עשרה בטבת

השואה - מדוע?

תרשיעני למען תצדק?

עשרה בטבת הוא יום הקדיש הכללי לנספים בשואה שלא יודעים את תאריך מיתתם. מדוע ולמה הייתה השואה? מי שאומר שאין תשובה על זה, דוחף את האדם לכפירה, מפני שהוא נותר עם שתי אופציות, שתיהן כפירה: אין אלוקים, ח"ו, או האלוקים רשע, ח"ו. במקום שניקח את האשמה עלינו, ולהודות שחטאנו, מטילים זאת על הקב"ה, וכאילו אומרים "לית דין ולית דיין", ובזה אנו חלק מהגורמים לכפירה. "האף תפר משפטי, תרשיעני למען תצדק" - במקום להודות באשמה ולומר שפשעת, אתה מרשיע את ה' ואומר שאתה צדיק וה' רשע. מצודת דוד מפרש: "בעבור עצמו יתמה, כי חשב עצמו לצדיק, והיה מעונה מאוד, ומשום כך אמר לו המקום: וכי בעבור מחשבתך תרשיע משפטי?".

"אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו" . כתוב במסכת תענית: "יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר? מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא? אמר ליה: אטו הא מי לא רמיזי? והכתיב 'ויצא לבם ויחרדו איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלקים לנו' ". אתם מכרתם את אחיכם, ועכשיו אתם מתלוננים "מה זאת עשה אלוקים לנו"?! אדם מעדיף להתעלם מחטאו ולזעוף על ה' "מה זאת עשה לי?".

כל ארחות ה' חסד ואמת

"אנשי רע לא יבינו משפט, ומבקשי ה' יבינו כל" . מי שיושב ולומד ומחפש על מה עשה ה' זאת לנו, הוא יבין. וכן בתהלים: "כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו". שני אנשים מסתכלים על אותו הדבר, אחד רואה ואחד לא רואה. "נוצרי בריתו" מבינים ש"כל ארחות ה' חסד ואמת". "סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם" - אדם ירא שמים יבין את סוד ה', אך אדם שאינו ירא שמים, לא ייתכן שיבין את סודות העולם. מה שוודאי הוא שיש לקבל באמונה שלמה ובלי שום ספק את צידוק הדין. "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" - הוא טוב!

השואה אינה האסון הלאומי הראשון שעבר העם הזה. הרי באיכה כתוב: "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן". הרשעים רצחו אלפי אנשים, ואף אחד לא שואל היום למה ומדוע קרה הדבר הזה, כי זה לא קרה להם, זה היה "אז". רק כשזה קורה לך, פתאום אתה נזעף על ה'? במסעי הצלב ובאינקוויזיציה רצחו מאות אלפי יהודים, וכתוב במפורש בתוכחה שכך יהיה: "ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם... והלכתי עמכם בחמת קרי" .

ירמיהו הנביא צועק ואומר: "צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי" - אני הוא האשם, ה' הוא הצדיק. הקב"ה אינו מחלק מתנות, אלא יש עניין של שכר ועונש, חטא ועונשו. וכן איוב אומר: "האנוש מא-לוה יצדק?", "האל יעוות משפט?" , "חלילה לא-ל מרשע וש-די מעול... אף אמנם א-ל לא ירשיע וש-די לא יעות משפט" . במשלי כתוב: "בצדק כל אמרי פי, אין בהם נפתל ועיקש, כולם נכוחים למבין" - מי שמבין, יודע שכל מעשי ה' נכוחים. בתהלים כתוב: "כל ארחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו"; "כי ישר דבר ה' וכל מעשהו באמונה" ; "טעמו וראו כי טוב ה'" - ה' הוא הסמל של שלמות ושל טוב; "רק בעיניך תביט ושילומת רשעים תראה" - כאשר תביט, תראה שהעונש בא בגלל רשעות; "להגיד כי ישר ה', צורי ולא עוולתה בו" ; "על כן כל פיקודי כל ישרתי" מי יאמר שהם עקומים? הכל ישר, אני יישרתי אותם; "צדיק אתה ה' וישר משפטיך" ; "צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה" ; "צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת" ; "תען לשוני אמרתך כי כל מצותיך צדק" ; "צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" - אין עוול בדין, יש צידוק הדין. יש סיבה לכל מה שה' עושה, ואפשר לדעת את הסיבה.

כתוב באיכה: "מי זה אמר ותהי, ה' לא ציוה. מפי עליון לא תצא הרעות והטוב?" הכל יוצא מהקב"ה. ועל זה אומר רבנו בחיי ב"כד הקמח": "כי בוודאי הכל נמשך ממנו יתברך, והוא השורש האחד הגמור אשר ממנו משתרגים הענפים, הן לטוב והן לרע". וכך כתוב בישעיהו: "עושה שלום ובורא רע, אני ה' עושה כל אלה".

