פורים

פורים

מה צריך ללמוד מפורים

בירושלמי כתוב: "הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין ליבטל... אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל". למה? בתנ"ך יש דברים קבועים ויש דברים זמניים, ארעיים. הנביאים באו להוכיח, והתוכחה היא דבר ארעי. ברגע שאין בעיה של חטא, אין צורך בתוכחה. ואילו החומש הוא דבר קבוע. ולמה מגילת אסתר תישאר? במגילת אסתר אנו לומדים לימודים אין ספור לכל דור ודור. מהמגילה חייבים להוציא לקח לכל דור ודור, כי מה שהיה הוא שיהיה.

פורים עול מלכות שמים

למדנו במשנה: "למה קדמה 'שמע' ל'והיה אם שמוע'? אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות". ולמה? כי כל כוונתו של הקדוש-ברוך-הוא בבריאת האדם היתה עקירת האנוכיות שבו על-ידי עשיית רצונו של הקדוש-ברוך-הוא. בזה שהאדם כופה את ראשו ואת יצרו לקדוש-ברוך-הוא, הוא עוקר את ה"אני" שבתוכו, ואין צעד יותר גדול מזה, השתחררותו מכבלי האנוכיות.

ולכן ניתנה לאדם הראשון מצוה אחת, והיא סימלה את כל המצוות - לציית לקדוש-ברוך-הוא! הקדוש-ברוך-הוא אסר על האדם לאכול מהעץ שהקדוש-ברוך-הוא אסר. לכאורה מצוה קטנה, אך טמון בתוכה כל העולם כולו: ביטול היש! ואחרי שנכשל אדם הראשון בתפקידו, בחר הקדוש-ברוך-הוא בעם ישראל בתפקיד דומה, אך על ידי מצוות. אך מצוה חייבת להיות אמנם מצוה, כדי שהאדם המקיימה יגיע למטרת ביטול האנוכיות ובכך להתקדש ולהתגדל ולהתעלות. כי אדם שמקיים "מצוה" רק או בעיקר משום שהוא "מסכים" לה, אינו מקיים כלל וכלל את מצות ה' אלא הולך אחרי הסכמת לבו. ולא רק שבזה אינו מבטל את האנוכיות שבו אלא אדרבה הוא מחזק אותה.

ולכן לפני שיקבל עליו עול מצוות, חייב האדם לדעת שהן אמנם מצוות, היינו שיעשה אותן מכוח מלכותו של מלך מלכי המלכים ולא מכח שכלו או הרגשתו. ולכן הקבלה הראשונה חייבת להיות: "שמע ישראל, ה' אלקינו ה' אחד" . זאת היא מלכות, זאת היא הכרזה והודעה של כניעה וקבלת עול, ללא תנאים. ואז, ורק אז, יכול היהודי לקבל עליו את עול המצוות של "והיה אם שמוע", בידיעה ברורה שהמצוות שלו מבוססות על קבלת עול מלכות ה'.

ועתה יש להבין את מאמר חז"ל התמוה לכאורה: "הָמָן מן התורה מנין? שנאמר: 'המן העץ [אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?]'". ובאמת קשה לרדת לסוף דעתם של חז"ל. ראשית כל, מי אמר שצריך למצוא רמז להמן מן התורה? וגם אם צריך, וכי משום שהמלה "המָן" והמלה "הֲמִן" דומות, יש קשר הכרחי ביניהם?

החטא הקדמון

אך תורת חז"ל תמימה, משיבת נפש. כי בחטא של פרשת הָמָן, של המושג והרעיון של הָמָן, נמצא את החטא של אדם הראשון - פריקת עול, והוא החטא הקדמון! הוא החטא שמחמתו גורַש אדם מגן עדן. כי הרי כל האסון וסכנת השמדת היהודים בשושן התחילו בפריקת עול מלכות שמים על-ידי שאול המלך שחמל על אגג בניגוד לצו האלקי למחות את זכר עמלק. ומשום כך פתח רבי לוי פיתחא למגילת אסתר מהפסוק: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם", וכוונת רבי לוי מבוארת שם ברש"י , וז"ל: "אף אלו [בימי שושן] נענשו על שחמל שאול על עמלק". כלומר, העונש של ישראל בענין המן נבע ישירות מסירובו של שאול לציית לציווי ה' יתברך, כמו שאמרו חז"ל: "'וירב בנחל' - אמר ר' מני: על עסקי נחל. בשעה שאמר לו הקדוש-ברוך-הוא לשאול: 'לך והכיתה את עמלק' , אמר, ומה נפש אחת אמרה תורה: הבא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו - על אחת כמה וכמה! ואם אדם חטא, בהמה מה חטאה? ואם גדולים חטאו, קטנים מה חטאו? יצאה בת קול ואמרה לו: 'אל תהי צדיק הרבה'". ובמדרש קהלת רבה הוסיפו: "אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך".

אם כן, היסוד והלקח העיקרי של המגילה הוא ש"המן", כלומר העונש לישראל בענין המן, נבע מהחטא של סירוב לציית לצווי ה', וזה הוא בדיוק החטא הקדמון, החטא שהרס עולם, החטא של אדם הראשון, וכך פירושם של דברי חז"ל: מה המקור בתורה של החטא שגרם לעונשו של ישראל בענין המן? וענו: ממש מהחטא הקדמון, הראשון של אדם הראשון, שגם הוא סירב לציית למצוה האחת שניתנה לו, ושהיה טמון בתוכה הכלל היסודי של ציות! קבלת עול מלכות! והקדוש-ברוך-הוא בחכמתו אף נתן רמז להמן בחטא הקדמון בזה שכתוב "המן העץ... אכלת?"

