שגרירות נוצרית
@font-face { font-family: Wingdings; } @font-face { font-family: FrankRuehl; } @font-face { font-family: Miriam; } @font-face { font-family: David; } @font-face { font-family: Narkisim; } @font-face { font-family: Vilna; } @page Section1 {size: 612.0pt 792.0pt; margin: 72.0pt 90.0pt 72.0pt 90.0pt; mso-header-margin: 36.0pt; mso-footer-margin: 36.0pt; mso-paper-source: 0; } P.MsoNormal { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David } LI.MsoNormal { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David } DIV.MsoNormal { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David } P.MsoFootnoteText { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David } LI.MsoFootnoteText { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David } DIV.MsoFootnoteText { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David } P.MsoHeader { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; tab-stops: center 207.65pt right 415.3pt } LI.MsoHeader { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; tab-stops: center 207.65pt right 415.3pt } DIV.MsoHeader { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; tab-stops: center 207.65pt right 415.3pt } P.MsoFooter { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; tab-stops: center 207.65pt right 415.3pt } LI.MsoFooter { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; tab-stops: center 207.65pt right 415.3pt } DIV.MsoFooter { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; tab-stops: center 207.65pt right 415.3pt } SPAN.MsoFootnoteReference { VERTICAL-ALIGN: super } P.MsoPlainText { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Courier New"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Miriam; mso-hansi-font-family: "Times New Roman" } LI.MsoPlainText { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Courier New"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Miriam; mso-hansi-font-family: "Times New Roman" } DIV.MsoPlainText { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 0pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Courier New"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Miriam; mso-hansi-font-family: "Times New Roman" } P.a { FONT-SIZE: 24pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: "כותרת גדולה מאד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת גדולה" } LI.a { FONT-SIZE: 24pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: "כותרת גדולה מאד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת גדולה" } DIV.a { FONT-SIZE: 24pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: "כותרת גדולה מאד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת גדולה" } P.a0 { FONT-SIZE: 36pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת גדולה מאד" } LI.a0 { FONT-SIZE: 36pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת גדולה מאד" } DIV.a0 { FONT-SIZE: 36pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת גדולה מאד" } P.a1 { FONT-SIZE: 17pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: "כותרת גדולה"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: כותרת } LI.a1 { FONT-SIZE: 17pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: "כותרת גדולה"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: כותרת } DIV.a1 { FONT-SIZE: 17pt; MARGIN: 0cm 0cm 6pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: center; mso-style-parent: "כותרת גדולה"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: כותרת } P.a2 { FONT-SIZE: 15pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right; mso-style-parent: כותרת; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת משנית" } LI.a2 { FONT-SIZE: 15pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right; mso-style-parent: כותרת; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת משנית" } DIV.a2 { FONT-SIZE: 15pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: right; mso-style-parent: כותרת; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Narkisim; mso-style-name: "כותרת משנית" } P.a3 { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 51.05pt 0pt 22.7pt; DIRECTION: rtl; LINE-HEIGHT: 14pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Vilna; mso-style-name: ציטוט; mso-line-height-rule: exactly } LI.a3 { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 51.05pt 0pt 22.7pt; DIRECTION: rtl; LINE-HEIGHT: 14pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Vilna; mso-style-name: ציטוט; mso-line-height-rule: exactly } DIV.a3 { FONT-SIZE: 11pt; MARGIN: 0cm 51.05pt 0pt 22.7pt; DIRECTION: rtl; LINE-HEIGHT: 14pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: ""; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: Vilna; mso-style-name: ציטוט; mso-line-height-rule: exactly } P.a4 { FONT-SIZE: 12pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: כותרת; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; mso-style-name: "טקסט דוד"; mso-line-height-rule: exactly } LI.a4 { FONT-SIZE: 12pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: כותרת; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; mso-style-name: "טקסט דוד"; mso-line-height-rule: exactly } DIV.a4 { FONT-SIZE: 12pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: כותרת; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; mso-style-name: "טקסט דוד"; mso-line-height-rule: exactly } P.a5 { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט דוד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; mso-style-name: "טקסט דוד קטן"; mso-line-height-rule: exactly } LI.a5 { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט דוד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; mso-style-name: "טקסט דוד קטן"; mso-line-height-rule: exactly } DIV.a5 { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט דוד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: David; mso-style-name: "טקסט דוד קטן"; mso-line-height-rule: exactly } P.a6 { FONT-SIZE: 12pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט דוד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 13.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: FrankRuehl; mso-style-name: "טקסט פרנק"; mso-line-height-rule: exactly } LI.a6 { FONT-SIZE: 12pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט דוד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 13.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: FrankRuehl; mso-style-name: "טקסט פרנק"; mso-line-height-rule: exactly } DIV.a6 { FONT-SIZE: 12pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט דוד"; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 13.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: FrankRuehl; mso-style-name: "טקסט פרנק"; mso-line-height-rule: exactly } P.a7 { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט פרנק"; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 11.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: FrankRuehl; mso-style-name: "טקסט פרנק קטן"; mso-line-height-rule: exactly } LI.a7 { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט פרנק"; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 11.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: FrankRuehl; mso-style-name: "טקסט פרנק קטן"; mso-line-height-rule: exactly } DIV.a7 { FONT-SIZE: 10pt; MARGIN: 0cm 0cm 3pt; DIRECTION: rtl; TEXT-INDENT: 17pt; LINE-HEIGHT: 16pt; FONT-FAMILY: "Times New Roman"; unicode-bidi: embed; TEXT-ALIGN: justify; mso-style-parent: "טקסט פרנק"; mso-pagination: widow-orphan; mso-bidi-font-size: 11.0pt; mso-fareast-font-family: "Times New Roman"; mso-bidi-font-family: FrankRuehl; mso-style-name: "טקסט פרנק קטן"; mso-line-height-rule: exactly } SPAN.a8 { mso-style-parent: ""; mso-bidi-font-size: 14.0pt; mso-style-name: "טקסט גדול" } SPAN.a9 { mso-style-parent: "טקסט גדול"; mso-bidi-font-size: 12.0pt; mso-style-name: "טקסט רגיל" } SPAN.aa { mso-style-parent: "טקסט רגיל"; mso-bidi-font-size: 10.0pt; mso-style-name: "טקסט בינוני" } SPAN.ab { mso-style-parent: "טקסט בינוני"; mso-bidi-font-size: 8.0pt; mso-style-name: "טקסט קטן" } SPAN.HebrewChar { mso-style-parent: ""; mso-bidi-font-family: David; mso-style-name: Hebrew_Char; mso-bidi-language: HE } DIV.Section1 { page: Section1 } OL { MARGIN-BOTTOM: 0cm } UL { MARGIN-BOTTOM: 0cm }
"שגרירות נוצרית" 1
יש יהודים שמרמים את עצמם, בכך שהם מעדיפים להאמין שגוי אינו מסוגל להשתוות ליהודי בתיחכום. ביקור סמלי אצל המיסיונרים הנוצרים ה"חדשים" במדינת ישראל עשוי לשחרר יהודים אלה באופן מחריד משטות זו. פעם, המיסיונר הנוצרי היה גלוי ובוטה בפעילות המרת הדת שלו. אבל סופה של ההגמוניה הנוצרית ועליית הליברליזם, יחד עם היוולדה של המדינה היהודית, הביאו להיווצרות סוג חדש של מיסיונר נוצרי – עדין, מתוחכם ומסוכן.
אפשר למצוא אותם היום בכל רחבי מדינת ישראל – וארה"ב. לבוש הכבש שלהם, כאילו הם אוהבי ישראל, מסווה היטב את דאגתם ומטרתם העיקרית: הבאת ה"אמת" ליהודי, העברת היהודים לנצרות, הקריאה ליהודי "להיוולד מחדש". זכור את השמות: "השגרירות הנוצרית הבינלאומית", ו"יאן וילם ואן דר הובן". זכור והישמר.
כמובן, הם רק חלק קטן מזרם מבלבל ומסמם של כתות, דתות ופלגים שיש להם חופש גמור להפיל ברשתם את היהודי הישראלי. אפילו פאגאניות, עם העבודה הזרה הבוטה ביותר שלה, מקבלת חרות מוחלטת במדינה היהודית, שהיא רחוקה מאוד מאוד מלהיות כזאת. "גורו"ים מסוגים שונים ובצורות שונות, רוכשים בניינים ווילות, והם מושכים אלפי יהודים לשם. ניתן לראות את ההארי קרישנא הפאגאנים ברחובות ובקמפוסים, כשהם שרים את שירי הפיתוי שלהם באזני הצבר (וגם לתייר יהודי צעיר) הרדוד והריקני. המדיטציה הטראנצנדנטלית פורחת, כמו גם ה-א.ס.ט. וצבא שלם של כתות מזרחיות ופיתויים פאגאניים. מעולם בתולדות ישראל לא פרחו הכתות הפאגאניות והמזרחיות כל כך חזק וכל כך בחפשיות.
