הצעת סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה בשל התעלמותה מהסכנה של ערביי ישראל במדינת היהודים. א' טבת תשמ"ח (22.12.87)
הצעת סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה בשל התעלמותה מהסכנה של ערביי ישראל
במדינת היהודים.
א' טבת תשמ"ח (22.12.87)
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, עולה אני היום
אל במת הכנסת להציל קצת מהכבוד האבוד, הכבוד היהודי שנרמס והושפל אתמול על-ידי
הערבים, ערביי המדינה, שהרימו ראש נגד השם ונגד משיחו עם ישראל, נגד מדינת היהודים,
נגד ארץ-ישראל, ארצו הקדושה של הקדוש ברוך הוא ושל העם הקדוש - עם ישראל. עולה אני
היום לפני כנסת וממשלה שפשטו את הרגל והפשיטו מעליהם את אדרת הכבוד היהודי והגאווה
הלאומית.
עליתי היום לייצג את הרוב היהודי השפוי, העומד מתוסכל וממורמר מול מה
שהוא רואה, ובצדק, כהתפוררות של המדינה והתמוטטות ארצו, כאשר ננסים משלו בנו ופורק
אין מידם. עולה אני היום כנציג האמיתי של העם היהודי כדי להביע בבית הזה,
בית-המחוקקים, בפה מלא ובריש גלי את מה שעם ישראל חושב בתוך תוכו.
המדינה
הזאת, מדינת ישראל, קמה בעקבות השואה - חילול השם הכי נורא בהיסטוריה של עמנו. היא
קמה דווקא לקדש שם שמים, להראות לגויים שלעגו לנו בקריאה "איה נא אלוקיכם". אכן יש
אלוקים בישראל. המלחמות האדירות, זרועו הנטויה של צה"ל, דיר-יסין, החיל שאחז יושבי
פלשת, התבוסות שנחלו הישמעאלים שונאינו בדם ובנפש - כל אלה קידשו שם שמים בניצחון
אלוהי ישראל על הערבי ועל האסלאם. בריחתם באימה ופחד מלפני צבאות השם, צבא-הגנה
לישראל, חרתה על לוח ההיסטוריה של העם היהודי את קדושת השם כלפי אומות העולם.
והגזירה של הקדוש ברוך הוא היתה: עכשיו לגמור את המצווה, להוציא אותם מהארץ כאשר הם
חלשים ומפוחדים ואחוזים חיל ורעדה.
אתמול ראינו את התוצאה של 40 שנה של מרד
יהודי נגד הקדוש ברוך הוא, של מרי יהודי שכפר בהשם, שסירב לגזירה ולציווי הזה -
להוציא אותם. 40 שנה התקוטטו מנהיגי הדור הכופר הזה באביהם שבשמים, ואתמול ראינו
את התוצאה המחרידה: מרד ערבי במדינה, שנאה, אבנים, בקבוקי תבערה - מלחמה גלויה נגד
היהודים ומדינתם מצד ערביי מדינת ישראל.
אך המתייוונים שבעם ובארץ, שכל כך
מתאווים להאמין שערבי מוכן לדו-קיום, לאהבה, לאחווה, לשלום ולריעות בתוך מדינה
המוגדרת כיהודית, חייבים להבין שהם בונים תלי תלים של אשליות, העומדות על אגדות
מגוחכות ומיתוסים נלעגים. היהודי הגאון באשליה עצמית, היהודי העילוי ברמאות עצמית,
היהודי שמשקר לעצמו בצורה כה מדהימה, שאפילו הערבי שנהנה מהטירוף היהודי לא מסוגל
להאמין למראה עיניו.
ובכן, במקום היהדות השפויה והשכל הישר של גירוש האויב
היושב בקרבך, יצרו המתייוונים המבולבלים והמתבוללים שתי אגדות: א. הערבים של מדינת
ישראל נאמנים למדינת היהודים, אף שקיימת סתירה מסוימת, קונפליקט קטן של השתייכות
לעם הערבי הפלשתיני כביכול, כאשר הם גם אזרחי המדינה היהודית; ב. נגזר עלינו,
היהודים והערבים, לחיות ביחד.
כן, נגזר עלינו לחיות ביחד. אין כמעט נאום של
הנבון שביהודים, שר החינוך, שאינני שומע את השיבולת הזאת: נגזר עלינו לחיות אתם.
