נפש אחת מישראל

נפש אחת מישראל

 "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא..." (משנה סנהדרין ד', ה'). 

 קטע החדשות שודר מעל גבי האתר ופורסם בעיתונות ברחבי העולם כולו. בסגנון עיתונאי פשוט, עניני וללא מליצות, נאמר –

 "השלטונות הסובייטיים דאגו לטיפול רפואי עבור אסירת מחנה העבודה סילבה זלמנסון. זאת, בעקבות איומים של מיליטנטים יהודים בארה"ב, לפיהם שני רוסים יהרגו שם במידה וזלמנסון תמות במחנה העבודה...".

 עבור כל אחד מאתנו יבוא יום, בו יצטרך לתת דין וחשבון בפני בית-דין של מעלה על מעשיו בעולם הזה. לפניו יפתח הספר הגדול של חיי האדם, ושם יהיו חרוטים כל המעשים אשר עשה עלי אדמות, וכל מה שיכל לעשות ולא עשה. ביום ההוא, לא תהיה כל אפשרות להתחכם ולהתחמק; ביום ההוא, יעמוד כל אחד מאתנו ערום כביום היוולדו בפני יוצרו, ערום מתירוצים ומהתחכמויות. ויתכן מאד, ובאותו היום יעלה בחלל בית הדין במשפטנו השם של סילבה זלמנסון. ואולי באותו היום, יקחו אותנו בחזרה לימות חיינו אותם אנו חיים כעת – אל כל אותם אירועים אשר קרו ואשר לא קרו ואשר צריכים היו לקרות.

 לפני עינינו – בעל כרחן – תצעד הדמות של סילבה זלמנסון, אותה יהודיה צעירה מברית המועצות אשר ניסתה ללא הועיל לזכות בוויזת יציאה מארץ המשועבדים , ומתוך תסכול של חוסר אונים, היא תרה אחר האפשרות היחידה אשר הייתה לה לשוב לציון. אנו נתבונן, שוב, במשפט בלנינגרד, בסילבה ובבעלה, אדווארד קוזנצוב , יחד עם שאר הנאשמים , ועינינו תדמענה כאשר היא נשפטת לעשר שנות מאסר רצחני במחנה העבודה של פוטמה. אנו נשמע את גזרי-דין המוות אשר הוטלו על קוזנצוב ועל מרק דימשיץ ונשמע את סילבה זלמנסון זועקת לעבר השופטים – "אני ציונית!". נראה עולם שלם וקשת מלאה של כל הארגונים היהודיים יושבים בשקט כאשר מגיחה השמועה אל מחוץ לברית המועצות, ולפיה סילבה זלמנסון סובלת משחפת, ונראה את רות אלכסנדרוביץ' מגיעה לישראל בכדי לבשר לעולם – סילבה זלמנסון עומדת למות...

 אנו נחזה בדודה של סילבה זלמנסון, השובת רעב בכותל המערבי בתקווה לעורר את העולם מאדישותו, ובעולם יהודי אשר חסר את היכולת לחוש את הדחיפות ואת דקירת הכאב, אשר אמורה הייתה לעורר את הדחף לפעול ולהזדרז בכדי לעשות את כל הניתן על-מנת להציל חיים של אחות. תחת זאת, נראה כיצד אלו שאכן פועלים מושמצים, מגונים ומבוזים בידי יושבי המזרח הקבועים, אותם שמנים ואותם אנשי זוהר הספונים במשרדיהם היוקרתיים, אותם רועים המחככים בידיהם בשעה שהזאבים כבר אוחזים בצוואר הצאן, ומסרבים להילחם בהם.

 אנו נחזה כיצד חוליגנים יהודים מכריזים כי אסור לתת לסילבה זלמנסון למות וששני דיפלומטים רוסים ישלמו בחייהם עבור חייה. אנו נראה כיצד המכובדים יתפרצו מתוך זעם בכדי לגנות את החוליגנים ולהראות לעולם כולו כי לא זוהי דרך היהדות. (והאם זה לא יעלה מחדש את זכרם של שני הקצינים הבריטיים אשר נתלו על-ידי "החוליגנים" של האצ"ל כתג מחיר על רצח יהודים?). אכן, גם כי תלך סילבה זלמנסון בגיא צלמוות, נישאר מכובדים... אנו נראה כיצד צלף יורה אל תוך אותה מאורת פושעים הידועה בשם המשלחת הסובייטית לאו"ם בכדי לעורר את דעת הקהל לרצינות כוונותיהם של היהודים, כאשר המכובדים, אשר הינם כה סבילים, כה שקטים – כה מתים – באשר לגורלו של הקרבן, לפתע מתנערים מעפר ומקיימים בגופם את הבטחת התורה על תחית המתים, כשהם מזנקים לפעולה כנגד אותם אלו אשר שאפו להציל את חייה של אחותנו – בדרך האחת והיחידה שמדכאיה מבינים.

