שבועות

שבועות

לכוון את הרגע

אני זוכר שבהיותי ילד בגילך , סבא סיפר לי שהשמים נפתחים כל ליל שבועות, ואם אוכל לכוון לרגע הנכון, אוכל לראות כל מה שנמצא שם. כמה ניסיתי שלא להירדם, אבל כל שנה לא הצלחתי. ורק כאשר גדלתי, הבנתי שאדם יכול לראות מה שנמצא בשמים אך ורק אם הוא לומד הרבה תורה. תלמוד תורה גופא פותח את עיניו ונותן לו את היכולת לראות ולהתבונן בעליונים. לכן, כאשר תלמד הרבה ותהפוך בעזרת ה' לתלמיד חכם, תוכל להתחיל לראות את סודות השמים והרקיע.

ועכשיו, שאלה קטנה, ונראה אם תוכל לתת תשובה: אם חג השבועות הוא חג מתן תורתנו, אם כן למה שלא נחוג את שמחת תורה בחג השבועות במקום בחג הסוכות? תחשוב על זה ותנסה להסביר לי במכתב הבא. אל תתייאש מיד, אלא תן למוחך לעבוד קצת.

עול מלכות שמיים ויראת ה'

מתן תורה

אנו נמצאים היום בחג השבועות - חג מתן תורתנו. זהו חג מתן תורה ולא חג קבלת תורה. ההבדל בין קבלה למתן הוא שקבלה תלויה ברצון המקבל, ואילו מתן ניתן בעל כרחו. אנו קיבלנו את התורה בעל כרחנו, וזה מה שאומרת הגמרא: "א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה, מוטב; ואם לאו, שם תהא קבורתכם". נשאלת השאלה: הרי ידוע שהקב"ה חיזר על אומות העולם ורצה לתת להם את התורה, אך שום אומה לא רצתה לקבל את התורה, כל אחת מסיבתה, והם ייענשו לעתיד לבוא על שלא רצו לקבל אותה . והרי יכולים הגויים לטעון: גם אנו, אילו הקב"ה היה כופה עלינו הר כגיגית, היינו מקבלים את התורה. אם כן, איזו זכות יתרה יש לישראל, ומדוע נענשים הגויים? התשובה היא על פי הגמרא שם: "אמר חזקיה, מאי דכתיב: 'משמים השמעת דין, ארץ יראה ושקטה' - אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה". מפרש רש"י: "יראה - קודם שאמרו ישראל נעשה ונשמע". וכן נאמר שם: "אמר רבי אלעזר, בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו, דכתיב: 'ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו' - ברישא 'עושי' והדר 'לשמוע'". אם כן, זו הייתה גדולתם של ישראל: קיבלו עול מלכות שמים מעצמם (שלא כמו הגויים), ורק אחר כך קיבלוה מתוך כפייה. וכך שאל צדוקי את רבא: "א"ל עמא פזיזא, דקדמיתו פומייכו לאודנייכו, אכתי בפחזותייכו קיימיתו - ברישא איבעיא לכו למשמע, אי מציתו - קבליתו, ואי לא - לא קבליתו. א"ל: אנן דסגינן בשלמותא, כתיב בן: 'תומת ישרים תנחם', הנך אינשי דסגן בעלילותא, כתיב בהו 'וסלף בוגדים ישדם'".

מה שמביא את האדם לעול מלכות שמים הוא יראת ה', כמו שכתוב: "יראת ה' ראשית דעת". וכן משה אמר: "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלקיך".

מעטו של הרב בנימין זאב כהנא הי"ד

מבחן קבלת התורה בתקופת מלחמת התרבות

השאלה הכי חשובה שנוגעת לחג השבועות השתא, היא - האם אנו רואים את החג הזה כחג שרק בא להזכיר אירוע מלפני שלושת אלפים שנה, או שיש כאן משהו יותר מזה? בפסח אנו אומרים "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"! כלומר, יציאת מצרים הוא לא חג על אירוע מהעבר, אלא מציאות מתחדשת.