אין כמעט נאום של שר הביטחון שאינו מדקלם לנו בטונים העמוקים והדרמטיים שלו: נגזר
עלינו לחיות אתם.
וכאשר מגיע ראש הממשלה שמיר לאיזה מאהל בידואי, או לשתות קפה
עם ראש עיריית קלקיליה, גם הוא מקבל את הדין ורועם: נגזר עלינו לחיות ביחד. שתי
אגדות, שתי אגדות חלם שאינן מצחיקות אלא מובילות אותנו ובנינו ובני בנינו לשואה
ערבית חס ושלום, לשואה של "איטבח אל-יהוד".
אחרון, ראשית חביב. נגזר עלינו
לחיות ביחד. איפה נגזר? איפה זה כתוב? איפה נגזר? וממתי הפכו שלושה אלה, יראי שמים
לא גדולים, למקבלי גזירות? אותם יהודים שפורקים עול מצוות השם, שדוחים את גזירותיו
של הקדוש ברוך הוא, פתאום מתחרדים.
ממש מתעטפים בשטריימלים ובקפוטות של דבקות
בגזירה, ממש מקבלים עליהם עול מלכות גזירה. נגזר עלינו לחיות ביחד. איזה יידישקייט.
חבל שאינם מוכנים להצהיר כך על גזירות חז"ל. נגזר עלינו. חברי הכנסת, איפה נגזר
עלינו לחיות עם ערבים ביחד? תראו לי את המקום, תראו לי את הגזירה. שמא נמצא אותה
בתנ"ך, או בתלמוד הבבלי, או בתלמוד הירושלמי, או בפוסקים אחרונים או בפוסקים
ראשונים? איפה נגזר עלינו לחיות ביחד עם הערבים המרצחים האלה?
נהפוך הוא,
נגזר עלינו להוציא אותם, לרשת אותם, ולגזירה זו יש הרבה הרבה מקורות, ואני אצטט.
בחומש, בספר במדבר, בפרק ל"ג: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם - - - ואם לא תורישו
את ישבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם, וצררו
אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה. והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם". ורש"י אומר
על המקום: "והורשתם אותם, אז תוכלו להתקיים בה.
ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה".
והספורנו, על המקום: "כאשר תבערו יושבי הארץ, אז תזכו להוריש את הארץ לבניכם. שאם
לא תבערו אותם, אף על-פי שאתם תכבשו את הארץ, לא תזכו להורישה לבניכם". וכהנה וכהנה
וכהנה. תם ונשלם השקר של "נגזר עלינו לחיות אתם ביחד".
לגבי השקר השני -
נאמנות ערביי ישראל למדינה היהודית והצורך להבין את הקונפליקט שלהם. אין קונפליקט.
הערבים בישראל, כולם, גאים בזהות שלהם כערבים וכחלק מהעם המדומה, העם הפלשתיני.
זוהי זהותם, הם ערבים. זאת גאוותם, ובצדק.
העובדה שהם גם אזרחי ישראל - בשבילם
אין זה קונפליקט, כי אם מציאות מרה שהם שואפים לשנותה. הם שונאים את הציונות, ואילו
היינו אנחנו כהם, ערבים, גם אנחנו היינו שונאים את הציונות. הם שונאים את המדינה
היהודית, כי הם אינם יהודים, ובצדק, הם שונאים את היהודים המשקרים להם ואומרים:
שוויון זכויות. שוויון זכויות? האם ערבי יכול להיות שווה כאן, במדינה היהודית, עם
חוק השבות שחל רק על יהודים? איזה שקר. איזה כזב. הם אינם טיפשים.
25 שנה
ישבו ערבים בשקט, לא מכוח הנאמנות, כי אם מתוך פחד, עד שקם דור חדש, דור שלא ידע את
התבוסה של מלחמת העצמאות, דור של השכלה - הודות לנו - דור של
"צברים", עם חוצפה,
גאווה וביטחון עצמי. דור שהיה מוכן לצאת לרחובות ולהביע את שנאתו התהומית ליהודים
ולמדינתם ולצעוק: בדם ואש נפדה את הגליל, את פלשתין, והם מתכוונים גם ליפו, גם
ללוד, גם לירושלים המערבית וגם לתל-אביב.
