על אנשים מציאותיים ובעלי חלומות

"ויאמרו איש אל־אחיו הנה בעל החלמות הלזה בא..." (בראשית ל"ז, י"ט).

מובא בגמרא (בבא בתרא יב:) שמאז שחרב בית המקדש, ניתנה הנבואה לשוטים ולתינוקות. הרעיון מבהיל! נבואה! היש בידי אדם להעפיל לדרגה נשגבת מזו? נבואה! ליצור את הקשר הקרוב ביותר שאפשר עם ה', לחוש את העתיד, לדבר מתוך חזון על העומד בפנינו. איזו מתנה אדירה, והיא ניתנת לשוטים ולתינוקות!

בדברי רבותינו ישנו עומק, ישנה חכמה אדירה, אף כי היא מהולה בעצב. חז"ל הביטו אל עבר המציאות שאחר החורבן, אשר בה לא רק המקדש עצמו נחרב, אלא אף כל קומת האנושות הונמכה ונתחללה. עזיבת השכינה את בית המקדש הובילה לירידת ערכו הרוחני של טבע האדם. אמונו וביטחונו באותם דברים השייכים לנשמה הוחלפו בחוסר יכולת להאמין אלא במה שהוא רואה או נוגע. פשרנות, מציאותיות והיגיון מעשי נהיו למדדים על-פיהם העריך האדם הבתר-חורבני את המציאות, תכונות אלו הפכו לסימן ההיכר שלו, כשהציניות והספקנות נהיו לדרכי התגובה הטבעיות שלו ביחס לחלומות ולחזיונות.

הוא לעג לאלו אשר דיברו על עניני הרוח. הוא גיחך לנגד אלו אשר הזכירו אמונה ויעוד וגזרת שמים. הוא הלם בשבט ביקורתו בבעלי החלומות, תוך קריאות בוז - "שוטה!". לבעלי החזון הוא הדביק תווית – "תינוקות!". לא, הנבואה לא ניתנה לתינוקות ולא לשוטים, היא ניתנה לחולמי החלומות שמכנים אותם בשמות הללו. מי שאינו מאמין בה' ובגדלותה של הרוח עושה הכל בכדי להשמיד את בעל החזון באמצעות לעג והשפלה. הוא צוחק על אותם צעירים אשר חולמים ומקווים לעתיד של גדולה, ומכנה אותם "תינוקות". הוא מגחך כנגד אותם מעטים, אשר רואים מעבר ל"מציאות" ול"היגיון", ומקטלג אותם בתור "שוטים".

אולם אלו הם אותם "שוטים ותינוקות", אשר האמת אכן מצויה בידם, אשר אכן מבינים את החזון הנבואי אשר חודר להכרתם בבהירות דרך המסרים התנ"כיים והתלמודיים, אותם מסרים של אמונה וביטחון, אשר הבלתי-מאמינים לועגים להם וה"מאמינים" המזויפים מתעלמים מהם. והעתיד העומד לפנינו נתפס דווקא בחושיהם של אותם "שוטים ותינוקות" – רק בחושיהם – בעוד אנשי הפשרנות שוקעים אל תוך בתי הקברות של תהום הנשייה.

שמעון פרס, מנהיגם של הלוזרים ההגיוניים ממפלגת העבודה, מקדמן של תכניות הפשרה, הלועג לאנשי החזון; שמעון פרס, האבטיפוס של איש ההיגיון, הפגין את אותו בוז שהוא רוחש כלפי השוטים והתינוקות, שעה שתקף את מנחם בגין . עוד בשנת 1947, כך אמר פרס, בשעה שמנהיגי "העבודה" אימצו את תכנית החלוקה של האו"ם, אשר קרעה מהעם היהודי חלקים נרחבים מארץ-ישראל והותירה בידו חלק מצומצם ממנה, היה זה בגין, אשר בכך שדחה את התכנית, הפגין לעין כל מהו ההבדל שבין "חזון" ל"מציאות". "הייתה זו המציאותיות של מפלגת העבודה אשר הביאה את ישראל לרבים מהישגיה הגדולים ביותר".

וכמובן, הצהרותיו של בגין אחר ניצחונו בבחירות היוו, אליבא דפרס, "דוגמאות לפער הקיים בין אדם מציאותי לבעל חזיונות. אפשר לשאת דברים הנוגעים ללב בקדום , אולם עדיין ישנם אינטרסים אמריקאים ואני בטוח שההתיחסות אליהם לא תהיה בהתאם לאמור בספרים ירמיהו וישעיהו... ניתן להחליף את הממשלה אולם לא ניתן לשנות את העולם. ניתן להחליף את השלטון, אולם לא ניתן לשנות את המצב".

