נאום בעת הדיון על הצעה להביע אי אמון לממשלה: בשל סירובה להפוך את המדינה לדמוקרטיה יהודית ב' אב תשמ"ז (28.7.87)

נאום בעת הדיון על הצעה להביע אי אמון לממשלה: בשל סירובה להפוך את המדינה לדמוקרטיה יהודית ב' אב תשמ"ז (28.7.87)

נאום בעת הדיון על הצעה להביע אי אמון לממשלה: בשל סירובה להפוך את המדינה לדמוקרטיה יהודית
ב' אב תשמ"ז (28.7.87)

כבוד היושב-ראש כנסת נכבדה רבותינו זיכרונם לברכה עמדו כבר לפני ‎2000 שנה על המידה המגונה ששמה "צביעות", כאשר הביאו בתלמוד את דברי ינאי המלך שאמר לאשתו: "אל תתייראי מן הפרושים ולא ממי שאינם פרושים, אלא מן הצבועים שדומים לפרושים - שמעשיהם כמעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס".

מכל הבהמות הטמאות נודע לשמצה דווקא החזיר כסמל הצביעות, וכדברי חז"ל: "החזיר הזה בשעה שהוא רובץ, פושט טלפיו, כלומר: ראו שאני טהור".

ובכן, ישבתי אתמול בכנסת עם חיוך מר-מתוק על דל שפתי והסתכלתי על התסריט הטרגי-קומי ששמו "חוק הגליל", ובו חברי כנסת נאורים ומתקדמים, שמדי יום טורחים, עמלים, מזיעים, נגד הגזענות הכהניסטית כביכול; חברי כנסת דמוקרטים והומניים שלא נותנים שינה לעיניהם ותנומה לעפעפיהם במלחמה נגד מי שרחמנא ליצלן רואים הבדל מהותי, הלכתי וציוני בין יהודים לערבים. הסתכלתי על הצדיקים האלה, כולם עטופים בטליתות שכולן תכלת, וריח הצביעות נודף מהם וממלא את היכל בית-המחוקקים.

חוק הגליל בא, לדברי תומכיו, לשים קץ לסכנה הדמוגרפית בגליל; אזור המאבד את האוכלוסייה שלו, לדבריהם. האוכלוסייה שלו? חוק הגליל? יוק. מטרת החוק הזה היא לייהד את הגליל. אך כאשר מלאכי הכנסת, העולים ויורדים בסולם הצביעות, מדברים על מאזן האוכלוסייה, האם הם, בשחצנותם, חושבים שאין ילד, אין ערבי, שלא מבין שדאגתם אינה לאוכלוסיית הגליל גרידא, כי אם לאוכלוסייה היהודית בגליל? וכי אין ערבי אחד, שאינו מבין כי מה שמטריד את הצבועים הוא הבריחה היהודית מהגליל והפיכתו למוקד ולמרכז של ערבים? וכי יש אחד מתומכי החוק הזה, המתקדמים, ההומניים, האוניברסליים, הדמוקרטים האלה, שלא היה עושה יום-טוב קטן בלבו, אילו היתה ירידה משמעותית באוכלוסייה הערביית בגליל?

הוי פורשי הטלפיים, המתיימרים להיות דמוקרטים. חוק הגליל וחוק הציונות באים לנסות לבלום את האיום של רוב ערבי בגליל, ובמדינה כולה. וכאן מקור הצביעות ובלבול המוחות. מה פשר החוק הגזעני הזה? וכי מה בכך, שהערבים הם כבר רוב בגליל? ומה בכך שהגליל הופך למרכז ולמוקד של ערבים? הרי כל אדם, באשר הוא אדם, שווה? כך אני שומע מהמערך ומהליכוד, שהצביעו בעד חוק הגליל. ולכל אזרח, בין יהודי בין ערבי, לכולם שוויון זכויות מלא, הלוא כך נאמר במגילת העצמאות על-ידי הדמוקרטים הצבועים. שיהיה רוב של ערבים בגליל - אז מה? שיהיה רוב של ערבים במדינה - אז מה? הרי מה אומרים יום יום חברי הכנסת הנכבדים פושטי הטלפיים - "אדם נברא בצלם אלוקים"... גם בגליל.