נאמנים הם הערבים? לעג לרש. את
הפרצוף האמיתי ראינו כאשר נרצח החייל משה תמם בדם קר בידי ערבים ישראלים
מבקה-אל-ע'רביה שבמשולש. החייל עקיבא שאלתיאל נרצח בדם קר בידי ערבי ישראלי
מכפר-קסם. הילד דני כץ והחיילת דפנה כרמון נרצחו בדם קר על-ידי ערבים ישראלים מאזור
חיפה. את הפרצוף האמיתי ראינו כאשר ב"יום האדמה", כבר בשנת 1976, לא היום אלא כבר
לפני יותר מעשור, נכתב ב"מעריב": "היה שם נורא. השתוללות כזאת אינה זכורה לי משנת
1948. כל יהודי היה מועמד להירצח.
ראיתי אותם כאשר תאוות הרצח בוערת בעיניהם.
ססמאות כמו 'עליהום' ו'איטבח אל-יהוד' - הן מתונות לעומת מה שנשמע שם. מכל עבר בקעו
קריאות לחיסולה של ישראל, להשמדת כל היהודים, לג'יהאד. קשה להאמין שמחזה כזה מתרחש
במדינת ישראל ב-1976".
ואתמול, כולם הופתעו. כולם מופתעים. פרס, שמיר,
הליכוד, המערך - כולם מופתעים. מופתעים? גם אני מופתע, אני מופתע שאתם מופתעים. את
הפרצוף האמיתי של ערבי ישראלי ראינו פעם אחר פעם באוניברסיטאות בארץ, כולן, בהפגנות
למען אש"ף ונגד המדינה - הפגנות של סטודנטים ערבים, שאנחנו, העם הלא-חכם מממנים
ומכשירים להיות המנהיגים של אש"ף לעתיד. את הפרצוף אנחנו רואים ערב ערב בסרטי הסתה
המשודרים בתחנות טלוויזיה פירטיות בגליל ובמשולש, ושומעים בשירי שטנה נגד המדינה
והיהודים בחתונות של ערבים. את הפרצוף ראינו באום-אל-פחם בשנת 1980, כאשר ערבים
תקפו קבוצת כדורגל יהודית, בשנאה בעיניהם, ברזלים בידיהם ו"מוות ליהודים"
בפיהם.
את הפרצוף ראינו ביולי 1982, כאשר מאות ערבים ישראלים בכפר טייבה זעקו:
ציונים החוצה, פלשתין היא שלנו. ושמענו גם באותו זמן ובאותו מעמד: בדם וכוח נפדה את
פלשתין, וכן: קטיושות שוב ייפלו על קריית-שמונה. ראינו את הפרצוף האמיתי הזה כאשר
ביוני השנה קבע ראש אגף המודיעין בצה"ל, אמנון שחק, כי גוברת מעורבות ערבים ישראלים
בפיגועים. ורואים אנו את הפרצוף הערבי האמיתי בבית הזה, בערבים כאן. האם נאמנים הם
למדינה היהודית? לציונות?
תופיק זיאד - מייד אחרי צליחת המצרים את התעלה
במלחמת יום-הכיפורים ורמיסתם את חיילינו בטנקים שלהם, כתב הערבי הזה שיר הלל ושבח
לטנקים המצריים. אותו שונא ישראל השתתף בהלווייתו של איש אש"ף, ראשד חוסיין, והספיד
אותו במלים אלה: לעולם לא ניכנע עד שנגיע למטרה שלמענה לחמו ראשד חוסיין וחבריו.
איזו מטרה? איזו מטרה? - חיסולה של המדינה. והוא יושב כאן, בבית הזה, ולא הסירו
ממנו לא את כל החסינות, לא חצי חסינות ולא רבע ממנה. אכן, נאמנות
להפליא.
מוחמד מיעארי - מה אפשר להוסיף על מוחמד מיעארי, שהיה חבר בתנועת
"אל-ארד", שתכנן לחסל את המדינה היהודית? בנובמבר 1984 קרא מיעארי לשינויים בהמנון
הלאומי ובכל הסמלים הלאומיים היהודיים, זאת כדי להתחשב ברגשות הערבים, ובאוקטובר
1985 הוא אמר כאן, בכנסת: מדינת ישראל היא לא מדינתו של העם היהודי.
או
הקונסול החדש שלנו. יש לנו קונסול חדש באטלנטה ג'ורג'יה. הוא ערבי. איזו גאווה,
איזו דמוקרטיה. בכנס של רבנים ורביי'ס שהיה לפני חודש ימים אמר הערבי הזה את הדברים
האלה: ישראל היא ארצי. אני לא רואה בה מדינה יהודית. זה קונסול שלנו? - זה קונסול
ישראלי. הוא אינו רואה במדינה מדינה יהודית. מגיע לו להיות השגריר.