גמד. חגב. איש קטן עם ביטחון קטנטן אשר כה מסמל את עשר השנים הטרגיות שעברו . פרס הינו אֲחֵי יוסף אשר רואים אותו מתקרב ואומרים בלעג – "הנה בעל החלמות הלזה בא". אולם חלומותיו של יוסף הם שהוכחו כמציאותיים. פרס הינו המרגל אשר שלח משה לארץ כנען וחזר מפוחד. אולם יהושע שהאמין, יהושע אשר כפר ב"הגיון" – הוא אשר הוביל את בני-ישראל לארץ כנען, ואותם מרגלים אשר היו בעיני עצמם כחגבים ביחס לענקי כנען – אותם מרגלים מתו במדבר.

לא ניתן לשנות את העולם? לא ניתן לשנות את המצב? צריך להיות "מציאותי"? ברוך ה' שהשמעון פרסים של העולם לא הניאו את ליבם של ההרצלים והז'בוטינסקים והנורדאוים . תודה לא-ל שאנשי האמונה בכל הדורות, אברהם, משה, מתתיהו, רבי עקיבא ודומיהם גברו על האנשים ה"מציאותיים" קטני-האמונה.

אנחנו זוכרים אותם. רבין, באוקטובר 1976, בראיון לעיתון "פארייד" – "אם ארה"ב תנטוש אותנו, אזי עצם קיומנו יועמד בסכנה ממשית". אנשי ה"הגיון והתבונה". קטני-אמונה. גויים בלבוש וצורה עבריים.

אנו זוכרים את מילותיו של האלוף שמואל גונן, אשר תיאר את משה דיין בתחילתה של מלחמת יום הכיפורים – "דיין היה אדם שבור והוא צפה את חורבן הבית השלישי...". דיין הפשרן, המציאותי, איש הצבא ה"הגיוני". גמד. גוי עם רטייה עברית לעינו.

אנו זוכרים את כולם, כל אותם ספקנים, כל אותם לעגנים קטני-אמונה וחסרי ביטחון. חוסיין מלך ירדן מזיל דמעות כשהוא מדבר על "אללה שלקח את אשתו האהובה". פאהד מערב הסעודית משחרר אסירים מתוך "ביטוי של הודיה לאללה בשל החלמתו של המלך חאליד", בעוד סאדאת מדבר על "עזרת אללה" במלחמת יום הכיפורים. אולם האנשים ה"מציאותיים" של מפלגת העבודה אינם מכירים את ה' משום שהוא אינו מושג פרקטי.

לא ניתן לשנות את העולם ואת המצב? מי אמר? האם עצם הישרדותו של עם אשר נדד על-פני כדור הארץ במשך 2,000 שנה תחת תנאי סבל בלתי נתפסים, ללא מדינה, ממשלה וצבא משלו – האם זה מסתדר עם ההיגיון? האם שיבת ציון בדיוק כפי שניבאו לנו הנביאים בחזיונותיהם – האם זה עולה בקנה אחד עם "מציאותיות"? האם הניצחונות בארבעה ובששה ימים כנגד המוני צבאות אויב מעידים על ניצחון ההיגיון המעשי?

בדיוק אל הספרים ישעיהו וירמיהו אנחנו פונים, דווקא אותם אנחנו פותחים, לא בגלל אינטרסים אמריקאים, אלא בגלל אינטרסים יהודיים! בדיוק אותה תלות במציאות המדינית, הפוליטית, הצבאית והכלכלית היא שמביאה אסון על ישראל. שכן אף אחד מהדברים הללו לא יציל מדינה, אשר אין בידה דבר אשר ישכנע בעלת ברית כלשהי לסייע לה.

רק "התינוקות והשוטים" מבינים. הם - אשר לעברם מופנים חיצי הלעג והבוז של אנשי ההיגיון החכמים והמציאותיים – הם מבינים. הם רואים ומבינים משום שהם מאמינים, משום שיש להם ביטחון, משום שהם יהודים אמיתיים. הדור של פרס הינו דור המדבר. דור זה אינו מסוגל להיכנס לארץ המובטחת של הגאולה. אין בידיהם ולו שמץ של חזון נבואי, ורק אותם תינוקות שמאמינים יזכו לראות עין בעין את כבוד ה'.