יהודים, מדינת ישראל עומדת מול סתירה עמוקה, מול ניגוד מוחלט, המאיים על עצם עתידה. מדובר בסתירה אידיאולוגית, שממנה בורחים המתייוונים המבולבלים, מאז קמה התנועה הציונית. חברי הכנסת, הכובשים את פניהם בקרקע בניסיון נואש לברוח מהחובה להחליט - הרי סתירתכם לפניכם: מדינה יהודית ציונית, או מדינה דמוקרטית נוסח המערב. עלינו לבחור באחת מן השתיים, כי אי-אפשר לאמץ את שתיהן.

מדינת ישראל קמה כמדינה יהודית, ושוב ושוב אנחנו רואים במגילת העצמאות את המושג והקשר בין היהודי לארצו, עד לסעיף האופרטיבי שבו נאמר: "לפיכך אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל". מדינה יהודית. מה פירושה? מה ההגדרה היסודית, המקובלת על כל ציוני, דתי או שאינו דתי, מהימין ומהשמאל? מה ההגדרה של מדינה יהודית? הלוא היא לכל הפחות מדינה עם רוב של יהודים. הלוא בלי רוב של יהודים, לא ייתכן לכונן מדינה יהודית, שהרי רק רוב יהודי מבטיח לעמנו ריבונות, עצמאות והבטחה, שהעם הזה הוא אכן הקברניט של הספינה, הוא אכן בעל-הבית הקובע את גורלו. רוב יהודי - רק כך אפשר להקים מדינה יהודית.
רק זאת הגדרתה.

אך מה בנוגע לדמוקרטיה המערבית? וכי אפשר לדבר בשם דמוקרטיה על רוב יהודי?
הרי הדמוקרטיה היא עיוורת, אינה מבחינה בין יהודי לערבי, בין יהודי ללא-יהודי.
לא רק שדתו של אדם לא מעלה ולא מורידה לדמוקרטיה, אלא שאסור להביא אותה בחשבון.
כל אדם, באשר הוא אדם, שווה. יהיה כאן רוב של גויים, רוב ערבי? ניחא. אם הרוב הדמוקרטי ירצה לבטל את הייחוד היהודי של המדינה, זכותו. זאת הדמוקרטיה. ברם, יש סתירה מוחלטת בין הציונות ומדינתה היהודית לבין הדמוקרטיה המערבית. ממציאות זו, מהאמת המרה הזאת ברחו וממשיכים לברוח שפני הציונות.

חברי הכנסת, אי-אפשר להקים מדינה יהודית ודמוקרטית על-פי ההגדרה של הדמוקרטיה והגדרת האזרחות של היום. על כן הצענו לפני כשבועיים חוק, שהיה אמור לפתור את הבעיה ולכונן מדינה יהודית ודמוקרטית. ברצוני לצטט מהחוק הזה, מדברי ההסבר: "כדי לשמור על מדינה יהודית, שתהיה גם דמוקרטית, חובה עלינו לשנות את ההגדרה של 'אזרח'. היום אימצה המדינה את ההגדרה החדשה יחסית, שנוצרה רק לפני כשלוש-מאות שנה, הקובעת שכל אדם הנולד על פיסת אדמה מסוימת, ללא אבחנה של לאום, גזע ודת, הוא אזרח של אותה פיסת אדמה. קרי: ארץ או מדינה. כך הופכת הקרקע לגורם המכריע את הבעלות עליו, ויוצרת עם פיקטיבי ללא כל עבר משותף, דת או לאום משותפים, היסטוריה משותפת, שפה ותרבות משותפות. הקרקע היא הקובעת העיקרית, ואילו האדם טפל לה. מושג זה שינה לחלוטין את ההגדרה ההגיונית עתיקת היומין שקבעה כי לא הקרקע, לא פיסת האדמה, היא הקובעת ומגדירה את העם, כי אם העם האמיתי והטבעי, שיש לו היסטוריה, לאום, דת, תרבות ולשון משותפים הוא המגדיר את הארץ ואת המדינה. לדוגמה: העם האדומי כלל רק אדומים, וכל בניו היו בעלי עבר משותף - עם טבעי. הם מצאו לעצמם פיסת אדמה, קרקע, ארץ, שתהיה להם כלי שיחזיק את העם האדומי. לאדמה הזו קראו ארץ אדום, כלומר הארץ של העם האדומי. העם היה העיקר, והארץ היתה טפלה לו. העם נקבע והוגדר באופן טבעי מלידתו ועל-פי העבר שלו.

