רחמנות של טיפשים

בקוראי את מילות התורה, המביאות את האזהרה האלוקית – "יככה ה' בשגעון ובעורון" (דברים כ"ח, כ"ח), אני משתכנע יותר ויותר, כי רק הקללה האלוקית מסוגלת להוות הסבר למדינה הקורעת את עצמה לגזרים בשל שני מחבלים ערבים שבאו לרצוח יהודים. ללא ספק, אין הסבר רציונלי להתפרצות ההתקף המזוכיסטי שישראל חווה, לרבות שיתוקו למעשה של שרות הביטחון הכללי, וכל זאת בגלל ששני מחבלים ערבים, אשר חטפו אוטובוס והיו מוכנים להרוג את כל נוסעיו (וכפי שאכן הרגו חיילת שנסעה בו), נהרגו בעצמם אחר שנתפסו.

ההכאה היהודית על החזה והקמתם של אלפי כותלי דמעות פרטיים בגלל שני המחבלים הללו הינה תופעה העשויה לעורר ענין רב בקרב חוקרים לפסיכולוגיה אבנורמלית , ואכן, ישנה כאן דוגמא אדירה לתופעת השמאלני הישראלי החולה ברגשות אשם ושנאה עצמית ואותה רחמנות של טיפשים המאפיינת אותו.

בהקשר לפסוק – "ואכלת את־כל־העמים אשר ה' אלקיך נתן לך לא־תחוס עינך עליהם" (דברים ז', ט"ז) קובע הרמב"ן – "כי ברחמנות הטפשים יאבד כל משפט!". איזה ביטוי המדהים בחדותו ואיזה מושג עצום העומד מאחוריו! "רחמנות הטפשים...".

רק חברה רדודה, מושחתת ומבולבלת מוסרית אינה מסוגלת להבחין בין טוב לרע, ועל כן היא מרחיבה את חלותם של המושגים "רחמנות" ו"צדק" באופן שיחולו על כולם באופן שווה, טובים ורשעים כאחד. חוסר היכולת הנובע מבלבול להחליט ולקבוע שאכן, ישנם טוב ורע מוחלטים בעולמנו, ושעלינו להשמיד את הרע פן יגרום לזוועות ולאסונות שאינם מחויבי המציאות כלפי חפים מפשע – חוסר היכולת הזו היא העומדת בליבה של אותה רחמנות של טיפשים. מדובר בנקיטת עמדה "מוסרית" ו"ערכית" המגונה ביהירותה, אשר באמצעותה מקווה המרחם המטופש ליצור לעצמו דמות של אדם בעל עומק מוסרי, אשר נסק לגבהים ערכיים והשיג את מה שבני-תמותה רגילים יכולים רק להעריץ ממרחק. אך כמובן, מדובר בנקיטת עמדה מזויפת של הומניסט הספון בסלון ביתו, אשר כל מערך הטפותיו יקרוס ברגע שמתקפת הטרור תופנה כלפיו וכלפי מה ששייך לו; או אז אנחנו נראה כיצד אותה מוסריות בלתי-מוסרית, יהירה וחסרת טעם בה הוא מתהדר תתאדה באוויר ברגע שינגחו את השור שלו – או את בנו שלו...

אם נאפשר לטיפשים המרחמים לנהוג ברחמנות הטיפשים שלהם, אזי הערבים יעשו לנו מחר את מה שעשו אתמול. ב-1921, לא הייתה כל בעיה של "שטחים כבושים" של יהודה, שומרון ועזה, כאשר מדינה יהודית, המעוררת תסיסה בקרב הערבים, אף היא טרם הוקמה. למרות זאת, הייתה התפרצות של פרעות בכל רחבי ארץ הקודש. ביפו, ערבים רצחו יהודים בחסות הסיסמא "אטבח אל-יהוד [לשחוט את היהודים]". ארבעים ושלושה יהודים נרצחו. עוד חמישה נשחטו בירושלים, וארבעה נוספים בפתח-תקוה. לערבים הייתה אז יכולת, והם השתמשו בה בכדי לטבוח יהודים.