פרופ' שבורח מפורים

בין המידות שהקב"ה נטע בנו יש רחמנות ויש נקמה. היום שמעתי בחדשות שמעבירים לחיילים קורס כיצד להתנהג ב"שטחים". שאלו אותם מהי דעתם על המצב הבא: אתה וחברך משרתים ב"שטחים" ורואים שני ערבים. חברך מבקש מהם תעודות זהות, והם יורקים ומקללים אותו, וחברך מכה אותם. היה מגוון דעות, והתשובה שהקורס נותן הוא שצה"ל אינו צבא שנוקם ונוטר, וצריך להתאפק. שמעתי שיש יהודי, פרופ' אוריאל סימון, עם כיפה, ב"עוז ושלום", שלא אוהב את פורים, אלא שונא את החג הזה, כי הוא מסמל את הנקמה. הוא גר ברמת גן, ושם חוגגים בי"ד. בי"ג הוא נוסע לירושלים, כדי שבי"ד יהיה במקום שלא קוראים את המגילה, ובי"ד הוא נוסע בחזרה לרמת גן, כדי שלא יצטרך לקרוא את המגילה בירושלים בט"ו, וכך נפטר מחובת קריאת מגילה. אותו מניע שמביא אותו להתנגד לסיפוח ה"שטחים" למדינת ישראל ובוודאי ל"כך", מביא אותו לא לקרוא קריאת מגילה. הוא באמת לא דתי, מפני שהוא מקיים את מה שהוא רוצה. הוא לא מקיים "מצוות" - שהם מלשון ציווי - אלא מקיים את רצונותיו. פורים הוא החג של המידות - ישראל יושבים בפורים ושותים יין ושמחים על שתלו גוי בשם המן שנברא בצלם אלוקים, ולא רק שתלו אותו אלא תלו גם את בניו. וישראל שמחים בזה ומנציחים את זה.

שנאה היא מצווה גדולה כמו האהבה

בין כל ההלכות שיש בפורים, יש אחת שלכאורה די קשה להבינה: כתוב בגמרא שיהודי חייב לשתות עד שלא יוכל להבחין בין "ברוך מרדכי" ל"ארור המן". המפרשים מבינים שזה לא כפשוטו, אבל נראה שזה דווקא בדיוק כפשוטו, ויש בזה היסוד של פורים. אדם שלא מסוגל לשנוא מספיק את הרע, לעולם לא יהיה מסוגל לאהוב מספיק את הטוב. אנו חיים היום בתקופה של טירוף ושיגעון, של אהבת האויב, של מוסר מסולף ומעוות, מושגים של גויים והתיוונות. מצווה רבה לשנוא את השונא, שהרי אם לא נשנא אותו, נמיט אסון על הנקי. לכן, חייב אדם לשתות עד שלא ידע בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי". אין הכוונה שישתה עד שיגיד "ברוך המן", אלא הוא חייב לשתות עד שלא יבחין בין אהבת מרדכי לשנאת המן, ולא רק יאהב את מרדכי, אלא גם ישנא את המן. ישתה עד שאהבת הטוב ושנאת הרע יהיו אצלו היינו הך. מי שלא מסוגל להבין את האהבה, לא מסוגל להבין את השנאה. שנאה היא מצווה גדולה כמו האהבה.

יש מצווה של שנאה ויש מצווה של אהבה, לא אהבת חינם ולא שנאת חינם. כשיש מצוות שנאה - שונאים, וכשיש מצוות אהבה - אוהבים, לא "בחינם". "ואהבת לרעך כמוך" אינה חינם אלא מצווה, ובהלכה מוגדר מתי כן ומתי לא. תארו לעצמכם שמישהו היה אומר: 'מוטב להיכשל בחילול שבת בחרישה מאשר בזריעה' (כמו האמרה 'מוטב להיכשל באהבת חינם מאשר בשנאת חינם'). אם יש איסור של אהבת חינם, אסור להיכשל בו. לא 'מוטב להיכשל', אלא אסור להיכשל.

והעיר שושן נבוכה

אני חזרתי מהגלות, ואני עדיין המום. למרות שנולדתי שם ובאתי משם, קשה לי להסביר לכם את גודל השנאה ליהודים. "והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה" . מה גוי עושה כשהוא חותם על שואה? הוא שמח. "והעיר שושן נבוכה" - האם זו התגובה הטבעית כששומעים על צרה? למה "נבוכה" ולא פחד או יראה? אלא, העיר שושן היא סמל של כל ה"שושנים" שהיו אי פעם - מוסקבה, ברלין וניו יורק. היהודי תמיד חשב ששם גן עדן, וכך היה בשושן - היהודים היו "פרסים בני דת משה", כמו שהיום היהודים באמריקה רואים את עצמם "אמריקאים בני דת משה". יהודי שגר בברלין לפני שישים שנה, אמר 'אנא ברלנא אנא', ופתאום כרעם ביום בהיר - שואה. התגובה של יהודי שושן הייתה "נבוכה", כי הם חשבו: 'איך ייתכן? הרי אני פרסי'! אבל "מרדכי ידע את אשר נעשה" - הוא הבין מה זה גוי. היהודים באמריקה לא יודעים ולא מתארים לעצמם מה יהיה. הם חושבים על האנטישמיות ברוסיה, ולא מבינים שאיוון וג'ון הם אותו הדבר. גוי זה גוי, ואין הבדל היכן הוא גר. הגלות היא בית עלמין. צריך לשנוא את השונא!

