מסעי

לג:נב-נו וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם... וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ... וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם, וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם

ללא הורשה אין ירושה

בפירוש ציוותה התורה לפחות על גירוש יושבי הארץ, כי אם ישארו דרך כריתת ברית שלום, והיו "לשִכים בעיניכם... וצררו אתכם על הארץ...". ולא בכדי, המלים "ירושה" ו"הורשה" דומות כל כך בלשון הקודש, כי הקב"ה ידע שבלי הורשת - גירוש - עמי הארץ, לא תהיה הארץ ירושה לישראל.

וכך פירש רש"י: וגרשתם... 'והורשתם את הארץ' והורשתם אותה מיושביה ואז 'וישבתם בה', תוכלו להתקיים בה. ואם לאו, לא תוכלו להתקיים בה". וז"ל הספורנו:"'והורשתם' - כאשר תבערו יושבי הארץ, אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. שאם לא תבערו אותם, אע"פ שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם". ואור החיים הקדוש כותב: "'וצררו אתכם על הארץ' - פירוש לא בלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, 'וצררו אתכם' על חלק שאתם יושבים בו לומר: קומו צאו ממנו".

מהי ההודעה החשובה של יהושע?

על פי זה אפשר להבין את דברי חז"ל התמוהים לכאורה, וז"ל: "עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו על מה אתם עוברים את הירדן: על מנת שתורישו [תגרשו] את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר: 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם' וגו'. אם אתם עושין כן - מוטב, ואם לאו - באין מים ושוטפין אותיכם. מאי 'אותיכם'? אותי ואתכם". מדובר בנס הגדול של כריתת מי הירדן והעברת עם ישראל בחרבה, כמו שנאמר: "ויעמדו המים היורדים מלמעלה, קמו נד אחד, הרחק מאוד מאדם העיר אשר מצד צרתן, והיורדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו, והעם עברו נגד יריחו" . ועל "קמו נד אחד", אמרו שם חז"ל: "וכמה גובהן של מים? שנים עשר מיל על שנים עשר מיל, כנגד מחנה ישראל, דברי ר' יהודה. אמר לו ר' אלעזר בר' שמעון... אלא מלמד שהיו מים נגדשין ועולין כיפין על גבי כיפין יתר משלש מאות מיל, עד שראו אותן כל מלכי מזרח ומערב".

והנה, מול המחזה המפחיד והמזעזע הזה, כאשר נד של מים עולה בגובה כזה ומכניס פחד בתוך לבם של ישראל, אמר להם יהושע לעצור כאשר "עודם בירדן", משום שיש לו עבורם הודעה חשובה. תמוה! מה היה כה חשוב ליהושע לומר שלא היה יכול לחכות עד שיעברו את הירדן, רחוק מן הסכנה של שטיפה איומה? מה היה כה יסודי, שדוקא תחת איום המים רצה יהושע להזהיר את העם? מכל המצוות האפשריות - תלמוד תורה, שבת, גמילות חסדים - בחר יהושע דוקא את המצוה של גירוש יושבי הארץ. וכל כך למה? משום שידע שסכנת הכנענים, כיושבי הארץ שינטרו שנאה ואיבה לישראל כל הימים על שלקחו מהם את ארצם, לעולם לא תתן לישראל את המנוחה ואת השלום הדרושים כדי לבנות את מדינתם ואת חברתם התורניות. יהושע ידע, שאם לא יטפלו בכנענים כראוי, ואם, אדרבה, יכרתו להם ברית, לעולם ימררו לישראל את חייהם ויסכנו את עצם ממשלתם ומדינתם. כך כותב רש"י: "'כי אתם עוברים... והורשתם'... כך אמר להם משה: כשאתם עוברים בירדן ביבשה, על מנת כן תעברו [על מנת להוריש, לגרש את יושבי הארץ]. ואם לאו - מים באין ושוטפין אתכם. וכן מצינו שאמר להם יהושע בעודם בירדן".

רוצה להפנות - יפנה; להשלים - ישלים; לעשות מלחמה - יעשה

לגבי ז' העמים, יושבי הארץ, למדנו: "שלש פרסטיגיות [אגרות, הודעות] שלח יהושע לא"י עד שלא ייכנסו לארץ: מי שהוא רוצה להפנות - יפנה; להשלים - ישלים; לעשות מלחמה - יעשה" ההגדרה של "להשלים" היא, שאותם מז' העמים שהיו רוצים להשלים, חייבים היו לקבל עליהם מסים ועבדות, מלבד המעמד של גר תושב.