 אנו נראה כיצד הם כואבים את כאבם של ארבעת הילדים הסובייטים אשר שהו בחדר בזמן היריות (כמובן, היו בחדר ארבעה ילדים; האם לא כך אמרו הסובייטים בפירוש? ושמא אי פעם נודעו הסובייטים כשקרנים?). אנו נראה כיצד אותו כלל משפטי הקיים הן ביהדות והן במערכת המשפטית האנגלוסקסית – שאדם הינו חף מפשע עד שיוכח שהוא אשם – כלל שהינו כה יקר לליבם של הליברלים היהודים כאשר מדובר באנג'לה דייויס – נראה כיצד אותו כלל משפטי נדחה כעת במקרה בו נעצר יהודי (העובדה, לפיה מדובר ביהודי שומר מצוות אשר הואשם בכך שנסע ביום טוב לקנות כלי נשק, זאת בשעה ששהה בבית הכנסת יחד עם עוד 200 יהודים – עובדה זו אינה מזיזה למכובדים).

 ואז נראה כיצד העולם והניו יורק טיימס, אשר מעולם לא חש צורך להזכיר את השם סילבה זלמנסון, מוכרח בעל-כרחו, בעקבות אותו מעשה יהודי מזעזע ומקומם, להתיחס לשמה ולגורלה. ונראה כיצד לפתע מגיע מכתב מכלא אתיקה, הבוקע סדק בחומת היאוש המקיפה את סילבה זלמנסון, כאשר אסירים שחורים מודיעים למיליטנטים היהודים שכעת הם שמעו לראשונה על סילבה זלמנסון, ושהם מוכנים ללכת לברית המועצות בתמורה לזלמנסון ולעוד אסירים פוליטיים יהודים . ואז נראה כיצד הממשל הסובייטי חורק את שיניו מתוך שנאה לאותם מיליטנטים יהודים, אך בד בבד הוא גם מבין כי איומיהם רציניים עד תהום. ומתוך הבנה של מומחים, כי אף הרודן המאובטח ביותר אינו חסין מפני פגיעה בידי קיצוני שאינו חושש לחייו שלו, נאלצים הרוסים לנקוט בצעדים הראשונים על-מנת להבטיח טיפול רפואי לזלמנסון.

 אנו נראה את כל זאת – כולנו, מקטן ועד גדול – ואז נעמוד באימה וברטט בשומענו את השאלה – כאשר אחותך עמדה למות – מה אתה עשית?

 ואז נעמוד ערומים – ערומים ממעשים. כל בתי הכנסת ובתי המדרש אשר מעולם לא טרחו לומר תהילים למענה, וכל המנהיגים הדתיים והמוסדות אשר נמנעו מלהכריז על יום תענית למענה. וכל הוועדות והמועצות והאיגודים והכינוסים והארגונים והמכובדים אשר מעולם לא הפכו את גורלה לגורלם ואת צערה למכאובם. כל אלו אשר הזהירו מפני שימוש באלימות ונהנו מארוחות ערב חגיגיות של נוצרים ויהודים יחדיו. כל אלו אשר עברו על דברי התורה – "לא תעמד על־דם רעך..." (ויקרא י"ט, ט"ז).

 הצעדים הראשונים למען הצלת חייה של סילבה זלמנסון כבר ננקטו בידי יהודים אלמונים, אשר הזהירו את הסובייטים מפני נקמה והציגו בפניהם דוגמית בכדי להוכיח את רצינותם ונכונותם לממש את איומם. כמה שיום הדין יהיה משעשע, וכמה שהוא יהיה בלתי צפוי.

 ביום ההוא לא תישמע עוד בערי השמים וברחובות גן-עדן השאלה המגונה – מדוע ביצעת פעולות חוליגניות למען אחותך? תחתיה תישמע השאלה – מדוע לא עשית כן? וביום ההוא אנחנו נעמוד המומים כאשר יביאו כרכרות מלאות בזהב וכסף, הנמשכות על-ידי סוסים לבנים נהדרים למען אותם אלו אשר נבחרו, שלהם יאות אותו הכבוד. וביום ההוא נוכה בתדהמה, כאשר לאותן העגלות, תוך שירה ותרועה, יועלו אותם חוליגנים שהיה להם אכפת ושקמו ועשו מעשה. וביום ההוא יוכרחו כל המכובדים לצעוד לפני הכרכרה והסוסים כשהם ערומים, ולהכריז – "ככה יעשה לאנשים אשר מלך מלכי המלכים חפץ ביקרם".