עוילם גולם
עוילם גוילם
כאשר אמר בזמנו נשיא אמריקאי ש"ההמונים הם חמורים", הוא פשוט חזר על ביטוי יהודי ישן – "העולם הוא גולם". הגולם, כידוע, הוא רובוט שאינו מסוגל לחשוב בצורה עצמאית והוא כפוף לרצון אדוניו. למרות שהכל מסביב משתנה, אצל היהודים שום דבר לא משתנה – ה"עוילם" באמת נשאר "גוילם".
כוונתי לנכונות המדהימה של היהודי לרצות להאמין בכל שקר, זיוף ותרגיל ציני – כל עוד הדבר נותן לו את האפשרות לשמור על אשליותיו ועל דמותם של גיבוריו.
כוונתי ליכולת הבלתי מעורערת של הפוליטיקאים לעשות ולומר כל דבר, בידיעה שתומכיהם, חסידיהם, עובדיהם, ימשיכו לראות בהם רק אלוהות ואמת. כל זה, למרות העובדה, שאם אותו דבר בדיוק היה נעשה ע"י פוליטיקאי שהם מתעבים – הם היו דורשים את ראשו של "הבוגד".
ואת הדברים הללו אני כותב בשעה שהכת של מעריצי אריאל שרון מתפשטת בין העוילם שהוא גוילם, בין ההמונים שהם חמורים.
ככל
הנראה, יש לאנשים, בעיקר לאלו שהם יהודים, צורך בגיבור. יש לאדם צורך לסגוד למישהו.
שהרי להקב"ה חסרה הכריזמה הדרושה בשביל היהודי המודרני, הדורש דבר מרגש ומלהיב
יותר… ואכן, בכל עשור יש מישהו אחר שאפשר לסגוד
לו. איזה אליל חדש.
בעבר היה זה משה דיין, הגבר עם העין האחת ולב הארי האמיץ… כי יהודי הגלות שהושפלו במשך אלפיים שנה נזקקו לגיבור. והנה, קם והיה שמשון היהודי שהיכה בגויים ונתן לכל יהודי בגלות גאווה וכבוד עצמי. העובדה שדיין זה היה קטן-אמונה וגדול-פחד מהגויים, שיחד עם גולדה מאיר – עוד "מוצלחת" – סירב מפחד התגובה האמריקאית לאפשר לצה"ל להכות מכה מקדימה יום לפני תחילת מלחמת יום הכיפורים – אינה חשובה כלל וכלל בעיניהם.
לא פחות מארבעת אלפים בחורים יהודים נפלו בגלל ההחלטה הנפשעת של אותו משה הגיבור בעל הלב האמיץ, שצוטט בשבוע הראשון של אותה מלחמה, כאשר עוד נראה היה שהולכים לקראת תבוסה: "אנו חוזים בחורבן הבית השלישי!"
ומי
זוכר, או מעוניין לזכור, שהיה זה דיין שבמלחמת ששת הימים התנגד להגיע לתעלת סואץ
ולכבוש את רמת הגולן, שמא תגיע ישראל לעימות עם הרוסים (רק ההשגחה העליונה הביאה
לכך שהפקודות של דיין הגיעו למפקדים בשטח מאוחר מדי), ומי זוכר, או מעוניין לזכור, שהיה זה דיין שסרב
לגרש את הערבים בשנת תשכ"ז, בשעה שהעולם עמד המום מול נצחונותינו, "שמא", כפי שאמר,
"העולם יחשוב שיש גל פליטים חדש". ואמנם, הוא הורה לצבא להחזיר אלפי ערבים שנמלטו
בעצמם. ואכן, הטרגדיה של היום היא במידה גדולה פרי בית היוצר של משה דיין, הגיבור
של העם היהודי. ולמרות כל זה, דיין ממשיך, בצורה מדהימה, לשכון בפנתיאון הלאומי של
מיליוני יהודים בעולם. אכן, עוילם גוילם.
