חיי שרה

חיי שרה

כד:ב-ג שִׂים-נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ - בַּ - ה' אֱלֹקי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹקי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי

אסור לצאת לחו"ל

והבהיר המדרש: "הזהירו שלא ילך אל בנות ענר אשכול וממרא", אף על פי שהם בעלי ברית אברהם והם מהטובים שבהם. והעבד שואל: "אולי לא תאבה האשה" - אם אמצא שם אישה שיש לה כל המעלות, אך אינה רוצה לחזור אתי, מה אעשה? ואברהם עונה לו: "ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבועתי זאת, רק את בני לא תשב שמה". פירש רש"י: "וקח לו אישה מבנות ענר אשכול וממרא". וקשה, הרי לפני רגע אמר שלא ייקח מהן. אלא, "רק את בני אל תשב שם" חשוב יותר מאישה צדקת. עדיף שייקח מבנות ענר אשכול וממרא מאשר להוציא את יצחק לחו"ל!

כד:יד וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק

ייחוס לא מספיק

כשאברהם שלח את אליעזר לקחת אישה ליצחק, הוא התנה רק שהאישה תהיה מארץ מולדתו. אבל כשאליעזר הגיע לארם נהריים, הוא פתאום הוסיף תנאי חדש: שתגיש לו ולבהמותיו מים. למה? התשובה היא שאברהם היה צדיק, שסמך על אנשים, והניח שאם בת באה ממשפחה מיוחסת, היא טובה "אוטומטית". אך אליעזר היה אדם בעל ניסיון חיים. הוא ידע שלא כל מי שמגיע מבית טוב הוא טוב... ייחוס אינו מספיק. כל אחד מאתנו צריך לעבוד בעצמו. אל תסמכי על ההורים שלך. אין ודאות שתהיי טובה רק משום שיש לך הורים טובים. ואם מתברר שהורייך לא טובים, אל תיתני לזה לעמוד בדרכך. את היי טובה.

כד:טו-טז וַיְהִי הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת

צריך לקרוא אל ה' באמת

אליעזר, עבד אברהם, הולך לארם נהרים כדי למצוא נערה המתאימה ליצחק בדיוק - שתהיה גם ממשפחת אברהם וגם טובת לב. והוא נענה מיד. וכן אמרו חז"ל: "שלשה הם שנענו במענה פיהם - אליעזר עבדו של אברהם...". הקב"ה המשגיח על ההיסטוריה, כיוון את העניינים כך, שהיא תצא דוקא אז.... "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת " - אבל צריכים באמת לקרוא אליו, ובאמת להשליך את כל יְהָבֵנו עליו.

כה:ה-ו וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, לְיִצְחָק. וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי.

הסיבות לגירוש ישמעאל ובני הפלגשים

מלמד אותנו המדרש: "הרחיקם מיצחק". הרי שיש שתי סיבות לגירוש ישמעאל, בנו של אברהם, וגירוש שאר בניו מהפילגשים. האחת, שמא ילמדו בני יצחק ממעשיהם הרעים של אלה אם יחיו אתו ביחד. והשניה, שאלה שהם מבניו של אברהם אך לא משרה, ושנולדו בארץ, לעולם יחשבו שזאת ארצם, ולעולם ישנאו את יצחק ואת זרעו ישראל על שלקחו את כל הארץ לעצמם. שרה אמנו הבינה את שתי הסיבות, ומשום כך היא גם הוסיפה "כי לא יירש בן האמה הזאת" את הארץ עם יצחק, וכיון שלא יירשנה, תמיד ישנא את יצחק וינסה להרגו, ועל כן דרשה לגרש אותו מן הארץ.

ואכן כך אמר רשב"י: "שבשעה שנולד אבינו יצחק היו הכל שמחים, אמר להם ישמעאל: שוטים אתם, אני בכור ואני נוטל פי שניים". הרי ברור שמפני שתי הסיבות הנ"ל דרשה אמנו שרה לגרש את ישמעאל: שלא ילמוד יצחק מאורחותיו, וגם משום שלא יתכן שישמעאל לא יתמלא קנאה על הארץ שהוא רואה אותה גם כשלו, וודאי יילחם עם יצחק כדי לקחת ממנו את הארץ. ועל זה אמרו חז"ל: "מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות".