יהושע נתן לז' העמים שלש אפשרויות: לצאת מן הארץ; להילחם, ואם כך - ליהרג; או להשלים ע"י כניעה מוחלטת, עם מסים ועבדות ועזיבת ע"ז, דברים שהם הודאה שהקב"ה הוא האלקים, מלך מלכי המלכים, ושהוא נתן את ארצם - ארץ כנען - לעמו ישראל, ומעתה היא ארץ ישראל; ושלהם - לגוים שעד עתה היו אדוני הארץ - אין בעלות, אין אזרחות בה. הכוונה היתה ברורה: להבטיח שהגוים שהיו בארץ לפני שהגיעו ישראל לא יימצאו עוד בתוך הארץ, או יהיו למס ולעבדות, תוך הודאה וקבלה שהארץ אינה שלהם אלא של ישראל.

הרי האמת הברורה לפניך, והיא תביס את השקר והזיוף, ואת המסלפים והמעוותים את תורת ה'. התורה ציוותה לא להסס בביעור הגוים היושבים בארץ, מחמת הסכנה של שנאה ואיבה ונקמה על זה שלקחו ישראל מהם את הארץ שהם ראו אותה כאדמתם. ודאי שישראל לקחו אותה מהם, אך אין בזה שום חשיבות, כי הקב"ה, אדון כל הארץ, הבטיח לעם ישראל - ורק לעם ישראל - את הארץ, הוא "עוקר דיורין ומכניס דיורין" . הוא עוקר כנענים, ומכניס ישראל "בעבור ישמרו חוקיו, ותורותיו ינצֹרו, הללוי-ה" , וגם אם לא ישמרו ישראל את התורה, אמנם יקבלו עונשים איומים, ובכלל זה העינוי החמור ביותר, גלות, אך לעולם נשארת הארץ ארץ ישראל, ארץ הסגולה והחביבה של הקב"ה, שהפריש לעולם ועד לעם סגולה וחביב - ישראל.

לישמעאלים יש דין של ז' עממין

לגבי כל גוי יש בודאי איסור לגור בארץ ישראל אלא אם כן הוא מציית להלכות מוגדרות ומגבילות, וזאת משום סכנת השפעת התרבות הזרה שלו על העם הקדוש והעליון. אך לגבי העמים שישבו בארץ קודם שכבשוה ישראל, יש סכנה נוספת: סכנת השנאה והתיאבון לנקמה, שתישאר תמיד כאיום על עתידה של המדינה ושל שלטון ישראל בארץ הקודש. אם כן אותן הלכות שחלו על ז' העמים חלות על כל האומות היושבות בארץ ישראל בכל עת ובכל תקופה, לרבות אלה של ימינו, שרואים בה את ארצם ואדמתם, ושרואים בעם ישראל עם כובש, לסטים וגזלנים, מאחר שאותה סכנה נשקפת לעם ישראל ולשלטונו בארץ ישראל בזמננו כמו אז. כי הרי מה ההבדל לגבי האזהרה של "והיה אשר תותירו מהם לשִכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם על הארץ", בין ז' העמים לבין כל עם היושב בארץ והרואה אותה כשלו ואח"כ באים ישראל וכובשים אותה ממנו? הרי אותה שנאה ואותו רצון עז לנקמה יהיו בו כמו בז' העמים, כמו שפירש האברבנאל: "ואמר: 'הנני גורש מפניך' וגו', להגיד שכיון שהוא יתברך גורש מפני ישראל את האמורי ושאר האומות, אין ראוי שישראל יכרות ברית עמהם. כי מדרך המוסר בהיות שר ואדון עוזר לאדם מה ולוחם מלחמותיו ומגרש את אויביו, אין ראוי שישלים האיש בעל הריב עמהם, מבלי רשות ומצות האדון העוזר אותו. וע"כ בהיותו יתברך מגרש אויביו, אין ראוי שיכרות להם ברית, כי יהיה זה חילול כבודו יתברך, כל שכן שהאהבה והברית עמהם לא תצלח. כי אחרי שהם לקחו את ארצם מידם, אין ספק שתמיד יבקשו רעת ישראל. וזה אומרו 'אשר אתה בא עליה', רוצה לומר, כי כיון שאתה ישראל באת אל הארץ ההיא, ולקחת אותה מידי יושביה, והם עשוקים וגזולים ממנה, איך ישמרו לך ברית אהבה? אבל יהיה בהיפך, כי 'יהיה למוקש בקרבך', כלומר שכאשר תקראנה מלחמה יתוספו על שונאיך ויילחמו בך".