התורה - סיבת קיום העולם

אם רוצים להבין מדוע באו על עם ישראל פורענויות שונות ומשונות - החורבן, מסעי הצלב, האינקוויזיציה והשואה - אנו צריכים להבין לשם מה ברא הקב"ה את העולם. כתוב במשלי: "ה' קנני ראשית דרכו" - התורה אומרת שה' יצר אותה בתחילה, "קדם מפעליו מאז" - לפני שעשה דבר כלשהו. התורה שימשה מעין מפה לבריאת העולם. "מעולם נסכתי... ואהיה אצלו אמון" . המדרש מפרש ש"אמון" הוא מלשון "אומן": "התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה... כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם". העולם בנוי על פי התורה, וללא התורה אין סיבה לקיום העולם, כמו שאמרו חז"ל: "העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה". על הפסוק "ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל" אומר המדרש: "אמר הקב"ה לעולמו: עולמי, עולמי, אומר לך מי בראך, מי יצרך: יעקב בראך, יעקב יצרך". ישראל כביכול הוא יוצר העולם, כי הקב"ה ברא את העולם בשביל התורה, והתורה היא לישראל. שמים וארץ לא נבראו אלא בשביל ישראל, כמו שממשיך המדרש שם: "'בראשית ברא'... בשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר 'ראשית תבואתה' ". במסכת יומא כתוב: "אפילו בשביל צדיק אחד עולם נברא, שאמר 'וירא אלקים את האור כי טוב' , ואין טוב אלא צדיק, שנאמר: 'אמרו צדיק כי טוב' ". ובמסכת חגיגה: "על עמוד אחד [עומד העולם] ו'צדיק' שמו, שנאמר 'וצדיק יסוד עולם' " - אם אין צדיק אין עולם. ובאליהו רבה: "ואחר כך ברא אדם והביאו לעולם, ולא בראו אלא על מנת שיעבדנו בלב שלם ולמצוא קורת רוח ממנו ומתולדותיו אחריו עד סוף כל הדורות". ושם פ"ב: "מיכן אמרו חכמים: כל זמן שבני אדם מבטלין מן התורה, מבקש הקדוש ברוך הוא להחריב את כל העולם". זאת משום שבלי התורה אין סיבה לקיומו.

הקב"ה ברא את העולם לטוב, לצדיקים. כל זמן שיש רע בעולם, זה הניגוד של הקב"ה. בילקוט שמעוני כתוב: "'ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלינו... ישב על כסא קדשו' - אימתי? כשיבחר לנו את נחלתנו, וישב על כסא קדשו... מכאן כל זמן שהרשעים שולטים בעולם, כביכול אין הקב"ה יושב על כסאו... ואימתי יושב? 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו' ". כאשר ישפטו את הרשעים ויפילום, אז "והיתה לה' המלוכה". דברים דומים מופיעים בפסיקתא רבתי: "'כי יד על כס י-ה'' - למה כס ולא כסא, ולמה י-ה ולא שם ה' המלא? כביכול, כל זמן שזרעו של עמלק בעולם, לא השם שלם ולא הכסא שלם; נעקר זרעו של עמלק, הכסא שלם ושמו שלם". אנו רואים שה' ברא את העולם בשביל התורה ובשביל ישראל, וכאשר אין התורה מתקיימת, אלא הרע שולט בעולם, אין שמו של הקב"ה שלם.

ה' שונא את הרע

אין דו-קיום עם רע, לכן הקב"ה מנסה להחדיר בנו את השנאה לרע. "כי לא א-ל חפץ רשע אתה, לא יגורך רע" - לא יגור איתך רע, כי ה' שונא רע; "שנאת כל פועלי אוון, איש דמים ומרמה יתעב ה'" ; "ה' צדיק יבחן, ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" ; "אהבת צדק ותשנא רשע, על כן משחך אלקים שמן ששון" - לאדם ששונא עוול, מגיע להיות מלך "אוהבי ה', שנאו רע!" - זאת פקודה, "שומר נפשות חסידיו, מיד רשעים יצילם" - לכן אל תירא; "לא אשית לנגד עיני דבר בליעל, עשה סטים שנאתי, לא ידבק בי" - יש עניין לשנוא רע, כי הקב"ה ברא את העולם במטרה שלא יהיה בו רע.

השואה - בגלל חטאים

ומה קורה כאשר יהודי מתחבר לרע? כתוב: "יען קראתי ותמאנו, נטיתי ידי ואין מקשיב, ותפרעו כל עצתי ותוכחתי לא אביתם, גם אני באידכם [באסונכם] אשחק, אלעג בבא פחדכם, בבא כשואה פחדכם... בבא עליכם צרה וצוקה. אז יקראנני ולא אענה, ישחרוני ולא ימצאוני, תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו, לא אבו לעצתי, נאצו כל תוכחתי, ויאכלו מפרי דרכם, וממעצתיהם ישבעו, כי משובת פתים תאבדם ושלות כסילים תאבדם" - השואה באה בגלל חטאים!

