נאום בעת הדיון על הודעה על הרכבת ממשלה וכינונה י"ז תשרי תשמ"ז (20.10.86)
נאום בעת הדיון על הודעה על הרכבת ממשלה וכינונה
י"ז תשרי תשמ"ז (20.10.86)
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, סוף סוף, סוף סוף יש ממשלה, ממשלת שיתוק לאומי. בעזה
דוקרים ערבים למוות שני יהודים. אך ברוך-השם, הצלחנו להתגבר על שאלת מודעי. בהעזה
תוקפים ערבים כאן בירושלים חיילי צה"ל, אך ברוך-השם, פתרנו את הבעיה של יוסי
ביילין.
ערבים ישראלים מפרדיס מסיתים נגד המדינה, ערבים ישראלים מכפר-קסם
רוצחים את החייל עקיבא שאלתיאל, ערבים ישראלים מבקה אל-ע'רביה רוצחים את החייל משה
תמם, אך ברוך-השם, הותר הסבך - מצאנו מקום לעזר ויצמן, העזר שכנגדנו.
יהודים
נרצחים בארץ-ישראל, יהודים מפחדים בתוך הבית שלהם. ערבים - שכולם אנטי-ציונים
ומתנגדים למדינה היהודית הציונית - מתרבים בקצב מדהים ומאיימים להיהפך בתוך זמן קצר
לרוב.
חיילים משוחררים מסתובבים בחוצות מובטלים. פועלים יהודים ותיקים
מפוטרים מעבודה, כאשר מעסיקים חמדנים מעדיפים שני ערבים במשכורת של יהודי אחד.
ערבים שאינם משרתים את המדינה ופטורים מכל החובות עולים על בנות ישראל. הטמיעה,
ההתבוללות והחרפה משתוללות.
העלייה לארץ היא בבחינת לעג לרש. הירידה מהארץ
הפכה לזרם שוטף, וחזון הגאולה - בלוס-אנג'לס. מאות אלפי בני-נוער נהרסו על-ידי
חינוך הסרק של החילונים. נשארו עירומים מכל יהדות, ציונות וערכים כלשהם. האלימות
והפשע הפכו לחלק שגרתי של החיים. בני-נוער דוקרים זה את זה בסכינים כאשר הם משתכרים
או משתמשים בסמים, או נהנים מהתרבות העליונה של DALAS ו-DYNASTY. אך העיקר
- ברוך-השם יש לנו סוף סוף ממשלה. איפה הממשלה? היא כבר ברחה, כהנא
מדבר.
ממשלת הדרדסים הלאומית. במקום פרס - שמיר. איך הציג אותם מחברו של
"עליסה בארץ-הפלאות"? TWEEDLEDEE ו-TWEEDLEDUM. איך הציגו אותם חז"ל? זו נבלה וזו
טרפה. אין הבדל, אין הבדל.
אנו עומדים היום בלב-לבו של חודש תשרי, חודש
חשבון-הנפש הלאומי, לא הדתי כי אם הלאומי-היהודי. החודש שבו מעביר הקדוש-ברוך-הוא
את עמו את צאנו תחת שבטו; בו הוא סופר, מונה ופוקד נפש כל חי; בו הוא גוזר את
גזר-דינם; מי יחיה ומי ימות; מי בקצו ומי לא בקצו; מי יישפל ומי ירום. שופט
השופטים, מלך המלכים הקדוש-ברוך-הוא יושב על כיסאו בחודש זה לשפוט עמים שלמים, וגם
את העם היהודי. גם על המדינות ייאמר איזו לחרב ואיזו לשלום. הוא הקובע ולא מובארק;
הוא הקובע ולא רייגן, הוא הקובע ולא איזה גוי בוושינגטון, או ועידה בין-לאומית. לא
פרס, מהמלה התרפסות, הוא גוזר את הדין לפי קנה-מידה של - "אם בחוקותי תלכו - -
-ונתתי שלום בארץ. ואם בחוקותי תמאסו - - - ונגפתם לפני אויביכם". זה קנה-המידה
של הסבא של שמעון פרס ושל יצחק שמיר.
הנה קמים שניהם, TWEEDLEDUM
ו-TWEEDLEDEE, ופורסים לפנינו הישגים, תוכניות ומחשבות. מכל המלים ומכל המשפטים
בולט החסר, מצלצל חוסר ההבנה היסודי, הבסיסי, איך למנוע מהעם הזה את האסון הנורא
הממשמש ובא, חס ושלום. שמיר ופרס, הזוג המוזר, שמיר ושית, מכל תוכניותיהם לא שמענו
ולו פעם אחת את יסוד היסודות "אם בחוקותי תלכו". ממשלת סכל ואין לב, עיניים להם ולא
יראו, אוזניים להם ולא ישמעו.
