הצעת חוק ימי העבודה והמנוחה, התשמ"ח-1987 *
הישיבה הארבע-מאות-וחמישים-ושש של הכנסת האחת-עשרה יום רביעי, כ"א בתמוז התשמ"ח (6 ביולי 1988)
ירושלים, הכנסת, שעה 01:11 ז. הצעת חוק ימי העבודה והמנוחה, התשמ"ח-1987 *
(הצעת חבר הכנסת מ' כהנא)
היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום, הצעת חוק תרמ"ג, הצעת חוק ימי העבודה והמנוחה, התשמ"ח-1988, מאת חבר הכנסת מאיר כהנא. בבקשה.
מאיר כהנא (תנועת כך):
---------------------
כבוד היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מי שעובר בשבת באזור הכניסה לירושלים יראה שם, קרוב לוודאי, מחזה מרשים: יהודי מבוגר, חסיד, עומד על יד הרמזור כאשר עוברות שם מכוניות, או עוצרות באדום, וקורא: שאבעס! שאבעס!
היהודי החסידי, החרדי הזה, אינו זורק אבנים, אינו מקלל, אינו מגדף. הוא רק עומד או מסתובב לאטו, ובקול שקט קורא: שאבעס! שאבעס!
אודה ולא אבוש, בראשונה, כאשר ראיתי את המעשה הזה, חשבתי לעצמי: מה רוצה היהודי הזה? מה הוא חושב? וכי עולה על דעתו שיש שמץ של תקווה שבכך ישפיע על הנוסעים ברכביהם, מחללי שבת קודש, לחזור מדרכיהם הרעות? וכי מקווה יהודי בודד שמרים את קולו וזועק "שאבעס" כלפי יהודים השקועים עמוק עמוק בבוץ הגשמיות החילונית להטותם לקדושה ולשמירת שבת?
ואז, ומאז, הבנתי. ראשית כול, מי יכול לקבוע את מידת הרגישות שבלב כל יהודי הנתקל באדם אמיתי, שכואב לו עד עומק נפשו כשהוא רואה יהודים מחללים את השבת? אולי בכל זאת נותר אדם רגיש אחד בסדום, שהתרשם עד עומק נפשו, לקח ללבו את המוסר המרגש "שאבעס! שאבעס!", ואכן יפסיק לחלל את השבת?
אך יותר מזה: הבנתי כי לפני כלל גדול ויסודי ביהדות. בעיני הקדוש-ברוך-הוא העיקר אינו התוצאה הפרגמטית, האם ניסיונו של אותו יהודי אכן יניב פירות או לא.
היסוד הוא, שחילול שבת הוא פשע לאומי המערער את יסודות העולם, הוא מעשה של כפירה באדנותו של מי שאמר והיה העולם. הוא קריאת תיגר על התורה כולה, ולא בכדי אמרו חז"ל: כל המשמר את השבת, כאילו קיים כל התורה כולה, וכן: כל מי שמחלל את השבת, מעיד בפני מי שאמר והיה העולם, שלא ברא עולמו בשישה ימים ולא נח בשביעי.
והעיקר: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת.
וכיוון שכל כך חמור המעשה של חילול שבת וכל כך איום ונורא זעמו ועונשו של הקדוש-ברוך-הוא כתגמול לאומי, הרי חובתו הכללית של היהודי למחות, לזעוק, להוכיח את עמיתו חלה עליו ביתר שאת לגבי חילול שבת.
כל ישראל ערבים זה בזה. מי שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס בעוון עירו.
הבנתי שהקול הבודד של "שאבעס" הוא קול קורא מעומק נשמתו של האדם הזה, כתוצאה מחובה, מאחריות, מפקודה ומצו אלוקי, ללא כל קשר לתוצאות. קול ה"שאבעס" הוא קול שנכפה עליו על-ידי הקדוש-ברוך-הוא: "ושמעת מפי דבר והזהרת אותם ממני", חובת אזהרה מפי אל.
ובכן, עליתי היום בפני כנסת ישראל כיהודי שלמד מוסר השכל זה, ובניסיון לקדש שם שמים על-ידי חוק, שכל כוונתו להכשיר את הדרך לשמירת שבת. לצערנו ולבושתנו, המאה הזאת ראתה את ההתמוטטות הרוחנית של עם ישראל. הודות לתרבות הזרה של העמים הגויים, אידיאולוגיות נוכריות שאימצו המנהיגים והגופים המתייוונים, נהפך עם קדוש, נבחר ועליון לעם ככל העמים השפלים, לגוי ככל הגויים הטמאים.
המנהיגים היהודים החילונים כפרו ורמסו את קודשי ישראל, ובכך השחיתו עם שלם.
במקום קדושה וטהרה ועליונות נתנו להם תרבות של גשמיות, אנוכיות, כסף, מין, סמים, פורנוגרפיה, פשע, פריקת עול. והקורבן האמיתי, הטרגי, הם יהודי המזרח, הספרדים, התימנים, שעלו ארצה עם מסורת של קדושה וטהרה בת אלפי שנים, ודווקא כאן, בארץ-ישראל, בארץ הקודש, הושחתו ונהרסו על-ידי חילונים מתבוללים.
מה פלא אפוא שרבבות יהודים כאלה, שבמשך מאות בשנים שמרו שבת כהלכתה, באהבה ובשמחה, חונכו היום לשנוא את השבת, ואת כל מה שקשור ביום מנוחה וקדושה? את הקדושה של אלפי שנים ניפצו המתייוונים כאן בארץ, בתוך תקופה קצרה של "ארבעים שנה אקוט בדור".
