על טבח הערכים היהודיים

על טבח הערכים היהודיים

 ההיסטריה אשר אחזה ביהודים עקב הטבח בלבנון העלתה מעל פני השטח יותר מכל דבר אחר את הנושא של טבח הערכים היהודיים. מדובר בקציצתם של מושגי היהדות ורמיסתם תחת מגפי ערכי המערב של הגויים.

 בשנים האחרונות הלכה והתבססה לה תופעה אופנתית, במסגרתה נוהגים להתפאר בעובדת השתלבותם של יהודים שומרי מצוות בחברה המערבית, המודרנית, האמריקאית. אנו עדים לכמות אינסופית של מאמרים וסעודות יוקרה, בהם מעלים על נס את הצלחתם של אנשים כאלו ואחרים החיים כיהודים שומרי מצוות ובד בבד משתייכים לחברה המודרנית. כל רופא דתי, כל עורך-דין, מחוקק ופוליטיקאי שומר מצוות, מוצג לראווה בתור הוכחה לאפשרות ההתאמה שבין תורת משה והחברה המודרנית החילונית. כשממשיכים לפי אותו עיקרון ומרחיבים את יכולותיו של האדם-הרובוטי-האורתודוקסי-המשולב, אזי מגיעים, כמובן, להתאמה המופלאה של החיים בגלות עם היהדות התורנית.

 אכן, ללא ספק, ישנם יהודים היודעים לצטט הן את הרמב"ם והן את אפלטון . אולם למרות שניתן לצטט הן את התורה והן את אפלטון, אי אפשר לחיות על-פי שניהם, שכן בשורה התחתונה ישנן סתירות אשר מכריחות את האדם לבחור בין האחד לשני או לחיות חיי שקר. שכן היהדות הינה הרבה, הרבה מעבר לפולחן וציוויים גרידא. היא לפני הכל ומעל הכל דרך חיים, עם מושגים ורעיונות יסודיים. ומבין אותם מושגים, רבים מאד עומדים בניגוד קוטבי ויסודי אל מול העולם החילוני והלא-יהודי שמבחוץ. הצרה הינה, כמובן, שכה רבים הם אותם יהודים שומרי מצוות אשר מקבלים חינוך יסודי יהודי, אשר שם דגש מוחלט על מצוות פרטיות, ובקושי מעניק, אם בכלל, חינוך למושגים, ממנו יוכל החניך להבין את היהדות בכללותה. התורה שבידם הינה תורה של עצים בלא יער, של לבנים מפוזרות ללא קשר ביניהן, מבלי שתהיה להן תכנית מסודרת, מבלי שיהיה להן מבנה.

 וכך, נעשים אותם אנשים במידה רבה לשומרי פולחן ופולקלור יהודיים בה בשעה שהם הופכים להיות יהודים אמריקאים מתבוללים ברמה השכלית, המושגית. רק שוו לנגד עיניכם את רשימת המושגים אשר יהודים אמריקאים מרגישים מסירות כה רגשית כלפיהם, ואשר במקרים כה רבים עומדים בניגוד ובסתירה למושגי התורה – דמוקרטיה, שילוב בין עמים, זכותו של אדם לעשות ככל העולה על רוחו כל עוד אינו פוגע בזולת (דהיינו עבירות הנחשבות לכאלו ש"אין בהן קרבן" כגון משכב זכור, זנות וכו'), הפלות, חופש הדיבור לכל, שוויון בין ערבים ליהודים בארץ-ישראל. ישנם עוד, אך נסתפק באלו לעת עתה.

 עובדה היא, שהחברה התורנית רואה את העם היהודי כשונה וכנבדל מיתר העמים. האידיאל אינו שילוב כי אם הבדלה בין ישראל לעמים. עובדה היא, שמדינת התורה האידיאלית אינה מעוניינת בדמוקרטיה, והתורה אינה דוגלת בהקמת מדינה אשר תאפשר ליהודים לעבור על חוקיה.