מסירות הנפש של מרדכי

מרדכי הוא הסמל של מסירות נפש. מרדכי לא היה מוכן להשתחוות להמן, כי המן היה מסתובב עם עבודה זרה על ליבו, ואפילו במקום פיקוח נפש אסור להשתחוות לעבודה זרה. אך נשאלת השאלה: מדוע מרדכי היה צריך להגיע סמוך להמן? הרי היה יכול להישאר בישיבה ואז לא היה מגיע למצב של חובת השתחוואה. כשחנניה, מישאל ועזריה שמעו שהמלך גזר להשתחוות לפסל, הם באו ליחזקאל הנביא ושאלו אותו מה לעשות. הוא אמר להם: "שבו בבתיכם ואל תגיעו לשם". אך הם בכל אופן הגיעו, והגמרא מסבירה שהם דנו דין לעצמם: 'אם אנו לא נבוא ולא נשתחוה, למחרת יופיע בעיתון "כל היהודים השתחוו", ויהיה חילול השם גדול'. הם למדו קל וחומר מהצפרדעים במצרים שהיו מוכנים למסור את נפשם. אך לכאורה, הרי על הצפרדעים היה צו אלוקי, ואיך אפשר ללמוד מהם? אלא, הצו היה: "ושרץ יאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך... ובתנוריך ובמשארותיך". כל צפרדע הייתה יכולה לומר: 'אני הולכת למיטה, ובזה קיימתי את ציווי ה''. אך הם הבינו שאם אף אחת לא תלך לתנור, יהיה חילול השם. ואת זה למדו מהם חנניה מישאל ועזריה . הם באמת היו יכולים להתחמק, אבל היה נגרם חילול השם. מאותה סיבה גם מרדכי קידש את שם ה' ולא התחמק.

על האמונה ועל הגאולה

בואו ונראה מהו יהודי עם אמונה. מרדכי ידע שיש גזרה על עם ישראל, ובכל זאת המשיך לא להשתחוות, ולא רק זאת, אלא גם את מרדכי עצמו רצה המן לתלות על העץ. הוא עצמו ימות - היום! המן מגיע עם הסוס, "אשכחיה דיתבי רבנן קמיה, ומחוי להו [ומלמד אותם] הלכות קמיצה לרבנן, כיוון דחזי מרדכי דאתי [המן בא לראות מה הוא עושה ביום האחרון לחייו], אמר להו לרבנן: האי רשיעא דלנטל נפשי קאתי זילו מקמיי דלא תכוו בגחלתו. וההיא שעתא נתעטף בטלית וקם וצלי. אתא המן ויתיב ליה קמי עד דסליק. אמר להו: במאי עסקיתו? אמרו ליה: בזמן שבית המקדש קיים מאן דמנדב מנחה מייתי מלי קומציה דסולתא ומתכפר ליה. אמר להו: אתא מלי קומצי קמחא דידכו ודחי עשרה אלפי ככרי כספא דידי" . אומר המן: שומו שמים, היהודי הזה יודע שהוא עומד למות, ובכל זאת הוא יושב ולומד, ומה הוא לומד? דבר לא רלוונטי - הרי היום אין מנחה ואין בית המקדש ואין קומץ. וזה מה שאכן מחזיק את עם ישראל. מרדכי ידע שאת עם ישראל אי אפשר להשמיד! את חלקו ניתן להשמיד, אך לא את כולו. חייבים לשבת וללמוד הלכות קרבנות, שהרי יהיה בית המקדש. ואם יש לנו היום מדינה, זה רק בזכות העובדה שיהודים ישבו ולמדו גם קדשים וסנהדרין, כי האמינו שיהיה. זו אמונה!

הנס הגדול של פורים

כתוב בגמרא: "אסתר מן התורה מנין? שנאמר: 'ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא' ". לכאורה קשה: מה הקשר? יש עוד קושיה: מדוע במגילת אסתר לא מופיע שמו של הקב"ה? אלא, היה שם נס גדול ועצום שאנו לא מודעים אליו. המן גזר גזרה, ומרדכי בא אל העם ואמר להם: הגזרה באה כעונש על שחטאנו, ואנו צריכים לחזור בתשובה על ידי צום ותפילה. תארו לעצמכם אילו דבר כזה היה קורה היום, אילו הרבנים היו קמים ואומרים: צום! איזה צחוק ולעג היה. יוסי שריד היה קם וצועק שזו כפייה דתית. כאשר הרב פרץ אמר שתאונת הרכבת [בצומת הבונים] קרתה בגלל חילול שבת (אני לא יודע אם זה דווקא בגלל חילול שבת, אבל ודאי שייתכן שזה בגלל זה), התחילו לצחוק עליו ולצעוק: "פרימיטיבים, ימי הביניים". אך אז, בימי מרדכי, היהודים שמעו בקולו וחזרו בתשובה. וזה מה שאומרת הגמרא: "אסתר מן התורה מנין?" - הלקח של אסתר ושל התענית שהתענו בימיהם, מנין? "שנאמר: 'ואנוכי הסתר אסתיר פני'" - היה הסתר פנים, ומכל מקום עשו תשובה, וזהו דבר עצום וגדול.

פרסומי ניסא

מצוות פורים חלה על כל אחד ואחד, ואפילו על נשים, למרות שזו מצווה שהזמן גרמא, כי יש בה עניין של פרסומי ניסא. ולכן הן חייבות גם במצוות חנוכה.

מי שכואב לו - צועק!

"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ויקרע מרדכי את בגדיו וילבש שק ואפר ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדלה ומרה". מרדכי שמע את מה שקרה, את הבשורות הנוראות, ויצא לרחוב עם שק ואפר. נשאלת השאלה: מה אתה עושה בזה שאתה יוצא לרחוב של הגויים בשושן וצועק "געוואלד"? מה התועלת ומה התכלית? שאלו את ר' חיים מבריסק, האם להפגין נגד הצאר, כי חשבו שזה לא יועיל. הוא ענה להם שאם לאדם יש כאב או פצע, הוא צועק. אם הוא לא צועק, סימן שזה לא כואב לו. אתה חייב לזעוק זעקה גדולה ומרה, ומה שה' יעשה - יעשה. הרי אם לאדם יש צרה אישית, הוא בוודאי ילך ויתרוצץ למצוא פתרון. אדם ששומע על צרה של חברו, וקל וחומר על צרה של הכלל, ואינו צועק, סימן שזה לא כואב לו מספיק. זה לקח לכל דור ודור.

קום להתריע!

"כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך אל החצר הפנימית אשר לא יקרא אחת דתו להמית לבד מאשר יושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום... ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים, כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו" . אין אפשרות שעם ישראל יתבטל ויוכחד. אם כן, רווח ודאי יבוא, אבל "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות" . אם אתה יהודי שמסוגל להבין מהי האמת, מי יודע אם לעת הזאת הגעת לאמת, ל"מלכות". ה' חננך בהבנת האמת - קום להתריע, ואם לא תעשה כך, "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו". אתה לא תינצל, כי לא השתמשת במה שחננך ה'. הישיבה הזאת מיוחדת, וכל מי שהגיע לכאן הגיע בזכות ולא בחסד, ואם הוא הגיע ל"מלכות", הוא חייב להאמין ולהבין שחובה עליו ללמוד על מנת לעשות. אתם המנהיגים בע"ה של העם הזה, ולא ייתכן שיהיה מנהיג שאינו יושב ולומד. יהי רצון שנזכה להגשים את התקוות של עם ישראל. אנחנו תולים זאת בכם, ואנו משקיעים כאן לא רק כסף אלא גם אהבה. אתם חייבים לצאת בקול צעקה גדולה ומרה, ואחר כך לפעול כמו שעשה מרדכי. ובזכות זה נזכה להביא את המשיח במהרה בימינו אמן.

ולסיום: "פורים תורה"

אצל החסידים שתייה זה לא רק בפורים, אלא זה יום יום, וזה לא סתם בא ככה. מה הטעם? כשנתן הקב"ה את התורה בסיני, אמר למשה: "בשעה 2:00 אני נותן את התורה". משה הודיע לעם ישראל להגיע ב-2:00. הליטוואקים הגיעו בזמן. החסידים הלכו למקווה ולא הספיקו להגיע בזמן. הם הגיעו ב-4:00, ואז כבר ישבו כל ישראל לשתות אחרי מתן תורה. החסידים הגיעו וחשבו שזו התורה, ולכן מאז הם שותים יי"ש כל יום.

מעטו של הרב בנימין זאב כהנא הי"ד

התקוה הטמונה במסר הנסתר של פורים

מתוך מגילת אסתר לא ברורות שתי נקודות: מדוע בכלל נגזרה גזירת ההשמדה? ומנגד - אם ישראל התחייבו בהשמדה, מה גרם לכך שבפתאומיות כזו הגזירה בוטלה?

על מנת להבין זאת, נתבונן בסיפור של פורים. כרעם ביום בהיר נפלה על יהודי שושן הידיעה, כי נחקק חוק "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד" . והנה, התגובה של היהודים לגזירה זו היתה די מוזרה. כך מתארת המגילה: "והעיר שושן נבוכה" . נבוכה? מי שנגזר עליו מוות, בדרך כלל בוכה, צועק - אבל "נבוכה"?

התבוללות מול התבדלות

אך כשנעיין בסיפורם ומצבם של יהודי שושן, נבין שהמבוכה היא ביטוי לכך שהיהודים לא העלו על דעתם שדבר כזה בכלל יכול לקרות! הרי הם הפטריוטים ביותר! גדולי הנאמנים למלך אחשוורוש! עובדה שכאשר הכריז המלך אחשוורוש (תשע שנים קודם לכן) על קיום סעודה בת מאה ושמונים הימים, אליה הוזמנו כל העמים, היו היהודים הראשונים לאשר את השתתפותם. זאת למרות מחאות ה'קיצונים', כמו מרדכי היהודי, שהתריעו על האיסור החמור של השתתפות בסעודה זו, שנועדה לבולל את היהודים. אך היהודים רצו דוקא להוכיח את חוסר ההתבדלות שלהם. ועכשיו פתאום מכה שכזו? זו משמעות המבוכה.

אבל אז המגילה ממשיכה: "ומרדכי ידע את כל אשר נעשה..." . הוא ידע. הוא הבין היטב על מה באה הגזירה. הוא הבין שדוקא ההתבוללות - הדבר שהיהודים חשבו שיביא למחיקת השנאה כלפיהם - היא שהביאה לגזירה! כי כך הוא הכלל מאז מצרים: כל פעם שהיהודים מנסים לטשטש את יחודם כדי להתקבל על הגוים - דוקא אז מתבשלת השנאה הטבועה בגוים כלפי היהודים לכלל פעולה ממשית. כפי שדרשו חז"ל על הפסוק "הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו!" .

אם כן, מדוע התבטלה הגזירה? כי מיד כאשר היא התפרסמה - מרדכי, שכאמור ידע את סיבתה, לא הרים ידיים, וגם לא יצא סתם למסע שתדלנות בארמון המלוכה, למרות שהמקום לא היה זר לו. נסיון אחרון לעורר את העם להבין את הבעיה האמיתית - שדוקא רצונם להסיר את היחוד היהודי ולהיות כגוים, הוא שמביא עליהם את הגזירות הקשות.

חזרו בתשובה מתהליך ההתבוללות

האמת היא, שקשה מאד להעביר ליהודי מסר כזה, כאשר הוא רדוף ברצון שהגוי יאהב אותו. כי המסר הזה נשמע הפוך מההגיון. אך בשושן התחולל הנס הגדול - הנס האמיתי והנסתר של פורים - ישראל שמעו למרדכי, קיבלו את העובדה שמלכתחילה הוא צדק באזהרתו מפני ההשתתפות בסעודה האסורה - וקיבלו על עצמם עכשיו לשוב מדרכם הרעה ולהיבדל מהפרסים! והם עשו זאת בלי שיהיה איזה נס גלוי שיוכיח להם כרגע שה' איתם (הרי ההצלה הניסית היתה רק אחרי שהם צמו וחזרו בתשובה!). זה מה שבא לידי ביטוי בהשתתפות בצום שהכריז מרדכי!