בידנו למנוע את השואה, הטרגדיה, בידנו להחיש
את הגאולה בהדר ובתפארת, אם רק נשתחרר מהגמדים, מההתייוונות, מההתגויות, בידנו
להביא את הגאולה היום. איך נאמר? היום, אם בקולו תשמעו.
אנו חייבים לפנות
עורף לעיוורים, למוכים בסנוורים. השלום, השלווה והביטחון יבואו אך ורק עם חזרה
בתשובה, הכנעה בקבלת עול מלכות שמים, עול מצוות, שיבה לישראל-סבא. המתייוונים
המתאווים לתרבות הזרה המערבית השמידו כאן רוחנית דור שלם של נוער. רובם מעדות
המזרח, עלו ארצה כיהודים חמים, דתיים, ציוניים, תמימים.
עלינו להקים מדינה
יהודית, מדינה יהודית ולא מדינה של יהודים, מדינה יהודית המושתתת על ההבנה שאכן
אנחנו עם קדוש - זו לא גזענות - עם קדוש, עם נבחר, עם סגולה, ושהארץ הזאת שייכת לנו
ולא לשום גוי אחר. מדינה של קדושה, של טהרה, של מצוות. עלינו להבין גם שהמדינה הזאת
קמה לקדש שם שמים, כיד השם, כקידוש השם, כתשובה לגויים של האינקוויזיציה, מסעי צלב,
פוגרומים, אושביץ, שחיללו את שם השם ברומסם את כבוד עמו ישראל. מה אומר רש"י?
שפלותם של ישראל חילול שמו. הגלות גופה היתה חילול השם. והיום יש לנו מדינה שהיא
בגדר קידוש השם. אם החולשה היא חילול השם - מהו דבר והיפוכו? מה זה קידוש השם? -
הכוח של עם ישראל מול אויביו.
כל יהודי הנרצח כאן - דמו בראשנו, כי אנחנו
אשמים. המוסר המעוות של השמאלנים, רחמנות של טיפשים, מונעים מאתנו תוכנית הגיונית
ויהודית, תוכנית של קביעה, כי נפשו וחייו של יהודי אחד יקרים לנו יותר מכל הערבים.
הערבים העזו לתקוף חיילי צה"ל. מי אשם בזה? תוקפים חיילי צה"ל פה בירושלים. מי אשם
בזה? מי הביא את הערבי, שבשנת 1967 רעד מפחד למראה יהודי, לאזור אומץ ולתקוף חיילי
צה"ל? מי הפך אותם ממוגי לב לאנשים שמוכנים באומץ לתקוף חיילים? הרי אנחנו
אשמים.
אנחנו מונעים מיהודים להתפלל על הר-הבית. נתנו את המקום הכי קדוש של העם
הזה לישמעאלים. נותנים לשונא היהודים, המופתי יימח-שמו, להסית, לאיים, לשבח את
המחבלים. נותנים להם להטיל את אימתם על יהודים, עד שמפחדים היום ללכת דרך שער-שכם
לכותל. מי אשם בזה? הרי אנחנו יצרנו את המפלצת הזאת ששמה הטרור הערבי.
לו
היינו יהודים עם כבוד עצמי ועם ביטחון באלוקי ישראל היינו מתקוממים אחרי כל פיגוע
של טרור ומשלמים להם שבעה על כל חטאותיהם. טרור ערבי במדינת ישראל? התשובה היא
חד-משמעית: טרור יהודי נגד ערבים. תפסו את הכנופיה - בוקר טוב. הם יקבלו מאסר עולם,
יישבו שנה ברמלה-הילטון, ותמורת הטייס הם ייצאו.
טרור יהודי, כפי שפעם,
אדוני שמיר, פעם היית יהודי וגבר; שנחדש ימי קדם, ימי לח"י, שנחדש את ימי דוד
רזיאל. וכי דוד רזיאל, שהוא היום גיבור האומה, ישב בשקט? מי שם פצצות פה בירושלים,
בעיר העתיקה, ביפו, בחיפה, בשנת התרצ"ז והתרצ"ח? - הלוא הוא דוד רזיאל, שהוא
היום גיבור האומה. רמת-רזיאל, רחוב רזיאל, הוציאו בול על שם רזיאל. רק את זה הם
מבינים. חבל שהממשלה הזאת איננה מבינה כלום.
© כל הזכויות שמורות