הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל החלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדי את שני פעילי כך שנאמו בוועידה של התנועה יג' אדר א' (24.3.86)
הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל החלטת היועץ המשפטי לממשלה להעמיד לדי את שני פעילי כך שנאמו בוועידה של התנועה
יג' אדר א' (24.3.86)
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, "אבן ואבן, איפה ויפה, תועבת השם גם
שניהם." "תועבת השם אבן ואבן, ומאזני מרמה לא טוב."
ברצוני להציע אי-אמון
לממשלה של מאזני מרמה, של תועבת ה' שהפכה את המדינה למדינה של אבן ואבן, של לית דין
ולית דיין. בשבוע שעבר נתבשרנו כי מר זמיר, היועץ המשפטי לממשלה, אחרי שטרח ובדק
וחיפש בנרות, המציא חמץ, וגם חולדה קרי: עכבר במקום הר - החלטה להעמיד לדין את
שני פעילי תנועת "כך" על "העלבת עובד ציבור". עובד ציבור? ושמא יעלה על רוחכם
מהתיאור האפור הזה כי מדובר בפקיד או פקח? לא ולא. התיאור הצנוע הזה רובץ על שכמו
של יהודי צנוע היושב על כס הנשיא, חיים הרצוג. לא פחות ולא יותר מנשיא המדינה, הוא
"עובד הציבור" שהפרופסור זמיר תובע את עלבונו.
מעשה שהיה כך היה. לקראת
ועידת תנועת "כך" החליטה מזכירות התנועה להזמין את כבוד הנשיא להשתתף בשמחתנו. הלוא
הנשיא, שטרח להשתתף בוועידת רק"ח הקומוניסטית-האש"פיסטית והצדיק את צעדו המוזר
בהצטדקות: "הרי אני נשיא של כל העם", זכאי גם להזמנה לוועידה של יהודים טובים,
לוועידת תנועת "כך", שגם חבריה הם חלק מהעם שעובד הציבור הוא נשיאו.
ברם,
להפתעתנו, לתדהמתנו, חיים הרצוג, נשיא כל העם, סירב להופיע. אשתומם כשעה חדה.
יהודי, ציוני, נשיא המדינה, המתיימר להיות נשיא כל העם אינו רואה פגם, ביזיון
וכלימה בזה שהוא משתתף בכנס של שונאי ישראל, של גוף שהוא גרורה של מוסקבה אויבתנו
בנפש, מפלגה שהיא מסווה לערבים אנטי-ציוניים המתאווים לפרק ולחסל את המדינה
הציונית-היהודית, אך הוא מסרב להשתתף בוועידה של יהודים ציונים
טהורים.
החלטנו שלא לעבור על כך לסדר-היום, מה עוד שבזה הגדיש חיים הרצוג את
הסאה והוסיף חטא על חטא, פשע על פשע. חברי הכנסת, בואו ונסתכל בדיוקנו של נשיא
המדינה היהודית, וכך נבין למה פעילי "כך" ראו ורואים בו אדם שאינו ראוי לשבת על הכס
הרם והנישא של נשיאות מדינת ישראל.
העם היהודי לוחם בחירוף נפש נגד הסרטן
המתפשט - טמיעה, התבוללות, נישואי תערובת בכל העולם, שהם סכנה לעצם קיומו של העם
הזה. כמה נלחמים יהודי הגולה נגד השואה הרוחנית הזאת המאיימת על עתידנו. מה אמרה
גולדה מאיר? - "כל הנישא נישואי תערובת מצטרף אל ששת המיליונים."
והנה, בשל
העובדה המחרידה כי 500,3 יהודיות נשואות היום לערבים, ומאות יהודים ויהודיות
התחתנו עם כל מיני גויים, חיילי או"ם, מתנדבים בקיבוצים וכהנה וכהנה, פנינו אל
הנשיא בי"ג בתשרי התשמ"ה וביקשנו ממנו לצאת במחאה, ב"קול קורא", נגד הסכנה הנוראה
הזאת. ביום כ"ו בחשוון התשמ"ה קיבלנו תשובה מאת המזכיר האישי של הנשיא ובה הוא
כותב: אין הנשיא סבור כי סכנה דומה מרחפת על היהודים בישראל.