חברי
הכנסת, הערבים בבית הזה ובמדינה הזאת אינם נאמנים למדינה היהודית. הם שונאים אותה.
הם עובדים בלי הרף, בלא ליאות, לחיסולה. האמת המרה היא, שהיום יש להם ביטחון עצמי,
כוח ואומץ, ודווקא בגלל חולשת היהודים. הם בטוחים שהעתיד הוא שלהם, שזה רק עניין של
זמן, שבנשק הילודה והאלימות, מול החולשה של היהודים - תקום מדינת פלשתין על
חורבות מדינת ישראל.
ובכן רבותי, דעו, בנינו ישלמו את המחיר. ילדינו ישלמו
את המחיר. הם יטעמו את טעמו של "איטבח אל-יהוד". יש להוציאם החוצה. יש להוציא אותם
בטרם לא תהיה, חס ושלום, מדינה שממנה נוכל להוציא אותם. בנפשנו הדבר, בילדינו. הם
ישלמו את המחיר.
התשובה היא פשוטה וברורה: יש להוציא אותם לארצותיהם. בכוח.
אלוף פיקוד הצפון לשעבר, אביגדור בן-גל, כינה פעם אחת את ערביי הגליל "סרטן". כך
הוא אמר. אבל לא רק אלה שבגליל הם סרטן, רבותי. אנחנו עומדים היום בפני סרטן
המתפשט בגוף המדינה היהודית. עם סרטן אין חיים בדו-קיום. או שעוקרים אותו וזורקים,
או שמתים. הבה נחיה ונזרוק.
אני מציע אי-אמון לממשלה.
היו"ר ש'
הלל:
תודה. רשות הדיבור לחבר הכנסת מאיר כהן
אבידב.
מאיר כהן אבידב (הליכוד):
------------------------
אדוני היושב-ראש, חברי
הכנסת, רבותי, הגיעה שעת האמת, והאמת חייבת להיאמר. אני מגנה את התבטאויותיו
האישיות של חבר הכנסת מאיר כהנא כלפי ערביי ארץ-ישראל.
כי אדם נברא בצלם אלוקים.
את זאת תזכור, חבר הכנסת כהנא.
אולם, מה קרה לנו? בשנים האחרונות היו בינינו
יחידים שרעמו, הזעיקו והתריעו על האסון העומד להתחולל. נכון, נמניתי עמם. חברי כנסת
אחרים ואמצעי התקשורת יצאו נגדנו בקריאת "עליהום", בביטויים ובכינויים בזויים
ובדברי נאצה. וכיום, ידידי מתנועת החרות ויושב-ראש סיעת הליכוד בכנסת, חבר הכנסת
חיים קופמן, יוצא בדרישה להחיל את החוק הצבאי על אזורים מסוימים בארץ-ישראל, קרי:
באזורים רבי אוכלוסייה ערבית. ברוך הבא, חבר הכנסת קופמן, למועדון שבו הצבת
אותי.
שמעתי היום את חבר הכנסת דן מרידור דורש להפעיל יד קשה. תודה רבה, חבר
הכנסת מרידור, על התפכחותך. לזה קוראים הצתה מאוחרת.
אני מצהיר כאן, כי
מעולם לא האמנתי שניתן, במצב הנוכחי, לחיות בדו-קיום בין יהודים וערבים בארץ-ישראל.
אומנם נגזר עלינו לחיות יחד, אולם באילו תנאים? הם חייבים לדעת, שהם חיים במדינת
ישראל וחוקיה חלים עליהם.
חברי הכנסת, אין אני פוחד או חושש מערביי יהודה
ושומרון. אני חושש דווקא מערביי ארץ-ישראל. ממה נפשך: נניח שתקום, חס וחלילה, מדינה
פלשתינית ביהודה ובשומרון. הדבר הראשון, הצעד הראשון יהיה דרישתם לשחרר את הגליל.
כך אמר וכך התבטא עורך-דין ממעליא לפני חמש שנים, ודבריו פורסמו בעיתונות. ומה עשו
לאותו עורך-דין? הוא עדיין מתהלך עם רשיון עריכת-דין ומופיע בבתי-המשפט. אותו אדם
אמר: מדינה פלשתינית ביהודה ובשומרון היא צעד ראשון לשחרור הגליל.
