הצעת סיעת כך להביע אי אמון בממשלה בשל ההידרדרות במצב הבטחון ח' תמוז תשמ"ו (15.7.86)
הצעת סיעת כך להביע אי אמון בממשלה בשל ההידרדרות במצב הבטחון
ח' תמוז תשמ"ו (15.7.86)
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין
מחריד, והשבתי חיה רעה מן הארץ - - -", "ואתה אל תירא עבדי יעקב נאום ה' ואל תחת
ישראל, כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, ושב יעקב ושקט ושאנן, ואין
מחריד".
קרוב לאלפיים שנה ישב עם ישראל בגולה, מיעוט קטן ונפחד בתוך ים של
גויים המטילים עליהם את חתתם; יהודים שמפני חטאיהם גלו מארצם, ומתגשמת התוכחה
הנוראית של "ורדף אותם קול עלה נדף"; של "ופחדת לילה ויומם".
קרוב לאלפיים
שנה ישב העם היהודי בגלות מרה, כאשר צל האימה והפחד של הגוי מרחף על ראשו, והוא
עומד חסר אונים, מיעוט דל וחלש, ללא צבא, ללא משטרה, ללא שב"כ, ללא הגנה. אלפיים
שנה של סיוט וחרדה, כאשר תקוותו היחידה היא הביטחון והאמונה שאכן יבוא יומה של שיבת
ציון. החזון האדיר של עלייה לארצו - ארץ-ישראל, שם ישתחרר מהפחד של הגוי, מחתתו של
הזר הנוכרי. שם: "וישבתם לבטח בארצכם - - - ושקט ושאנן ואין
מחריד".
והנה, התגשם החלום - מדינת ישראל. עוד לא אבדה תקוותנו. בבזל הקמתי
את מדינת היהודים. בורוכוב, ויצמן, בן-גוריון. תחזקנה ידי כל אחינו. אנו אנו
הפלמ"ח. להיות עם חופשי בארצנו.
בשעה זו של התגשמות הציונות, כאשר יצאנו
מפחד ה"שטעטל" הרוסי והגטו במרוקו, כאשר חזרנו לארצנו כעם חופשי עצמאי וריבוני,
משוחרר מאימת הגלות ויושב לבטח בארצו ואין מחריד, ברצוני לצטט למענכם כמה קטעי
עיתונות וכתבות, כדי להמחיש את תמונת ההצלחה של הציונות, שהשכינה ביטחון ושלווה בלב
עם חופשי בארצנו.
בעיתון "דבר", 30 ביוני 1986: בשכונת חליסה בחיפה, שכונת
מגורים מעורבת ליהודים ולערבים, התחדשו בימים האחרונים התנכלויות לקשישים, לצעירות
ולאנשים דתיים מצד צעירים ערבים. משה ג., משגיח על הכשרות, אומר, כי הצעירים הערבים
מטילים על תושבי השכונה את חתתם, והוא סבור שיש בכך משום בושה וכלימה שבשכונה, אשר
היתה עד לעת האחרונה מיושבת בעיקר ביהודים, בהם עולים חדשים, משתלטת אט אט קבוצה של
בריונים מבני המיעוטים ולא נעשה דבר כדי להרחיקם מהמקום.
בעיתון "הארץ", 30
בינואר 1985: מחקר - חרדה עמוקה מפני ערבים בקרב תלמידים מהכרמל. ילדי הכרמל בחיפה
מגלים חרדה עמוקה מפני ערבים.
בירושלים עיר הקודש, עירו של טדי, שחוברה לה
יחדיו, את צמח טדי עבדך מהרה תצמיח, וקרנו - קרן טדי - תרום בישועתך. בעיר של
דו-קיום למופת מפחדים יהודים להגיע לכותל המערבי דרך שער-שכם. אין יום שאין בו
התנכלויות ליהודים, הכוללות רצח, דקירות בסכינים, רגימה באבנים ו"סתם"
מכות.