סברא זו מופיעה כבר בדברי אור החיים הקדוש כאן, וז"ל: "'והורשתם' וגו' - כאן מדבר הכתוב חוץ מז' עממין [כלומר, מלבד ז' העמים] הנמצאין שם. ולזה דקדק לומר 'את כל יושבי הארץ', לומר אפילו שאינם מז' עממין". כל איש הגון ואמיתי, שקיבל עליו עול מלכות שמים, יודע מתוך ההגיון הפשוט שאכן זו היא האמת, שהישמעאלים הללו של ימינו יש להם הדין - לגבי ישיבתם בארץ - של ז' העמים והמהסס בזה יביא ברחמנותו המטופשת אכזריות על רחמנים בני רחמנים.

ארץ ישראל שייכת רק לעם אחד

תורתנו הקדושה, הרבה יותר מהגמדים של ימינו, הבינה את הסכנה הטבעית הטמונה בישיבתו של עם זר, שרק אתמול שלט בארץ, והיום הפך למיעוט בתוך ישראל. לשון הקודש, יצירתו של הקדוש ברוך הוא, קבעה את המילה "ארץ" כנקבה, לא זכר, לרמוז לנו שכמו שאסור להיות בת זוג של שני גברים, כך ארץ ישראל שייכת לעם אחד, ורק אחד יכול לתבוע בעלות עליה.

עם אחר השונה מהיהודי בדת, בלאום, בשפה, בתרבות, ביעוד, ובנוסף לזה טוען לבעלות על הארץ - לא רק מאיים על יהדותה של הארץ בהתבוללות ונישואי התערובת, בערבוב מחשבות זרות ותרבות טמאה, אלא משקף איום ממשי למדינת היהודים גופא ולכל היהודים הגרים בה. והעיקר, עם אחר שאינו חלק של העם הנבחר, עם הסגולה שבחר ה' מכל העמים, ואשר צווה על ידי קונה שמים וארץ להקים בארץ ישראל מדינת כהנים וחברה קדושה - מונע מעם ישראל את הגשמת תפקידו.

והבן, שבלי הצעדים האלה, בלי פתרון לסכנה הזאת, כל הניסיונות והדיבורים על התנחלויות והתישבות, הם הבל וריק. כל זמן שהגידול הישמעאלי צומח בתוכנו - עוד ישוב ועוד התנחלות לא יושיענו, וכל מי שלוחם על גבעה ומתעלם מההר הישמעאלי, אינו מבין כלום. לא בכדי דברה התורה על כיבוש הארץ והוצאת תושביה הגויים במילים שלהן שורש אחד - "וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ" - רוצה לומר, וכבשת אותה; "וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם" - רוצה לומר, תגרש את התושבים וישבת בה. בלי פתרון לבעיית התושבים לא תהיה התנחלות רצינית, לא תהיה ישיבת נצח. והדוגל בהתנחלויות ומסרב לטפל בבעיה של ישמעאל כשֹל יכשל. גירוש הגוים שונאי ישראל הוא צו השעה, לפני שיבוא "יום עברה היום ההוא" , יום צרה ומצוקה, יום שואה ומשואה, יום חושך ואפלה, ח"ו.

לשיכים בעינכם

הצו האלוקי הוא "והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם... ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה... לשיכים [לקוצים] בעיניכם ולצנינים בצדיכם" . הצו האלוקי - להוציא, להוריש; והאזהרה - מה יהיה אם לא נציית לחוק האלוקי. ואכן לא שמענו, לא בימים ההם ולא בזמן הזה. ובכן, נוצר מצב חדש ביהודה ובשומרון.

המצב החדש אינו חדש כלל וכלל. הוא רק ביטוי, הד, הגשמת המסר האלוקי, האזהרה. ואנו "גוי חוטא... בנים משחיתים" , לא רצינו לקבל עלינו עול מלכות שמים, לא רצינו לגרש את אויבינו, משנאינו, בגלל מוסר מעוות וקלוקל, מוסר גויי, הבנוי על רחמנות של טיפשים , על רחמנות של שרידי השריד הזה של הערב-רב.