אבל המיסיונרים הוותיקים הקלאסיים, הנוצרים, עדיין נמצאים כאן, פורחים כפי שמעולם לא פרחו. והם יותר מתוחכמים, בהרבה, מהיהודי. מתוך הבנה מפוכחת של הבדלי התקופות ומצבי הרוח, הם כבר לא מחפשים את הנשמה היהודית בגלוי. במקום זה, הם גילו את עקב האכילס היהודי, וקופצים עליו בערמה ובתחבולות. הם הגיעו להבנה שאם גוי מחמיא ליהודי, האחרון יפיל את עצמו בפני המחמיא; ששבח מפי גוי ליהודי הוא כמו מים קרים על נפש עייפה. יעמוד הגוי ויגן על היהודי – האחרון יתמוסס באהבה ובהכרת תודה. זו התוצאה המכאיבה אבל ההכרחית של אלפיים שנה בגלות. מאחר שהוא כל כך שנוא ונרדף, היהודי עורג לסימן כלשהו של אהבה לא-יהודית, שהוא כל כך זקוק להאמין שהיא קיימת באיזה שהוא מקום.
זכור את השמות: "השגרירות הנוצרית הבינלאומית", ו"יאן וילם ואן דר הובן".
זכור והישמר.
כמובן, אי אפשר שעם יחיה למשך זמן ניכר כמיעוט, בלי ארץ ובלי בית ובלי ריבונות, ויישאר ישות נורמלית ובריאה. פשוט אין אפשרות שעם יהיה נשוא להתעללות, נרדף, נרמס, נרצח, ומטרה לבוז ולשנאה טהורה, ויישאר שפוי מבחינה רוחנית ונפשית. האדם מתמלא בפחדים ובחוסר הבטחון ובפסיכוזות ובנברוזות שיש לאנשים שנואים. האדם מתחיל לשנוא את עצמו; לאט לאט, בתת המודע, הוא מתחיל להאמין שלא ייתכן שכל ההתקפות וההשמצות כלפיו כולן שקר. מצבו הטבעי של אדם הוא להיות נאהב ולא שנוא; מצבו הנורמלי של אדם הוא להיות חפשי וריבון ותושב בביתו שלו. עשרים מאות שנה של היותו זר שנוא ובזוי, סמוך על שולחנם ועל "סובלנותם" של אחרים, הפכו את היהודי בגלות לעם פחות מנורמלי, שכל כך מפחד מרדיפות וכל כך תאב לאהבה, עד שהוא מגיב בהכרת תודה ובהבעת תודה לא נורמליות לרמז הקל ביותר של סימפאטיה גויית, שלא לדבר על תשבחות מרובות.
המיסיונרים החדשים, ממירי הדת של ימינו, מבינים זאת. והמתוחכמים שביניהם משתמשים בזה בלי בושה כנשק שלהם לחטיפת נפשות. והמתוחכמים ביותר הם הפונדמנטליסטים, האוונגליוניים, ה"נולדים מחדש". אלו הם שבסיס הפעולה הפרוטסטנטי שלהם הוא המכונה "השגרירות הנוצרית", שיש להודות שהיא מתוחכמת.
זכור את השם. והישמר ממנו. הוא המתוחכם ביותר והמסוכן ביותר מבין המיסיונרים.
מיד אחרי שעבר החוק המכונה "חוק ירושלים", הקובע שעיר זו היא הבירה הנצחית של ישראל, המדינות המעטות שהשגרירויות שלהן היו עדיין בעיר הקודש, הוציאו אותן ממנה. המיסיונרים ראו זאת כהזמנות פז למבצע יחסי ציבור שיקנה עבורם את אהבתו של עם שרעב לאהבה. וכך נולד במוח המיסיונרי הרעיון להקים "שגרירות נוצרית בינלאומית" המלוּוה בהצהרת תמיכה בירושלים כבירת ישראל. האם מפליא הדבר שיהודים נפלו על פניהם בהכרת תודה? האם מפתיע הוא שאנשים שרוצים להאמין שהגוי באמת אינו שונא אותם, יכבדו וירוממו עד הרקיע השביעי את הנוצרי הערמומי שמתנהג כלאומני יותר מהיהודי שונא הזרים ביותר?
וכך, כאשר המיסיונרים של ה"שגרירות הנוצרית" הביאו כשלושת אלפים מיסיונרים בחג הסוכות שעבר לכנס במדינת ישראל, הם קיבלו, כמובן, יחס שניתן בדרך כלל למלכים שבאים לבקר. בגין עצמו נאם בפניהם. העיתונים, הטלויזיה והרדיו נתנו להם פרסום. וכך, תיכנון המשחק הערמומי הצליח מעבר לכל הציפיות. היהודים וישו התחילו להתקרב זה לזה. החרם, האיסור וההפרדה המוחלטת בין העם היהודי לישו הכופר, הרמאי והבוגד בחוקי התורה, התחילו להישכח. סוף סוף, נוצרים המשבחים את ישראל עד השמים אינם יכולים להיות אלה השואפים להרוס את היהדות!
