הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל סירובה להתמודד בסתירה בין מדינה יהודית לדמוקרטיה המערבית. ד' מרחשוון תשמ"ח (27.10.87)
הצעת סיעת כך להביע אי אמון לממשלה בשל סירובה להתמודד בסתירה בין מדינה יהודית לדמוקרטיה המערבית.
ד' מרחשוון תשמ"ח (27.10.87)
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבת שעברה קראנו בפרשת נח על התיבה וכניסתם לתוכה של
כל המינים, שניים שניים, איש ובת זוגו. וכך אומרים חז"ל: באו כולם אל נח ונכנסו כל
אחד ואחד עם זיווגו. בא שקר ורצה להיכנס. אמר לו נח: אי אתה יכול להיכנס אלא אם כן
אתה נושא לך בת זוג. הלך שקר וביקש לו בת זוג. פגע במארה - בקללה. אמרה לו: היכן
אתה בא? אמר לה: מאצל נח. הייתי רוצה להיכנס לתיבה ולא הניחני אלא אם כן יש לי בת
זוג. רצונך הווי בת זוגי? אמרה לו: מה אתה נותן לי? אמר לה: אני מתקן עמך שכל מה
שאני מסגל את נוטלת. כיוון שיצאו מן התיבה היה שקר הולך ומכנס ומארה נוטלת ראשון
ראשון. וכך נאמר: והרה עמל וילד שקר. המשל אומר: שקר מוליד ומארה
נוטלת.
חברי הכנסת, אנו עומדים היום בשנה ה-40 להקמת המדינה. 40 שנה של
עמל שהולידו שקר, שקר איום. את השקר הזה יצרנו במו ידינו, והוא מביא אותנו ישירות,
חס ושלום, למארה, לקללה, לאסון, לשואה. מה העמל, העוולה הזו שיצרנו לא פחות מהסתירה
העמוקה, הניגוד המוחלט שאימצנו כאשר שיקרנו לעצמנו והמצאנו מושג אווילי של מדינה
יהודית ודמוקרטית. בדיחה מרה. הרי הסתירה והניגוד בולטים. כמרחק מזרח ממערב כך
המרחק והפער בין הציונות והמדינה היהודית מחד גיסא, לבין הדמוקרטיה המערבית מאידך
גיסא. רק מנהיגים קטנים ואומללים, מוגי לב רוחניים העושים שקר בנפשם, המרמים את
עצמם ואת עם ישראל, אינם מוכנים להודות בעמל ובשקר מתוך אימה ופחד נפשי. שיקרא
מוליד שיקרא, שמא יצטרכו להודות על האמת, להיות הגונים ולבחור בין קודש לחול, בין
ישראל לעמים, בין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית נוסח המערב.
ובכן, מהשקר
הראשון, ההחלטה להקים מדינה שתיקרא יהודית ודמוקרטית, הוציאו מגילה, מגילת העצמאות,
שבה הכניסו לעיני כל העולם את הסתירה והניגוד, והרה עמל וילד דוקומנט סכיזופרני.
טרחו, הרו ועמלו לתת למגילה צביון יהודי. כמה פעמים הוזכר במגילה המושג יהודי, זאת
רואים בסעיף המבצעי במלים "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית
בארץ-ישראל".
חברי הכנסת, הסבירו לי, לעצמכם ולעם היושב כאן, מה פירושה של
מדינה יהודית.
הלוא ודאי וודאי ההגדרה המינימלית היא מדינה של רוב יהודי עם
ריבונות בלעדית לעם היהודי, מדינה שבה היהודי יהיה בעל הבית, הגוזר, המכריע. אם זה
אינו פירושה של מדינה יהודית, אזי אין למושג כל הגדרה שפויה. אך טרחו מייד, הרו
ועמלו המבולבלים להכניס סעיף שני למגילה, כדי לאזן אותה, כדי שתשקף את הבלבול של
אותם מייסדים. וכך כתבו מייסדי המדינה היהודית והציונית: מדינת ישראל תקיים שוויון
זכויות חברתי, מדיני ופוליטי גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת. הווי אומר, דמוקרטיה,
נוסף ג'פרסון, או בורק, או רוסו. מגילת חלם. מצד אחד, הכרזה רועמת שהמדינה תהיה
בבעלותו ובריבונותו הבלעדית של העם היהודי. ומצד שני, מייד הצהרה מבריקה שגם לערבים
יינתן שוויון זכויות, אפשרות להוליד, להיות כאן רוב, ולעשות במדינה
כרצונם.