אם כן, הגענו למצב של היום: אבנים על רכב יהודי, סכינים, רימונים, מטעני-צד, לא בלבנון כי אם פה, ביהודה, בשומרון ובעזה, וגם בתוך המדינה, רצח ופחד יהודים, פחד יהודים. יצאנו ממינסק, מפינסק ומסוריה, הקמנו מדינת מינסק-פינסק-וסוריה, ועוד ידו של הערבי נטויה. עוד נראה בערי יהודה ושומרון קול התפוצצות וקול בכי לדורות . עוד נראה את המצב הנושן, הישן-נושן.

והממשלה האומללה הזאת, הזוג המוזר הזה , תורמת יום יום להרמת המורל לביטחון העצמי של המרצחים: א. היא כובלת את ידיהם של צה"ל, של החיילים, של המג"בניקים. במקום לתת להם יד חופשית לפעול, ובכך להודיע לשונאינו, לערבים, שמי שמרים יד נגד היהודי - אין לו יד, ומי שמרים ראש נגד מדינת ישראל - אין לו ראש, במקום זה הופכים את צה"ל לשק אגרוף בהוראות מטומטמות כגון: "זורקים עליכם אבנים - לנתק מגע"; ב. נכנעים לסחיטה מבישה ומשחררים רוצחים ומרצחים, בכייה לדורות; ג. מונעים מיהודים להקים בתים ויישובים בכל אתר ואתר בארץ ובכך מחזקים את הטענה של הערבים, שאכן זאת ארצם; ד. יוצאים מלבנון, מפקירים חלק בלתי נפרד מהארץ, במקום להיאחז בו ולהבטיח את שלום הצפון. במקום לשלוח את השיעים צפונה, בורחים דרומה, כמו כלב, עם הזנב בין הרגליים. ויש קשר ישיר בין הבריחה מלבנון ובין החרפה ביהודה ובשומרון.

לקחנו נס אדיר והפכנו אותו לדבר של מה בכך. לקחנו קודש והפכנו אותו לחול. לקחנו צבא הגנה לישראל והרסנו אותו. היום זה כבר ביהודה ובשומרון, והיום זה כבר בנווה יעקב.

לפני שבוע עמדתי ליד מיטה של ילד בן שבע, אלון חנניה, מנווה יעקב. זה כבר לא השטחים הכבושים של אלה, זה נווה יעקב, ירושלים. מטען התפוצץ. אני הגעתי לשם. אני בטוח שר"ץ לא רץ לשם. אילו היה ערבי נפגע - וי, וי, וי, היו רצים. הילד איבד כף רגל. הוא עדיין לא קלט את זה. הוא יקלוט את זה, מתי? כאשר הוא יחזור הביתה ויראה שכל החברים שלו משחקים כדורגל ולו אין רגל.

מי חלם לפני עשר שנים שבאוטובוס בתל אביב, בלב תל אביב - תל אביב עיר יהודית, הרצל, ציונות - ילד ישב באוטובוס קו 31 בלב העיר - יהודים - ועולה אחד, ערבי מעזה, במצח נחושה ובחוצפה מוציא סכין ואומר לו: אל תוציא הגה מפיך או שאתה מת. והוא אינו מוציא הגה מפיו. למה? הוא זוכר את דני כ"ץ , ה' יקום דמו. לכך הגענו. המצב ביהודה ובשומרון, המצב בתל אביב.

יהודים! אנחנו חייבים: א. לספח את יהודה, שומרון ועזה ובכך למנוע את האפשרות ששמעון פרס יפקיר את יהודה ושומרון ועזה, כפי שבגין הפקיר את סיני; ב. להקים התיישבות מסיבית בכל חלקי יש"ע, לרבות בתוך הערים הגדולות שכם, חברון, ג'נין וטול כרם; ג. לתכנן תוכנית של טרנספר, כשם שאמר ברל , טרנספר של הערבים לארצותיהם; ד. לחזור לאבינו שבשמים, לאמונה ולביטחון בה'. נעבור היום על דברי תורתנו הקדושה, נבין אותם ונאמץ אותם: "ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. וישכן ישראל בטח בדד... אשריך ישראל, מי כמוך עם נושע בה', מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו איביך לך, ואתה - על במותינו תדרך" .

