עשרת ימי תשובה

מעטו של הרב בנימין כהנא הי"ד

הטובים ימלטו

ימי תשובה אלו, בתקופה קריטית זו, הם העת לפניה דרמטית - לפחות ליחידים - למלט עצמם מנוראות השלב הסופי של "בעיתה". הטובים והצדיקים הבוטחים בה' ינצלו. חכמינו לימדו שיש שתי אפשרויות לצורת בוא הגאולה - "אחישנה" או "בעיתה". כאשר הגאולה באה "בעיתה", כלומר שלא בזכויותינו, אז היא מתאחרת ולא עוד אלא שה' "מושך" אותה זמן רב, שלב אחרי שלב, והכל מלווה בייסורים וחבלי משיח.

בסתום הארכה אחרונה

השלבים האלו הם, למעשה, ארכות שה' נותן לנו שוב ושוב כדי שנשוב אליו, על מנת שלא יאלץ להביא את השלב האחרון, הקשה מכולם, של "בעיתה", עם יסורים שאין דומה להם. אלא שגם לארכות יש קץ. מו"ר אבי הרב מאיר כהנא זצוק"ל הי"ד, הוכיח והתריע באריכות - בשיעוריו, בנאומיו ובספריו - שאנו קרבים לשעת האפס שאחריה אין ארכה נוספת. במקרה כזה, ישפוך ה' חמתו, ורק לאחר מכן תבוא הגאולה. ואותה יזכו לראות רק אלו שישארו, והם יהיו, לפי המקורות, הצדיקים והטובים בלבד.

מי ימצא כתוב בספר?

כך אומר ישעיהו: "ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער... זרע קודש מצבתה". ומסביר רש"י: "גם אותה השארית - אשיב ידי עליה בצירוף אחר צירוף, והיתה לבער עד שלא ישארו אלא צדיקים גמורים שישובו אלי בכל ליבם" . ועוד מדברי ישעיהו: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו [רש"י: כולם יהיו צדיקים] כל הכתוב לחיים בירושלים [רד"ק: שיגזור עליו שיחיה לפי יושרו ומעשיו הטובים]. אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה ברוח משפט [רש"י: ע"י יסורים] וברוח בער [רש"י: לבערם מן העולם]".

ואומר הרד"ק: "זה הפסוק אמר במלחמת גוג ומגוג, שתהיה צרה לישראל מעט זמן... להיסתר במעשים טובים ובתשובה שלמה - כי כמעט רגע יהיה הזעם ויעבור - והטובים ימלטו, כ"ש 'כל הנמצא כתוב בספר'". ואל לנו לבטל את הדברים בקלות, בהינף יד. כאן מדובר על עובדות שחכמינו ונביאינו הודיעו לנו שיהיו - אם לא נחזור אל ה'. וכמו שדבריהם התקיימו עד היום - אין כל סיבה להניח ששאר דבריהם הם סיפורים בעלמא.

השבים אל ה' בכל ליבם

המאמינים בה' באמת, ומבינים את החובה לעמוד במבחן האמונה והבטחון בה' גם בשעות קשות של סכנות הגוים והתקפות מרשיעי הברית מבפנים - הם שיוותרו. כי אמנם שבת, כשרות וטהרת המשפחה הן מצוות אדירות ואמצעים חיוניים להשיג חיי נצח. אבל לא די באלו. בלי אמונה אמיתית מרוקנים את התורה מתוכנה. בשעה ששם ה' מחולל על ידינו, כשאנו רועדים כעלה נידף משונאי ה' ואנו מסרבים משום כך לקיים את מצוות ה' הדורשות בטחון בו - לא ניתן להסתפק במצוות הפרטיות.

כמה מאיתנו בוטחים בה' באמת? כמה מהאומרים כל יום "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' א-לוקינו נזכיר" באמת מאמינים שהטנקים של הסורים, הטילים של האירנים ובמיוחד הכסף והתמיכה האמריקניים - אינם רלוונטיים מול רצון ה' ומול חובתנו לקיים את מצוות ה', גם ובמיוחד את המצוות שמתנגשות בכל הפחדים החיצוניים הנ"ל? זו השיבה אל ה' "בכל ליבם" עליה דיבר רש"י.

הפניה לפרט

אין מי מאיתנו יודע בדקדוק את חשבונותיו הצודקים של ה', עד היכן מגיעים רחמיו ומתי מסתיימות הארכות שהוא נותן לנו. אבל התקופה שאנו חיים בה ברורה לגמרי. ומאחר שלאסוננו כלל העם נגרר אחר מנהיגיו הרעים שמעדיפים "אכול ושתה כי מחר נמות" - חובתנו לפחות לפנות ליחידים, מפני שמצרה זו ביחוד יש דרך ליחידים להציל עצמם. ואולי הפניה לפרט, שבאופן טבעי רוצה למלט את עצמו ומשפחתו, תמצא את הלבבות האטומים פתוחים יותר. ושמא התעוררות מינימלית זו תשפיע גם על המהלך הכללי.

על הפסוק בתחילת דברינו "ועוד בה עשיריה", דרשו חכמים דבר נוסף: "אמר לו הקב"ה לישעיה: ...תיקנתי לה עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים כדי שיחזרו בהם בתשובה". עצום! במקום שה' יכה בנו מכה אחר מכה, צירוף אחר צירוף, עד שרק תישאר עשירית - יש עכשיו עשרה ימים שאם ננצל אותם נוכל להינצל מהזוועה. כך נביא את הגאולה בהדר, בלי יסורים, בקידוש שמו. היום אם בקולו נשמע.