אבל הם אכן כאלה. וזכור אותם. ה"שגרירות הנוצרית". לב המיסיונרים הנוצרים בישראל. המתוחכמים והמסוכנים ביותר. ספרו לחבריכם. דַאֲגו שרבניכם יזהירו מפניהם. אל תבקרו אצלם. גנו אותם. וקחו בחשבון מה הם ומה הם עושים:
ה"שגרירות הנוצרית" מפיצה בגלוי ספרות המיועדת להמרת דתם של יהודים, כולל חוברת מיסיונרית ידועה שכותרתה "ייחודו של ישראל" (פרקים שלמים מוקדשים לציטוט פסוקים מהתורה שאמורים "להוכיח" שישו היה המשיח).
ה"שגרירות הנוצרית" מפיצה מאמרים של מנחם בנחיים, יהודי שהתנצר וכעת מנהיג קבוצה מיסיונרית בשם "הברית העברית-נוצרית הבינלאומית".
מאמר אחר שמופץ ע"י ה"שגרירות הנוצרית", וכותרתו: "על נוצרים ללמוד עברית", מעודד נוצרים ללמוד עברית כדי להשתמש בה "ככלי להשגת ייעוד ה' לישראל ולעמים" – דהיינו, להעביר יהודים לנצרות. מחבר המאמר, דוד ביווין, הוא חבר בוועד הנאמנים של ה"שגרירות הנוצרית".
מרוו ווטסון, עוד חבר בוועד הנאמנים של ה"שגרירות הנוצרית", הוא מייסדה של חבורה מיסיונרית המתכנה "שכינה".
זוהי הקבוצה שיהודים בישראל אוהבים כל כך. אלו האנשים שכובדו (וקיבלו חשיפה תקשורתית) ע"י ראש הממשלה כאשר הוא נאם בכנס שלהם. אבל מעל הכל, זכור את ההולנדי הערמומי, האדם שהוא הגאון הרע מאחורי המרכז המיסיונרי.
זכור את שמו של יאן וילם ואן דר הובן, הילחם בו, הָסֵר את המסכה מעל פניו, הסר את הלבוש של "אוהב יהודים" העוטף אדם שהיה רוצה להשמיד, בדרכו שלו, יהודים – בערך כמו שעשתה, בדרכה שלה, המכונה הנאצית.
אני מכיר אישית את ואן דר הובן. אחרי ההתקפות על מיסיונרים ב-1973, הוא – שהיה השומר של "גן הקבר" בירושלים (מקום קדוש לנוצרים) – ביקש לדבר איתי. הוא פנה אלי בפנייה גלויה ובלתי מוסווית שאקבל את ישו. ומדוע לא יעשה כן? הרי הוא מיסיונר אדוק ופאנאטי שזה זמן רב מלמד שיעורי תנ"ך המיועדים להעביר יהודים על דתם.
ומדוע לא? כל נוצרי ש"נולד מחדש", פונדמנטאליסטי, אוונגליוני או מאיזה סוג שתרצה, חייב להיות מיסיונר. היהודים האבסורדיים המבקשים מהם לא להיות כאלו, או היהודים המגוחכים המכחישים שהם כאלו, ממיטים עלינו אסון. האם יכול מישהו לומר ליהודי אורטודוקסי להפסיק את שמירת השבת שלו? באותה מידה ניתן לבקש מנוצרי "נולד מחדש" להפסיק את מאמציו להעביר אנשים על דתם. הם אינם יכולים. זה חלק יסודי מאמונתם.
ואכן, במסיבת עיתונאים בבית אגרון שבירושלים (12.08.81), ואן דר הובן, ההולנדי שמצליח כל כך עם יהודים אוהבים, סירב לבקר פעילויות מיסיונריות או לנתק את עצמו מהן, באומרו: "סוף סוף, אחד מיסודות הנצרות הוא להעיד על אמונתנו בפני אחרים".