לה:לג וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם, הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר, לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ, כִּי-אִם, בְּדַם שֹׁפְכוֹ

אסור להחניף לרוצח

כך התורה זועקת על רוצח יהודי, ואומר הספרי: "'כי הדם הוא יחניף' - ר' יאשיה היה אומר לשון נוטריקון: כי הדם יחן אף על הארץ [יגרום לזה שאף, כעס, יחנה וידור בארץ]" . דבר גדול ראינו כאן. מדובר כאן בוויתור על הריגת הרוצח תמורת לקיחת כופר או כדומה, והרי זה חנופה לרוצח, ועל זה אומר הכתוב: "ולא תחניפו את הארץ... כי הדם הוא יחניף את הארץ". פירוש: אם תחניפו לרוצח מאיזו סיבה ולא תהרגוהו, אזי במדה כנגד מדה, הדם שלא נקמתם יביא את אף ה' עליכם ועל הארץ. וכל זה אמור אפילו ברוצח מישראל, ואפילו לגביו אומרים חז"ל: "מגיד ששפיכת דמים מטמא הארץ ומסלקת את השכינה...". וא"כ מה נאמר לעם נבל ולא חכם, הבועט בהקב"ה ובמדותיו וברעיונותיו ובמחשבותיו ובגזרותיו, ומאמץ את ה"מוסר" הנפסד של תרבות הגוים הזרה, ומחניף לישמעאלים הארורים, ובכך פותח להם פתח לרצוח יהודים ולשפוך דם נקי בישראל?

אוי לנו שמעלנו בארץ ובבעליה, הקב"ה, בכך שמתוך פחד מהגוים סירבנו לרשת את הארץ ע"י גירוש שונאי ישראל ומחרפיו, הישמעאלים השפלים. כמה דמים נקיים נשפכו בארץ הקודש ע"י זה שנתנו לרוצחים להישאר בתוכה. וכי אין כאן מדה כנגד מדה של "יחן אף" בעבור חנופה? ומי מכת הזולים, מלכות הזלה של הערב רב, יוכלו להכריז "ידינו לא שפכו את הדם הנקי הזה" , של יהודי שנרצח ע"י גוים שהללו נתנו להם לדור בתוכנו?

מעטו של הרב בנימין זאב כהנא הי"ד

הורשת הגוים מהארץ- היסוד הרעיוני

מדוע 'מתעקש' סדר היום הלאומי שלנו להיות מורכב מנושאי 'שטחים' ו'ערבים' זה עשרות בשנים?

אי אפשר להחליף נושא?

"והורשתם את הארץ וישבתם בה ... ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם וצררו אתכם אל הארץ אשר אתם יושבים בה. והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם". בפסוקים אלו של פרשת 'מסעי' מצויה התייחסותה של התורה לבעיה המרכזית שמדינת ישראל ותושביה מתחבטים בה מאז קומה, וביותר מאז מלחמת ששת הימים.

כאילו חוק טבע

ישנם שכבר התעייפו מהעיסוק הלאומי הבלתי פוסק בענייני שטחים וערבים. לדבריהם, הגיע הזמן לעסוק בעניינים אחרים, חשובים יותר, כמו דמותה התרבותית של מדינת ישראל. יתכן שיש משהו בטענתם. אבל שימו לב לדבר מעניין: לא מהיום קימת מגמה לנסות להסיט את העיקר הדיון הציבורי לנושאים תרבותיים, חברתיים וכלכליים. אך משום מה הדבר לא מצליח. כאילו לפי חוק טבע, העניין הזה הוא לא עוזב אותנו. העובדה היא עובדה: מאז חזרנו ארצה, לא הניחה לנו בעיית ה'שטחים' והערבים אף לא ליום אחד. ונשאלת השאלה: האם זה מקרה? האם זה מקרה שבמשך עשורים שלמים, דווקא בעיה זו עומדת בראש סדר היום הלאומי באופן קבוע? ומכאן יש להמשיך לשאול: האם יתכן שהנושא הזה סתם כך יעלם יום אחד, רק בגלל שהתעייפנו מלעסוק בו, ואנו רוצים לעסוק במשהו אחר שהוא אולי יותר נוגע לחיים הפרטיים והיומיומיים?