"אם רצוננו לקיים מדינה, שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, עלינו לחזור להגדרה המקורית והטבעית של אזרחות בשביל העם הזה, דהיינו, קיים עם יהודי טבעי, שכל יהודי שבו קשור לכל יהודי אחר בקשר של היסטוריה, דת, לאום, שפה וכו'. כדי להקים ולקיים את חייו המיוחדים צריך העם הזה, העם היהודי, כלי, דהיינו ארץ, שבה יוכל להקים מדינה וחברה יהודית מיוחדת. ארץ זו טפלה היא לעם, והיא לא באה להגדירו אלא לשמש אותו. היא המדינה היהודית, כלומר, המדינה של העם היהודי. העם הוא העיקר, הוא מגדיר את הארץ, ואין הארץ מגדירה את העם. מטבע הדברים האזרחות של הארץ הזאת היא יהודית. אזרחות של העם היהודי, שהיה קיים עוד לפני קום המדינה היהודית.
משום כך, כל יהודי בעולם הוא אזרח או אזרח בכוח של המדינה היהודית, וראוי לכנות את המדינה הזאת מדינת יהודה, כדי להבליט את העובדה שהיא הכלי של העם היהודי. במדינה הזאת תהיה דמוקרטיה מלאה ללא סתירה בין היהדות לבין הדמוקרטיה. כי הרי כל האזרחים יהיו יהודים. כל בן-אדם לא-יהודי, שירצה להיות אזרח של המדינה, מדינת יהודה, יצטרך לבקש אזרחות כמו בכל מדינה אחרת. היות שבקשתו זאת מושתתת על העניין של מדינה יהודית, שהיא הנכס של העם היהודי, תהיה הדלת פתוחה לרווחה לכל לא-יהודי ללא הבדל לאום, דת, גזע, להתגייר, ובכך להצטרף לעם היהודי. הצטרפות זו תעניק לו אותה זכות אוטומטית לאזרחות, שיש לכל אדם אשר נולד יהודי".

חברי הכנסת, לצערי הרב, כאשר הוגשה ההצעה הזאת לכנסת, שוב הכה היושב-ראש. הוא פסל אותה בנימוק של גזענות. גזענות? אני עומד פה בכנסת, אין פה מלצר ערבי אחד, אין עובד ערבי אחד כאן. אילו לא היה חבר הכנסת תופיק טובי חבר הכנסת, לא היו מקבלים אותו כמלצר. והם מדברים על גזענות. מונית ערבית מגיעה לשער, לא נותנים לה להיכנס; למונית של היהודים, כן. חוק שבות - יש. חוק השבות חל על יהודים ולא על ערבים, אך זאת לא גזענות. רק כהנא הוא גזעני. איזו צביעות. פסלו את החוק הזה והממשלה שתקה. הממשלה, הזוג המוזר הזה, שתק.

מגיע לה אי-אמון. בעזרת השם, בכנסת הבאה נחליף את הממשלה, נחליף את היושב-ראש, ובעזרת השם נבנה פה מדינה יהודית אמיתית.

אני מציע להביע אי-אמון לממשלה.