האהבה הטפשית מקלקלת את השורה

האהבה הקלוקלת, האהבה הטפשית, אהבת חנם, מקלקלת את השורה, וכמו שאמרו חז"ל על אברהם שלא רצה לשלח את ישמעאל, וז"ל: "הדא הוא דכתיב: 'ועוצם עיניו מראות ברע' ". כלומר, אברהם, בגלל האהבה שלא כשורה, קילקל את השורה, ועצם עיניו מראות את הרע של ישמעאל, שרק שרה ראתה אותו בנבואתה, והיא צדקה בזה שלא הלכה אחרי אהבת חנם. ואכן, אברהם שלח מהארץ גם את ישמעאל וגם את בני הפילגשים האחרים. כי אע"פ שישמעאל המשיך לשנוא את יצחק, כמו שאמרו חז"ל: "הא גרסינן ישמעאל שונא ליצחק", טוב אח שונא רחוק משישכון קרוב.

ודאי שלא שכחו ולא ישכחו הישמעאלים את תביעתם לארץ ישראל. כבר למדנו: "ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו, ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב 'ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם ', וכתיב 'ואלה תולדות יצחק בן אברהם '... אמר להם [גביהא בן פסיסא]: מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו: מן התורה. אמר להן: אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה, שנאמר: 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים... נתן אברהם מתנות [וישלחם] '. אב שנתן אגטין [כעין ירושה] לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה, כלום יש לזה על זה כלום?" . רואים מכאן, שיותר מאלף שנים לאחר מותו של ישמעאל עדיין תבעו הישמעאלים את הארץ. הם אינם מתחשבים בכל הטענות שנטען.

אולם, מה איכפת לישמעאלים או לכל גוי שיש לו תביעה על הארץ מה שנאמר ומה שנצטדק? מכיון שהם שונאי ישראל בדם, ולעולם לא יקבלו את מרות ישראל והקב"ה, אין להם מקום בארץ. והרי את אכזריותם ורעתם כבר הזכיר הרמב"ם באיגרת תימן , וז"ל: "ואתם, אחינו, ידוע לכם שהקדוש ברוך הוא הפילנו במהמרות עוונותינו בתוך אומה זו, שהיא אומת ישמעאל, שרעתם חזקה עלינו, והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו כמו שגזר עלינו יתברך: 'ואויבינו פלילים ', ושלא עמדה על ישראל אומה יותר אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם. שאפילו דוד המלך עליו השלום, כשראה ברוח הקודש כל הצרות העתידות לישראל, התחיל לצעוק ולקונן בלשון האומה מרעת בני ישמעאל, ואמר: 'אויה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר '. וראו איך זכר קדר משאר בני ישמעאל, לפי שהמשוגע הוא מבני קדר, כמו שהוא מפורסם מיחוסו. ועוד, דניאל לא ספר קטנותנו ודלדולנו אלא במלכות ישמעאל שתיכנע במהרה, שכן אמר: 'ותפל ארצה מן הצבא ומן הכוכבים ותרמסם '. ואנחנו בעודנו סובלים שעבודם וכזביהם ושקרותם למעלה מיכולתנו שאין ביכולת האדם כח לסבול...".

מעטו של הרב בנימין כהנא

אין אמונה בגוי

ה"משא ומתן" המופיע בפרשתנו בין אברהם אבינו לעפרון החיתי הוא סמל למשאים ומתנים הנערכים בין יהודים לגויים בכלל, ובפרט, כפי שיוסבר, בין יהודים לערבים, כפי שאנו רואים היום.

אימרה עממית רווחת אומרת: "אין אמונה בגוי אפילו ארבעים שנה בקבר". האימרה העממית הזו הנשמעת כה פרימיטיבית, מבטאת הבנה טבעית בריאה, הנובעת מניסיון של אלפי שנים.

צביעות

חז"ל העמידו אותנו על מידת הצביעות שהיתה בו בעפרון החיתי, והם מלמדים אותנו דרך פרשת עפרון כי "רשעים - אומרים הרבה, ואפילו מעט אינם עושים" . שהרי עפרון הרחיב פיו בתחילה בגאוה ואמר לאברהם: "השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה..." , ובסופו של דבר נטל עפרון ארבע מאות שקל, טבין ותקילין, שקלים גדולים העוברים לסוחר.