בסדר גמור. אבל עלינו להכיר אותם כפי שהם באמת: מיסיונרים פאנאטיים שישתמשו בכל מרמה, תחבולה ושקר כדי לחטוף נפש יהודית. ובואו נעשה עוד שני דברים:
האחד: לחשוף אותם. דְאַג שהרב שלך, מהבימה ובמכתב מיוחד לחברי קהילתך, יזהיר מפניהם. שכל ארגון קהילתי יהודי יסביר לקהילה המקומית, שהתמיכה שקבוצות אלו תומכות בישראל, אינה נובעת מאהבה כלשהי ליהודים, אלא מתוך אמונה שנצחון יהודי וחזרתנו לארץ יביאו לביאת המשיח שלהם, ישו, ולהתנצרות מלאה של העם היהודי. ועד אז, הם מחדשים בטירוף את מאמציהם להעביר יהודים על דתם כבר עכשו.
וזה מוביל אותנו לנקודה השניה: ממשלת ישראל.
פשוט, אין מלים לתאר את האסון של ממשלה שמאפשרת בחוסר-איכפתיות לפעילות מיסיונרית להתפוצץ, כפשוטו, במדינה היהודית בעוצמה. בעוד שבגין משמח אותנו בעוד "ברוך השם", המיסיונרים הנוצרים ממלאים את הארץ, במספרים מדהימים. אין אולפן אחד ללימוד עברית שאין לו המיסיונר שלו. הם באים כמתנדבים בקיבוצים, לעבוד ולחטוף נפשות. הם לומדים ומלמדים באוניברסיטה העברית. הם באים כעולים (!), ונכנסים למרכזי הקליטה. ובגין – "ברוך השם, הכל בסדר"...
ואני כותב מלים אלו בעקבות נסיון של כמה פעילי "תנועת כך" למנוע מוואן דר הובן מלדבר בסמינריון, שאורגן בידי אינטלקטואלים יהודים בורים. הסמינריון, שלצערנו התנהל באולם שכור של ישיבה (הישיבה לא ידעה על ההולנדי בשעת ההשכרה, אבל נודע לה אחר כך), הופרע בידי אנשי "כך" שדרשו את סילוקו של וואן דר הובן. הם הותקפו בידי כוחות משטרה שהתיזו עליהם גז ועצרו אותם. למרות הכרזתו של ראש הישיבה שמעשיהם של היהודים הללו היו חילול השם (עפ"ל), אפשר רק לבקש מה' לרשום לפניו את הקרבתם של היהודים הצעירים הללו, ולהעיד בשאלה מי באמת חילל את שמו באותו יום.
אין צורך שאף אחד יספר לי על הנוצרים "הנולדים מחדש" ועל תמיכתם בישראל. הרבה לפני אחרים, כתבתי שאלו אנשים שיש להשתמש בהם ככלי במאבק היהודי. אבל מעולם לא אמרתי לעשות מה שנעשָה היום. מעולם לא אמרתי שצריך פשוט להתעלם מפעילותם המיסיונרית. להיפך, אמרתי לעשות בדיוק את מה שעשיתי בפועל, כאשר טסתי לכנסיה קטנה בעיר פליינס, שבג'ורג'יה, שבה נשיא אה"ב, קרטר, התפלל, ואמרתי לכמאה בפטיסטים בחצר:
מדינת ישראל אינה זקוקה לכם. היא תתקיים מפני שהיא המדינה הנבחרת של ה'. אבל לטובתם שלכם, זכרו את אזהרתו של הכל-יכול בבראשית יב:ג: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור". ביום הדין, ה' ישפוט אתכם, הנוצרים, על פי המבחן: האם תמכתם בישראל, העם הנבחר, או לא? לא מפני שאנחנו זקוקים לכם, אלא מפני שכדאי לכם לירא את ה', לכן אנחנו מזהירים אתכם לתמוך בעם היהודי ובמדינתו.
כך מדברים עם פונדמנטליסטים. ובמקביל לזה, צריך להילחם בכל דרך במאמציהם המיסיונריים. יש לדרוש מממשלת ישראל לסלק אותם ממדינת ישראל, להעביר בכנסת חוק נגד פעילותם, ולהעניש בעונש כבד כל מי שמפיר חוק זה.
אל נפחד מאף אחד, חוץ מאלוקי ישראל. נדבק בתורתו, ונוציא את התועבה מקרבנו.
זכור את השם: "השגרירות הנוצרית הבינלאומית". אל תדרוך כף יהודית בתוכה.
זכור את השם: "יאן וילם ואן דר הובן". אויבם של היהודי ושל אלוקי ישראל. יש להחרים אותו, ולהחזיר אותו למקום שממנו הוא בא. יש למנוע ממנו מלדבר ומלחטוף נפשות יהודיות.
> 1 A "Christian Embassy", February 26, 1982.© כל הזכויות שמורות