עולם יקר

עולם יקר

 עולם יקר, 

   נראים הדברים, כי קשה לרצות אתכם. אני מבין שאינכם מרוצים מאתנו, השוכנים בישראל. אכן, נראה שאתם בלתי מרוצים למדי, אולי אף כעוסים. (ושמא נאמר נזעמים?). אכן, נראה כי אחת לכמה שנים אתם נעשים בלתי מרוצים מאתנו. היום, זה בשל "הדיכוי האכזרי של הפלשתינאים"; אתמול, הייתה זו לבנון; לפני כן, הייתה הפצצת הכור הגרעיני ליד בגדד ומלחמת יום הכיפורים ומבצע סיני. עושה רושם שיהודים אשר מנצחים, ואשר על-כן הם זוכים לחיות, ממש מוציאים אתכם מדעתכם.

 כמובן, עולם יקר, שנים רבות לפני שקמה מדינת ישראל, אנחנו היהודים הרגזנו אתכם. הרגזנו אומה גרמנית אשר בחרה בהיטלר והרגזנו אומה אוסטרית אשר הריעה כשנכנס לוינה והרגזנו רשימה שלמה של עמים סלביים – פולנים, סלובקים, ליטאים, אוקראינים, רוסים, הונגרים ורומנים. ויש לנו עבר ארוך, ארוך מאד, של עולם "מרוגז" עלינו. הרגזנו את הקוזקים של חמילניצקי, אשר טבחו רבבות מאתנו בשנים 1648-49 ; הרגזנו את הצלבנים אשר בדרכם לשחרר את ארץ הקודש היו כה נרגזים על היהודים עד שהם שחטו המונים מהם, שלא ניתן לספור אותם. הרגזנו, במשך מאות שנים, כנסייה קתולית אשר עשתה ככל יכולתה בכדי להגדיר את היחסים שבינינו לבינה באמצעות אינקוויזיציות. והרגזנו גם את האויב המושבע של הכנסייה, מרתין לותר , אשר בקריאתו לשרוף בתי-כנסיות על היהודים שבתוכם הפגין רוח נוצרית של אחדות בין-דתית הראויה להערצה.

 ומכיוון שהצער שגרמנו לכם כה נגע לליבנו, עולם יקר, החלטנו להניח לכם ולעזוב אתכם, אם אפשר כך להתבטא, והקמנו מדינה יהודית. ההיגיון שמאחורי ההחלטה היה שהמגורים במגע קרוב אתכם, כגרים תושבים בארצותיכם הפזורות ברחבי העולם, גרמו לכם לצער, הכעיסו אתכם, הטרידו אתכם. לא יכולנו לחשוב על רעיון טוב יותר מאשר לעזוב אתכם ובכך לבטא את אהבתנו כלפיכם... וגם לגרום לכם לאהוב אותנו. ועל-כן, החלטנו לשוב הביתה – אל אותה מולדת ממנה גורשנו לפני כ-1,900 שנה בידי האימפריה הרומית, אשר אף אותה, כך נראה, הצלחנו להרגיז.

 אכן, עולם יקר, עושה רושם שאתם אנשים שקשה לרצות. אחר שעזבנו אתכם ואת כל הפוגרומים והאינקוויזיציות ומסעי הצלב והשואות שלכם, אחר שפרשנו מהחברות בעולם הכללי והלכנו לחיות לבדנו במדינתנו הקטנה – אחר כל זאת, אנחנו ממשיכים להרגיז אתכם. אתם בלתי מרוצים מכך שאנחנו מדכאים את הפלשתינאים. אתם זועמים על כך שאיננו מוותרים על האדמות שכבשנו ב-1967, אשר ללא ספק מהוות את המכשול לשלום במזרח התיכון. מוסקבה אינה מרוצה ווושינגטון אינה מרוצה. הערבים ה"קיצוניים" אינם מרוצים והמצרים העדינים והמתונים אינם מרוצים. אירופה אינה מרוצה, כמו גם אסיה, וכמובן, גם אפריקה וחצי הכדור הדרומי והצפוני ומה שלא יהיה. היהודים הינם כובשים ומדכאים ומאמללים. והפלשתינאים – הו, הפלשתינאים המסכנים. והעולם, עולם יקר, אתם כה בלתי מרוצים.

 ובכן, עולם יקר, הייתי מציע שתקחו לתשומת לבכם את תגובתו של יהודי נורמלי מישראל.

 ב-1920 ו-1921 ו-1929 לא היו עדיין שטחים כבושים מ-1967 שיהוו מכשול לשלום בין יהודים לערבים. יותר מכך, לא הייתה אז עדיין מדינה יהודית אשר תרגיז מישהו. אף-על-פי-כן, אותם פלשתינאים מדוכאים ואומללים שחטו מאות יהודים בירושלים, יפו, צפת וחברון. ואכן, ב-1929, נשחטו 67 יהודים בחברון ביום אחד.

 עולם יקר, מדוע טבחו הערבים – הפלשתינאים – מדוע הם טבחו 67 יהודים ביום אחד ב-1929? שמא בשל כעסם על התוקפנות הישראלית ב-1967? ומדוע נשחטו 510 אנשים, נשים וטף יהודים בפרעות של 1936-39 ? האם זה היה בשל רוגז הערבים על 1967? וכאשר אתם, העולם, הצעתם את תכנית החלוקה של האו"ם ב-1947, אשר הייתה יוצרת מדינה "פלשתינאית" לצד ישראל קטנטונת והערבים השיבו "לא" מהדהד ויצאו למלחמה בה הם הרגו 6,000 יהודים – האם המעי שלהם התרגז בשל התוקפנות של 1967? ואגב, עולם יקר, מדוע לא שמענו אז שאתם אינכם מרוצים?

 הפלשתינאים המסכנים אשר הורגים יהודים כיום באמצעות חומרי נפץ ופצצות תבערה ואבנים שייכים לאותו עם אשר בזמן שהחזיק בכל אותם שטחים אותם הם תובעים כעת עבור מדינתם, ניסו לזרוק את המדינה היהודית לתוך הים. אותם פרצופים מעוותים, אותה שנאה, אותה קריאה של "איטבח אל-יהוד" – "לטבוח את היהודים!", אותה אנו רואים ושומעים כיום – אותה קריאה נראתה ונשמעה כבר אז. אותם אנשים, אותו חלום – השמדתה של ישראל. את אשר נכשלו בהגשמתו אתמול – עליו הם חולמים כיום – אולם לנו אסור לדכא אותם...

 עולם יקר, אתם עמדתם באפס מעשה בזמן השואה ועמדתם באפס מעשה ב-1948, שעה ששבע מדינות ערביות יצאו למלחמה, אותה השוותה הליגה הערבית בגאווה לטבח המונגולים. אתם עמדתם באפס מעשה ב-1967 כאשר נאצר, לקול תרועות האספסוף הפראי בכל בירה ערבית, נשבע לזרוק את היהודים לתוך הים. וגם מחר תעמדו באפס מעשה במקרה וישראל תעמוד בפני השמדה.

 ומכיוון שאנו יודעים כי הערבים – הפלשתינאים – חולמים כל העת על אותה השמדה, אנו נעשה הכל על-מנת להישאר בחיים כאן בארצנו. אם הדבר מסב לכם צער, עולם יקר, תנסו לחשוב על כל הפעמים בעבר, בהם הסבתם אתם צער לנו.

 כך או אחרת, עולם יקר, אם אנחנו מצערים אתכם, דעו כי יושב לו בישראל יהודי אחד שזה מעניין אותו כקליפת השום.