וכדי ביזיון
וקצף? - לא ולא. בחודש אלול אשתקד, חודש ההתעוררות לתשובה, חודש חשבון-הנפש, החודש
שבו מתייחד היהודי עם בוראו ועם ייחודו, ביקר הנשיא באתר שכבר הפך לסמל הטמיעה
וההתבוללות במדינה, במקום שפרץ את המחסום עתיק-היומין בין יהודים לבין גויים, שרמס
את ההבדלה בין ישראל לבין העמים, מקום הידוע לשמצה, הפרוע לשמצה - נווה-שלום.
ובמקום הזה, המאיים על עתידה של היהדות ושל הציונות, על ייחודו של העם היהודי, אמר
נשיא מדינת היהודים: "זוהי נקודת אור של תקווה טובה". ועוד ידו
נטויה.
בוועידת רק"ח, שבה השתתף הנשיא, נשיא "כמעט" כל העם, הגיע מסר מיאסר
ערפאת, רב הטבחים, שוחט נשים וטף, ובו הוא מוקיע את הציונות ואת המדינה הציונית
ומשבח את רק"ח בתפקידו כמוביל במאבק נגד הציונות. לוועידה זו הגיע הנשיא, השתתף
הנשיא, התבזה הנשיא, ובכך התבזינו כולנו.
חברי הכנסת, בגמרא, בבבא-מציעא
פ"ג, עמוד ב', מסופר על תנא, ר' אלעזר בן ר' שמעון, שתפס גנבים יהודים ומסרם
לרומאים. אומרת הגמרא: "שלח ליה רבי יהושע בן קרחא, וכך אמר לו: 'חומץ בן יין, עד
מתי אתה מוסר עמו של אלוקינו להריגה!'". "חומץ בן יין" - ביטוי תלמודי, כינוי
לאדם שזכה לאבא צדיק ודגול, אבא שהוא בגדר "יין". כאשר אותו בן טועה, מאבד את
דרכו והופך לחומץ. ביטוי תלמודי.
ובכן, בוועידת תנועת "כך", כמחאה על הבושות
שנגרמו לכס הנשיא, לכס הנשיאות, למשרה המכובדת שהושפלה, נתלה שלט גדול ועליו המלים
"חומץ בן יין". אילו ה"יין" היה קיים היום והיה רואה את המחזה המביש שבו יוצא
חלציו משתתף בוועידה של שונאי ישראל ומשבח אתר של טמיעה - אכן, "חומץ בן
יין".
על כך, על הביקורת הזאת על אדם פוליטי שנבחר על-ידי גוף פוליטי -
הכנסת, ומתערב בצורה שכמוה לא העז איש מקודמיו להתערב בכל נושא פוליטי, מגישים כתבי
אישום? והרי כל בר-בי-רב יודע שהסעיף שבו מדובר בא להגן על עובדי ציבור לא-פוליטיים
בעת מילוי תפקידם. הווי אומר שוטר, פקיד, פקח וכדומה. ברגע שהחוק הזה ייהפך לנשק
נגד אדם המבקר איש ציבור, נשיא, חבר כנסת, הרי צעדנו צעד נוסף בדרך למדינת-משטרה
בולשביקית, פאשיסטית.
החוק הזה הופך לנשק מסוכן, לסתימת פיות אזרחים, בכל
פעם שאיש ציבור גאוותן ומנופח לא סובל ביקורת עליו. אך יותר מזה, איזו אבן ואבן,
איזו איפה ואיפה, אילו מאזני מרמה! אם יהודים מבקרים את הנשיא - עת הזמיר הגיע. אך
כאשר אזרחים בהמוניהם, עיתונאים, קיבוצניקים וסתם מפגינים, כאשר אותו עובד ציבור,
הנשיא, מעליב, מגדף ומשמיץ חבר כנסת, שגם הוא עובד ציבור - הזמיר איננו. מה לא אמר
עלי האדם הזה, הנשיא? אילו ביטויים של העלבה לא הוציא מפיו?
