נשא

ו:ב דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אוֹ־אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לה'

נזיר? - לה'!

כך הביאו חז"ל: "אמר שמעון הצדיק, מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום, יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו סדורות לו תלתלים, אמרתי לו, בני, מה ראית לשחת שער נאה זה? אמר לי, רועה הייתי לאבי בעירי, הלכתי לשאוב מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז יצרי עלי, וביקש לטורדני מן העולם. אמרתי לו, ריקה, מפני מה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, שסופך להיות רמה ותולעה? העבודה שאגלחך לשמים. עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו, כמותך ירבו נזירים בישראל. עליך הכתוב אומר: 'איש [או אשה] כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה''".

הרי הכלל לפניך. הנזיר, כמו האָמן והחכם והגבור, וכל אדם שחונן על ידי בוראו בסגולה טבעית וביכולת נדירה ובהצטיינות, הוא נזיר או מצטיין לה'. הקב"ה נתן לאדם את כשרונותיו ואת יופיו ואת סגולתו הטבעית ואת ההצטיינות האמנותית כדי לכבד את שם ה' ולפארו בעולם, וגם כסמל ליופי ולהוד ולהדר הנפשי שברא הקב"ה בעולם ושהוא רוצה שיזכה בו האדם. הנוי והיופי והכח והחכמה והיכולת שלו לא באו אלא לשקף במעט שבמעט את כל התכונות האלה שמהוות את גדלותו האין סופית של הקב"ה, וככל שיבין האָמן והמחונן את עמקות מקצועו ואמנותו וכשרונו, ועד כמה הוא קטן ועלוב כנגד השלמות במגזר הזה, כך חייב הוא להשפיל את עצמו ולהיכנע לפני אָמן כל. ודוקא הגאוה של המצטיין והמחונן מסגולות הקב"ה היא המכוערת והמסריחה ביותר.

ו:ז כִּי נֵזֶר אלקיו עַל רֹאשׁוֹ

נזר - כתר

השורש "נזר", פירושו - לפרוש, לגדור, להגביל, הנזיר הוא אדם שפורש מיין ומשֵכָר, כמו שכתוב: "מיין ושכר יזיר". וכן בפסוק: "והזרתם את בני ישראל מטֻמאתם". וזה בא מהמלה "זר", כלומר, שהוא עושה את החפץ או את הפעולה זר לעצמו, ואינו מתעסק בו. וזה מורה על עקרון גדול שיש במגמת המצוות: קדושה ופרישה מהחומרנות.

וכן נזר, שהוא עטרה או כתר, כופה על האדם התנהגות מסוימת, מכיון שהוא לובשו ובני אדם מסתכלים עליו ומצפים ממנו שתהיה לו התנהגות מעולה, ודוקא משום כך, אם אדם כזה חוטא, הרי זה חילול השם. ובמשכן, לגבי השלחן, כתוב: "ועשית שלחן עצי שטים... ועשית לו זר זהב סביב". ויפה יפה כתב שם הכלי יקר: "וכן אמרו רז"ל: 'ואל תתאוה לשלחנם של (מלכים) [שרים] כי שלחנך גדול משלחנם וכתרך [נזרך] גדול מכתרם'. 'ועשית לו מסגרת' שיסגור בעד התאוות, שלא יהיה לו פתח פתוח אליהם אלא יסגור בעדם ויתן להם קצבה... כי הסוגר בעד תאוותו הרי הוא בן חורין ומלך, לאפוקי הפורץ גדרו, לעולם הוא עני בדעתו [כלומר, בנפשו]". וע"ש עוד, ויאכלו משם ענוים וישבעו. ואומר שמות רבה: "לומר לך - אם אדם זוכה, נעשים לו [כתרי תורה, כהונה ומלכות] זֵר, ואם לאו - זָר". והוא זוכה לזה דוקא בזכות זה שהוא עושה את התאוה זָר ולא זֵר. ככל שהוא נעשה שפל ופרוש יותר, כך הוא מתרומם ומתרחב ברוחניות. והוא צריך לדעת שרק בה' יש בטחון, וכל השאר הוא זָר לנו. והנזר של היהודי - התפילין - הם סמל של פרישה, וגם סמל של מלכות, של בן חורין אמיתי.