כך ניתן להבין את הסיבה מדוע שם ה' לא מופיע במגילה, שכל עניינה התשובה לה'. לומר לנו, שישראל שבו בתשובה למרות שה' הסתיר פניו ולא הראה ניסים בגלוי. ללמדנו, שכשיש צרה יש לבטוח בה' ולעשות מיד את הדבר הנכון (במקרה זה - התבדלות מהגוים), בלי לחכות לניסים, וגם אם הדבר נראה לא הגיוני. אחר כך, אם יעשה נס - טוב ; ואם לא - אנחנו את שלנו עשינו.

סיפורו של פורים - עידוד רב!

יש בדברים הללו כדי לתת היום עידוד רב. כי הבעיה של היום, היא אותה בעיה - הרצון להידמות לגוים, לטשטש את יחודנו כעם, והתלות הכפייתית בגוים. ולפעמים נראה שעמנו לא מסוגל להבין שלא אמריקה תושיענו, ובגלל חוסר הבנה זו אנו סובלים! והנה, יש לנו דוגמא היסטורית, שמלמדת שלכל הפחות מתוך צרה גדולה - עם ישראל מסוגל לחזור בתשובה של אמונה. כל שכן בדור שלנו, בו ה' כן עשה לנו ניסים גדולים!

בסופו של דבר רק כח הם מבינים

חג הפורים, הפך להיות סמל לישועות והצלות של עם ישראל מידי אויביו. מסיבה זו צריך פורים להיות החג שמהווה את בנין האב להצלות האחרות של עם ישראל מיד אויביו, ויש מה ללמוד משם, מדרכי התנהגותם של המנהיגים מרדכי ואסתר.

"פוגרום" בגויי שושן

וכאן אנו מגיעים לנקודה של פורים המציקה לליברלים, אנשי הקידמה וההומניזם המערבי, שאכן יכולה להעלות תמיהה אף אצל יהודים תמימים, שהנגע האמור נגע גם בהם במשהו. לאחר שלמעשה עברה הגזירה, באופן ברור הנצחון היה לצד היהודים. תקדים מדהים נוצר בשעה שהיהודים הרגו בגויים, תושבי שושן חמש מאות איש ביום אחד, וכן עשרת בני המן נהרגו אף הם ב"פוגרום" שערכו היהודים - לשם שינוי - בגויים. והנה אחרי כל זה, פונה אחשוורוש לאסתר המלכה, מסכם בפניה את המצב, ושואל אם יש לה עוד בקשות. היינו מצפים על פי הכרותנו את היהודי הגלותי, לראות את אסתר מתנפלת לפניו ומודה לו על ההצלה הגדולה, ומצהירה בפניו שאין לה עוד בקשות - שהרי הכל בא בשלום! אך תגובתה של אסתר שונה לחלוטין. היא עונה תשובה מוזרה: אם על המלך טוב ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום - ואת עשרת בני המן יתלו על העץ! והשאלה העולה - מדוע? לשם מה להמשיך במלאכת ההרג אחרי שכבר היהודים יצאו מכלל סכנה. האם אין בבקשה כזו כדי לגרום להגברת השנאה ולטינה כבושה שתפרוץ שוב ביום מן הימים?!

רק כח הם מבינים

נבין את הצעד של אסתר, דווקא על פי בקשתה לקחת את בני המן ההרוגים כבר - ולתלות אותם על העץ. אסתר הבינה שהם חיים בין גויים השונאים אותם. שום צעד טקטי שיראה "רחמים" כלפי הגויים האנטישמים שחיכו בקוצר רוח לדם יהודי - לא יוביל ל"אהבה" בין הצדדים. היא הבינה שהגויים האלה מבינים רק דבר אחד - כח. לכן היא דרשה את תליית בני המן על עץ - למען יראו וייראו. כדי להראות שהיהודים הם לא "נבכים" או פראיירים, את זה הגויים מבינים טוב טוב!

פתאום היהודים לא פראיירים

את הדרישה הזו של יום נוסף להרוג בגויים, קיבל אחשוורוש בהבנה. סוף סוף הוא גם כן גוי. בשבילו זה היה ברור לחלוטין - וכך גם בשביל גויי שושן. הם הבינו את המסר. פתאום היהודים הללו לא מסכנים - "נבכים" כאלו. פתאום יש להם זקיפות קומה. הם מראים כח. את זה רצתה אסתר שהגויים יבינו, ומסתבר שהם הבינו זאת היטב - "כי נפל פחד היהודים עליהם"!

ומרדכי יושב ולומד הלכות קמיצה

במסכת מגילה מסופר: באותן שעות, כשהוא כבר יודע שהמן מתכוון לתלות אותו עוד באותו יום על העץ - היה מרדכי יושב ומלמד את הלכות קמיצת המנחה. לפתע ראה את המן מגיע (כדי למלא את ההוראה המפתיעה של אחשוורוש להוליך את מרדכי ברחוב העיר). מרדכי, הבטוח שאלו רגעיו האחרונים, הודיע מיד לתלמידיו: "רשע זה בא להרוג אותי. לכו מפה שלא תיכוו בגחלתו", ועמד להתפלל. המן חיכה שיסיים ושאל אותו: במה עסקתם? לאחר שענה לו מרדכי שעסקו בהלכות קמיצה, אמר המן, בא מלוא קומץ המנחה שלכם, ודחה אלפי ככר כסף שלי!

אמונתו של מרדכי

באותו רגע מופלא, הבין המן שאין לו סיכוי לנצח את ישראל. שהרי יש לזכור, שבאותה שעה, למרות שכבר החלה שיבת ציון של ימי הבית השני, בית המקדש עדיין לא נבנה בגלל הפרעות הגויים. והנה, המן בא ומוצא את מרדכי יושב ועוסק, בתוך גלות פרס, בהלכות קמיצה בבית המקדש שאינו קיים! כיצד זה יתכן? והרי גזירת המן עומדת לבטל לא רק את הלכות קמיצה, אלא את עם ישראל כולו! אז הבין המן, שאפילו אם יצליח חלקית במזימתו, הרי שכליה - שהיא מטרתו - לא יצליח להביא על העם הזה, שגם בשעות הקשות ביותר, גדוליו דבקים במימוש יעודו עד הפרט האחרון - כמו קמיצה בבית המקדש.

