פורים תורה

"פורים תורה"

 כחלק מהאווירה העליזה של ימי הפורים, השתרש מנהג לחבר דבר תורה ברוח פורימית, המכונה "פורים תורה" - מין הצגה קומית של "פלפול" חסר הגיון. בחודשים האחרונים חזינו בכמה וכמה "פורים תורה'ס" מן הסוג הזה, ונביא אותם לפניכם לקמן. מה שמייחד את ה"פורים תורה'ס" הללו מהשאר הוא שיוצריהם ומפיציהם מעולם לא התכוונו שהם יהיו "פורים תורה'ס" כלל וכלל. וזה מה שהופך אותם למצחיקים עוד יותר – ומטורפים עוד יותר. 

1) בחוגים ישיבתיים מסוימים מסתובבת לאחרונה הצעקה האחרונה בתחום של הנסיון לבסס את היתרונות החיוביים שישנם בגלות. כך, לנוכח פסוקים מפורשים מהתנ"ך המתארים את הגלות כקללה, כאסון, ומעל הכל – כעונש, אנו מוצאים את מעריצי הגלות (אשר מעריצים יחד עימה, לא כל-כך באופן מקרי, גם את סירי הבשר שבה), אשר משעשעים אותנו עם הציטוט הבא ממסכת פסחים דף פ"ז: - "צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרן לבין האומות". בתור "פורים תורה" זה די טוב, אולם עבור אותם אנשים רציניים אשר מציינים את פורים רק יום אחד בשנה, ההסבר הברור הינו – מכיוון שהקדוש ברוך הוא אכן העניש אותנו וגזר עלינו סבל בלכתנו בגלות, הוא בכל אופן נהג עמנו בחסד בכך שלא אפשר שנלך לארץ אחת בלבד, שם היה יותר קל לגויים לחסל אותנו.

אולם הגלות לכשעצמה נותרה בגדר עונש, סבל וקללה אשר הקדוש ברוך הוא הזהיר מפניה עשרות פעמים בתורה ואשר אנו משננים לעצמנו פעמיים בכל יום בפרשה השניה של קריאת שמע – "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם. וחרה אף־ה' בכם... ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם" (דברים י"א, טו ט"ז).

2) העיקרון של לא לוותר על אדמה לערבים ולא להיות מוכנים לחלוקת הארץ עם ה"פלשתינאים" מנוגד לעיקרון היהודי הבסיסי לגבי ישוב סכסוכים. כך מצאנו במשנה הידועה בבבא מציעא (א', א'), הקובעת בברור – "שנים אוחזין בטלית... זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי... יחלוקו".

זהו אחד ה"פורים תורה'ס" היותר מוצלחים שמושמעים. כמובן, ישנם אנשים מסוימים אשר יודעים כי הכלל ההלכתי האמור כאן חל רק כאשר שני הצדדים מוחזקים בפועל בטלית. אולם אם אחד אוחז בכולה, ואילו השני רק טוען לבעלות עליה, הכלל הוא ברור – המוציא מחברו עליו הראיה. ארץ-ישראל שכעת נמצאת בידינו הינה רכוש יהודי, והכלל שאומר לחלוק אינו שייך לעניין.

יותר מכך, בשביל להתיחס אל ארץ-ישראל כאל בגד, צריך להיות יהודי מזן מאד מסוים. היהודי המקורי והאמיתי יודע כי היא ניתנה לישראל בירושה מאת אביהם שבשמים.

3) האיסור התורני לוותר על חלק מארץ-ישראל לגויים נודע ברבים בעל-כרחם ולמגינת ליבם של כמה מבעלי ה"פורים תורה'ס" היותר מפוכחים. אולם הם מוסיפים, כי "פיקוח נפש דוחה שטחים". טבעי הדבר, שאילו ל"פיקוח נפש" הייתה שייכות כלשהי לענין הארץ, לא הייתה התורה מתירה ליהודים לצאת למלחמה אי-פעם, שכן בכל מלחמה, כך ידוע, הנוהג הוא שאנשים מתים. למרות זאת, הותר ליהודי להילחם, הוא צווה להילחם, והגמרא בשבת י"ט. מתירה להמשיך את המלחמה אפילו בשבת. העובדה הברורה הינה שעצם המושג של כיבוש הארץ קשור באופן מובנה ובלתי ניתן לפירוד באיבוד חיים, אשר הינו כורח המציאות של מלחמה, כך שכל המושג של "פיקוח נפש" אין לו כל שייכות לדיון.

ועל-כן, עבור אלו שפורים כבר מאחוריהם, אני ממליץ על עיון בספר שופטים (פרק י"א), שם יוכלו לקרוא על בני עמון הדורשים מאיתנו את "השטחים הכבושים" של הגדה המזרחית של הירדן (זו הידועה כיום כממלכה המזויפת של ירדן ) ובתמורה הם מציעים "שלום" (כלשון מלכם – "ועתה השיבה אתהן בשלום"). איננו מדברים על החזרת הגדה המערבית, בוודאי לא על תל-אביב, וכל שכן לא על ירושלים. כל מה שהגויים מבקשים הינו שטחים בגדה המזרחית אשר ישראל כבשו בעלותם ממצרים. הבחירה הינה ברורה – החזירו שטחים אלו ויהיה שלום, או שלא תחזירו, ואז ימותו יהודים. ללא ספק, יש כאן פיקוח נפש בריבוע!

אולם האם אתם חושבים שהמנהיג והשופט היהודי, יפתח, מסכים? נו, באמת. עבורו, פורים נגמר. תשובתו הינה – "הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש ואת כל־אשר הוריש ה' אלקינו מפנינו אותו נירש" (שופטים י"א, כ"ד). והוא העדיף לצאת למלחמה מאשר לוותר ולו על שעל אחד מהאדמה אותה נתן ה' לישראל.