הם לא היו צדיקים גמורים

האווילות הגדולה ביותר שעשו במחנה התורני היא שיצרו מיתוס כאילו היהודים לפני השואה היו, כביכול, צדיקים גמורים. זה כל כך לא נכון. אם היה כך, לא הייתה באה עליהם הצרה הזאת. המחנה הזה אינו מוכן להודות במעשיהם אשר לא טובים. העובדות הן שהיהודים היו שומרי פולחן בלבד, והסיבה ששמרו את פולחן המצוות היא כי היהודים שם היו סגורים, ולא הייתה להם אפשרות להתבולל. אדם שהיה מעשן בשבת היה מוחרם ומנודה, ולכן בוודאי נשמרו מכך. אך ברגע שהגיעה ההזדמנות הראשונה לצאת מחיי הדת, מיד יצאו. כך קרה באמנציפציה, בן-לילה הפכו לחילונים! אפילו בווילנה, עירו של הגר"א, היו בונדיסטים ומחללי שבת, כי ברגע שניתנה להם האפשרות, הם עזבו את התורה. מיליוני יהודים שהיו כולם דתיים באירופה, היגרו לאמריקה, וברגע שהגיעו לדמוקרטיה ולחופש, פרקו עול. מלבד הפולחניות החיצונית, היהודים גם עשו עוול ואי צדק משווע כלפי אחיהם. יהודים העבידו יהודים אחרים במפעלים בתנאים לא תנאים. ועוד: לפני כמאה וחמישים שנה, הייתה ברוסיה גזרה של הצאר, שכל קהילה צריכה לספק מספר מסוים של ילדים בגילאי 8-7 לשירות צבאי של עשרים וחמש שנים, והטילו על הפרנסים לבחור את הילדים. הרבנים פסקו שיש להטיל גורל, אך הפרנסים היהודים שכרו גויים חוטפים, שחטפו את ילדי העניים ומסרו אותם לרוסים, והכל כדי להציל את ילדיהם של הפרנסים!

שנאת חינם ומחלוקות היו נפוצות אז בין יהודי פולין והונגריה. משפחות התפלגו בגלל מחלוקת. הייתה שנאה ללא מצרים, חרמות ונידויים. כתוב בתנחומא: "כמה קשה המחלוקת, שבית דין של מעלה אין קונסין אלא מבן עשרים שנה ומעלה, ובית דין של מטה מבן י"ג, ובמחלוקת של קרח תינוקות בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית...".

אבי זצ"ל למד תקופה מסוימת בפרשבורג שבהונגריה. היהודים שם היו דתיים מאוד, ואנטי-ציוניים מאוד. שם היה מותר לקרוא כל עיתון בכל שפה, רק לא בעברית. פעם שלח הראי"ה קוק מכתב מארץ ישראל לבעל "שבט סופר" עם שאלה בעניין המסורת לגבי מין מסוים של עופות, אם הוא טמא או טהור. דנו יום שלם האם לא לענות בכלל, או לענות שלא עונים. הרבי ממונקאטש היה גדול בתורה, אך היה במחלוקת עם כולם. פעם הוא הגיע לפרשבורג, וכמה בחורים, כולל אבי, הלכו לשאול אותו שאלה בתורה. אף על פי שהיו "אדוקים", הם היו לבושים כאנשי עירם (בלבוש מודרני). כאשר הגיעו לרבי ממונקאטש, הוא פתח את הדלת ואמר להם "שהבדילנו מן התועים", וטרק את הדלת! ועוד מהרעות החולות שהיו לפני השואה לומדים ממכתב ששלח וייצמן להרצל ובו כתב שבחו"ל נוער יהודי שורף ספרי תורה.

כל ישראל ערבים

אנו, שלא ידענו זאת, שאלנו מדוע קרתה השואה. היו, כמובן, גם יהודים צדיקים באמת, אך כיוון שניתנה רשות למשחית להשחית, הוא לא מבחין בין טוב לרע. הכלל הוא: לא להרשיע את הקב"ה כדי להינצל מאשמה. ה' הזהיר אותנו מימי קדם בתוכחה, ואנו לא שמענו. באירופה עשו היהודים עוול כלפי שמיא וכלפי אדם - עינו פועלים ולא דאגו לאחיהם שחיו בעוני מחריד. זאת מלבד העובדה שפרקו עול בהזדמנות הראשונה שניתנה להם. כל זה פוגע בכל העם, וכל ישראל ערבים זה בזה.

"הודו לה' כי טוב" - הוא כולו טוב. הוא יצר את ישראל רק כדי שישמרו את התורה, וכאשר רומסים את התורה, בא העונש.