אברהם משיג את מטרתו

כדאי לעיין במשא ומתן זה שפרשה. עפרון הוא בתחילה "לארג'" - הוא מביע נכונות ללא סייג, לכאורה, לתת, והוא מפרט את דבריו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. לכאורה. אלא שאברהם המבין את נפש העפרונים למיניהם, הבין כי עפרון החמדן לא מתכוון כלל לוותר על שלו ולצאת מהעסק הזה בהפסד, וכי כל מילותיו הגבוהות אינן אלא ריקות מתוכן, והוא הבהיר מיד שהוא לא מחפש מתנות ורוצה לשלם מה שמגיע. עפרון מרים את הכפפה, ושלא כפי שהיינו מצפים על פי התחסדותו הראשונית, הוא דורש כסף רב, הרבה יותר מהשווי האמיתי של המערה, וזאת ללא כל נסיון להוכיח לאברהם את מידת "חסידותו" וכדומה.

מילותיו של עפרון בסוף המו"מ הן ביטוי שפל לצביעות: "ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא ואת מתך קבור" . ואומר רש"י: "בין שני אוהבים כמונו מה היא חשובה לכלום..." . אכן, צביעות מיוחדת. ואברהם אבינו מקבל את הדין בלי מילה מיותרת, הוא לא ציפה לשום חסד מהגוי הזה, מטרתו היתה אך להשיג את המערה, ללא שום "יחסים מיוחדים" עם שכיניו, עם כוון ומטרה זו לפני עיניו - הוא השיג את אשר רצה ללא שום יחס לפה החלקלק שפתחו בפניו.

אין נורמליזציה עם הגוי

ומה הלקח שלנו מכל זה? אין אמון, ואין לצפות לאמון, ואין לבנות שום דבר ע"פ אילו שהן יחסי אמון מדומים בינינו לבין הגויים. בין ישראל לגויים ישנו תהום. לא הסכמים, לא "בנית אמון" ולא נורמליזציה, כל שכן עם אלו הערבים שמצויה בהם מידה גדושה של מידתו זו של עפרון. כל נסיון להיות "יפים" יהיה לנו למפח נפש ולאשליה מנופצת, ההתרחקות ממשא ומתן עימם יביא לנו רק רווח, מנוחה וחיים ללא אשליות מיותרות.

להמליך את ה' על הארץ

כאשר אברהם משביע את אליעזר לקחת אשה לבנו, הוא משביע אותו בה' שהוא אלקי השמים והארץ, ולעומת זאת בתאור לקיחת אברהם מארץ מולדתו הוא מתאר את ה' אלקי השמים בלבד.

רש"י מבאר את הענין כך: "אמר לו: עכשיו הוא אלהי השמים והארץ שהרגלתיו בפי הבריות אבל שלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ שלא היו באי עולם מכירים אותו ושמו לא היה רגיל בארץ". כלומר, התורה באה להמחיש לנו את גדולתו וייחודו של אברהם אבינו שעסק כל ימיו בהפצת שם ה' בעולם. להוריד, כביכול, את השכינה לארץ, שיהיו כל באי עולם מכירים בקב"ה ושמו יהיה רגיל בארץ. ואמנם הגמרא מתארת "שהקריא אברהם לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב"

אברהם מול כל העולם

אבל העבודה של אברהם לא היתה קלה ופשוטה, אברהם נולד לתוך עולם אוילי שכל כולו שקר, והוא לבדו הגיע למסקנה ולהכרה האמיתית שיש מלך ומנהיג לעולם ומתוך הכרה זו קם ללא מורא ושיבר את כל אלילי אביו ונלחם כנגד השקר שבזמנו. וזו היתה הסיבה שקראו לו אברהם העברי כמבואר במדרש רבה: "רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא (אברהם) מעבר אחד". הוא נלחם ממש נגד "כולם" עד אשר השליכו אותו לכבשן האש ואפילו אז לא חזר בו והלך לכבשן האש שלא על מנת שייעשה לו נס אלא על מנת לקדש את ה' ואף במחיר חייו. וגם אח"כ המשיך במעשיו ולקידוש ה' ורק בסוף ימיו ראה חלק מפירות מעשיו בכך שהקב"ה נקרא גם אלקי הארץ.