"מכירים במציאות"

הלקח כפול. ישנם מצבים שעם ישראל חוטא, והקדוש-ברוך-הוא גוזר שיבוא עליו אסון כבד. לדאבוננו, זה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה שלנו. פרעות, אינקויזיציות, שואות. שהרי הקדוש-ברוך-הוא אינו "ותרן". אבל יש גם צד שני למטבע, אותו חשף אותו שונא ישראל, המן: נצח ישראל לא ישקר! עם ישראל יחיה למרות שלפעמים חטאיו קשים, וניתנת לשונאיו האפשרות לפגוע בו קשות.

את הלקח הכפול הזה - אנחנו צריכים לזכור היום. שוב אנו עומדים, בגלל משוגותינו, בפני אחת הסכנות הגדולות ביותר בתולדותינו. בחטאנו אנו יורקים בפניו של אבינו שבשמים ומסרבים להאמין בו. תמורת חיוך מגוי צבוע אנו מוכנים למאוס בארץ חמדה, בהיותנו עם נבחר ובכל ניסיו, כאילו כל אלו - דברים של מה-בכך הם. באותה שעה עומדים מיליוני ערבים ורואים כיצד האמונה וכושר העמידה שלנו מתחלפים ברדיפה בלתי נלאית אחר שעשועים - והם מחכים בכליון עיניים לשעת הכושר להשמידנו ח"ו. וכמו בימי מרדכי, אנו עדיין מסרבים להבין שהדרך להצלה היא לא התבוללות ו'שלום', אלא הבדלה וקידוש השם. יתרה מזו, אפילו אלו שהדרך הזאת לא נראית להם, מעדיפים להיות 'פרגמטים' ומחליטים להכיר ב'מציאות' - באוסלו וכל השאר...

בואו ללמוד איתנו "הלכות קמיצה"

מהצד השני עומדים מתי מעט, תלמידיו של מרדכי. הם לא מוכנים להיות 'מציאותיים', כי הם מבינים שה'מציאות' של העם היהודי היא עמוקה הרבה יותר מאשר יראה האדם לעיניים. הם לומדים 'הלכות קמיצה'. משוגעים ממש... ממשיכים לדבר על ארץ ישראל, על בית המקדש, להתריע שחייבים לגרש את האויב... מה?! הם לא מבינים שכל זה 'לא שייך', 'לא ריאלי'...?

אכן, אם אנו רוצים לתת סיכוי לביטול הגזירה שרוקמים אויבינו, עלינו לעשות בדיוק את מה שעשה מרדכי - 'ללמוד הלכות קמיצה'. כלומר, לדבוק ביעודים שלנו גם אם הם נראים לרגע או שניים 'לא שייכים'. ללמוד ולקיים את התורה האמיתית והלא-פרגמטית. לא להיכנע להלכי רוח זמניים.

אנחנו לא הרמנו ידיים. כמו מרדכי ה'קיצוני' שהתריס: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה!" ושגרם במעשיו למהפך בעם ישראל. כך אנחנו לא נכרע בפני הריאליזם של ההתבוללות ולא נשתחווה בפני הפרגמטיות של ההתייונות. נלמד 'הלכות קמיצה', ונפיץ את האמת השלמה בכל שדרות העם!

התבדלות יהודית - הערובה לבטחון לאומי

מאז ומתמיד ליהודים רבים היה נדמה, שאם רק נפיל את החומות בינינו לבין הגויים, ונחיה איתם בשלום - תיעלם שנאתם ליהודים. למעשה, הם הטילו את אשמת האנטישמיות על היהודים עצמם, המתבדלים ולא מוכנים להתערות בגויים. אלא שהעובדות הן הפוכות. ההסטוריה הוכיחה שדוקא כשהיהודי ניסה להתקרב לגוי, פרצה מאי-שם סערת אנטישמיות אדירה ו'בלתי צפויה', שגררה פוגרומים ושואות. התורה עצמה וחז"ל כבר הודיעו לנו את חוק הטבע המשונה הזה. חוק שבא לידי ביטוי מובהק במגילת אסתר.

מי גרם לגזרת ההשמדה?

הספור במגילה, שקראנו זה עתה, סובב סביב שתי עובדות מרכזיות: חטא ההשתתפות במשתה אחשוורוש, והתגרותו המכוונת של מרדכי בהמן. האם יש קשר בניהן? רבים תמהים על ההתגרות של מרדכי בהמן: כיצד יכול היה מרדכי להתנהג התנהגות כה לא אחראית כלפי שונא היהודים הזה! לדעתם, ברור שמי שגרם להטלת הגזירה הנוראה להשמדת היהודים היה לא אחר מאשר מרדכי! אלא שחז"ל שללו את המחשבה הזו מכל וכל. הם לימדו אותנו שלא לחינם מובא ספור המשתה בתחילת המגילה, אלא כדי לומר לנו שהשתתפות האומללה של המוני יהודי פרס במשתה אחשוורוש, הביאה לגזירה שהיתה עונש משמים.

ההתגרות בגוי הצילה

מה הקשר? כאן אנו חוזרים למה שכתבנו בתחילת הדברים. היהודים בדורו של מרדכי טעו בדיוק באותה טעות שהצבענו עליה. טעו-ובגדול. מדוע הם השתתפו בסעודת אחשוורוש? הם טענו שאי השתתפות בסעודה זו, אליה הוזמנו כל הלאומים השונים שבמדינה, תצביע עליהם כעל מתבדלים, ותחזק את כוחם של שונאי היהודים בפרס.