כך הם צוררים אותנו

התורה מבטיחה לנו בפסוקים הנ"ל, שזה לא יקרה לפני שנוריש את יושבי הארץ מפנינו. עד אז הם לא יתנו לנו להסית את הדיון. לא יעבור יום בלי שהם יצררו אותנו על הארץ שאמורה להיות שלנו, ואשר עד שלא נוריש אותם היא איננה בידינו. וה'צרירה' באה מכל הכיוונים, גם מהבלתי צפויים ביותר. היא באה, כמובן, דרך פיגועי טרור; היא באה דרך פשיעה לאומנית באחוזים חסרי פרופורציה למספרם היחסי באוכלוסיה; היא באה דרך תאונות דרכים באחוזים כנ"ל; היא באה דרך חוצפה גוברת והולכת במישור הפוליטי, ודרישה לביטול יחודה היהודי של המדינה והפיכתה למדינת-כל-אזרחיה; היא באה דרך הפיכה לנטל תקציבי (ביטחוני וביטוח לאומי) על המדינה אותם הם עוינים; היא באה לידי ביטוי, בזה שהם משתלטים על מקומות הבילוי במרכזי היהודים ומטמאים אלפי בנות יהודיות, שיוצאות איתם מדעת ושלא מדעת; היא באה דרך הפחד שהם מטילים ברחובות.

לא סכסוך שכנים

הסיבה לכל זה היא, שהעימות בין היהודים לבין הגויים היושבים בארץ, איננו-ומעולם לא היה-בעיה מקרית. זה איננו סכסוך שכנים רגיל על חתיכת אדמה. אם זה היה כך, זה אולי היה יכול להפתר בהידברות כזו או אחרת. אבל את העימות הזה, מסיבה שתוסבר להלן, קבע הקב"ה כטבע וכעובדה. בכל פעם שעם ישראל יבואו לארצו ויסרב/יפחד להוריש את יושבי הארץ - התורה מבטיחה שהם יעשו לנו צרות מהסוג שהקב"ה רצה שאנחנו נעשה להם. עד שנקיים את חובת "והורשתם את כל יושבי הארץ", רש"י: והורשתם-וגרשתם"!

ובאמת, מדוע זה כך? מדוע ה' קבע את הטבע הזה? מדוע אין התורה מלמדת אותנו לחיות על פי הקו הכל כך יפה של 'דו - קיום' עם עם נוסף בארץ ישראל?...

התשובה לכך נוגעת לקיום הלאומי שלנו. אם נבין אותה, נבין גם מדוע בעיה זו איננה מן הבעיות שניתן לטאטא אותן אל מתחת לשטיח, ולו לזמן מה.

בידוד לאומי

הקב"ה יצר את עם ישראל כדי שהוא יהיה העם שיממש את היעוד של הקדושה בעולם. התנאי הראשון על מנת להגיע לקדושה, הוא להיבדל מהיפוכה של הקדושה - מהגוים ותרבותם הרעה. זוהי הכוונה העמוקה של 'עם לבדד ישכון' . ה' לא רצה שנהיה מעורבים בין האומות לא בארצותיהם ובודאי שלא בארצנו שלנו. משום כך הוא הטיל עלינו כעם שתי חובות: לא לחיות בחוץ לארץ, מקום משכן הגוים שמהם ומתרבותם ומחשבותיהם עלינו להיבדל. ומצד שני, שלא נניח לכך שבארצנו שלנו יגורו בינינו גוים.

התערבות הגוים מביאה בהכרח לידי עיוות רעיוני ואימוץ מחשבות הגוים. ה' רצה שנהיה עם בעל מחשבה מיוחדת, ערכים ומושגים אחרים, תורניים, רעיון יהודי. במצב בו איננו מובדלים מהגוים בדרך בה הנחתה התורה, אין בכלל מה להתחיל לדבר על שינוי תרבותי בעם. השינוי התרבותי יחל - ויתחולל - כאשר ניבדל מהגוים ונבדיל אותם מתוכנו. זו מציאות. זה חלק מחוק החיים היהודי. כאן לא שייכות פשרות, כי מדובר בתנאי בו תלוי מימוש יעודנו כיהודים.

אין ירושת הארץ - בלי הורשת הגוים ממנה

למרות שמצוות ישוב הארץ היא ה'דגל' של המחנה הלאומי, כדאי לדעת שרק בחציה של המצוה הם 'מכירים'. זאת מכיון, שלמטבע של מצות ישוב הארץ - שני צדדים. הצד האחד, ההתיישבות, ידוע ומקובל. ואילו הצד השני, כאילו 'נמחק' לגמרי, גם, וביחוד, על ידי אלו שרוממות ההתנחלות בגרונם. כוונתנו, כמובן לצד של הורשת הגוים מהארץ ובלשון רש"י: "והורשתם - וגרשתם"! שהוא חלק בלתי נפרד מהמצווה.