בשכונת-שפירא בתל-אביב - תל-אביב העיר היהודית, מי יבנה לנו בית
בתל-אביב? - נשים מפחדות לצאת בערב מהבית מפחד מאות הערבים שנכנסו לשכונה,
מרביתם בניגוד לחוק, שהרי הם תושבי השטחים, אסור להם ללון בתוך "הקו הירוק"
הדמוקרטי. לית דין, לית דיין, לית בר, לית לב.
אני מצטט מ"ידיעות אחרונות",
מאוגוסט 1985: המצב חמור, אמר אחד התושבים, בכל בית חמישי בשכונה גרים כעת ערבים.
אנחנו פוחדים ללכת ברחובות בלילה. אני לא מרשה לאשתי לחזור בשעה מאוחרת הביתה.
בלילה הם מסתובבים ברחובות. אני לא מרשה לילדים שלי להסתובב לבד בלילה ואני חוששת,
אומרת אשה, שמישהו יפתה את הילד שלי.
בשכונת ביצרון בתל-אביב: הילדים שלנו
פוחדים לצאת ולשחק. ביום באים ערבים ומגרשים אותם מהמשחקים שלהם, ובלילה הם פוחדים
שיתנפלו עליהם ושיאנסו את הבנות, - עיתון "מעריב" יולי 1979.
הגשמת
הציונות בימינו: פחד, פחד. ארץ זבת חלב ופחד.
בעיתון "ידיעות אחרונות", 29
בינואר 1986, כותרת: פחד בכבישים. באותו עיתון, באותו חודש - נהגי המוניות: אנו
פוחדים. למה לא? אריה דמארי, נהג מקריית-אתא נדקר על-ידי ערבים כשהוא הסיע אותם
בלילה לשפרעם. משה פפאשווילי, יהודי שעלה מגרוזיה, נרצח במונית שלו באזור ערבי
בלוד.
פחד, פחד. ארץ זבת חלב ופחד. הכמות של מעשי אונס ומעשים מגונים היא
מדהימה. קטינות, נערות, צעירות, מבוגרות, קטינים, נקבה וזכר - קורבנות לבני
המיעוטים, בלשון העדינה של כלי התקשורת.
והיהודים הנאורים, המנסים "להבין
אותם", כגון השופט החיפני בן-חורין, שמטיל על ערבי הנאשם במעשים מגונים עונש מאסר
על-תנאי של שבעה חודשים וקנס של 150
שקלים חדשים. ולמה? אני מצטט מן העיתון:
"השופט התחשב בכך שהגישה השמרנית המקובלת ברחוב הערבי גורמת, לעתים, לגברים בעלי
אופי חיובי לעשות מעשים אשר לא ייעשו". למה אין עושים כך ברחוב השמרני במאה-שערים
ובבני-ברק? פחד. ארץ זבת חלב ופחד.
מדי שנה נעלמים בארץ יותר מ-100 יהודים
ויהודיות. נעדרים, וזאת לפי נתונים של המשטרה. הם נעדרים. נעדרים? מה זה פה, טקסס?
מה זה פה, סין? מדובר במדינה קטנה. נעדרים, לאן? לאן הם נעלמים? המשטרה מודעת
לעובדה המחרידה של הוצאת בנות יהודיות לעזה, לשטחים, לשם זנות.
אילה אלפסי
נעדרת כבר משנת 1982. וידוע לנו שהיא היתה בעזה. יש שורה ארוכה של בנות וחיילות
שנאנסו ונרצחו, או שניהם ביחד: נאוה אלימלך, דפנה כרמון, ורד וינר. עד שצבי הראל
כותב ב"הארץ" מאמר תחת הכותרת "טרור מיני בדרכים".
יש שורה ארוכה של בנים
וחיילים שנרצחו בדם קר על-ידי בני המיעוטים. דני כ"ץ והחיילים מנוס, תמם, בוקרה,
פלזן, עקיבא, ברומברג, שמיר, ועוד כהנה וכהנה.