כיוון ששיקרא דשיקרא מוסיף להוליד שיקרא, העבירו הדמוקרטים ובעלי
המוסר של השמאל, שונאי כהניזם, חוק ושמו חוק השבות, שהעניק רק ליהודים את הזכות
לעלות ארצה ללא הגבלות ולקבל אזרחות מייד. איזו דמוקרטיה, איזה שוויון, איזו
בדיחה.
בעלי העמל והשקר ישבו כל הזמן עם הערבים ופטפטו על דמוקרטיה, שוויון
זכויות -הנה מה טוב ומה נעים שבת בני דודים גם יחד.
איך שהם בזים
לערבים, איך דווקא כל אלה, השמאלנים, המגנים מדי יום את כהנא והגזענות, הם עצמם
בזים ולועגים לערבי בצורה כה משפילה שקשה לרדת לעומקה. דווקא המבולבלים, המתבוללים,
המתייוונים האלה, המתגויים, מסתכלים על הערבים כעל ילדים טיפשים, כעל דבילים, שניתן
למושכם באף, לרמותם. שומו שמים. הערבי אינו טיפש, הוא אינו דביל, הוא אדם בעל גאווה
ושכל, והוא מבין היטב את הסתירה בין הדמוקרטיה המדומה לבין הציונות.
חברי
הכנסת, תארו לעצמכם את הגאווה הלאומית של הערבי הישראלי. איך הוא מרגיש כאשר הוא
שומע את הנשיא שלו, חיים הרצוג, מדבר על מדינה יהודית. כמה הוא גאה בעובדה שיהודי
בפיטסבורג או במלבורן יכול לטוס לכאן, לארץ, כאוות נפשו, ולהיות אזרח, בו בזמן שבן
דודו של אותו ערבי שברח מיפו תקוע בעזה או בירדן, כי חוק השבות אינו חל עליו, כי
הוא אינו יהודי. איזו דמוקרטיה. על זה לא דיברו בשטרסבורג. איזה קול ששון וקול שמחה
בוקע מגרונו של הערבי כאשר הוא שר את ההמנון הלאומי שלו "התקווה", עם המלים "נפש
יהודי הומייה". איך דמעות גיל זולגות מעיניו כאשר הוא שר את המלים "התקווה בת שנות
אלפיים", והוא חושב בלבו: איך הסבא שלי ישב אלפיים שנה וחיכה ליהודים שישובו ארצה.
כל שנה בתשעה באב נהרו המוסלמים לכותל ושם שפכו את לבם לפני הקדוש ברוך הוא והתחננו
על שיבת ציון. לעג לרש.
חברי הכנסת, העמל והשקר הזה, הסתירה והניגוד הבולטים
מאיימים על עצם קיומה של המדינה היהודית. אנו חייבים להשתחרר מהמבולבלים האלה,
אביוני הרוח, ומהחרפה של מוגות-לב רוחנית. עלינו להודות ללא תסביכים, ללא רגשי
אשמה, שאכן קיימת סתירה מוחלטת בין מדינה יהודית לבין הדמוקרטיה המערבית, ולבחור
בציונות, במדינה שלנו -
מדינה יהודית.
הנה, הכנתי הצעת חוק בשם "חוק
המדינה והדמוקרטיה היהודית", שמטרתה בדיוק זו. ואלו דברי ההסבר הכלולים בהצעה:
"אלפיים שנה חלם העם היהודי על השיבה לארצו, ארץ-ישראל, ושם לכונן שוב מדינה יהודית
שתהיה נכסו ונחלתו של העם היהודי.