ו:כג כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

כה - דווקא כך!

המילה "כה" משמעותה כך, דווקא כך - לעשות את מה שאומר הקב"ה בלי סטיות וללא פשרות.

וכך אמר ה' למשה כשנקבצו כולם לפני מתן תורה: "כה תאמר לבית יעקב... והייתם לי סגולה מכל העמים... ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל". פירש רש"י: "לא פחות ולא יותר". בדיוק כך תגיד, לא פחות ולא יותר. זו ההקדמה לקבלת התורה. אתם ממלכת כהנים וגוי קדוש, אתם קדושים ולא הם, אסור שתהיה התבוללות או דו-קיום אתם. כה תאמר - ללא פחד, כך בדיוק. גם אם יבוא בית המשפט העליון לפסול את משה רבנו, בכל אופן "כה תאמר" וכך תדבר אליהם, בלי סטיות.

כשנבחר הנביא יחזקאל לנביא, אמר לו ה': "בן אדם, את כל דברי אשר אדבר אליך קח בלבבך ובאזניך שמע... ואמרת אליהם כה אמר ה' אלקים, אם ישמעו ואם יחדלו". דבר אליהם ב"כה" בין אם ישמעו ובין אם לא ישמעו. ושם נאמר: "ובית ישראל לא יאבו לשמוע אליך, כי אינם אובים לשמוע אלי". זה לא אומר שלא תדבר או שתדבר בצורה אחרת. המשך הפסוק: "כי כל בית ישראל חזקי מצח וקשי לב המה". ונאמר : "וידעו כי נביא היה בתוכם". אם לא תאמר להם את האמת, יבואו לעתיד לבוא ויאמרו "לא ידענו". אך כשתאמר, הם ידעו שמישהו אמר להם את האמת. כך תדבר בלי סטיות.

אנחנו חייבים ללכת באמת של "כה", ללא סטיות, שח"ו לא ניפול לפח של "אם תגיד את זה, שוב יפסלו אותנו". אז מה? "אם ישמעו ואם יחדלו, וידעו שנביא היה בתוכם". תנועת "כך" היא נביא. מה זה נביא? "ניב שפתים". מי שאומר את האמת הוא נביא אמת, ומי שאומר כמעט אמת הוא נביא שקר. כה תדברו וכה תאמרו, "לא פחות ולא יותר". אם ההלכה קובעת שיש חובה הלכתית של נקמה, האם לא נגיד את זה? האם רק משום שיש בית משפט תחתון, משום כך לא נגיד את האמת? נקמה היא עניין של הלכה ולא של איזה שופט. "'ויהי בימי שפוט השופטים' - אוי לדור ששפטו את שופטיהם וששופטיו צריכים להשפט ". אלה אינם שופטים אלא שפטים - מכות. יש כאן חובה של נקמה, לא רק "נקם בליבי", אלא גם על שפתי, צריך שנגיד זאת. ואם יש סתירה בין ההלכה להתייוונות, יקוב הדין את ההר.

"כה תאמר" - כך תאמר. "כה תברכו". ולכן הקב"ה קבע שדווקא המשכן, בית המקדש, יהיה ביום כ"ה, כי אם אין "כה", יש רק שקר ועיוות וסילוף. לצערנו, עולם ההלכה ועולם התורה נראים בימינו כמו שהם נראים, בשקר, כי לא אומרים "כה".

העיקר הוא להגיד את האמת, ואז כל הברכות תתקיימנה ב"כה תברכו". ואילו אם לא נגיד את האמת, כל הברכות הן מעין ברכה לבטלה. אם נאמר את כל האמת, בע"ה עוד נגיע לכוח. העיקר הוא שלא נסטה, ונאמר את האמת תמיד, באמונה. לצערנו, המצב יהיה בלתי נסבל, ואפילו העם הזה, שהוא חלש, גם הוא יאמר שכך אי אפשר להמשיך. אנו חייבים לשים קץ לזה. "אם ישמעו ואם יחדלו, וידעו שנביא היה בתוכם". אל תפסיקו להיות נביאים. כל מי שממשיך את דרכה של תנועת "כך" הוא נביא, ואל תתנו להם לסטות. ובזכות זה נביא בע"ה את הגאולה הסופית סוף סוף, במהרה בימינו אמן.

