נאום בעת הדיון על חוק העונשין - חוק הגזענות כ"ט תמוז תשמ"ו (5.8.86)
נאום בעת הדיון על חוק העונשין - חוק הגזענות
כ"ט תמוז תשמ"ו (5.8.86)
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החוק המסכן הזה, חוק כהנא, נוצר מלכתחילה בלחץ
ה"שיעים" שבקרבנו, אנשי "אמל" השמאלנים, וכמו שאמר דוד המלך: "יוצר עמל עלי
חוק".
החוק הזה, חוק כהנא, לידתו בטירוף ההיסטרי והפתולוגי השמאלני ובשנאה
העיוורת והנוראית של המתייוונים, הנובעים מאימה ופחד. אימה - מהשדים האידיאולוגיים
הטמונים בתת-הכרתם: שד ההתמודדות עם הסתירה היסודית הקיימת בין הציונות והמדינה
היהודית, מחד גיסא, לבין הדמוקרטיה המערבית מאידך גיסא; ושד שאלת השאלות הרודפת
אותם ואת ילדיהם כאשר אין מענה בפיהם של אנשי מענ"ה, אנשי "עמל עלי חוק": למה
בכלל להיות יהודי וציוני במקום להיות בן-אנוש אוניברסלי? וכי אין המונח הזה של
יהודי מול גוי הוא מונח גזעני? ופחד - מכהנא, שלטובת העם והמדינה לא נותן להם מנוח
ומנוחה מההתמודדות הזאת, מהניגוד המבהיל; כהנא המתעקש להעלות את הסתירה ודורש
הכרעה, לכאן או לכאן.
ובכן יצא הקול: סתום את פיו של כהנא. סתום את פיו, כי
הוא מסוכן להם, למתייוונים, למתגויים האלה. מה אמר הנביא: "שנאו בשער מוכיח ודובר
תמים יתעבו".
החוק הזה נולד כדי לפתוח פתח לסתימת פיו של כל יהודי החרד
לגורל עמו ומדינתו היהודית, ושלמען בניו ובנותיו נדחף להתמודד עם הבעיה הכי מסוכנת
לנו, המאיימת על לא פחות מאשר קיומנו הפיסי והרוחני, השאלה: מה יהיו הגדרתה וצביונה
של מדינת ישראל, יהודית או לא? החוק הזה היה יכול לסתום את פיו של כל יהודי שיתבע
באופן חד-משמעי מדינה יהודית, עם כל ההגבלות ללא-יהודים המשתמעות ממנה.
החוק הזה
נולד כדי לרמוס כל יהודי התובע מדינה יהודית וציונית שלא תעניק ללא-יהודי את
האפשרות, בנשק הדמוקרטיה, להפוך את המדינה הזאת של הרצל ושל הסבא שלנו, ישראל-סבא,
הציונות, היהדות, למדינה ערבית. החוק הזה אמור היה להגדיר את אותו אחד "גזעני",
ובכך לסכן את עצם הרעיון הציוני, המדבר על מדינה יהודית. כי הרי הרעיון הזה, לפי
חברי הכנסת מיעארי, ותד וזיאד, גם הוא גזעני.
עובדה, חוק ברזל הגיוני,
הרעיונות של הציונות ושל המושג של מדינה יהודית עומדים בניגוד מוחלט לרעיון
הדמוקרטי המערבי. הציונות נולדה כדי להקים מדינה יהודית. הרצל כתב ספר בשם "מדינת
היהודים". ולכן, שוב ושוב חוזרת מגילת העצמאות על המונח היסודי "מדינה יהודית":
"אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל, היא מדינת ישראל". כך כתוב
בדוקומנט הזה, הדמוקרטי, של שר התקשורת עם הבול המבולבל שלו.
המושג המחייב
של מדינה יהודית הוא רוב יהודי, כי רק ברוב יהודי נבטיח לעצמנו את הריבונות, את
העצמאות. רק רוב יהודי יבטיח לנו שאנו, היהודים, נהיה כאן בעלי-הבית, שאנו נחליט על
גורל העם הזה, שלא נצטרך ליהנות מחסדי הגויים - אינקוויזיציות, מסעי-צלב,
אושביצים ורשיד עלי בבגדד. אם אין רוב יהודי, אין מדינה יהודית, אין
ציונות.
אבל, הדמוקרטיה מה היא אומרת? בדיוק ההיפך. לדמוקרטיה לא אכפת
יהודים, ערבים, סינים, רוסים, העיקר אנשים, ומי שיהיה רוב - הוא הקובע. יש סתירה,
יש ניגוד, יש מלחמה בין המושגים האלה.