האם שמענו
מהפרופסור המלומד ולו מלה על "העלבת עובד ציבור"? הזמיר, הזמרים והזמרונים, כל
הצבועים האלה הופכים את מערכת המשפט ללעג. ברצותם - דנים, ברצותם - מעלימים עין.
לית דין ולית דיין, רק מאזני מרמה!
אך בזה לא הסתיימה השערורייה של עיוות
הדין בישראל, של לעג לחוק. בשבוע שעבר שמענו בפעם השנייה את קרקוריה של חברת כנסת
הבוכה על הפרעות מצד "החוליגנים" בעת הופעתה. הבכייה הזאת לדורות, הפתוס הזה,
ממש נגעו ללב. צר לי עלייך, אחותי שולי.
וגם ענק הרדיו, שלום קיטל, הוריד
מטר של זעם על הסכנה לדמוקרטיה. "הוי הרי הדמוקרטיה - אל קיטל ואל מטר
עליכם".
ומהמשטרה שמענו מייד שהמפכ"ל רואה את העניין בחומרה רבה. הוי,
חומרה, חומרה, חומרה רבה. ואני בתומי שואל: איפה היו שוחרי הדמוקרטיה כאשר חבר כנסת
אחר שימש בגבעתיים מטרה לא רק לביצים, כי אם לאבנים ולמוטות ברזל? ואיפה היו אז
קיטל ומטר לזעוק נגד הסכנה לחופש הביטוי ולדמוקרטיה, כאשר בגבעתיים ובכפר-סבא ובעוד
מקומות באו החוליגנים הפאשיסטים מהקיבוצים, ובעיניהם הלוהטות בשנאה עיוורת ניסו
לחזור על ימי דהאן, ה"סזון" ו"אלטלנה"? איפה היה המפכ"ל כאשר ראש עיריית-גבעתיים
נחר: "להרוג אותם כשהם קטנים"? ואיך זה שלא שמענו שום קריאה כאשר שמאלני אחד מ"על
המשמר" כתב: "כמה נעים לראות שמאל אלים". "ולתותח הקדוש שהטביע את
"אלטלנה" נוספה אבן קדושה שניפצה את השמשה הקדמית של כהנא." זאת לא הסתה, זאת לא
עבירה על החוק.
איפה היתה תגובת היועץ המשפטי על ההסתות הפרועות האלו, שאינן
אלא התרת דם, קריאה לחסל את כהנא ואנשיו? דעו שהרשעים האלה, בעלי מסורת ארוכה של
רצח יהודים, חותרים דווקא לזה, לחיסול הפיסי של תנועת "כך". זרקו על הגברת ביצים,
וחבל. אני מתנגד לאלימות ולהפרעות סדר בהופעות פוליטיות. אבל הזכות לזרוק ביצים
ואבנים אינה הפרבילגיה של מחנה אחד. או שלא יזרקו ביצים על איש ולא ינסו לפוצץ
הופעה של חבר כנסת אחד, או שלא תהיה לאדם הזכות המוסרית לבכות, כאשר במידה שהוא
מודד, כך מודדים לו.
רבותי, דעו מה תהיה התוצאה של מדיניות מאזני מרמה, של
מדינת אבן ואבן, איפה ואיפה, תועבת ה' גם שניהם. דעו כי העולה על רוחכם היה לא
תהיה. את תנועת "כך", שהיא המובילה את הרעיון היהודי המקורי, האמיתי, האלוקי, את
תנועת "כך" לא תחסלו, לא באבנים ולא בחוקים. כי הרי "בחיק יוטל את הגורל ומה' כל
משפטו". "לב אדם ייחשב דרכו וה' יכין צעדו", "כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים ייכשלו
ברעה".
ביום זה, יום "תענית אסתר", אני קורא לבעלי מאזני מרמה: חזרו בכם,
חזרו בכם, פנו עורף להתייוונות ולגויות, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. עד אז אני
מציע הצעת אי-אמון לממשלת מאזני מרמה.
© כל הזכויות שמורות