הסיכוי היחיד של הגוים

מליוני נוצרים מתחילים לנהור לארצנו, האם זה מעניין אותנו? האם לקבל או לדחות אותם?

 ומה בכלל המסר שלנו לגוים?

הנהירה הגדולה של גוים לארצנו כבר החלה, ושאלת היחס אליהם כבר מתחילה להישאל. תשובה לכך נוכל ללמוד מפרשת "חיי שרה". הדמות שעומדת במרכז הפרשה היא, שלא כצפוי, לא שרה, אברהם, יצחק או רבקה, כי אם דמותו של העבד - אליעזר. אנחנו מוצאים שחז"ל מרחיבים ביותר בשבחו של אליעזר, עד שאמרו בכמה מקומות שהוא מעשרה צדיקים שנכנסו לגן עדן בחייהם!

והנה, למרות שבחו של אליעזר - כאשר אברהם ממנה אותו להיות השדכן של בנו הנבחר, רומז לו אליעזר שאולי במקום להרחיק בחיפושים אחרי כלה ליצחק, יקח את בתו שלו, תלמידו הנאמן. אך אברהם דוחה את הבקשה על הסף: "אמר לו: אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך".

עבד מלך כמלך

ואליעזר יוצא וממלא, כרגיל, בנאמנות רבה אחר השליחות, ומוצא את רבקה. מיד אחר כך הוא ממהר לפגוש את בני משפחתה של רבקה, ומתקבל ע"י לבן במילים אלו: "ויאמר: בוא ברוך ה'!" אומרים על כך חז"ל: "אמר ר' יוסף בר דוסא: כנען הוא אליעזר, וע"י ששרת אותו צדיק באמונה - יצא מכלל ארור לברוך". אם כן, רואים שני דברים: מצד אחד, אליעזר, מצאצאי כנען המקולל, הוא בגדר של 'ארור', מסיבה זו, למרות שהוא בעצמו היה צדיק גדול אין אפשרות שיצחק המבורך ישא את בתו לאשה. מצד שני, אומרים לנו חז"ל, שבכל זאת אליעזר הצליח לצאת מכלל 'ארור' ולהיכנס לכלל 'ברוך' הכיצד?

ההסבר הוא, שאליעזר היה אמנם מצאצאי כנען ובגדר 'ארור' - אך הוא עצמו הצליח להגיע לכלל 'ברוך' בכך שביטל עצמו לגמרי כלפי אברהם ה'ברוך' ,"ששרת אותו צדיק באמונה", גם בכך שהיה עבדו בצורה ממשית, וגם בכך שהיה עבדו בצורה ממשית וגם בכך שדבק בתורתו והתבטל כלפיה - "דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים " , הוא היה פשוט צינור, בלי שום התערבות עצמית. אמנם דבר זה לא ביטל את העובדה שהוא נותר מזרע כנען הארור ולא נתן לו רישיון להתערב עם זרע אברהם, מה שכן השתנה הוא שהוא עצמו הפך כל עוד הוא עבד אברהם, להיות מדובק בברוך ובבחינת: "עבד - מלך - מלך".

הדרך של הגוים להגיע לברכה

מכאן אנחנו יכולים ללמוד מושג בסיסי ביחס שבין עם ישראל לבין הגוים, היחס היום בין ישראל לגוים דומה במידת מה ליחס אז בין זרע שם - שהיה הנבחר עד שבא אברהם ונבחר מתוכו - לבין זרע חם, למרות שאיסור ההתערבות של ישראל בגוים אין לו ביטול, אין זה אומר שאין לגוים שום יעוד ושום דרך להתחבר במידת מה לקדושה ולברכה. הדרך לזה היא אחת: התבטלות כלפי ישראל וכלפי תורת משה. "כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן..."

