי יללותיהם. על-ידי אותן יללות של זעם ושנאה ניתן להבין את עומק משמעותו של הניצחון המתוק. הם מעולם לא שנאו את "התחיה" או את "גוש אמונים" או את הליכוד. הם נאבקו בהם, התנגדו להם – אפילו בתוקף – אך הם מעולם לא שנאו אותם. אולם את "כך" הם שונאים, מתוך עוינות אינסופית שאינה יודעת גבול. וזהו לקח חשוב עבור כולנו. השקר באופן מותנה יודע לזהות את אויבו – האמת. החושך כעין אינסטינקט מזהה את יריבו הקטלני – האור. אותם מתיוונים אשר מייצגים את כל מה שמנוגד ליהדות מזהים מדרך הטבע באופן אוטומטי, אינסטינקטיבי, את היהדות הטהורה אותה הם כה מתעבים וממנה הם כה חוששים בדמותה של "כך".

 איך שהם יללו! לובה אליאב, שמאלן מזדקן, נכשל בניסיונו להבחר לכנסת. אולם לא זה מה שהטריד אותו, כי אם הצלחתו של כהנא. "הפסיכופט הרצחני הזה בכנסת ואני לא", ברבר לו אליאב. השמצות מאז ומעולם היוו את נשקם הנואש והאחרון של אנשים, הנטולים יכולת לדון ולהתמודד – בצורה שכלית – עם הדעות אשר מפניהן הם חוששים. שולמית אלוני גמגמה, פשוטו כמשמעו, מתוך שנאה וכעס בהופעתה בטלוויזיה ולא הצליחה להוציא מפיה את השם "כהנא". אכן, כן יאה ללוחמת הגדולה למען זכויות ההומואים והמחבלים. מאמריקה שמענו את ארתור הרצבורג מגנה בהיסטריה את כהנא, תוך שהוא זועק באוזני כל כי כאשר שמע את החדשות שכהנא נבחר, הוא ישב לומר פרקי תהילים (כעת ניתן לרשום ניצחון נוסף עבור כהנא ).

 היימן בוקבינדר, נציג מחוז וושינגטון של הוועד היהודי האמריקאי, כינה את בחירתו של כהנא "חרפה". כל הקולות הללו אכן מחזקים את הדעה, ולפיה "כך" וכהנא מייצגים את האמת. שכן אילו אחד מכל הנזכרים לעיל היה משבח את כהנא – היה זה ללא ספק אות לכך שיש לערוך חקירה מקיפה בכדי לברר היכן כהנא טעה...

 כאלו היו היללות של כל אותם בכינים כעוסים ומפוחדים. אולם נשמעו גם קולות אחרים - אלו היו קולותיהם של הישראלים ברחובות של עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה שבערים, קולותיהם של הבוחרים הצעירים ושל האנשים המצויים בשווקים.

 אלו האנשים שהצביעו "כך". אלו היו האנשים אשר הפכו את אותו יום לכה מרגש וחרוט בזיכרון. מי יוכל למחוק את אותם רגעים בלתי נשכחים – הגעתי למשרד ב-1 בלילה, כשאני מוצא מאות אנשים המחכים בחוסר סבלנות – הם כבר שמעו את החדשות מהטלוויזיה והם ידעו ש"כך" נכנסה לכנסת; שאגות השמחה כאשר ראו אותי; החיבוקים והנשיקות והדמעות והצחוק.

 היכן ניתן לקנות אהבה שכזו? שמעון פרס עם מכונת ההסתדרות המשומנת שלו ועזר וייצמן עם המיליונרים שלו אינם מסוגלים לקנות כזו אהבה. עמדו כאן האנשים והנשים אשר באו מהמושבים בנגב ומעיירות הפיתוח שבגליל ומהשכונות של תל-אביב וירושלים ופתח-תקוה. הם עמדו כאן, אותם אלו אשר עבדו במשך שבועות בלא שכר, אשר הדביקו מודעות על הקירות עד 4 לפנות בוקר, אשר במשך שעות חלקו חוברות הסברה בתיבות הדואר, אשר דברו עם החברים, השכנים, עם כל מי שיכלו על-מנת להגשים את החלום ולראות את "כך" בכנסת. מי יוכל למחוק את הזכרונות של הריקודים ברחובות, הריקוד במורדות רחוב יפו עד הכותל בשעה 3 לפנות בוקר? את ההתאספות ליד שריד בית מקדשנו ואת אמירת התהילים מתוך אושר עם הרב ישראל אריאל, רבה של ימית ; את שוטרי מג"ב רצים לעברי על-מנת ללחוץ את ידי ולהתחבק, באומרם – "כולנו הצבענו עבורך". כל היהודים מכל הסוגים שניתן להעלות על הדעת – בעלי חליפות שחורות, נטולי חליפות; כיפות סרוגות, נטולי כיפות, דתיים, חילונים; ספרדים, אשכנזים – כולם הצטרפו יחדיו מתוך תחושת קשר משותף של גאווה ועוצמה יהודית.

 ניצחון! ניצחון עבור האמת היהודית ועבור עול מלכות שמים ותבוסה למתיוונים שונאי-עצמם. איזו מתיקות! ניצחונם המתוק של היחוד והגדולה שבזהות היהודית, ומרירות צורבת עבור כל אויבי היהדות וכל מה שקשור בה. מסר של עוצמה וריגוש עבור כל יהודי גאה, ומסר של אזהרה ופחד לאויב הערבי של ישראל.

 נשאלתי – האם אתה שונא ערבים? תשובתי הינה – אני אוהב יהודים. ואם יש מי ששונא את אלו שאני אוהב – אזי אני שונא את אותו אויב. היום, ננקט הצעד הראשון בדרך לקידוש שמו של ה' מתוך אהבת ישראל ותוך ניקיון וטיהור ארץ-ישראל הן מאויביה והן מזיהום הנשמה היהודית.