האתגר של קבלת התורה

ואם הדבר נכון לגבי פסח, כל שכן שהוא נכון לגבי מתן תורה - עליו אמרו חז"ל: "בכל יום ויום יהיו (דברי התורה) בעיניך כחדשים" - אין אנו נושאים על גבנו משא עתיק ומכביד שאיכשהו עלינו לקיימו במציאות ימינו. התורה ניתנה היום - ולהיום. וגם חג מתן תורה אינו חג עתיק, אלא חג חדש בכל שנה! מי שמאמין בכך, צריך להבין שעל מנת לקבל היום את התורה בשלמותה - הוא צריך להיות מוכן להתמודד עם הקשיים והמשימות שקבלת התורה דורשת מאיתו היום. ולא דבר ריק הוא - כי היום יהודים מנסים למנוע מאיתנו לקבלה! למה בדיוק כוונתנו?

המשפט העברי - אסור!

בשטף מערכת הבחירות, כמעט והועלם האירוע החשוב והמשמעותי ביותר שקרה במהלכה, שמעמיד את כל השאר בצל. כוונתנו לקביעתו של נשיא בית המספח העליון, מר אהרון ברק, שרשימה שדוגלת בשינוי משטר המדינה, למשטר שיבוסס על עקרונות המשפט העברי - עלולה להיפסל מלהשתתף בבחירות לכנסת (בדיון בעתירת ערבי שביקש לפסול את רשימת "ימין ישראל").

במילים אחרות: רשימה שתחרוט על דיגלה את הפיכת מדינת היהודים למדינה יהודית, על-ידי קביעת ההלכה כחוקת המדינה, במקום ערב-רב החוקים הקיים, המבוסס על החוק האנגלי, תורכי, צרפתי, שוודי ומה לא - עלולה למצוא עצמה מחוץ למשחק! כל זה למרות שתרצה לבצע את המהפכה הזו על-ידי השגת רוב בכנסת! אבל גם זה אסור. מדוע? כי המשפט העברי "סותר את עקרונות היסוד של הדמוקרטיה והשיוויון" - אם בכך שהוא מפלה בין נשים לגברים, בין יהודים ללא יהודים - ואם בזה שהוא סתם "גזעני".

התורה היא שנפסלה

אין חדש תחת השמש. המהלך הזה החל בשנת תשמ"ט (1988), כאשר נפסלה לראשונה רשימתו של הרב מאיר כהנא, שחרתה על מצעה את אותן הלכות "גזעניות" ו"אנטי דמוקרטיות" שבתורה. בשנת תשנ"ב שוב נפסלה הרשימה לכנסת לאחר שקבעה את התנ"ך כמצעה, ושלערעורה בבג"ץ הביאה אינספור מקורות מתוך התלמוד, ראשונים ואחרונים, כולל מכתבים מרבנים בני ימינו. בית המספח קבע, שהמקורות שהובאו - רק מחזקים את העילה לפסילה!

כשזה קרה - הזהרנו שהתורה היא שנפסלה, והענין לא יגמר ברב כהנא או בתלמידיו.

וזה מתממש. בתהליך מתמיד ועקבי, עליו מנצח בית המספח העליון - הופכת גם השאיפה לשינוי בכיוון של מדינה יהודית לפסולה ובלתי לגיטימית. היום יכול בג"ץ לפסול חוקים דתיים (שנתקבלו ברוב כשר), כראות עיניו, על-פי ה"מהפכה החוקתית" של אהרון ברק. ואין ספק שהמערכה הגדולה על חוק קידושין וגירושין, הבלתי חוקי ובלתי דמוקרטי בעליל - מחכה מעבר לפינה! אחר כך, יעמוד למבחן גם חוק השבות!

ה"חוק נגד גזענות" שכל מטרתו מלחמה נגד התורה, גם הוא כבר עובדה קיימת - שכבר שלחה רב בישראל, הרב עידו אלבה, לכלא למשך שנתיים על מאמר תורני שכתב. רבנים בבתי סוהר ובתי מעצר זה דבר שכבר לא מתרגשים ממנו - הרב לוינגר והרב גינזבורג הם רק הבולטים.