לכן, מי שרוצה להחזיר את קדושת השבת ושמירתה ליושנה חייב, ראשית כול, להבטיח לעם יום שני מלבד שבת, שבו יוכלו לעסוק בבילויים, בנסיעות ובנופש כאוות נפשם; יום שני מלבד שבת, של מנוחה מעבודה ומלימודים, יממה שלמה, החל ממוצאי-שבת עד יום שני. בקיצור, שבוע של חמישה ימי עבודה, כאשר יום הנופש אינו יום שישי, כי אם יום נופש מלא.
חברי הכנסת, לפי המצב הרוחני הקיים היום, רק כך נוכל לבקש מהעם עוד יום של מנוחה, מנוחה אמיתית - שבת. זאת היא מטרתו של החוק הזה, חוק ימי העבודה והמנוחה, התשמ"ח.
לסיום, למען הפרוטוקול, למען ההיסטוריה, עלי לציין, כי על אף חשיבות החוק הזה, לא נמצא היום, מכל נציגי הסיעות הדתיות וכן מחברי הכנסת הדתיים של הסיעות האחרות, אף אחד חוץ מחבר הכנסת הרב יעקב יוסף מש"ס וסגן השר, שהוא נמצא כאן בהיותו המשיב. אין נציג אחד מהמפד"ל, מאגודת ישראל ואף לא חבר הכנסת ורדיגר.
יבוא יום והם ישלמו בבית-דין של מעלה.
היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה.
סגן שר העבודה והרווחה ר' פנחסי:
-------------------------------
אפשר להשיב?
היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
אפשר, אבל זה לא כתוב אצלי. אם אתה מבקש - בבקשה, ברצון. לא הודיעו למזכירות הכנסת, לכן זה לא רשום. אינני אחראית למזכירות הכנסת וגם לא למזכירות שלך.
סגן שר העבודה והרווחה ר' פנחסי:
-------------------------------
גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, הצעת חוק ימי העבודה והמנוחה, התשמ"ח-1988, אשר הוגשה על-ידי חבר הכנסת מאיר כהנא, משלבת בתוכה שני עיקרים:
ב. צמצום שבוע העבודה לחמישה ימי עבודה על-פי החוק, תחילתם במוצאי יום א'
וסיומם בסמוך לכניסת השבת ביום ו'.
כידוע, כיום מוסדרים נושאי שעות העבודה וימי המנוחה על-פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951.
הצעת החוק אשר הונחה לפנינו מצמצמת את ימי העבודה במשק לחמישה ימי עבודה בדרך חוק.
נושא קיצור שבוע העבודה נמצא בדיון בין הממשלה לבין ההסתדרות. הממשלה וההסתדרות בחרו לעסוק בנושא זה בדרך של משא-ומתן והסכמים, זאת מתוך גישה זהירה ובמטרה שלא לגרום לזעזוע קשה במשק.
גישתנו המוצהרת בנושא יחסי עבודה במשק היא להימנע עד כמה שאפשר מהתערבות בלתי נחוצה, ולהקל עד כמה שאפשר על המעסיקים והעובדים לעצב במשותף את מסגרת שעות העסקתם, לרבות קיצור שבוע העבודה. בדרך זו דאגנו להנחות את הגורמים המקצועיים במשרדנו, במטרה לקצר הליכי אישור בקשות מפעלים המבקשים לקצר את שבוע העבודה.
ואכן עד כה מועסקים כ-300000 עובדים במסגרת חמישה ימי עבודה. זאת בדרך וולונטרית של הסכמים בין המעבידים לעובדים.
חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, נותן ביטוי לעקרונות היסוד במגילת העצמאות, שלפיה לא יופלה אזרח מאזרח על-פי דתו.
החוק הקיים קבע, כי יום המנוחה השבועי של יהודי הוא השבת, ואילו בן העדה הנוצרית והמוסלמית יכול לבחור את יום המנוחה כיום ו', יום שבת או יום א', הכול כמקובל עליו.
הצעת החוק הנדונה כאן מגדירה מפורשות, כי ימי המנוחה השבועיים הם יום השבת ויום א', ומהווה בכך הפרת זכויותיו של האזרח בן הדת המוסלמית.
נקודת המבט העומדת בבסיסו של החוק הקיים היא הבטחת מנוחה שבועית לעובדים והבטחת אפשרות העסקת עובדים בימי המנוחה בהיתר, על-פי קריטריונים אשר נקבעו בחוק. למותר לציין, כי דאגתי לצמצם ככל הניתן במתן היתרים כאמור.
המחוקק קבע, כי נושא שעות הפעילות של העסקים, השירותים והמפעלים ייקבע על-ידי חוקי העזר המקומיים. מכאן שההתייחסות לעניין שעות הפעלת עסקים, שירותים או מפעלים נתונה לאחריות השלטון המקומי, שהוא הסוברני להסדרת תחום זה.
לצערי, עדיין יש חילולי שבת רבים ברחבי הארץ, והצעת חוק זו אין בה כדי לצמצם את חילולי השבת.
לכן הריני מציע להסיר את הצעת החוק.
היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
חברי הכנסת, מי בעד קבלת החוק והעברתו לוועדה?
ה צ ב ע ה
בעד ההצעה להעביר את הצעת החוק לדיון מוקדם בוועדה - מיעוט
בעד ההצעה להסיר את הצעת החוק מסדר-היום - רוב
ההצעה להסיר את הצעת חוק ימי העבודה והמנוחה, התשמ"ח-1988,
מסדר-היום - נתקבלה.
היו"ר ח' גרוסמן:
----------------
החוק לא נתקבל.
© כל הזכויות שמורות