מי שדוגל בציונות, במדינה של רוב
יהודי, לא ייתן לעם אחר, לערבים, להיות כאן רוב, וידאג לזה שלא יחסלו את מדינת
ישראל היהודית לא במלחמה, לא בדמוגרפיה, וגם לא בדמוקרטיה המערבית.
חברי
הכנסת, כשוחרי הדמוקרטיה וכאנשים הסולדים מגזענות, אני שואל אתכם: האם במדינת ישראל
מותר לערבים ליהפך, על-ידי שוויון, שלום, דו-קיום ודמוקרטיה, לרוב? האם מותר להם
- כן או לא? אתם חייבים תשובה לכל ילד יהודי פה, למצפונכם האישי.
אך יותר מזה,
אתם חייבים תשובה לכל ערבי בעולם הזה ובמדינה הזאת.
לפני שנה עמד כאן מעל
במה זו חבר הכנסת מוחמד מיעארי, וכך אמר: "מדינת ישראל היא לא מדינתו של העם היהודי
אלא של האזרחים הנמצאים בתור אזרחים במדינת ישראל". זה היפוכה של
הציונות.
כן עקץ ביהודים הערבי הפיקח, הממולח, אנטון שמאס, בכתבה שהתפרסמה
בסמרטוט "כל העיר". חברי הכנסת, האזינו לערבי המבין את האמת. כך כתב אנטון שמאס:
"הכרזת העצמאות שיש לה עדיין שם טוב של מסמך ליברלי, היא בעיני האיידס של מדינה
יהודית בארץ-ישראל - - - כאן מתחילות כל הצרות וכאן הן תיגמרנה - - - מדינה יהודית
טומנת בחובה, מעצם הגדרתה, את זרעי הפורענות: התמוטטות המערכת החיסונית של כל
מדינה, קרי הדמוקרטיה".
זה ערבי אמיתי, זה ערבי פיקח. הוא צודק במאה אחוזים.
אני מבין את אנטון שמאס, הוא מבין אותי, שנינו לעולם לא מסוגלים להבין את
היהודים.
אלמלא התיקון מאתמול, שהוציא מהגדרת הגזענות את כל מי שכוונתו
לשמור על הצביון, הייחוד או הפולחן של דת, היו רומסים השמאלנים האלה, אנשי "עמל עלי
חוק" את היהדות, כי הרי זוהי מטרתם האמיתית: לא כהנא, כי אם היהדות. זוהי מטרתם
האמיתית של החולניים, מנאצי השם, מחרפי קדוש ישראל וקודשיו. אלמלא תיקון זה, היו
יוצאים בג'יהאד נגד כל יהודי מאמין המתבטא ברוח היהדות ומטיף להבדלה, להפרדה בין
יהודים לבין לא-יהודים, המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל
לעמים.
זהו היסוד של היהדות, ומזה הם פוחדים, את זה הם שונאים. שני עולמות:
העולם של היהודים מול העולם של המתייוונים. הפרדה, הבדלה, לא גזענות.
אני
מוקיע את הגזענות האמיתית, שונא את הגזענות האמיתית, לוחם בגזענות האמיתית, אבל
הגזענות אינה ציונות ואינה יהדות. מי שלוחם למען מדינה יהודית ונשבע שלעולם לא ניתן
לערבים לחסל את הציונות ואת מדינתנו בכל דרך שהיא אינו גזעני. הוא יהודי טוב, הוא
ציוני. לא-יהודי המוכן לקבל על עצמו את המדינה היהודית, יושב כאן עם כל הזכויות
שלו, האישיות, הפרטיות - תרבות וכלכלה וחברה ודת - אבל ללא זכות פוליטית לחסל את
המדינה בתינוקות, בדמוגרפיה. ומי שאומר: יש לו זכות, אדם זה אינו ציוני, הוא
אנטי-ציוני, הוא אויב שלנו, הוא אויב היהדות והציונות גם יחד.
ובכן, חברי
הכנסת, הגשתי כמה וכמה הסתייגויות והן מונחות לפניכם, אין צורך לחזור עליהן. אינני
מאושר לגמרי מן החוק הזה, אבל לאחר התיקונים שהכניסו בו, התיקונים השומרים על זכותו
של כל יהודי להמשיך לדרוש ולפעול למען מדינה יהודית וציונית השייכת לעם היהודי
ולנקוט צעדים חוקיים הדרושים כדי לשמור על מציאות זו, אני אצביע בעד
החוק.
© כל הזכויות שמורות