תסמונת

תסמונת "דֶָל"ת" (א)

  כאשר משייפים את השכבה העליונה מעל פניו של יהודי דתי מהזן המערבי המודרני, תמצא בדיוק שם, מתחת לאותה שכבה דקה, אדם שאינו מאמין. האמת הינה, שמתוך התערובת הכללית אשר נוצרה במהלך מאות השנים האחרונות, החל בגרמניה, הצלחנו לפתח זן חדש, גזע הניכר ביחודו ובשוני שלו מהשאר, אשר שמו המדעי ידוע כ"מודרדוקסוס המערבי", או בשפה יותר עממית – היהודי הדתי המודרני מהזן המערבי. 

 מדובר במקבילו המודרני של סבא נח, עליו אמר רש"י בשם חז"ל (בראשית ז', ז') – "אף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים". נח, היהודי האורתודוקסי של זמנו; נח, עליו מצהירה התורה כי "איש צדיק תמים היה בדרתיו, את־האלקים התהלך־נח (בראשית ו', ט'); נח, עליו נאמר – "ויעש נח ככל אשר צוה אתו אלקים כן עשה" (שם כ"ב); נח, מ"קטני אמנה".

 צאצאיו ממלאים כיום את בתי המדרש והיכלי התפילה; הם אוכלים רק בשר גלאט, הם מקפידים על ערוב מהודר והם שואפים לקנות את האתרוג הענק ביותר שניתן למצוא, על-מנת שיתאים לטלית המושלמת הארוגה מכסף, כך שלא יחושו בושה לעומת הפאה הנכרית מפריז והנברשת היוקרתית. אלו הינם האורתודוקסים המודרניים, המודרדוקסים מהזן המערבי, אלו שמאמינים בפולחן. אלו אשר תמיד נראה אותם מדקדקים בפולחן החיצוני, אולם מושגיהם הפנימיים, אותם מושגים אשר על בסיסם אמורים לעמוד אותם מעשים פולחניים ואשר אותם הם אמורים לסמל – מושגים אלו אצלם הינם מושגיהם של גויים בני המערב.

 זהו המודרדוקס מהזן המערבי, אשר ביחד עם "חלב ישראל" הוא גומא את חלבם של תומס ג'פרסון ואברהם לינקולן ווודראו ווילסון וליברליזם ותרבות גויית על שלל מושגיה אשר בשורה התחתונה מהווים את הניגוד הקוטבי לכל מה שמסמל "חלב ישראל". זהו אותו אחד אשר יסביר מושגים כמו דמוקרטיה ושוויון ומשפט וצדק על-פי אמת המידה של הערלים בני המערב, בה בשעה שהוא דואג בדקדקנות לכך שגביע הקידוש שלו תכיל לפחות כפליים מהשיעור שגדולי הדורות הקודמים השתמשו בו מבלי לחשוש שמא הם אינם עושים כדין. היהודי הדתי המתבולל, בן התערובת התרבותית. זה אשר הטמיע בקרבו את כל אותם מושגים גויים העומדים בעימות, בניגוד, בסתירה למושגים האלוקיים של היהדות, ואשר יוצרים השקפה דתית של שעטנז, תערובת מבולבלת של היהדות האלוקית עם הַגּוֹיּּוּת השוללת את מושגי ההבדלה.

 ועל-כן, המחשבה על כך שקיים חוסר שוויון בסיסי בין יהודי לגוי מרתיעה אותו, וזאת מכיוון שהאברהם שלו הוא לינקולן ולא אבינו. ועל-כן, המושג של לא-יהודי היכול לדור בארץ-ישראל אך ורק בתנאי שיהיה נטול זכויות פוליטיות וללא אזרחות, ושאם לא יסכים לכך, יאולץ לעזוב – כל זה מרגיז אותו, שכן העדות בה הוא מאמין אינה נתונה מסיני, כי אם מפילדלפיה . ועל-כן, המושג של חוק אשר יאסור יחסי מין בין יהודים לגויים מכניס אותו להלם ונשמע לו כלקוח מימי הביניים, וזאת מכיוון שהרמב"ם והרמב"ן בני ימי הביניים והתלמוד שהוא פרימיטיבי אף יותר אינם משחקים שום תפקיד בעל משמעות בחייו, פרט למקומות בהם נדמה לו שהם מעודדים את המודרדוקסיות הליברלית שלו. המודרדוקס מצוי קרוב יותר ליהודי הרפורמי מכפי שהוא מתאר לעצמו. זה האחרון הינו בסך-הכל יותר כנה כאשר הוא מפנה את גבו לחוקים אשר נראים בעיניו פרימיטיביים, ברבריים ומיושנים. אולם שיא התופעה של עזיבת המושגים הפנימיים מתבטא ביכולתם של המודרדוקסים לקיים את מצוות היהדות, פולחן אחר פולחן, בד בבד עם חוסר אמונה מוחלט.