ההתרסה

והנה, הנוצרים המגיעים לארצנו בהחלט לא מגיעים הנה כמתבטלים כלפי עם ישראל וכרוצים לינוק מקדושתינו, אדרבא, הם מגיעים לכאן כנוצרים, שלא רק שהם "מחדשי דת" אלא שבסיס תורתם הוא הכפירה בבחירת ישראל, והטענה שהם, חלילה, החליפו אותנו! כל נוצרי שמגיע לכאן הוא לא גוי שמגיע לחזות בנועם ה' אלוקי ישראל ולבקר במדינתו, הוא אפילו לא סתם תייר שלא יודע כלום, הוא גוי שבא, ברמה כזו או אחרת של מודעות, בהתרסה נגד העם הנבחר, עם דגלו של יש"ו המקולל!

אם יש מישהו שרוצה להעביר מסר לגוים אלו זה המסר: עליכם להתנער בפומבי מהשקר של הנצרות, עליכם להתבטל כלפי העם הנבחר, ולינוק את אמונתכם מתורת משה וישראל ובכך לזכות בטובה. אם לאו אחת דינכם.

המסר למתערבים בגורל ארץ ישראל

מסר זה מתאים לכל אומות העולם. ובמיוחד לאומות המתיימרות בימים גורליים אלו להתערב בגורלה של מדינת ישראל ובגורל ארץ ישראל. עלינו להזכיר בפניהם את דברי ה' לאברהם אבינו בתחילת דרכו: "ואברכה מברכיך, ומקללך אאור" זה המבחן היחיד לגוים.

החומרה שבהכחשת זכותינו על ארץ ישראל

"לא תקח אשה מבנות כנען... כי אל ארצי ואל מולדתי תלך" ישנן שתי תמיהות על פסוקים אלה, האחת, מה טעם משביע אברהם את אליעזר לא לקחת אשה לבנו מבנות כנען. והשניה, מדוע שולח אברהם את אליעזר לחפש לבנו אשה ומסרב לבקשת אליעזר שגם יצחק ילך עמו כדי שהאשה תשתכנע ללכת עמו לאחר שתראה את החתן. על שאלות אלו עונה האברבנאל תשובות שמהן אפשר ללמוד כללים חשובים.

ארץ ישראל לעם ישראל

הסיבה שאברהם לא רצה שיצחק יקח אשה מבנות כנען לא היתה משום היותם עובדי עבודה זרה, שהרי גם מבנות עשר אשכל וממרא שבודאי לא נחשדו בשנאה לאברהם והיו צדיקים לא רצה אברהם שתילקח אשה ליצחק. ומאידך, ממשפחתו שהיו עובדי עבודה זרה הסכים אברהם לקחת אשה לבנו, אלא, התשובה נעוצה בזכות של עם ישראל על ארץ ישראל. הקב"ה ייעד את הארץ לזרעו של אברהם, ואם היה יצחק לוקח לו אשה מבנות כנען אזי היו הכנענים - אשר כבר אז חשבו לרשת את ארץ כנען בדרך זו או אחרת כפי שכתוב "והכנעני אז בארץ" (ופרשו שלמרות מה שיועד לזרע בני חם חרגו הם ממקומותיהם וניסו לרשת מקומות נוספים) - מקבלים כאילו הסכמה שהם ירשו את הארץ. וזאת בטענה שהנה זרעו של אברהם כרת עימנו ברית בהסכימו שהארץ שייכת לנו.

לגבי השאלה השניה, מסביר האברבנאל, שהסיבה שאברהם הזהיר את אליעזר: "השמר לך פן תשב את בני שמה" הוא מכיון שה' נשבע לאברהם בברית בין הבתרים "לזרעך אתן את הארץ הזאת" . ולו היה יצחק, בנו יחידו, יוצא את הארץ היה כאיש שאיבד את חזקתו וכמי שמואס בארצו. לכן אברהם הזהיר את אליעזר שלא יוציא את יצחק מהארץ בין לזמן קצר בין לזמן מרובה.

משני ענינים חשובים אלו לומדים אנו כלל חשוב: אל לנו לקשור קשרים כלשהם עם עמים אשר טוענים שארץ ישראל שייכת להם, במציאות ימינו הנוכחית, כשהשלטון בישראל מחזר אחר הערבים תוך כדי מתן הטבות מופלגות (אשר אינן ניתנות אפילו ליהודים לכניסה להר-הבית, התיישבות בארץ-ישראל וכו') הרי אנו כעין כורתי ברית עם אלה שטוענים שהארץ שלהם היא ובכך אנו כאילו מודים שאכן יש צדק בתביעתם של הארץ אשר יועדה אך ורק לעם ישראל .