 כאשר ממשלה ורוב הולכים בדרך המנוגדת לחוקי התורה, היהודי אינו רשאי לציית לסמכות החילונית והוא מחויב למרוד בה, זאת ללא קשר להכרעת הרוב העומדת מאחורי אותה סמכות. עובדה היא, שהלא-יהודי אינו זכאי לפי ההלכה לאותו מעמד חוקי כשל היהודי ושבמדינה יהודית הוא אינו זכאי לאותן זכויות שיש ליהודי. עובדה היא, כי לפי ההלכה אין מושג של "פשע ללא קורבן" והמוסר התורני הוא המדד אשר על-פיו אנחנו אוסרים מעשים מסוימים. עובדה היא, שביהדות אין לאדם זכות לעשות ככל העולה על רוחו ובין אם יפגעו מעשיו בזולת ובין אם לאו, הם מוגבלים בשל רעיון הקדושה, על-פיו תובעת התורה מהאדם לחיות. עובדה היא, כי הפלה בעיניים יהודיות הינה רצח, משכב זכור הוא תועבה והתאבדות אינה זכותו של אדם. לפי היהדות, כל ישראל ערבים זה לזה באופן שה' מעניש את כולנו בשל מעשים רעים של חלק מאיתנו, מה שהופך את דרישתנו שהמדינה היהודית תכפה את ההלכה על כולם לדרישה הגיונית ביותר. עובדה היא, שבמדינה יהודית, "ראביי" אשר אינו מחויב לקבלת התורה כדבר אלוקי, אינו מוכר כרב, ואין לו שום זכות לדרוש מעמד שווה לרב מן הסוג המקורי. עובדה היא, שאין מקום ל"פלורליזם" אשר מגבב בערמה אחת את היהדות האמיתית עם המזויפת.

 המהות של היהדות הינה קבלת עול מלכות שמים על-ידי היהודי, קבלת עול מצוות. מדובר בקיום המצוות על-ידו משום שֶׁצֻּוּוּ, לא משום שהוא מסכים איתן או עם ההיגיון העומד מאחוריהן. התורה איננה רעיון נחמד או מוסרי, שכן מושגים אלו מקורם בשיפוט ערכי הנובע ממערכת הערכים האישית שלנו. התורה היא לפני הכל ואחרי הכל חוקו של ה' אשר אנו חייבים לציית לו בין אם אנו מסכימים עם המושגים שמאחוריו ובין אם לאו. התורה הינה אמת המידה, אשר בה אנו מודדים את כל שאר הערכים וכללי המוסר, וכאשר היא מנוגדת לליברליזם או לשמרנות, להומניזם או לברבריות, לסוציאליזם או לקפיטליזם, היא הולכת בדרכה שלה, עומדת לעצמה, וכלפי הנחותיה ועקרונותיה אנו כורעים ברך.

 התורה היא החוק ומושגיה הם האמת ללא כל קשר לדעותינו האישיות ומובן שגם ללא כל קשר להנחות היסוד הערכיות והמוסריות של החברה הגויית והחילונית בתוכה אנו חיים, ואשר עושה ככל יכולתה לעצב את השקפותינו ואת מושגינו על-פי דרכה.

 מה שקורה בפועל במקרים כה רבים הוא שהיהודי שומר המצוות מצד אחד הינו תוצר של החברה והסביבה בה גדל, ומצד שני הוא לא זכה לקבל חינוך למושגים תורניים במסגרת לימודיו הדתיים, וכעת הוא נותר קרוע בשל הסתירות שבין התורה לבין החברה שמעצבת אותו. בתור יציר החברה המודרנית החילונית, בתור בן העידן החדש, הוא מתבייש באותם מושגים תורניים "שמרניים" ו"מיושנים". אותו יהודי הינו קורבן של תסביך נפשי, של רגשי נחיתות עמוקים והוא מרגיש אשמה בשל הדעות בהן הוא אוחז. הוא עשוי אם כן לעוות את דעת התורה בכדי לתאם אותה, ולכל הפחות לקרב אותה, לדעה הגויית החילונית. הוא עשוי להכחיש שהתורה אי פעם אמרה דבר שכזה, או לחילופין הוא "יסביר" את התורה באופן שלא תהיה עוד סתירה. והוא עשוי פשוט לשתוק ולבחור שלא לדבר על נושא אשר בתוך ליבו הוא מרגיש שבתור יהודי הוא נמצא בו בצד הלא נכון של המתרס.

 אין במה להתבייש ואין סיבה לחוש רגשות אשם. בעבר, היווה היהודי מטרה לחיצי לעג ובוז מכיוון שמל את בנו או מכיוון שהוא גידל את זקנו והיה בכך "שונה" מהאחרים. מהו הדבר הנכון והמוסרי והערכי אינו דבר שנתון בידי אדם. זהו דבר מוחלט והוא נמסר לנו בידי בורא האמת, בורא המוסר והערכים, בורא עולם ומלואו. אלוקים. ערכים ועקרונות מוסר המעוצבים בידי אדם באים והולכים, הם משתנים על-פי צו האופנה והשיגעון החולף. אולם האמיתות הנצחיות של התורה נותרות בעינן. מה שנותר לנו הינו לעמוד איתנים אל מול כולם, להגן על האמיתות התורניות בגאון וללא מורא, וכמובן – ללמוד את המושגים התורניים ביסודיות בכדי שנדע על מה אנחנו מדברים, ועל-ידי כך נשים קץ לטבח הערכים היהודיים.