נאום בעת הדיון על מצב החירום בדרום אפריקה ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי. י"ב שבט תשמ"ז (11.2.87)
נאום בעת הדיון על מצב החירום בדרום אפריקה ציון יום זכויות האדם הבין-לאומי.
י"ב שבט תשמ"ז (11.2.87)
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, ברור לכל בר-בי-רב שהמשטר בדרום-אפריקה הוא משטר גזעני
שאי-אפשר לתמוך בו אידיאולוגית. כמו-כן ברור כשמש, שגזענות המבוססת על צבע עורו של
אדם היא אווילית ובלתי נסבלת. ולית מאן דפליג, כי בדרום-אפריקה מדכאים את השחורים
ומונעים מהם זכויות יסודיות, וכי עם המהווה רוב בארצו זכאי לחירות
ולריבונות.
אחרי שקבעתי את הכללים האלה, קובע אני כלל מכריע: תמיכה במורדים
השחורים בדרום-אפריקה, בתנועת ה-ANC, היא צעד מטורף, צעד של התאבדות, צעד
אנטי-יהודי. למה הדבר דומה? למאבק הגדול שהיה בשנות ה-50 בצפון-אפריקה. זהו
מאבק מובהק של אוכלוסייה אפריקנית הנמצאת בארצה תחת האגרוף של מעצמה לבנה,
אימפריאליסטית, קולוניאליסטית, מעצמה שלא רק סירבה להעניק לתושבים המסכנים עצמאות
וחירות, אלא הושיבה בארצם מתנחלים ומתיישבים לבנים, שלקחו את העידית שבאדמות
והתנהגו באפליה גסה כלפי האוכלוסייה המקורית.
עכשיו, שאלתי אליכם, חברי
הכנסת, היא: האם בימים ההם היתה חובה על מדינת ישראל ועל יהודי העולם לצאת נגד
המשטר המדכא, הגזעני והאימפריאליסטי, למען האפריקנים המדוכאים? אך לפני שתענו,
תבינו בדיוק במה מדובר. הארץ שבה התנהל המאבק הקלסי הזה נגד משטר אימפריאליסטי היתה
אלג'יריה, והמדוכאים היו ערבים. ותנועת השחרור העיקרית, זאת שהובילה את המרד
למען זכויות האדם והחירות, תמכה בגלוי ובהתלהבות בכוחות הערביים שפעלו למען חיסולה
של מדינת ישראל. ניצחונם של המורדים האלה אמור היה להוסיף עוד מדינה על כנופיית
האומות המאוחדות של שבעים הזאבים השואפים לשסע את השה היהודי, לחסל את מדינת
היהודים, מדינת ישראל.
אך בכל זאת הרי הם לחמו נגד מעצמה אירופית,
קולוניאליסטית ואימפריאליסטית; הם לחמו בשם זכות ההגדרה העצמית, בשם החירות.
ובכן, בואו ונשאל שוב את השאלה, אך הפעם בנוסח מדויק: האם חל חוב מוסרי על העם
היהודי לתמוך בזכויות של עם הנאבק על עצמאותו וחירותו כאשר ברור לכול, כי ברגע שאלו
תתגשמנה, לאותו עם יהיו הכוח והרצון והלהט להצטרף לאויבי עמנו
ומדינתנו?
כבוד היושב-ראש, לי ברור שכל יהודי נורמלי, להוציא השמאלנים אכולי
רגשות האשמה והשנאה העצמית, ישיב תשובה רועמת: לא. בלא ספק לא היה עולה על דעתו של
יהודי בעל חוש הגנה עצמית מינימלית לתמוך בשום מדינה או אומה שברגע שהיא תקבל את
עצמאותה היא תצטרף למחנה האויב, השואף לחסל את מדינת ישראל.
יותר מזה, בתור
רב אני קובע כפסק הלכה, שאסור ליהודי לעזור ולתמוך בכל עם, ויהיה מדוכא ככל שיהיה,
שהוא אויבו של העם היהודי ומדינתו.