החומרה והאיסור בכריתת הברית המערערת את זכויותינו על הארץ הינם ברורים, וכדי למנוע את הדבר יש לקיים את מצוות יישוב הארץ. כל עוד נדבוק בארץ ונתיישב בכל חלקיה לא יתעוררו ספקות על זכותינו הבלעדית על כל ארץ חיינו. אך אם ניתן לשמאלנים ולמחלישים את כוחינו להמשיך ולהסית את אויבינו כאילו יש שטחים כבושים שצריכים למוסרם, נאבד בגללם טיפין-טיפין את כח העמידה בפני אויבינו. על כן עלינו לסתום את פיות שונאינו מבית ולהתחזק בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו.

המשימה: כיבוש (כדור) הארץ

אברהם לקח אלילים, שקרים, וניפץ אותם אחד לאחד. הם אולי נראו דומים לאמת, אך לא היו הדבר האמיתי.

ה' יש רק אחד.

יש כאלה שכשהם מדברים על ה', הם חושבים על ישות אדירה כל כך, ששולטת על גלקסיות אדירות, במרחק מליארדי שנות אור; הם הוגים בש"י עולמות רוחניים המופיעים בתורת הסוד; אבל את ה' ששייך לעולם המציאותי הקטן בו אנו חיים, הם שוכחים. לא מרוע לב או מזדון, אלא מתוך תחושה, אינסטינקטיבית כמעט, שאין זה ראוי לצמצם את ה' לכדור הארץ הקטנטן שלנו או לחיים הקטנוניים שלנו.

אור זרח על הארץ

אברהם אבינו לא חשב כך. כאשר הוא בא להשביע את עבדו שימצא אשה מתאימה לבנו, וחלילה לא מבנות כנען הארורות - הוא משביע אותו "בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ ". אלא שכאשר אנחנו מתקדמים עוד כמה פסוקים, ואברהם משחזר בפני עבדו את העבר שלו, יש בפיו ביטוי שונה במקצת. "ה' אלוקי השמים אשר לקחני מבית אבי... ". להיכן נעלם "אלוקי הארץ"?

רש"י שם מביא מחז"ל את התשובה לכך: כאשר אברהם התייחס לתקופה בה ה' עקר אותו מבית אביו, הוא היה רק "אלוקי השמים", שהרי אז "לא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ". באותה תקופה חשוכה, עדיין לא הכירו כאן, בכדור הקטנטן הזה, את ה'. כעת, לעומת זאת, בשעה בה משביע אברהם את עבדו, אור זרח כאן, ה' הוא כבר "אלוקי הארץ". ומדוע? "שהרגלתיו בפי הבריות".

הארטילריה של אברהם

הרעיון הזה קצת מציק. איזו מין יומרה היא לומר, שלפני שאברהם בא, ה' לא היה אלוקי הארץ אלא "רק" אלוקי השמים? ה' שהוא אלוקי השמים, אלוקי אינספור עולמות, גשמיים ורוחניים, שבמוחנו איננו מסוגלים לתפוס ולו את משמעות הקטן שבהם - הוא צריך שיבוא איזה אברהם בשר ודם, שהיום הוא כאן ומחר בקבר, כדי שיהפוך אותו ל"אלוקי הארץ"? כדור הארץ הקטן, שביחס לבריאה כולה - הגשמית, כל שכן הרוחנית - הוא דומה לגרגיר אבק קטנטן! מה? עד שבא אברהם, ה' לא הצליח לכבוש אותו, ורק כשבא אברהם עם הארטילריה הכבדה שלו, הוא "עזר" לו לכבוש את המקום?

ולמרות זאת, זה בדיוק מה שרבותינו למדו מכאן! ובכך, הנחו אותנו להבין דבר אדיר. כאשר ה' החליט, מסיבותיו הוא לברוא את הכדור יוצא הדופן הזה, הוא נתן אותו בידינו. כאן, אמר, אני לא מתערב. אבל, דעו, יש לכם כאן משימה אחת - במקום שאני אחיל כאן את שמי - תפקידכם לעשות זאת! זה התפקיד האחד שלכם, להפוך אותי גם לאלוקי הכדור הזה! עכשיו: צאו לדרך.