כהנים - עבדי ה'

נראה לי פשוט, שהמלה "כהן" נבחרה ע"י הקב"ה מחמת דמיונה למלה "כה". ויתכן שהיא מראה על שני ה"כה" שמסמלים את אדנות ה' צב-אות על הזמן ועל המקום, ולכן במלה "כהן" יש רמז לשני "כה", שכל אחד הוא 25 בגימטריא, וסך הכל "נ" - 50 וכן "כל" בגמטריא 50, לומר, שה' שולט על "כל". והוא הרכיבם ביחד במלה "כהן", כלומר, שני ה"כה" שביחד הם "ן".

הכהן הוא שמשרת ומשמש כעבד לפני רבו. כך נאמר: "ומלכי צדק מלך שלם... והוא כהן לא-ל עליון ["והוא משמש קדם א-ל עלאה" - תרגום אונקלוס], ויברכהו ויאמר: ברוך אברם לא-ל עליון קֹנה שמים וארץ". כאן אנו רואים, שכהן לה' הוא האדם שמתחיל בהבנה שה' הוא קונה שמים וארץ - מקום, זמן, הכל. ומה פירוש "קונה"? הוא אדוניו ובעליו, כי קנה את הכל בזה שיצר את הכל, כדברי רש"י: "ע"י עשייתן קנאן להיות שלו". וכהן זה הוא עבד הא-ל, ושמו של האדון נקרא עליו, שהרי מה שקנה עבד קנה רבו, משום שהעבד הוא רק ידו של רבו.

הכהן בישראל הוא זה שהוקדש לשרת את ה' בבית קדשו, ורק אדם כזה זכאי לשים את שם ה' על העם, כמו שכתוב: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" ואמרה התורה: "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי", ואמרו על זה חז"ל: "'אשרי תבחר ותקרב ' -אשרי מי שבחרו הקב"ה אע"פ שלא קרבו; ואשרי מי שקרבו אע"פ שלא בחרו... אשרי אהרן בכפליים, שבחרו הקב"ה וקרבו, שנאמר: 'ובָחֹר אֹתו מכל שבטי ישראל לי לכהן', וכתיב 'ואתה הקרב...'". אם כן, אהרן והכהנים נבחרו "לכהנו לי", להיות משרתים ומשמשים ועבדים לעבודת ה'. הם קנויים כעבדים לא-ל עליון, קונה שמים וארץ, והם מעידים כל יום על כל-יכולתו, ושהוא א-ל צב-אות.

ו כג-כז דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם: יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם

ברכת כהנים ברכה גם לבני ישראל וגם לה'

אומרת הגמרא: "אמר ר' יהושע בן לוי: מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים? שנאמר 'ושמו את שמי...'". ופירש רש"י: "תלה הכתוב הדבר בהן [בכהנים], להיות [ע"י] ברכה זו שימת שמו על עמו; ולא עשאה צורך ישראל אלא צורך מקום". כלומר, שהשימה של שמו לא לצורך ישראל היא אלא לצורך ה'. וצריך להבין מה אומרים כאן הגמרא ורש"י. ההסבר קשור למה שאמר ר' עקיבא: "ר"ע אומר: למדנו ברכה לישראל מפי כהנים, מפי גבורה לא למדנו [כלומר, אבל שהקב"ה עצמו מברך את ישראל אותה שעה - לא למדנו]. כשהוא אומר 'ואני אברכם', הוי אומר כהנים מברכין לישראל [בשלוש הברכות שברכו], והקב"ה מסכים על ידם".

נראה לי לפרש את כל זה על פי דברי חז"ל: "תניא, אמר ר' ישמעאל בן אלישע [הכה"ג]: פעם אחת נכנסתי [ביוה"כ] להקטיר קטורת לפני ולפנים [בקודש הקדשים], וראיתי אכתריאל י-ה ה' צב-אות, שהוא יושב על כסא רם ונשא, ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני. אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותיכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראשו".