ובכן, דעו כי תנועת המורדים השחורים ANC
היא תנועה אנטי-ישראלית ואנטי-יהודית מובהקת. המנהיג בפועל, אוליבר טמבו, הצהיר
בראש גלי על תמיכתו באש"ף, ובוועידות של העולם השלישי, עולם הידוע לשמצה בשנאתו
לישראל, תמכו נציגי ה-ANC בהתלהבות בכל החלטה אנטי-ישראלית. אם יצליח ה-ANC להפיל
את הממשלה הנוכחי בדרום-אפריקה, נחזור בדיוק למה שאירע כאשר הפילו המורדים השחורים
בזימבבואה את משטר הלבנים שם. הם הקימו משטר כה אנטי-ישראלי, עד כי בשנת 1984 הם
הצביעו במועצגת האומות המאוחדות בעד החלטה הקוראת לפירוקה של ישראל.
ולא רק
ה-ANC, הבישוף טוטו, זה שהפך אליל של כל היהודים הליברלים השמאלנים, אלה שאינם
מתפללים אל אלוקי ישראל אך סוגדים לטוטו, הטוטו הזה הינו אנטישמי גס ושונא גלוי של
מדינת ישראל. בשנת 1984, בהופעה לפני המנהיגים היהודים בדרום-אפריקה, אמר טוטו,
שגורל היהודים, כפי שנקבע בנצרות, הוא לסבול, ושהיהודים הם המדכאים הכי גדולים
בארצו. לפני שנתיים הופיע טוטו לפני יהודים בניו-יורק ונשא נאום פרו-אש"פי
ואנטי-יהודי מזעזע. אך העיקר שהוא שחור, אפריקני ומהעולם השלישי. בזה די כדי לדחוף
את כל היהודים השמאלנים והליברלים, החולים מהאיידס היהודי - רגשות אשמה ושנאה עצמית
- להתרפס לפניו ולבלוע כל חרפה וגידוף היוצאים מפיו.
חברי הכנסת, כמה שמחנו
כאשר החליטו הליברים בטוב לבם לכונן שוב יחסים עם דיפלומטים שלנו. וכאשר הרודן דו
הגיע ארצה, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון. איך קיבלנו אותו? באיזה כבוד הוא הגיע
לארץ? חברי הכנסת, האם ידוע לכם כי בחוקת ליבריה נקבע, כי מצביעים חייבים להיות
בעלי דם כושי - BLOOD NEGRO? והאם שמענו משמאלני אחד כאן קריאה לנתק את יחסינו עם
הגזענים האלה?
אם יעלה ה-ANC לשלטון במדינה כה עשירה ובעלת אוצרות טבעיים
כגון דרום-אפריקה, אוי ואבוי לישראל, ואוי ואבוי ליהודים הנמצאים שם.
אני
סולד מהמשטר הנוכחי שם, אבל כיהודי שפוי, שלא לומר כיהודי הלכתי, לעולם לא אפעל
להפיל כל משטר, ויהיה אשר יהיה, כשאני יודע מראש שבמקומו יעלה שלטון של אנטישמים
ואנטי-ישראלים.
המשטר הנוכחי וה-ANC הם בגדר - זו נבלה וזו
טרפה.
תפקידנו העיקרי בנושא זה של דרום-אפריקה הוא להתחנן לפני היהודים שבה
לברוח משם, לעלות ארצה, לארץ היהודים. עלינו להבין שיבשת אפריקה היא יבשת
שכולה גזענות: שחורים המפלים לבני לרעה; שחורים השונאים הודים ושחומי-עור
ועורכים בהם פוגרומים; שחורים אנטי-ישראלים בפועל שכבר בגדו בנו בעבר; וגם לבנים
המדכאים שחורים.
עם יבשת זו אין כבר כלל מוסרי אבסולוטי. מול יבשת כזו
ומדינות כאלה, אין צדיקים ומוסריים. בנדון עלינו לחדש את ה"מה טוב לעם היהודי", את
האינטרס היהודי. בשבילי אנשים הם שווים, לטוב או לרע. ושחור רשע אינו פחות
רשע בגלל צבע עורו. ושחור אנטי-יהודי ואנטי-ישראלי אינו יותר צדיק מלבן
כזה. האם שמענו כאן קריאה אחת מהשמאלנים לנתק את יחסינו, להטיל חרם על
הרוסים הרשעים, האנטישמים, הגזענים, המדכאים יהודים באשר הם יהודים?
כיהודי
מעניין אותי יותר חרם ומאבק נגד הרוסים המדכאים את עמי, ולא חרם ומאבק למען שחורים
השואפים לדכא את עמי ואת ארצי.
© כל הזכויות שמורות