"קומו צאו ממנו!"

ההתיישבות והגירוש הם שני צדדים של מצווה אחת, עד כדי כך שהתורה תלתה את זה בזה, ושללה את האפשרות של קיום צד אחד בלבד: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם - והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה!". והספורנו מפרט: "שאם לא תבערו אותם (את יושבי הארץ) אף על פי שאתם תכבשו את הארץ - לא תזכו להורישה לבניכם". וה"אור החיים" הקדוש מפרט: "לא בלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו את וישבתם בו... לומר: קומו צאו ממנו!" דברי נבואה ממש! הא בהא תליא! אין ירושה בלי הורשה.

לא עמדו במשימה

עכשיו, נקפוץ קדימה, לרגע הגדול בו יהושע מעביר את העם בירדן, ונחזה במחזה מדהים: "עודם בירדן, אמר להם יהושע: דעו, על מה אתם עוברים את הירדן, על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם, שנאמר 'והורשתם את יושבי הארץ מפניכם'. אם אתם עושין כן - מוטב; ואם לאו - באים מים ושוטפים ... אותי ואתכם".

שאלה גדולה: מימי הירדן מאיימים לשטוף את העם - ויהושע מוצא לו זמן להטפה לאומנית?! אלא שיהושע ידע שחוסר הבנת חשיבות הורשת הגוים, היא איום ממשי על ההישארות בארץ ומימוש כל היעוד. ועל כן הזהירם: דעו, אם אין בכוונתכם להוריש את הגויים - אין טעם להמשיך. עדיף שהמים פשוט ישטפו את כולנו כאן. אכן, דרך אפקטיבית להעברת מסר לא קל...

ולמרות זאת הם נכשלו. את חלק גדול מהגוים ישראל לא הוריש, ועל כך מספר הנביא שבא מלאך ונתן להם 'שטיפה' קשה, בה הזכיר להם נשכחות: "וגם אמרתי לא אגרש אותם מפניכם - והיו לכם לצדים ואלוהיהם יהיה לכם למוקש" . מאותו שלב בדיוק, מתחיל התיאור הקשה של הדירדור הרוחני בתקופת השופטים. אכן, כפי שהזהיר ה', השורש של עשיית הרע נבע מאי הורשת הגוים ומהלימוד ממעשיהם, מה שהוביל, בסופו של דבר, לעונש החמור מכל - הגלות.

או הם - או אנחנו!

וההיסטוריה חוזרת לעינינו. טעות חמורה טעו אלו שחשבו כל השנים שדי להתנחל, להקים עוד ישוב, עוד ישוב ועוד ישוב, תוך התעלמות משני מליון ערבים המקיפים את ההתנחלויות, וחולמים על היום בו יזרקו את הכובש לים! ולא פחות טראגית היא הטענה המגוחכת לאחר כל מקרה טרור ש"הפתרון הציוני לטרור הוא עוד ישוב". הבל! בדיוק להפך! לא התישבות היא פתרון לטרור; אלא הטרור הוא התוצאה של ההסתפקות בהתיישבות, בלי להשלים את המצווה - ולהוריש את הגוים!

הפתרון לטרור, על כן, טמון בקיום מצוות ירושת הארץ בשלמותה. וזו הברירה: או שנאמני התורה והארץ יתגברו על הפחד מ"מה יאמר השמאלן", ויאמצו קו חדש של נכונות לקיים את חלק ב' של מצוות ישוב הארץ; או שהסירוב האומלל למלא אחר הצו התורני, יביא לאיבוד כל המפעל הגדול שעסקו בו במשך עשרים שנה. והאירוניה שבדבר זועקת: אלו שלא רצו לשמוע את פרשת "מסעי", נאלצים היום לשמוע מהשמאל המתאווה להיפרד מהשטחים, את אותו הטיעון ש"אי אפשר להחזיק בשטחים בהם נמצא עם זר". הם, כמובן, צודקים בעיקרון - רק שמסקנתם הפוכה ומעוותת. אבל העיקרון היהודי וההגיוני ברור: או אנחנו - או הם. הגיע הזמן להכריע.