 כמה פעמים דיברתי בפני יהודים דתיים במסגרת שיעור תורני, ושרטטתי בפניהם את קווי המתאר ההלכתיים ואת עמדת ההלכה בכללותה לגבי שאלת ערביי ישראל (שימו לב, מדובר בעמדה הלכתית ולא פוליטית, שכן לפי התורה לא קיים אותו מושג מגוחך וחסר טעם של הפרדת הדת מהמדינה!). אני עובר נקודה אחר נקודה, בסבלנות, דרך כל המקורות – תנ"ך, גמרא, ספרי, מפרשים. המסקנה העקבית, ההכרעה הברורה נובעת תמיד מכל המקורות גם יחד – מעמדו של הגוי בארץ-ישראל הינו מעמד שאינו יכול להלום שום רעיון פוליטי מערבי של דמוקרטיה או חצי-דמוקרטיה. ארץ-ישראל ניתנה ליהודי בתור כלי אשר נועד להחזיק בתוכו את המדינה המושלמת, את מדינת התורה, אשר בה אין ללא-יהודי שום שייכות להביע דעה. הוא אינו יכול להצביע, להחזיק במשרה, או למעשה בכל מעמד של שררה על יהודי. מעמדו הוא מעמד של גר תושב, אשר לו זכויות אישיות אך הוא נטול כל זכויות לאומיות או פוליטיות. זה מעמדו. זה, או לחילופין יציאה מהארץ.

 וכמה פעמים, לאור ההלכה הברורה, קם איזשהו נתין של המודרדוקסיה או לחילופין של אחת הישיבות השחורות ביותר ושואל שאלות כגון – "אבל מה יעשו אז מדינות ערב?" או שאלה שוות-ערך אליה מבחינה יהודית ומבחינת ההקשר שלה לנידון, כגון – "אבל לפי הרמב"ם, כל זה אמור רק כאשר יד ישראל תקיפה, ומי אמר שזה המצב כיום?".

 לכל השאלות הללו ישנו מכנה משותף – חיסרון בסיסי ביסוד היסודות של היהדות – אמונה. אמונה בכך שה' באמת קיים, ולא רק בסיפורי התנ"ך, שבהם אפשר להאמין ללא חשש מכיוון שהם אירעו בעבר ואינם מעמידים את אמונתנו במבחן כיום. אמונה כי ה' אלוקי ישראל חי ובועט והוא לאין ערוך עוצמתי יותר מהערבים והרייגנים . אמונה כי "פלגי־מים לב־מלך ביד־ה', על־כל־אשר יחפץ יטנו" (משלי כ"א, א') וכי "סוס מוכן ליום מלחמה, ולה' התשועה" (שם כ"א, ל"א) וכי "חרדת אדם יתן מוקש, ובוטח בה' ישגב" (שם כ"ט, כ"ה).

  מי מכל באי עולם מאמין בדבר מכל זה? מי בעולם התורה מאמין בכך? מי הוא זה אשר מסוגל לשאול, במצב בו קיימת מדינה יהודית, עם ממשלה יהודית, עם צבא יהודי, עם עצמאות וריבונות – מי הוא זה אשר מסוגל לשאול – אבל כיצד נדע האם יד ישראל תקיפה על אויבינו? אין זו שאלתו של טיפש. גרוע מכך – זוהי שאלתו של קטן-אמונה. אין כאן ביטוי לדרכו הברורה של אברהם אשר מיהר להציל את אח לוט כשלרשותו רק 318 איש כנגד ארבעה מלכים; אלו הם ספקותיו של נח – הצדיק אשר "האמין ולא האמין".

 האמונה בה' והביטחון המוחלט בכחו ובכל-יכולתו – דווקא הם אשר יביאו את המשיח. "אין הגלויות מתכנסות אלא בשכר אמנה" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ו). אותו יהודי אשר שואל האם מעמדה של ישראל הוא של "יד תקיפה" או לא הופך את כל המושג לבדיחה. אם מדינה עצמאית עם צבא עוצמתי אינה עונה על ההגדרה, אזי ההגדרה אינה קיימת. הנקודה המרכזית כאן הינה שזה אשר מעמיד בסימן שאלה את כוחה של ישראל, אם יש בו משום יד תקיפה או לא, באמת הוא אומר שידו של אלוקי ישראל היא חלשה. או גרוע מכך – הוא אומר כי הוא קיים רק בסיפורים הנפלאים שבתורה, רחוק ובטוח מאיתנו. כמובן, הוא עשה את כל מה שכתוב שעשה. ברוך ה' שזה היה בעבר...

 אני מגיש בפניכם דו"ח מעציב על מצבו של המודרדוקס המערבי ועל מצבם של למדנים הרכונים על ספרי העבר. עלינו להודות בכך. הארועים המתוארים בתורה אכן קרו. ה' באמת קיים, עם כל ההשלכות הנוראיות עבורנו שנובעות מכך. שומו שמים! ה' רוצה שנעלה דרגה מ"אורתודוקסי" לדתי אמיתי שמאמין.