ויש לשאול: א) מדוע נקטו כאן דוקא בכינויים האלה: "אכתריאל", "י-ה", "ה' צב-אות"? ב) מדוע ביקש הקב"ה מהדיוט, מאדם, ברכה? וכי הקב"ה צריך ברכה? ג) מדוע בחר רבי ישמעאל דוקא בברכה זו? ואם תאמר שזה משום שהיא כעין התפלה שהקב"ה מתפלל, כפי שהגמרא שם מביאה את תפלתו, מ"מ יש לשאול, מדוע מתפלל הקב"ה דוקא תפלה זו? ד) מדוע נענע לו הקב"ה בראשו, והסכים שזאת הברכה שהוא רוצה?

כל זה קשור גם לקושיא על פירוש רש"י לברכה האחרונה של הכהנים: "ישא ה' פניו אליך", שרש"י מפרש: "יכבוש כעסו". וזה תמוה, שהלא הביטוי "לשאת פנים" בא לציין אדם שהוא מתבייש ושכועסים עליו, ומשום כך הוא מוריד את פניו ואת עיניו, ואינו יכול להסתכל - מרוב בושה - בעיני מי שכועס עליו, כמו שאמר אבנר לעשהאל: "...למה אַככָה ארצה ואיך אשא פני אל יואב אחיך", כלומר, יואב יכעס על אבנר ואבנר לא יוכל לשאת את פניו; ואילו לפי פירוש רש"י, ולפי הסגנון, הקב"ה מוריד את פניו כאן בכעסו (לולא הברכה המיוחדת) כאילו הוא נכלם ומתבייש!

חילול בני ישראל הוא חילול השם

התשובה לכל זה נעוצה בכלל שחילול בני ישראל הוא חילול השם, וקידוש בני ישראל ונצחונם הם קידוש השם ונצחונו של הקב"ה. לכן, ברכת כהנים באה כברכה גם לבני ישראל וגם לה', שהרי כל זמן שהקב"ה כועס ומעניש את ישראל בנגיפה בפני אויביהם ובנפילה בידם, וכ"ש בגלות שהיא שיא הבושה והעונש, הרי גם כבוד בני ישראל מחולל וגם כבוד ה' מחולל, משום שהגוים אומרים: איה נא אלקיהם! ולכן הכהנים מתפללים אל ה' לסלוח לישראל ולהביא להם נצחון על אויביהם אע"פ שאינם ראויים לכך, וכמו שאמר יחזקאל: "לא למענכם אני עֹשה בית ישראל כי אם לשם קדשי אשר חללתם". הכהן מזכיר את שם ה' בכל ברכה, ובכך הוא שֹם את שם ה' על בני ישראל, ואומר לה': הרי שמך נקרא על בני ישראל, ואם לא תעזור להם ולא תצליח את דרכם, הרי גם אתה תהיה מחולל, משום ששמך נקרא עליהם.

זאת הכוונה ב"ישא ה' פניו אליך": שאע"פ שה' הוא הכועס, ולכן פניך ירודות, הרי גם פניו ירודות כביכול, משום שגם הוא נכלם ע"י הגוי. ומשום כך אומר הכהן: "ישא ה' פניו" - שיכבוש ה' את כעסו ויסלח לך, ואז ישא גם את פניו, ששניכם תתקדשו, ותיפסק הכלימה. ומשום כך מתאוה הקב"ה לברכת כהנים, משום שלמעשה היא ברכה גם בשבילו, וזאת כוונת רש"י באומרו שהוא "צורך מקום". וזאת כוונת ר"ע בדבריו הנ"ל, שמאחר שהכהנים מברכים את בני ישראל ושמים את שמו של ה' עליהם ומקשרים את שני השמות, א"כ הקב"ה כביכול חייב להסכים לזה כדי ששמו לא יהיה מחולל.