והתגובה של צה"ל, צבא-ההגנה
לישראל - מהי התגובה? צה"ל מוציא פקודה לחיילות, בדצמבר 1984, ובה נאמר: "איסור
מוחלט על נסיעה בטרמפים". ועוד פקודה, לחיילים, המדריכה את צבא-ההגנה לישראל איך
להינצל מפחד האויב בכבישים של המדינה היהודית. צבא-ההגנה לישראל. פחד, פחד. ארץ
זבת חלב ופחד.
חברי הכנסת, כולם מדברים על בעיית הביטחון, וכולם מתכוונים
לסכנה של הסורים, של המחבלים בלבנון, הסכנה מחוץ לגבולות המדינה. מנהיגי האומה,
החיים מיום שני עד יום חמישי במלון "הילטון" או ב"רמדה", מחוסמים ומחוסנים בפני
מצוקת ישראל. אוי לו לדור שפרנסיו אינם יודעים צערו. דעו כי השורה התחתונה היא, שעם
ישראל חי במדינתו בפחד. וזהו סוף הציונות. מהציונות של הרצל, שפשטה את הרגל לאורך
כל הדרך והרסה את החברה ואת הערכים של עם קדוש, היינו יכולים לצפות לפחות לעניין
האלמנטרי הבסיסי של ביטחון ברחובות, בכבישים ובבתים, לפחות "והשבתי חיה רעה מן
הארץ". לא, החיות הרעות נמצאות בארץ. מטיילים בינינו, מאיימים, חוטפים, דוקרים,
אונסים, יורים, רוצחים ומטילים אימה וטרור על חיי היהודים במדינה היהודית העצמאית,
במדינת ישראל.
חברי הכנסת, עלינו לאזור אומץ ולהצביע בפירוש על הסכנה ולנקוט
צעדים נגדה כדי להציל את אחינו ואת אחיותינו, יהודים ויהודיות כאן בארץ, יהודים
חפים מפשע שיושבים בארצם כעם חופשי.
הבעיה נעוצה בנוכחותם במדינה של אנשים
שמאמינים כי ליסטים אנחנו, שגזלנו מהם את ארצם, שמאמינים שהארץ הזאת היא פלשתין.
ערבים, שלא כמו הטיפשים היהודים מזרע בת-היענה, מבינים שבמדינה יהודית, ציונית, אין
להם אפשרות להיות באמת שווים, ערבים ששוללים בשאט נפש את חוק השבות ואת תקנון
קרן-הקיימת לישראל המעניקים ליהודים זכויות שערבים לעולם לא יקבלון. הם שונאים את
המדינה הציונית כמדינה גזענית. תשאלו את מיעארי, את ותד ואת דראושה. האם הם ציונים?
בשבילם הציונות פירושה גזענות. לפחות כהנא הוא הוגן. והם שונאים את הציונים
הגזענים, שלדבריהם כבשו את פלשתין מבעליה האמיתיים, הערבים. זאת עובדה. זאת השורה
התחתונה. כאן שורש השנאה והסכנה. וככל שיתרבו ערבים, וככל שיתגדלו בכמות ובאיכות,
כך תגדל הסכנה הפיסית, הסכנה הביטחונית, בתוך המדינה - הרצח, האונס והאימה בקרב העם
היהודי שהחליף גטו בגטו, פחד בפחד.
חברי הכנסת, אין לכם האומץ להסתכל בבעיה,
לטפל בה, שמא, חס ושלום, יאשימו אתכם בגזענות. מוטב שיירצחו יהודים. אני קורא שוב
לחילופי אוכלוסין - העברת ערבים מישראל לארצותיהם. וזאת לא משום שאני שונא ערבים
אלא משום שאני אוהב יהודים. יהודים לציון, ערבים - לערב. מי שמתנגד לזה שותף הוא
לרצח יהודים במדינה, להטלת אימה וטרור על יהודים בארץ, וחס ושלום, בסופו של דבר -
לקצה של המדינה היהודית. נשפך מספיק דם יהודי כאן. הגיע הזמן להעביר את הערבים
לארצותיהם.
אני מציע אי-אמון בממשלה.
© כל הזכויות שמורות