...ומי אשם?

מי שאשם זה עולם התורה ששתק כשפסלו את הרב כהנא; ששתק כאשר עצרו את הרב אלבה; ששותק היום כשהרב לוינגר, אחד ממוסרי הנפש הגדולים שבדור, יושב בכלא! - ושיהיה ברור: זוהי מלחמתו של עולם התורה. אף אחד לא ילחם בשבילו, אם הוא יקבל את המכות בהכנעה!

מי ששותק, אל יתלונן כשיגיעו אליו. ויגיעו. אהרון ברק יודע בדיוק לאן הוא חותר. והמפלגות הדתיות? הן משחררות קצת קיטור, אך ממהרות לעיניינים החשובים באמת. הן מכינות עצמן לחזרה למקומן המסורתי וה'טבעי' ליד הצלחת.

ורק התורה בשמה הם מתיימרים לדבר - תשב אבלה וחפוית ראש. כי היא הולכת ונחתכת מיום ליום. היום הלכה אחת, מחר עוד אחד - ולבסוף ישימו חותמת "פסול" רשמית על כל התורה!

אין תורה לחצאין

חג מתן תורה? בודאי. אבל חג מתן כל התורה. בלי 'לוותר' גם על ההלכות ששלחו את הרב אלבה לכלא, פסלו את הרב כהנא ותלמידיו והפכו את המשפט העברי למפוקפק! קבלת תורה? בודאי! אך לפעמים היא דורשת מאבק. 'ימין', 'שמאל' וכל זה -הוא קרב האתמול. המלחמה האמיתית - המלחמה בין המתייוונים של בית המספח העליון, לבין היהודים - היא זו שבפנינו!

להחזיר עטרה ליושנה

היעלמות התנ"ך מהיכלי התורה הביאה לגלות הרעיון היהודי ולהחדרת מושגים נכריים; חג מתן תורה - הזמן לתיקון דרך הלימוד כקביעת חז"ל.

מהפסוק "כי לא תישכח מפי זרעו" למדו חז"ל שהתורה לעולם לא תישכח מישראל לגמרי. אך מכאן גם ניתן ללמוד שחז"ל צפו שתתכן הידרדרות חמורה עד קרוב למצב זה - שכחת התורה לחלוטין - מצב בו תידרש ההבטחה...

 גלות הרעיון

ואמנם, ברבות שנות הגלות, בה היינו מנותקים מבסיס גידולנו כאומה, ונותקנו מיכולת נורמלית של קיום התורה ושמירת וספיגת מושגיה המקוריים - נכנסו עיוותים ללימוד התורה, ובעיקר שובשו מושגיה - מושגינו עד לבלתי הכר. מושגים נכריים נתערבו במושגי הקודש וגם יד אנשי התורה היתה במעל הזה... נותרנו דבקים בפולחן המעשי, אך ללא הרעיון והמחשבה שהם נשמת התורה ושרק הם מביאים את היהודי לקדושה. אנו שבים לנושא גלות הרעיון שוב ושוב, מפני שזה עיקר התיקון בו אנו עוסקים - השבת הרעיון התורני לטהרתו. ומה הוא הזמן המתאים ביותר לעורר על כך מאשר חג מתן תורה?

היסוד - תנ"ך

אחד הביטויים הקשים לגלות הרעיון התורני המקורי הוא הפגע העצוב של הניתוק מלימוד המקרא, התנ"ך. עם גלותנו מארצנו, הפך התנ"ך לפחות ופחות רלוונטי לחיים. ההוויי המקורי של עמנו כפי שבא לידי ביטוי בתנ"ך היה כל כך שונה מההווי בגלות, עד שבמאות השנים האחרונות הגיע התהליך לשיא, עם גלות התנ"ך מהיכלי התורה!