וזה הפירוש גם בסיפור על ר' ישמעאל, שהוא היה הכהן גדול מיד לפני החורבן. הוא נכנס לקודש הקדשים ביוה"כ, כאשר הקב"ה יושב כמלך הדן את כל העולם, ויושב בביתו, בית המקדש, על כסא רם ונשא, והוא מוכתר דוקא אז בכינויים המשקפים את מלכותו ואת כל-יכולתו, דהיינו "כתריאל" - כתר ה', וכן "ה' צב-אות" - שמראה על שלטונו על כל הבריות. והקב"ה ידע שבעוד זמן קצר עתיד הוא להחריב את ביתו, ובזה כביכול גם הוא יושפל ולא יֵשֵב עוד כמלך ושמו יחולל, וכמו שאומרת הגמרא שכאשר ישראל אומרים "יהא שמיה רבה", אומר הקב"ה: "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו", ואומר שם המהרש"א: "ובזמן שבית המקדש קיים קראו להקב"ה מלך, אבל בזמן שגלו קראו אב ולא מלך, כביכול שאינו מלך שאין הכסא שלם אז". והקב"ה האריך אפיים 40 שנה, והזהיר כל הזמן את ישראל, בתקוה שיחזרו בתשובה ולא יצטרך להחריב את ביתו ולחלל את שמו. וגם ר' ישמעאל ידע את זה, ולכן כאשר ביקש הקב"ה ממנו ברכה, הוא הבין שהקב"ה מתאוה לברכה כמו ברכת כהנים, ולכן בירכו בברכה שהיא ברכה לישראל, ושעל ידיה יימנע חילול שם ה'. ומאחר שר' ישמעאל כיוון לרצון ה', נענע ה' בראשו.

ומאחר שהברכה של הכהנים, הברכה של "כה תברכו", היא ברכה של קידוש השם ונקמה ונצחון על אויבי ישראל, שיביאו לישראל שלום אמת של ידיעת ה' בכל העולם, ציוותה התורה שיהיה דוקא כהן משוח מלחמה, שיאמר ליוצאים למלחמה: "שמע ישראל... אל תיראו ואל תחפזו... כי ה' אלקיכם ההֹלך עמכם... להושיע אתכם" . ואמרו על זה חז"ל : "מאי שנא 'שמע ישראל'?... אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם". והטעם הוא, שק"ש היא הצהרת אמונתנו בה' שהוא כל יכול והוא יכול לעשות הכל, ובזכות האמונה אנחנו נושעים.

"'כה תברכו' - זה שאמר הכתוב : 'הנה מטתו שלשלמה - ששים גבֹרים סביב לה, מגבֹרי ישראל, כֻלם אחֻזי חרב...'. מהו 'ששים'? אלו ששים אותיות שבברכת כהנים. 'כלם אחזי חרב' - שכל אחד ואחד שמו של הקב"ה נזכר בו... 'איש חרבו על ירכו מפחד בלילות'... אפילו רואה אדם בחלומו החרב שלופה ונתונה בצוארו וקוטע את ירכו, משכים והולך לביהכנ"ס... ורואה הכהנים נושאין את כפיהם, החלום רע מתבטל ממנו ". והכוונה פשוטה: כח ה' הוא שמגן על היהודי, ורק בו יש לבטוח, ואין לפחד משום גורם אחר; והברכה של הכהנים, ה"כה" שלהם, מעוררת את הקב"ה לנקום את נקמתו ולעזור לנו גם אם אין אנו ראויים לזה. ויש הוכחה לזה ולכל מה שכתבתי לעיל, מהתנחומא: "אמר להם הקב"ה: אע"פ שאמרתי לכהנים שיהו מברכין אתכם, אני עומד עמהם ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשין את כפיהם, לומר שהקב"ה עומד אחרינו. וכן הוא אומר: 'הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלֹנות מציץ מן החרכים'. מה 'משגיח...'? -בין אצבעות של כהנים. 'מציץ...' - בשעה שפושטין כפיהם". שוב יש כאן ההדגשה שגם הכהן וגם ה' מברכים את העם. ומדוע שניהם מברכים? משום שהברכה של הכהן היא גם לישראל וגם להקב"ה, וזה נותן לה' את הפתח להסכים לברכת הכהנים.