שמואל רוזנהולץ, בן-ציון גרשון והרב צבי דרובקין היו שלושה מבין 67 יהודים אשר נטבחו ביום אחד בעיר חברון. עיניו של גרשון, שהיה רוקח הידוע בטוב-ליבו כלפי ערביי העיר, נתלשו ממקומן והוא נדקר מאה פעמים עד שמת. נח אימרמן היה אופה. הוא מת כאשר הערבים השליכו את ראשו לתוך תנורו. הרב דרובקין היה תלמיד חכם גאון. בטנו נחתכה לשניים.

לא פחות מ-510 יהודים נטבחו בפרעות הערבים בשנים 1936-38 על-ידי "פלשתינאים" אשר בניהם חטפו את האוטובוס ב-1984. האם קשה לדעת מה יעשו לנו אותם בנים מחר? צריך רק להביט אל מה שעשו אבותיהם אתמול. טוב מכך – ראו מה הם עושים האחד לשני כיום בביירות .

רחמנות הטיפשים היא שתאפשר לערבים לחזור על זוועותיהם מהשנים 1920 ועד 1947 בקנה מידה גבוה אף יותר. והרחמנות המיוחדת של הטיפשים היהודים נובעת בדווקא מחוסר הערכים היהודיים המוחלט אשר בקרבם, העדר מוחלט של אותם ערכים המכריזים על אמיתות יסוד תלמודיות – "אם בא להרגך, השכם להורגו" (סנהדרין עב.) ו"כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן" (קהלת רבה ', ט"ז). והרחמנות של טיפשים היחודית ליהודים בישראל נובעת, גם כאן, מתחושת אשם מהולה בעצב ושנאה עצמית אשר שורשה בספק המקנן במחותיהם לגבי צדקת קיומה של ישראל, מה שמוליך אותם לתמוך בעמדות הערבים. זאת, בתקווה שיזכו לאי אלו פירורים של מילות חנופה מאת הערבים, אשר תרככנה את מצפונם המיוסר. לא, רחמנותם של הטיפשים אינה יהודית, אף לא שפויה.

למחבלים המגיעים לישראל על-מנת לרצוח אנשים, נשים וילדים יהודים אין כל "זכויות". אין שום דבר בלתי מוסרי, שלא לומר בלתי-חוקי, בלהרוס אותם לפני שיהרסו אותנו. אין רחמים עליהם, פרט לרחמנותם של הטיפשים, ותודה לא-ל, לא כולנו כאלה.

לאפשר להם להיכנע כשירצו, ולא משנה מה עשו עד כה? להעמיד אותם למשפט? בדיחה עגומה. ישראל אף פעם אינה מחילה את עונש המוות כלפי מחבלים. מאסר עולם הינו גזר הדין החמור ביותר, ואם השופט מחמיר במיוחד, הוא יכול לגזור שני מאסרי עולם, או שלושה, או...

בשנה שעברה, ישראל ערכה עסקה, בה 1,150 מחבלים – כשרבים מתוכם מרצים מאסרי עולם בעוון רצח יהודים – שוחררו תמורת ששה חיילים ישראלים. האירוניה שבדבר הינה שאילו אנשי השב"כ לא היו הורגים את שני המחבלים שעל האוטובוס, הם היו נשפטים למאסר ומשתחררים ביחד עם שאר ה-1,150. לאור זאת, מדוע שמחבלים לא ינסו להרוג יהודים?

תחת חוקי הטיפשים המרחמים אין דבר שיניא את המחבל. כל שהוא צריך לעשות הינו להיכנע, לקבל את גזר דינו ולחכות לעסקת חילופי שבויים. את האכזר ניתן לעצור רק באמצעות מעשים אכזריים, חסרי רחמים, אשר יטילו אימה אל ליבו. לא, בעושנו זאת, איננו "יורדים לרמה שלו". כאשר מטוסים גרמניים במלחמת העולם השניה הפציצו ערים בבריטניה, ואילו מטוסים בריטיים הפציצו ערים בגרמניה, זה לא היה אותו דבר. ושוטרים שיורים בגנבים אינם יורדים לרמה של אותם גנבים שיורים בשוטרים. ומי שאינו תופס את ההבדל הינו אכן מועמד ראוי להתקבל למועדון של בעלי הרחמנות של הטיפשים.