התנ"ך מעניק לנו את התמונה השלמה של היהדות. הוא מראה את עם ישראל בארצו, חברה ומדינה יהודיים ההולכים בדרך הנכונה תוך בטחון בה', ומנגד את העונש כאשר סוטים מן הדרך. כל המושגים והשאלות שעל סדר יומנו היום ניתנים לנו כהנחיה מעשית בתנ"ך. רק צריך ללמוד. מי שמנותק מהתנ"ך כיצד יבין מהו עם ישראל, מהי מדינת ישראל, ואולי באמת עדיף לשבת בברוקלין רחוק מצרות העם והתחוללות תהליך הגאולה?

בתנ"ך אנו מוצאים את דמות המנהיג היהודי. הנה אברהם, אבי האומה, שהגיע לאמונה בכוחות עצמו, שאת התורה למד מכליותיו , איש החסד, ואיש המלחמה לקידוש ה' הממגר ארבעה מלכים; הנה דוד המלך, נעים זמירות ישראל, שבמקביל לכתיבת תהילות ה' יצא להסיר ראשים של פלישתים מחרפי ה', ואשר המשיך כל ימיו להילחם באויבי ישראל ולהרחיב את גבולות הארץ; אישים דגולים כבניהו בן יהוידע ויואב, ראשי הצבא, שעיון בדמותם בדברי חז"ל מגלה שהם עצמם היו ראשי הסנהדרין!

כל זה הוא קצה מהעושר המחשבתי והמושגי העצום של היהדות. והנה, למרות שהתנ"ך הוא ספר המודפס ביותר בעולם גלה כבודו מן הישיבות, מסיבות הסטוריות כאלה ואחרות.

"בן חמש למקרא"

מפורסמים דברי חז"ל במסכת אבות: "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה... בן חמש עשרה לתלמוד...". אלא שלרוב מתייחסים לזה כאל אימרה נחמדה, שלא נוגעת למעשה. אבל מי שמתייחס לדברי חז"ל ברצינות מבין שהם התכוונו לכל מילה. התורה היא בנין מסודר. אבל אם מתחילים ללמוד בגיל 9 מה שמתאים לגיל 15, מפסידים את התנ"ך שהוא הבסיס לתורה כולה. וכך, כל בנין התורה רעוע ומביא לעיוות בחשיבה מאוחר יותר.

כאשר רבי עקיבא התחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים, מסופר שהוא הלך וישב ללמוד בין תינוקות של בית רבן. אין ספק שמוחו היה מוכשר לקפוץ הישר לים התלמוד. אבל הוא חיכה. כי בלי בקיאות מוחלטת בתנ"ך ובמשניות לא היתה הצלילה לתלמוד מושלמת ומוציאה אותו כאחד מיחידי הסגולה של הדורות - בתורה, באהבת העם ובמלחמתו לקידוש ה' נגד הרומאים, והכל מתוך הבנה עמוקה של הרעיון של התורה.

לתיקון דרך הלימוד

לעומת זאת, כאשר הלימוד מתרכז כמעט אך ורק סביב סוגיות ספורות בש"ס, לא רק בלי ידיעת התנ"ך, אלא גם בלי בקיאות במשנה ובש"ס עצמו - המצב עגום. אפשר להעמיק ולהתפלפל בסוגיא זו או אחרת, ותוך כך להוכיח בורות מדהימה ביסודות היהדות, במושגים פשוטים, בפסוקים שכל בר-בי-רב אמור לדעת. אמנם אין ספק שלא יצוייר תלמיד חכם בלי ידיעה מקפת ומעמיקה בתלמוד; אך בלי תנ"ך האין התלמוד נותר בלי נשמה וכקומה שלישית של מגדל הפורח באויר?

לא אנחנו פתחנו בזעקה זו. מאז רבנו בחיי דרך המהר"ל מפראג ורבים אחרים מגדולי הדורות, נשמעת זעקת עיוות דרך הלימוד. גם היום כואבים ראשי ישיבות רבים על המצב, אך לרוב חוששים שקולם לא ישמע. אך האמת היא, שקיים היום צימאון וגם תחילתה של התעוררות בקרב צעירי הצאן ליישור דרך הלימוד והשבתו לדרך המקורית כפי שהורו לנו חז"ל וקיבלנו מהר סיני.