עוד נ"ל, שיש לזה ראיה ברורה ממה שאמרו בספרי : "כתוב אחד אומר 'ישא ה' פניו אליך', וכתוב אחד אומר: 'אשר לא ישא פנים'... כשישראל עושים רצונו של מקום, 'ישא ה' פניו אליך', וכשאין עושים... 'אשר לא ישא פנים'". ורמז הכתוב כאן בלשון המוזרה של "ישא פניו [של הקב"ה] אליך", במקום "ישא פניך", שנכון שמדינא לא ישא את פניך אם אינך ראוי לזה, אבל בגלל חילול שמו, ישא את פניו.

מעטו של הרב בנימין זאב כהנא הי"ד

להוקיע את רוחות השטות

ישנם רבים התמהים על שאנו מתייחסים כל כך בשלילה כלפי מסלפי התורה, באמרם: הרי גם הם מתכוונים לטובה, והרי הם חושבים שכך היא האמת, אם כן אין מקום לטענותיכם הקשות עליהם, ומדוע אתם מוקיעים את דרכם, ומתייחסים לרבים מהם כאל סלפנים וזייפנים.

ואמנם, ואין ספק שרבים - רבים מהנתפסים לאותן אסכולות מוטעות ונסמכים גם על תורתנו הקדושה בעודדם את דעות ההתיוונות וה"שמאל", עושים זאת בתום לב. ואף על פי כן יש לנו להוקיעם. מדוע?

למה לא נאשים את "רוח השטות"?

את התשובה נמצא בפרשת סוטה המופיעה בפרשתנו. מצאנו מאמר בנושא סוטה בחז"ל והוא תמוה מאוד. חז"ל אומרים כך: "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות ". זאת אומרת, חז"ל יורדים לעומק הפסיכולוגיה של הסוטה, ושל כל חוטא, ואומרים שהאדם חטא מאחר שנכנסה בו רוח שטות. והשאלה ממש זועקת: אם רוח שטות היא זו שנכנסה לאדם ומשכה אותו על כרחו לחטוא, אם כן כיצד זה נאשים אותו ונעניש אותו על מה שלא תלוי בו, אלא דווקא אותה רוח שטות חיצונית, שאינה נובעת מהאדם עצמו?

לא לפתוח את המחסום

על כרחנו יש לנו לענות על שאלה זו כך: האדם אשם בכך שנתן לאותה רוח שטות להכנס אל תוכו. כי האדם נברא טהור - "נשמה שנתת בי טהורה היא", ותפקידו של האדם הוא לשמור על טהרה זו עד יומו האחרון, לא לתת לרוח טומאה ושטות מאיזה סוג שהוא לחדור לתוכו, ולאדם ניתנה ע"י ה' היכולת הזו. מעתה, חייב הוא לעצור את רוחות השטות המשוטטות בעולם מלהיכנס אל תוכו. אי לכך, ברגע שהאדם נכשל, ופתח את המחסום בפני רוחות השטות, והיא משכה אותו לתהום - החטא - חוטא הוא וראוי לעונש.

לא בכפפות משי!

כך אנו אומרים גם לאותם טועים ומזייפים את תורתנו הקדושה, והופכים אותה לחיקוי דל של התרבות "המתקדמת" המערבית והליברלית. גם אם כוונתם הראשונית לטובה - אשמים אתם! ה' נתן לנו תורה תוך הענקת יכולת לאדם לקיימה, תוך הינתקות מהנטיות האישיות (של ליברליות או של "שטות" וכו') ולמצוא את האמת. אם לא השתמשתם ביכולת אדירה זו, ונתתם לרוח שטות וזיוף לחדור לתוככם ולשבש את דעתכם - אל תבקשו ש"נבין" אתכם ונתייחס אליכם ברכות. במאבק על האמת ועל דבר ה' שישטוף את העולם, אין זמן לשימוש בכפפות משי, עלינו להוקיע את המסלפים, ולהתריע מפני המשך חדירת רוח שטות ורוח זרה לתוך עם ה'.