רק שינוי דרסטי

אני לא מתבייש להודות בכך. אני מפחד. אני מפחד שהעם שלי והמדינה שלי צועדים בעקביות לקראת זוועה, שבמקרה הטוב אינה ניתנת לתיאור. ואני מפחד, זו הפעם הראשונה, שאנחנו מצויים בידיהם של אנשים שהם כל כך עיוורים ומטורפים, וכל כך לא-יהודים, עד שלא נוכל, חס ושלום, למנוע את הקטסטרופה.

בשבוע שעבר עמדתי ברחוב יפו, הרחוב הסואן ביותר בירושלים. עמדתי בדיוק מול הדואר המרכזי. עמדתי ברחוב המקביל לתחנת המשטרה המרכזית של ירושלים. עמדתי שם בעיצומו של היום. עמדתי בדיוק במקום בו עמד הערבי, ובאותן הנסיבות שהוא הרג בקור רוח שני יהודים. האחד בן 73 והאחר בן 91. היהודים שלכדו את הערבי שברח לאחר הרצח הברוטלי ולאחר שהוא צעק "אללה הוא אכבר", היו מלאי זעם. הם ניסו להרוג את הערבי. המשטרה הצילה אותו. אחד נפל על הערבי כשהוא מגונן עליו בגופו. המשטרה היכתה את היהודים שניסו לאחוז ברוצח. עלי זרקו גז, עצרו אותי, הוחזקתי למשך 48 שעות במעצר, ואצטרך לעמוד לדין.

עמדתי בעיצומו של יום ברחוב יפו בירושלים, מקום בו נרצחו שני יהודים בדם קר, וחשבתי על השקר שבמילים שבהמנון -"עם חופשי בארצנו"! עם חופשי? עדיף לומר עם מפוחד. מפוחד מלהירצח בעיר הבירה שלו בעיצומו של יום. מפוחד מלהלך בחלק המזרחי של ירושלים שלנו. "עם חופשי"? בקושי. "בארצנו"? כל יום זה נהיה קצת פחות מזה.

אני מפחד. עמדתי באוהל שהוקם ליד ביתו של אבי סספורטס באשדוד, הבית שהוא לעולם לא ישתמש בו עוד. אבי סספורטס היה חייל. לפי חודשיים הוא נעלם. בשבוע שעבר הוא התגלה. גופתו נמצאה בקבר מאולתר בנגב, במקום שהוא עמד מחכה לטרמפ. עמדתי באוהל והחזקתי באביו שהתייפח: "הוא היה פרח". הפרח נבל, העלים שלו קמלו לנצח.

אני מפחד, כי בשעה שאני כותב את המילים הללו, עוד חייל, אילן סעדון, נעדר כבר במשך שבוע ימים. אני מפחד, כי עמוק בליבי אני מפחד שגם הוא "יתגלה", ימצא באותה צורה נוראה שבה כל כך הרבה חיילים אחרים נמצאו. גם הוא חיכה לטרמפ, ועכשיו כבר נשמעו קריאות לאסור על חיילים לעצור טרמפים. "להיות עם חופשי בארצנו"...

אני מפחד. הייתי בשבוע שעבר בדירה בבת ים (זה היה שבוע עמוס), היתה זו דירה בה ישבה משפחה "שבעה". הם איבדו בן. הם איבדו בן שהיה רק בן 13. אנסו ורצחו אותו באכזריות. לא היה אפשר לזהות את הגופה. עצרו ערבי בן 19 כחשוד ברצח. הוא, כמו כל שאר הערבים שרצחו יהודים, יקבל מאסר עולם. ובתוך הדירה אמר לי מישהו: "אני מפחד לתת לילד שלי לצאת מהבית". הוא מפחד. ואני הרבה יותר ממנו.

***********

יום העצמאות תשמ"ט. פורסם באנגלית תחת השם: :Only A Drastic Change.פ In: Jewish Press, May 19, 1989, p. 18, 26; Kahane Magazine, May-June, 1989, p. 3-7.