ה' אלוקי ישראל הוא המלך

ומסתבר שהתפקיד הפשוט זה כלל וכלל איננו פשוט. עם זאת, יש לנו את אברהם למורה דרך. אברהם קיבל עולם שלא היה, כביכול, שייך לה'. הוא היה "שייך" לכל מיני אלים משונים, וכוחות טבע מגוונים, ומלכים חזקים ואכזריים, ושגעונות, וטירופים. הכל, רק לא עולם של ה'. ואברהם הגיע, כפי שמספרים חז"ל, להבנה שלא יתכן שהעולם שייך לכוחות הנ"ל. הוא הגיע למסקנה שיש כח אחד עליון על הכל, עם מגמה ברורה. וחשוב יותר: הוא הגיע גם להבנה, שחובתו להנחיל את האמת הזו לכל - ובכך להכניס גם את העולם הזה מחדש לחסותו של ה', כדי ש"אלוקי השמים" ייהפך גם ל"אלוקי הארץ".

מאז, עבר עולם זה תהפוכות אינספור. אבל מעולם, גם לא בימי אברהם, הוא לא הגיע למצב המתוקן והסופי של "ה' אחד ושמו אחד". זו המשימה שנמסרה לנו מדור לדור. אין בילתה. לכבוש את כדור הארץ. לשבור עם גרזן, כמו אבינו אברהם, את כל השקרים, את כל ה"אלטרנטיבות". לא אלילים ולא אמריקה, לא או"ם ולא כדורגל, לא איסלאם ולא בודהיזם, לא בוש ולא גור, לא אתיאיזם ולא אוניברסליות מטשטשת. שנדע אנחנו, וממילא העולם כולו, כי ה' אלוקי ישראל הוא המלך. זו הגדרת המלך השולט. שום הגדרה אחרת. מי שלא מבין את זה לא מבין דבר. ומי שלא מבין את זה - גם לא מבין על מה מתחולל כל המאבק הגדול והרה - הגורל בארץ ישראל בדור גורלי זה...

לא להיכנע למטשטשים

יש מן המטשטשים שמנסים לפתור את כל הבעיות והסכסוכים ה"דתיים", בקביעת ה' כ"אלוקי השמים". לאלוקים אוורירי שכזה הם מוכנים, למשל, לתת את הריבונות על הר הבית. כמה יפה וכמה נחמד זה. רבים וכופרים יסכימו לבוא ולשבת סביב שולחן שזו תהיה האג'נדה שלו. וגם כמה רבנים, שלצערנו, מטיפים לנו שהדרך ל"שלום" היא בהידברות בין כל "שלוש הדתות", שמאמינות ("כולן!") באלוקים, כזה ערטילאי ולא מוגדר, "כח עליון" או משהו כזה... אבל מה לעשות, החיים לא כל כך קלים. התפקיד שלנו הוא להפוך את ה' האמיתי והמאד מסויים, זה שבחר בישראל ונתן למשה תורה מאוד מאוד מסויימת - למלך "כל הארץ". וזה כבר קשה, כי ב"כל הארץ" הזו, קיימים כבר כמה "טוענים לכתר", שרק את חלקם הקטן מנינו בקטע הקודם. ואף אחד מהם - אף אחד! - לא מוכן שיבוא אותו אלוקי ישראל, אלוקי העם השנוא והמתועב, שהוא טוען שהוא אלוקי הכל ואין בלתו ויש לו תוכניות ודרישות מוגדרות, ויקח את הכתר. ועד שנבין זאת - למלך (האמיתי) אין כתר. אין את הכתר העיקרי, זה שתפקידנו שלנו להכתיר אותו בו.

הר הבית, מערת המכפלה, קבר יוסף

אומר המדרש: "אמר ר' יודן בר' סימון: זה אחד משלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר: גזולים הן בידכם (מפני שנקנו בכסף). ואלו הן: מערת המכפלה ובית המקדש (הר הבית) וקברו של יוסף. מערת המכפלה, דכתיב: 'וישקול אברהם לעפרון את הכסף... ', בית המקדש דכתיב 'ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב' , קבורתו של יוסף דכתיב 'ויקן (יעקב) את חלקת השדה... מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה' "

"לא יוכלו לומר?"