השתתפות היהודים בסעודה זו, לעומת זאת, כך חשבו, תפיל מחיצות, תוריד מתחים, ותעצור את האנטישמיות. מרדכי ונאמני התורה ידעו, לעומת זאת, שהתבוללות וקירבה לגוי לא רק שלא מכהים את השנאה, אלא באופן 'בלתי מובן' אף מגבירים אותה; אך בעיקר הם ידעו, שכל שיקול לא יכול לבטל את האיסור התורני להשתתף, בסעודה עם גוי. איסור זה נועד למנוע בדיוק את אותו הדבר שאחשוורוש רצה לקדם - טשטוש הזהות של העמים השונים בממלכתו, ובמיוחד את יחוד העם היהודי שהיה כקוץ בעיניו. ומכאן התשובה למפקפקים על מעשהו ה'קיצוני' של מרדכי. מרדכי ידע שדרך ההתבוללות שיהודי דורו הלכו בה, תביא בהכרח לגזירה אלוקית קשה. לכן, הוא נקט בדרך מתקנת. הוא התגרה במכוון בהמן, ביודעו שמעשה זה ירגיז את המן, ותגובתו תביא לזעזוע עמוק בקרב היהודים המתבוללים. אין ספק, מרדכי ידע שמעשהו לא רק שלא יביא נזק ליהודים; להיפך, אולי בעקבות המעשה שלו יתעורר העם לתשובה ולהבנת הטעות הקשה של הנסיון להתבולל (כפי שאכן קרה לבסוף כאשר כל העם הצטרף לצום שהכריז מרדכי). רק כך תבוטל הגזרה, כאשר המצב הנורמלי של התבדלות יהודית יחזור.

משתה אחשוורוש

זהו הסיפור שמאחורי הקלעים של המגילה. זהו הספור שמאחורי הקלעים של ההסטוריה היהודית, ובמיוחד בדורנו. המשמעות של 'תהליך השלום' אינו אלא 'משתה אחשוורוש' מודרני (ביוזמה יהודית!), שמטרתו להביא ל'מזרח תיכון חדש'; להשתלבות בעולם כמדינה מערבית 'נורמלית'; לבטול היחוד היהודי. אין ספק שצעדים אלו לא יובילו לאהבת הגוי או ל'שלום', אלא להיפך! אך אנו גם יודעים שנסיונות כאלו נגמרים באסונות נוראיים. הפתרון הוא אחד: להוציא מלב העם את המחשבה הממארת שקיומינו תלוי ברצון הגוים; לפעול עד כדי ניתוק היחסים עם אמריקה, יחסים שהם שורש כל הרע - שורש חוסר הבטחון בכוחו הבלתי-מוגבל של ה'; שורש הפיכת מדינת ישראל למדינה מערבית מתיוונת. רק צעד זה יציל אותנו מגזירה אלוקית נוראה שממיטים עלינו אדריכלי 'תהליך השלום' המתבוללים.

פורים בשושן

בביתו של ראש הקהילה היהודית בפרס נשמע קולו של קריין החדשות: "...מרדכי היהודי, מראשי היהודים בפרס, נמנע גם היום מלמלא אחר צו המלך ונשאר יושב במקומו בשעה שעבר במקום המשנה למלך מר המן האגגי. כזכור, העביר המלך לפני כשבועיים חוק המחייב כל אדם להשתחוות להמן בשעה שהוא עובר במקום. לכתבנו נודע כי המן האגגי נועד לפגישה דחופה עם שר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון בענין הצדדים החוקיים שבדבר, ואפשרות העמדתו לדין. פקיד בכיר במשרד המשפטים העביר ידיעה לכתבנו, לפיה עומד המן להיפגש בענין זה עם המלך עצמו. לא נמסר כל אישור לידיעה ממשרד המשנה למלך. עם זאת מעריך כתבנו כי אם תצא פגישה כזו אל הפועל יזום המן דיון כולל במעמד היהודים בשושן ואולי אף בפרס כולה".

ראש הקהילה סוגר את מקלט הרדיו, ומרים מיד טלפון למזכיר ועד קהילת יהודי שושן: "שמעת את החדשות? תשמע, מרדכי הזה עם החוצפה שלו יהפוך את כל הגויים בשושן לאנטישמיים, וימיט עלינו אסון. דוקא המן האיר לי פנים לפני שנתיים כשלחצתי לו את היד. אני עצמי תולה בו תקוות לפריחת הקהילה. לא יתכן שניתן לעניינים לצאת משליטתנו וכל אחד יעשה את הישר בעיניו. תכנס למחר את חברי הועד לדיון דחוף במצב".

הוא מניח את השפופרת, ומיד נשמע צלצול. מעבר לקו נשמע קולו של שר חצר המלך, ידידו הותיק: "מוריס, אתם בצרות. יש לי מידע שהמן הולך להשתולל עכשיו... האמת היא שהוא באמת גבר, סוף סוף מרדכי הזה יוריד קצת את הראש, זה תענוג לא רגיל בשבילי לראות את המן בימים האלה. אבל, אתה יודע, זה עלול לעלות לכם ביוקר... דע לך, אין לאדם הזה מעצורים...".

בדיוק בעשר בבקר פותח יו"ר הועד את הישיבה הדחופה: "חברים נכבדים, מזמן הוזהרנו על התנהגותו של מרדכי, ועל הכיוון המסוכן שהוא אימץ לעצמו. עוד מאז הסיפור של משתה אחשורוש שהוא קרא לא להשתתף בו, כשהוא איים על בסיס כל מרקם היחסים של היהודים והפרסים. כנראה שהוא בא לנקום בנו עכשיו על הכשלון שלו מאז.

הוא אדם אחד אבל יכול להמיט עלינו אסון. הגויים לא מבינים את ההבדל בין מתונים וקיצוניים שבתוכנו. רק הבקר בדרך לכאן צעק לעברי איזה 'שייגץ': יהודון מלוכלך, נתלה את כולכם עם המרדכי שלכם. חייבים להעמיד אותו על מקומו".