נכון,
תהיה מדינת ישראל מעכו ועד אשדוד והנגב. אתה, חבר הכנסת ז'אק אמיר, ודאי תחיה בשטח
מדינת ישראל. אבל אלה הגרים מצפון לעכו, ואתה, ידידי הנכבד חבר הכנסת נחמיאס,
ביניהם - מסופקני. אתה עלול, חס וחלילה, להיכלל באותו שטח. כי יעשו רפרנדום, וחברי
מהשמאל ישאלו: מדוע לא? יש רוב ערבי בגליל, מגיע להם לחיות במדינה משלהם. נעשה
רפרנדום, משאל עם, והאו"ם יעמוד לצדם, כי הרוב הערבי ידרוש הסתפחות ל"אחינו
הפלשתינים" ביהודה ובשומרון. מדוע לא?
ושוב אני אומר, שאינני חושש מאותם
אנשים. אני חושש מכמה חברי כנסת, ובעיקר מחבר הכנסת יוסי שריד, המרעיל בארות, את
נפשות בני הנוער שלנו. לאן הוא הלך היום? דווקא חבר הכנסת יוסי שריד וחבריו - מהם
אני חושש. ואם הוא חושב שתהיה לו חסינות אם תקום מדינה פלשתינית, הרי הוא יהיה
הראשון שילקה בגופו. כי אנחנו מכירים את המנטליות הערבית.
רבותי חברי הכנסת,
ניצלתי את רשות הדיבור כמחאה על ההיעדרות. את חבר הכנסת כהנא מחרימים, ובדיונים
שלנו לא משתפים. אבל את חבר הכנסת מיעארי וחבר הכנסת תופיק זיאד, שהצהירו אתמול על
הולדתה של מדינה פלשתינית - אותם אין מחרימים. אתם יושבים ומדברים. אתמול הם
הכריזו בריש גלי על הקמתה של מדינה פלשתינית.
חברי הכנסת, כל עוד לא יוחרמו
חברי הכנסת האלה, אני אשתתף בכל דיון של חבר הכנסת כהנא. הוא חבר כנסת בזכות עצמו,
ולא בחסדו של איש, אף שאני עדיין מתנגד לביטויים שלו, ואתנגד להם גם בעתיד. אבל, כל
עוד לא יוחרמו אלה, ודאי וודאי שאין להחרים אותו.
חברי הכנסת, אני רוצה
לומר, שהשמאל הצטיין תמיד ביושר אינטלקטואלי. היום אני מסופק אם יש איזה יושר
אינטלקטואלי - - -
מרים גלזר-תעסה (הליכוד):
------------------------
מי אמר שהם הצטיינו
ביושר אינטלקטואלי?
מאיר כהן אבידב
(הליכוד):
------------------------
הם טוענים שיש להם יושר אינטלקטואלי.
בסדר, אני מוכן לקבל את זה. אני מצטט את עמירם ניר מ"על המשמר", האומר שהשמאל
הצטיין ביושר אינטלקטואלי, והיום, לדבריו, הוא נוקט צעדי צביעות ולא יושר
אינטלקטואלי, כאשר הוא דורש לתבוע את עלות שמירת ביתו של אריק שרון. יורשה נא לי
לצטט מדבריו ב"על המשמר", כדי להצביע על הצביעות החוגגת של השמאל ברחובותינו: "גם
בנושא השמירה ריח קל של צביעות נודף מהטענות הקשות כנגד העלות הגבוהה של האבטחה.
הרי אנחנו באים, מאז ומתמיד, למשטרה ולכוחות הביטחון, שאינם מקצים מספיק כוחות
להגנתם של מפגיני 'שלום עכשיו', הפגנת אמיל גרינצווייג ואירועים אחרים, וכנגד
מתנכלים ובריונים.
אני לא שמעתי מאף אחד מאנשי השמאל טענה כל שהיא על העלות
הגבוהה ועל מספר השוטרים הנדרש כדי להבטיח את ההפגנות הללו, וגם לא שמעתי טענות
בכיוון זה כאשר אנחנו דורשים מן המשטרה להבטיח את שלומם של דיירים ערבים באזורים
יהודיים. איך היינו מגיבים אילו מי שהוא היה מציע לבטל או לאסור את ההפגנות הללו או
לאסור על ערבים להתגורר ביישובים יהודיים בגלל עלות האבטחה של
שלומם?"