שלוש שאלות מתעוררות על מדרש זה:

א. וכי על שאר חלקי ארץ ישראל כן יכולים הגוים לומר "גזולים הן בידכם"?

ב. מה הפירוש "לא יוכלו"? וכי בפועל אין הגוים אומרים על שלושת המקומות הללו, "גזולים הן בידכם"? והרי דוקא בשלושה מקומות אלו מתמקד המאבק!

ג. על הפסוק בתהלים "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים ", כותב רש"י: "שלא יוכלו האומות לומר לישראל גזלנים אתם שכבשתם ארץ ז' עמים". אם כן, רואים שרש"י אומר שעל כל הארץ "לא יוכלו" לומר שגזולה היא בידינו!

בסיס התשובה לכל השאלות האלו הוא זה: האמת היא שבכלל לא חשוב מה אומרים הגוים, הבעיה היא מה חושבים היהודים! כעת נראה, כיצד זה בדיוק המסר שהתורה וחז"ל העבירו לנו באמרותיהם הנ"ל.

המסר מופנה ליהודים

החשש של התורה הוא, שכאשר יתקוממו הגוים נגד היהודים ה'כובשים' וה'גזלנים' - עלולים כמה יהודים להתמלא בנקיפות מצפון, ולחשוב שיש פה טענה מוסרית שגזלנו את הארץ. על כך באו חז"ל ואמרו: הנה, יש שלושה מקומות שגם לפי ההגיון הפשוט לא יכול להיות לגוים פתחון פה עליהם, שהרי הם נקנו בכסף מלא. ובכל זאת, הטענה הצודקת הזו לא ממש עושה רושם עליהם. אדרבה, דוקא במקומות אלו מתרכזים עיקר המאמצים לקעקע את בעלותנו על הארץ! מה זה מלמדנו? שלא צדק ומוסר מעניין אותם, לא סכסוך קרקעות הניתן לישוב יש כאן - כי אם מלחמת דת לאומית!

עכשיו באים חז"ל עוד ומסבירים: כמו שבשלושת המקומות טענותיהם לא שייכות, כך בשאר הארץ אין לכם להתרשם מטענותיהם, כי "כל הארץ של הקדוש-ברוך-הוא היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו" .

על פי זה מוסברים גם דברי רש"י המובאים לעיל מתהלים: "לא יוכלו אומות העולם לומר גזלנים אתם". זה לא אומר שבמציאות הם לא יאמרו כך! אדרבה! אלא מה? ה"לא יוכלו לומר" אינו מכוון לגוים - כי אם לאוזני היהודים! שידעו שה' הוא שנתן לנו את הארץ, לא כזכות אלא כחובה - לכבוש ולגרש. וזהו הנאמר: "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" - התשובה מיועדת "לעמו", אך לגוים אין צורך להשיב - אם מפני שלא ישמעו, אם מפני שלא חשוב מה הם חושבים.

מבטנו מפונה לשלושת המקומות

בכל שנה שבת "חיי שרה" היא "שבת חברון". אך השנה, האירועים גרמו לכך, שעל כרחנו מבטנו מופנה בו-זמנית לשלושת המוקדים - הר הבית, חברון ושכם - גם יחד. אלו הפכו לסמלי המאבק היהודי-ערבי על ארץ ישראל. היום, כשהכל עומד בפני קריסה כמגדל של קלפים, חייבים להחזיק מכל הצדדים, כי רק לאחרונה למדנו כיצד הכל קשור קשר ישיר זה בזה. הא כיצד? הנה, המאבק על מנהרת החשמונאים, שלטענת הערבים פוגע בהר הבית ("שלהם"), הביא לפרוץ הקרבות ביש"ע - כשהקרבות התמקדו בקבר יוסף. המהלך הזה לחץ את הממשלה למהר לזרז את ענין פינוי חברון, וגם לוותר לערבים בענין המסגד החדש באורוות שלמה שבהר הבית! הרי לנו - המאבק על ארץ ישראל מגיע לשיא, ושלושת המקומות שעליהם "אין יכולים" הגוים לערער - הם במוקד המאבק!