חבר א': "הבעיה היא שאנו מתעוררים עכשיו. הוא עושה מאיתנו צחוק, כל זמן שהתעלמנו מהבעיה שלו, ועכשיו אנו מעניינים אותו כמו גויים".

חבר ב' (ה"ירא שמיים" שבחבורה): "אני כמובן לא מזדהה עם מה שמרדכי עושה, אבל בכל זאת הוא היה חבר הסנהדרין, וצריך לנהוג בו כבוד. גם אם הוא טועה אני טוען שצריך להסתייג מהמעשה, שהוא בהחלט בלתי אחראי".

ראש הקהילה מתערב ומסיים את הדיון: "אני רוצה להזהיר באופן חד משמעי מכל נימה מפוייסת כלפי מרדכי. הוא מסכן אותנו, ואין זמן לחשבונות. תזכרו מה שאני אומר. המן הוא לא אנטישמי. זכור לכם בודאי כיצד האיר לי פנים לפני שנתיים... אבל ההתגרות של מרדכי כלפיו לא יכולה להותיר אותו ללא תגובה. אנו צריכים להוציא מיד הודעת גינוי ולהחליט על כך פה אחד".

רץ נכנס באופן דחוף ומוסר הודעה בכתב. המזכיר מקריא: "לפני חצי שעה התפרסמה פקודת המלך בטבעתו לכל מדינות המלך - להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן...". חברי הועד נדהמים ונבוכים, ומתפזרים מיד לבתיהם.

למחרת בבקר מצאו יהודי שושן בתיבות הדואר שלהם כרוז בחתימת מרדכי היהודי, שבו נכתב: "כל יהודי שושן נקראים לצום שלשה ימים... לבטל הגזירה שניתנה... אולי נשיב את חמת ה' בזוכרנו עוונותינו ואת השתתפותנו במשתה אחשורוש..."

כשראה ראש הקהילה את הכרוז התעורר בו ברגע הראשון רוגזו הישן כנגד מרדכי: "גם עכשיו הוא מזכיר את המשתה, הפנאט הזה"? אבל עקב המצב הוא היה שבור ונבוך, עד שבפעם הראשונה מאז המשתה לפני תשע שנים הרהר בדברים, אולי יש צדק בדבריו...

ישראל בטח בה' - ולא באמריקה

אחד מתחלואי הגלות שהגיע בדורינו לידי בטוי ממלכתי, הוא רגש הנחיתות כלפי הגוי, הגורם לנו ליצור תלות בגויים. מאז קיבלנו עצמאות בארץ ישראל מתעקשות הממשלות השונות לוותר למעשה על העצמאות שזכינו בה, ולתלות את השיקולים החיוניים של עמינו באיזה גוי "בעל ברית". היום בעלת הברית ש"כל חיינו תלויים בה" כביכול היא אמריקה. במציאות הפוליטית של ארצינו, תלות זו חוצה מחנות. ויותר מכל, חלק גדול ממחנה שומרי המצוות העלה תלות זו לדרגת אידיאולוגיה, כשהעיקרון הוא: "אסור להתגרות באומות".

האיסור לכרות ברית

ללא ספק האיסור על כריתת ברית עם הגויים טומנת בחובה את הרעיון ש"ברית" עם הגוי סכנתה חמורה ביותר. והסיבה היא שחלילה תביא בעקבותיה את התרופפות הבטחון בה' כיון שיש גורם אחר שאפשר לסמוך עליו, וגורם זה בעיני בשר שלנו נראה הרבה יותר משמעותי, מאיזה בטחון "מיסטי".

מרדכי מתגרה בעקשנות

אלא שעם התקרב חג הפורים עם סיסמת "ונהפוך הוא", נעשה גם מהפך במושגינו יחד עם מרדכי היהודי היושב בשער המלך. נתבונן בו בשעה שהמן עובר על פניו, והצו המלכותי המצווה להשתחוות לו בתוקף, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה! כך יום ועוד יום, והמן עובר ומתרגז כל יום מחדש, ותוכנית הפתרון הסופי מתגבשת במוחו, ומרדכי לא מתרגש מזה וממשיך במנהגו. ותמיהה גדולה על מרדכי, מילא אתה לא רוצה להשתחוות להמן, למרות שבהחלט ניתן למצוא היתר לדבר. אך מדוע עליך לבוא מידי יום לשער המלך ולשבת שם ודוקא לא לקום. מדוע עליו להתגרות בו במכוון? וכי אין הוא מבין איזו צרה מתרגשת על היהודים בגללו?! חז"ל מלמדים אותנו שמרדכי אמנם בא והתגרה בהמן בכוונה, זאת כדי להביא לגזירה על היהודים כדי שיחזרו בתשובה ויכירו בחטאם בהשתתפות במשתה אחשורוש. מרדכי עשה מהלך שלם הכולל התגרות מכוונת ומרגיזה בהמן כדי להשיב את העם בתשובה.

מה מרגיז את הגויים?

ומאתנו לא דרוש ללכת להתגרות באמריקה כמטרה. כל שנדרש מאתנו הוא לעשות את המוטל עלינו, לקיים את מצוות ה', למחוק את חילול ה', לגרש את הערבים, לספח את השטחים, לממש את בעלותינו על הר הבית, אלו הן חובות יסודיות? אי-קיומם הינו פשע, חילול ה' במערומיו! האם מפני שקיום מצוות ה' מרגיז את הגוי בפריז, ברלין, וושינגטון (ולא נזכיר את הגוי בדמשק ובבגדד), האם מפני זה נמנע מקיומם? האם גוי ערל הקורא תגר על ה' ומשיחו ימנע מאיתנו קידוש שם שמים? בשום אופן אסור לנו לשתף פעולה עם הגוי שישראל והקב"ה מרגיזים אותו ע"י כך שנקיים את רצונותיו הפסולים. זה לקח קטן שנלמד ממרדכי היהודי שלא היה קנאי פסול אלא מנהיג יהודי מקורי.