וגולדה, האחראית לרציחתם של ארבעת אלפים חיילי צה"ל, בגלל פחד העולם; האחראית לאמירה שתיכנס ללא ספק לספר השיאים של הטירוף: "אני יכולה לסלוח לערבים על כך שהרגו לנו את חיילינו, אבל לעולם לא אוכל לסלוח להם על שגרמו לנו להרוג את שלהם…" – בכל זאת, האשה הזאת נשארה בעיני מיליונים "הגבר היחיד בממשלת ישראל…"
ובגין. מה אפשר לומר על אדם שייכנס להיסטוריה כעצוב וכחלש שבכל ראשי ממשלות ישראל, כאשר באותה עת הוא ממשיך לקצור את הערצתם ותשואותיהם של מיליונים שמרכיבים את העוילם גוילם שלו.
אילו היה זה פרס שהיה מחזיר את סיני, על שדות הנפט העצומים והמרחבים האדירים, מפנה ישובים וגורר משם יהודים; אילו היה זה פרס שהיה מונע מצה"ל להשמיד את אש"ף בלבנון ובכך לגרום ל- 650 חיילי צה"ל למות לחינם; אילו היה זה פרס שהיה מרשה לקציני צבאו לקחת על עצמם את אשמת סברה ושתילה – בגין וחסידיו היו יוצאים לרחובות לדרוש את ראשו של "הבוגד". אבל מכיון שהיה זה בגין שעשה זאת, הגוילם מקבל זאת בהחלטה "שנכפתה עליו". איזה עוילם! איזה גוילם!
כל עשור, כל שנה, הגוילם מוצא לעצמו גיבור חדש. שמיר. הוא יותר טוב מפרס. למה? רק ה' יודע למה אדם שעצר והעמיד למשפט את חברי המחתרת היהודית; שהוא ראש ממשלת האינטיפדה; שהתוכנית שלו לעריכת בחירות בשטחים מבטיחה הקמת מדינה פלשתינית; ששיקר בכל נושא, חוץ מכסף למפלגות הדתיות; שמדבר בגדול, אך אינו עושה כלום – מוערך ע"י העוילם גוילם.
אך הגרוע מכל – הוא שרון. אריאל שרון, הגיבור הטרי של ההמונים. הוא ה"נץ". הוא הגיבור החזק. הוא רציני. הוא הישועה. המונים. חמורים. עוילם. גוילם.
היה זה מוצאי שבת, ובגין עמד לחתום על הסכם הטירוף של "קמפ דייויד". המכשול האחרון בפני החתימה היה סירובו המוחלט של סאדאת לאפשר ליהודים להישאר בסיני, וממילא הצורך לפרק את ההתנחלויות ולפנות את היהודים. בגין חשש מאדם אחד. שרון. הוא התקשר אליו מארה"ב כדי לשאול אם יתמוך בזה. מה עוד נאמר בשיחה ביניהם, אנחנו יכולים רק לנחש. אבל מה שידוע הוא ששרון הסכים לתמוך בכך, הצביע בעד הסכמי "קמפ דייויד" בכנסת (שמיר נמנע), ואז מונה לשר הבטחון.
וכשר בטחון היה זה אריאל שרון, ה"נץ", הגיבור, המושיע, שריחף מעל האזור בהליקופטר שלו כשהוא מפקד על החרבת הישובים היהודיים מבתיהם בכוח. אם פרס היה עושה זאת, מה היה ה"נץ" אומר? מה היה הגיבור צועק? מה היה המושיע מכריז? המונים. חמורים. עוילם. גוילם.
אני מכיר אינספור חברי ממשלות בעולם, ואפילו כמה
בישראל, שהתפטרו בגלל עיקרון. אם הטיפול באינטיפדה הוא כה גרוע (והוא אכן כזה!);
ואם מדינת ישראל צועדת לקראת אסון (וזה אכן כך!) – מדוע שרון אינו מתפטר? ומה ניתן לומר על אדם
שבנובמבר 87, ושוב בדצמבר אותה שנה, ושוב אחרי כן, קרא לגיוס הערבים לצבא, ושמגנה
את מאיר כהנא על הצעתו לגרש אותם במקום זה?