רבותי, זוהי הצביעות במלוא הדרה, זוהי הצביעות במלוא פארה של אותו
שמאל שבא היום בטענות כלפי חבר הכנסת כהנא או כלפי חברי כנסת אחרים.
תודה,
אדוני היושב-ראש.
היו"ר ש' הלל:
-------------
תודה. אני רואה שאין נואמים, אם כך אני מעמיד להצבעה
- - -
אהרן נחמיאס (המערך):
--------------------
אני מבקש את רשות
הדיבור.
היו"ר ש' הלל:
-------------
בבקשה.
יעקב ז'אק אמיר
(המערך):
-----------------------
האם כל אחד יכול
לדבר?
היו"ר ש' הלל:
-------------
לא, לא כל אחד. ועדת הכנסת קבעה הודעה של סיעות
במסגרת חמש דקות. האם אני מבין נכון שחבר הכנסת נחמיאס מוסר הודעה של סיעה במסגרת
של חמש דקות?
אהרן נחמיאס (המערך):
--------------------
אני רוצה לדבר, אדוני
היושב-ראש, במסגרת חמש דקות שנקבעו לסיעתי.
היו"ר ש'
הלל:
-------------
אתה מדבר במסגרת חמש דקות שנקבעו לכל
סיעה?
אהרן נחמיאס (המערך):
--------------------
כן,
אדוני.
היו"ר ש' הלל:
-------------
בבקשה.
אהרן נחמיאס
(המערך):
--------------------
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רוצה לברך
את חבר הכנסת מאיר כהן אבידב, אשר גילה את פרצופם האמיתי של חבריו בליכוד. הוא ציין
פה, שרק עכשיו מדברים חבר הכנסת קופמן וחבר הכנסת מרידור בשפה שמדבר בה חבר הכנסת
כהנא, רק בשינויים.
מאיר כהן אבידב
(הליכוד):
------------------------
אמרתי כהן אבידב, לא
כהנא.
אהרן נחמיאס (המערך):
--------------------
סליחה, אדוני. אני רוצה
לברך את חבר הכנסת מאיר כהן אבידב שהצטרף היום לתנועתו של מאיר
כהנא.
מאיר כהן אבידב (הליכוד):
------------------------
תסלח לי - -
-
אהרן נחמיאס (המערך):
--------------------
אל תגיד לי תסלח לי,
הקשבתי לדבריך ולא הפרעתי לך.
היו"ר ש'
הלל:
-------------
חבר הכנסת נחמיאס, תן לי להשליט סדר, ואתה תדבר. אני
מבקש ממך שלא לענות עכשיו, אלא לדבר חמש דקות במסגרת הודעה של הסיעה, ולא להיכנס
לוויכוח.
אהרן נחמיאס (המערך):
--------------------
אני מדבר, אבל הוא לא צריך
להפריע לי.
מאיר כהן אבידב (הליכוד):
------------------------
קריאת ביניים
מותרת.
אהרן נחמיאס (המערך):
--------------------
ובכן, חבר הכנסת כהן
אבידב, שתי ברכות לי אליך.
אדוני היושב-ראש, ידוע גם ידוע שאנחנו לא משתתפים
בדיונים, כאשר חבר הכנסת מאיר כהנא משתמש בסיטונות בזכות שהוענקה לו על-ידי התקנון
ומעלה בכל שבוע הצעה להביע אי-אמון לממשלה בכל נושא שהוא חפץ. הוא יכול לברך את
המדינה של המתייוונים, המדינה הדמוקרטית, שנותנת לו לדבר אחת לשבוע ולהביע אי-אמון
לממשלה. ובכן, גם אתה צריך לברך את המתייוונים האלה היושבים באולם הזה, בכנסת
הזאת, גם מהשמאל וגם מהימין.
בני שליטא
(הליכוד):
-------------------
לא רק הוא, כל מפלגות
האופוזיציה.
אהרן נחמיאס (המערך):
--------------------
אדוני היושב-ראש, אני מציע
להסיר את הצעתו של חבר הכנסת מאיר כהנא מעל
סדר-היום.
היו"ר ש' הלל:
-------------
תודה. אין בפני רשימה של נואמים נוספים. אני מעמיד
להצבעה את ההצעה של סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה.
ה צ ב ע
ה
הצעת סיעת תנועת "כך" להביע אי-אמון לממשלה לא
נתקבלה.
© כל הזכויות שמורות