ואכן, בעזרת השם יתברך, בשנת התש"ח התגשם
החזון וקמה מדינה יהודית, כלשון מגילת העצמאות. פעמים אין ספור נדגש העניין של
יהודי בקשר לארץ-ישראל, אך הסכנה הדמוקרטית לא נעלמה משום שמגילת העצמאות העניקה
שוויון זכויות לכל אזרחיה. כלומר, לכל התושבים, יהודים וערבים ביחד. כיוון שזו
ההגדרה של אזרח, מגיע על-פי כל כללי הדמוקרטיה לכל אדם, יהודי או לא יהודי, שוויון
זכויות. מכאן נובעות שלוש סכנות: א. לא-יהודי שנולד במדינה הוא אזרח בעל כל הזכויות
במדינה היהודית, ואילו יהודי, חלק של העם היהודי, שנולד ושוהה בחוץ-לארץ, אינו אזרח
ואין לו אותן זכויות שיש לאותו לא יהודי. ב. באופן טבעי ניתן ללא-יהודים להיות פה
רוב על-ידי ילודה, פרו ורבו ומלאו את הארץ. על-פי כללי הדמוקרטיה והגדרת האזרחות,
כפי שהיא היום, יכולים הם בהצבעת רוב בכנסת הזאת לבטל את המדינה היהודית -
-."-
לפיכך, רבותי, כדי לשמור על המדינה היהודית וכדי שהיא תהיה גם
דמוקרטית, חובה עלינו לשנות את ההגדרה של "אזרח". היום מקובלת ההגדרה החדשה יחסית,
שנוצרה רק לפני כמה מאות שנים, הקובעת שכל אדם שנולד על פיסת אדמה, ללא הבחנה של
לאום, גזע ודת, הוא אזרח של אותה פיסת אדמה, קרי: ארץ או מדינה. כך הופכת הקרקע
לגורם המכריע, והיא יוצרת עם פיקטיבי ללא כל עבר, דת, לאום, היסטוריה, שפה או תרבות
משותפים. הקרקע, האדמה היא הקובעת, ואילו האדם טפל לה. הגדרה זו שינתה לחלוטין את
ההגדרה ההגיונית, עתיקת היומין, שקבעה כי לא הקרקע היא המגדירה את העם, אלא העם
האמיתי והטבעי, שיש לו היסטוריה, לאום, דת, תרבות ולשון משותפים, הוא המגדיר את
הארץ ואת המדינה. לדוגמה, העם האדומי כלל רק אדומים שהיו בעלי עבר משותף. הם מצאו
לעצמם פיסת אדמה, קרקע, ארץ, שתשמש כלי שיחזיק את העם האדומי. לאדמה זו קראו ארץ
אדום, כלומר הארץ של העם האדומי. העם קבע, ומי שלא היה אדומי לא היה אזרח בארץ
אדום. אך טבעי.
אם רצוננו לקיים מדינה יהודית ודמוקרטית, עלינו לחזור להגדרה
המקורית והטבעית של "אזרחות" בשביל העם היהודי, דהיינו עם יהודי טבעי שכל יהודי - -
-
היו"ר ד' בן-מאיר:
-----------------
נותרו לך עוד שתי
דקות.
מאיר כהנא (תנועת
כך):
---------------------
זה לא נכון. הסתכלתי על
השעון.
היו"ר ד' בן-מאיר:
-----------------
יש לך עוד שתי דקות. בבקשה, תמשיך ותגמור. למה
לך להתווכח?
מאיר כהנא (תנועת
כך):
---------------------
גם זה יעבור בזמנו.
חייבים לשנות את
ההגדרה של "אזרח". יהודי הוא אזרח. המדינה שייכת לעם היהודי. גוי שרוצה להיות אזרח
בארץ הזאת חייב להשתייך לעם היהודי. הדלת פתוחה לפניו להתגייר. הוא ישתייך לעם
אוטומטית, הוא יקבל דמוקרטיה ושוויון ככל יהודי, כי אין הבדל בין יהודי טבעי לבין
גר.
חברי הכנסת, הצעה זו הוגשה לפני כחצי שנה. היא נפסלה על-ידי יושב-ראש
הכנסת כדרכו בחולין, בנימוק המעייף: גזענות. איזו גזענות זו? זהו חוק הגיוני שישמור
על העם הזה ועל המדינה הזאת בעזרת השם.
אנחנו פונים השבוע לבג"ץ, בעקבות
הבג"ץ של חבר הכנסת מיעארי, שבו קבע בית-המשפט העליון, שלכנסת אין סמכות להתערב
בתפקיד היסודי של חבר הכנסת. הגשת הצעת חוק היא התפקיד היסודי של כל חבר כנסת ולשם
כך הוא נבחר.
עוד נשמע באולם הזה קול הלל והילל, ובעזרת השם נעשה את הצעד
הראשון להקמת מדינה יהודית, שהיא חלק בלתי נפרד של העם היהודי ולא של חבר הכנסת
תופיק טובי.
אני מציע הצעת אי-אמון בממשלה, שלא מוכנה לאזור אומץ ולאמץ את
החוק הזה.
© כל הזכויות שמורות