חמורים נולדו עם מגבלות. הם אינם יכולים לראות; הם
אינם יכולים לקלוט את המציאות. חמורים אנושיים הם אחרת. הם יכולים, אבל הם גרועים
מאלו עם ארבע רגליים, כי הם מסרבים לראות ולהודות במציאות. אותו אריאל שרון הוא אדם
שמילה אצלו היא חשודה (ואני מנסה להיות עדין). בראיון לעיתון "מעריב" בערב הבחירות
של שנת 73, הוא אמר שהוא תומך בשוויון לכל הזרמים ביהדות: רפורמים וקונסרווטיבים
כמו אורתודוקסים, והיה בעד תחבורה ציבורית בשבת, היום הוא הולך לרבי מליובוויטש כדי
לקבל "ברכות" בהתמודדות שלו נגד תוכנית הבחירות לפלשתינאים שמציע שמיר – והעוילם גוילם נכנס לאקסטזה.
וכל השאר. התחיה וגאולה כהן (ששנאתה לכהנא היא יותר מפתאלוגית). במכתב ל"הארץ" ביולי 86, מציעה גאולה כהן אזרחות ישראלית לכל ערבי מהשטחים שירצה בזה, לאחר סיפוח השטחים. ופרופסור יובל נאמן, באמת אדם טוב, הטוב מכולם, אבל כשהוא מרואיין ע"י שני עיתונאים צרפתיים הם כותבים: "הוא אומר שבשום אופן הוא לא גזעני וטוען שהוא יסכים שחתנו יהיה ערבי, כל עוד, כמובן, שהוא נאמן לערכי מדינת ישראל…".
והרב לוינגר, שהוא אדם טוב – בדיוק כמו שהערבי שהוא ב"ה ירה בו, לא היה טוב – אבל הוא, כמו גם "גוש אמונים" שטירפדו כל רעיון של גירוש ערבים ובמקום זה טיפחו את השקר של דו-קיום (שמא ייחשבו כ"גזעניים") – הם אחראים בסופו של דבר לאינטיפדה ולערבים שרגמו את מכוניתו של הרב לוינגר עצמו. (העיתון "ג'ואיש פרס" בפברואר 84 מדווח בכתבה ארוכה על מסע של הרב לוינגר בארה"ב, ובו מצוטט הרב לוינגר כך: "ביהודה ושומרון באופן כללי אין בעיות. ערבים ויהודים עובדים יחד. נוסעים יחד… לא רק שזה טוב לגור בהתנחלות ליד ערבי, זה טוב לגור ביחד…").
אני יכול להמשיך עוד ועוד. אבל אני מקוה שהנקודה ברורה לאותו אחוז של יהודים שהתעלה מעל העוילם גוילם; שזכה לעלות לדרגה גבוהה משל חמור. היו כנים. היו אמיתיים. ומעל הכל –– היא בדיוק אותה זוועה כמו זו שנעשית ע"י יוסי שריד. "הליכוד" אינו טוב יותר מ"העבודה", וגם, בסופו של דבר לא "התחיה" או "מולדת", שהמנהיג שלה, רחבעם זאבי, קרא לבחירתו של סגן יו"ר ערבי לכנסת, ואינו מתעייף אף פעם מלהכחיש כל כוונה לגירוש ערבים כפוי מהמדינה ("אני מדבר רק על טרנספר מרצון…"). הפסיקו להיות עובדי אלילים. זוועה שנעשית ע"י אריאל שרון
ללכת כבעלי-ברית עם הטובים שבגרועים – ודאי. אבל כאשר השאלה היא במי לתמוך, להצטרף
ולהאמין בו – התשובה היא, רק במי שהרקורד שלו מוכיח עקביות; מי
שאף פעם לא שינה, לא זז מעמדותיו ולא התפשר. כל דבר פחות מזה לא יביא את הישועה.
לעולם לא.
© כל הזכויות שמורות