נאום בעת הדיון על סקירת שר לעניני דתות על פעולות משרדו (דיון) כ"ט אדר א' תשמ"ו (10.3.86)
נאום בעת הדיון על סקירת שר לעניני דתות על פעולות משרדו (דיון)
כ"ט אדר א' תשמ"ו (10.3.86)
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מודע לקשיים האיומים הניצבים לפני השר הנכבד
בתפקידו, העומד ברומו של עולם: להוציא את עם ישראל ממלכודת הטומאה, ההתגויות,
ההתייוונות, התרבות הזרה של העמים, ולהחזיר אותו לקדושה, לבחירה, לעם המקבל עליו
עול מצוות השם.
לפניך, אדוני השר, חוגים מסוימים, שונאי ישראל, אכולי שנאה
לתורת ישראל, לקדושת ישראל, שהכריזו ג'יהאד, מלחמת חורמה נגד תורת ישראל. אדוני
השר, יש לך מספיק "עצעס געבער". לא באתי להוסיף עליהם. תרשה לי רק להגיש לפניך מסר
של זעקה, המיועד להביא אותך, את משרדך, לפעולה; מסר שאני תקווה שתעביר בתחושה של
דחיפות לכל עם ישראל.
הרעיון עלה לראשונה על דעתי כאשר יום אחד ישבתי
ושיננתי את ספר יונה. יונה נכנס לעיר נינווה כדי להזהיר את תושביה מפני העונש,
החורבן הממשמש ובא, אם לא יחזרו בתשובה. ואני קורא את הפסוק המזדקר לנגד עיני,
דבריו של יונה אל העם: עוד ארבעים יום וננוה נהפכת. ארבעים.
חשבתי לפתע: כמה
פעמים, שוב ושוב, עולה המספר ארבעים בקשר עם החטא ועונשו. "ויהי הגשם על הארץ
ארבעים יום וארבעים לילה". ומאות שנה לאחר-מכן, כאשר דור המדבר שמאסו בארץ חמדה
ובכו את ביתם, כביכול, במצרים, גזר הקדוש-ברוך-הוא בזעמו כי רב, שלא ייכנס הדור הזה
לארץ הקודש. נאמר: "ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה". שוב, ארבעים. ועונש
המלקות, אף הוא של ארבעים. "ארבעים יכנו, לא יוסיף". ארבעים. שוב ושוב, המספר
ארבעים קשור בחטא ובעונשו. מדוע ארבעים?
השר לענייני דתות י'
בורג:
-------------------------
לאו-דווקא. "ותשקט הארץ ארבעים שנה".
הלוואי עלינו.
מאיר כהנא (תנועת
כך):
---------------------
אגיע גם לזה.
אינני יכול אלא להביא
את דברי חז"ל: "כשם שנעשה לאדם הראשון שחטא ונתחייב מיתה ונלקה ארבעים. שנתקלל
העולם בחטאו ארבעים קללות: עשר לאדם, ועשר לחוה, ועשר לנחש ועשר על
הארץ".
הבנתי שהמושג ארבעים קשור לא רק לחטא ולעונש. הוא קשור במיוחד
לאזהרתו של השם אל החוטא, התראה המכוונת למנוע את העונש. יונה מתרה בנינווה על
העונש הקרב, ובכך ניתנת להם ארכה של ארבעים יום לחפש את נתיבותיהם ולשנות את דרכם.
וכן במקרה של שני בתי-המקדש. נתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל ארכה בת ארבעים שנה
- זמן לחשוב על דרכם, ולשוב ולחשוב שנית.
בסוף ימי מלכות יהודה אמר
האלוקים ליחזקאל הנביא: "- - - ושכבת על צדך הימיני שנית ונשאת את עון בית-יהודה
ארבעים יום יום לשנה יום לשנה נתתיו לך". אומר רש"י: "מלמד שחטאו בית יהודה
משגלו עשרת השבטים עד שחרבה ירושלים ארבעים שנה - - -".
ארבעים שנה. הקדוש
ברוך הוא, לאחר ששפך את זעמו על עשרת השבטים פותח בספירה לאחור לקראת יום הדין
הנורא שנגזר על בית יהודה. ולדברי חז"ל: "טובה היתה מגילת קינות על ישראל מארבעים
שנה שנתנבא עליהם ירמיהו".
ובית שני - ארבעים. מה כתוב ביומא? "ארבעים שנה
קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר
מערבי דולק והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבי יוחנן בן זכאי. אמר
לו: היכל, היכל- - - יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב." ועוד: "רבי צדוק יתיב
ארבעין שנין בתענותא דלא ליחרב ירושלים". ועוד: "ארבעים שנה עד לא חרב הבית גלתה
סנהדרין וישבה לה בחנות".
שוב ושוב, הארכה בת ארבעים שנה. תקוותו האחרונה של
הקדוש-ברוך-הוא, שאולי, אולי תושמע התראתו האחרונה.
וברגע ההוא עלתה במוחי
מלוא משמעותו של הרעיון הזה: אם אומנם בימי בית-ראשון ובית-שני העניק לנו הקדוש
ברוך הוא ארכה של ארבעים שנה, הייתכן שהדברים אמורים גם במלכות ישראל השלישית שלנו?
המחשבה הזאת נמשכת, אוחזת אותי, לא נותנת לי מנוחה. ככלות הכול, הגאולה השלמה תוארה
על-ידי חז"ל כגאולה הבאה באחת משתי דרכים, ואין שלישית: "בעתה אחישנה". זכו -
אחישנה; לא זכו - בעתה.
ההבדל אינו רק הבדל של זמן. הוא הבדל איכותי. גאולה של
אחישנה היא הבאה בהוד ובהדר, ללא סבל ומכאוב. גאולה הבאה "בעתה", הבאה על אף שאין
אנו ראויים לה, מלווה חורבן ושואה איומים, חס ושלום. משוכנע אני, שבדיוק כפי שניתנה
לנו בעבר ארכה פעמיים, כך גם היום קיבלנוה מידיו של הקדוש-ברוך-הוא. ומתברר לי
והולך, ששוב מדובר בארכה בת ארבעים; ארבעים שנות אתראה; ארבעים שנות אזהרה; ארבעים
שנות הזדמנות.
השר לענייני דתות י' בורג:
-------------------------
מי אומר את זה? האם
אתה נביא?
מאיר כהנא (תנועת
כך):
---------------------
כבוד השר, אינני נביא ולא בן נביא. אני רק
מציע לך חומר למחשבה, כבוד השר.
מדינת היהודים שקמה בהתש"ח היא - משוכנע אני
- ראשיתה לא רק של הגאולה, כי אם של הארכה שזכינו לה. בלשד עצמותי אני חש וחושש
שהקדוש-ברוך-הוא, ריבון העולמים, ברחמיו וטובו נותן לנו בזה את ההזדמנות הסופית. לא
לחינם אמר רבי אליעזר: "ימות המשיח ארבעים שנה. דכתיב: ארבעים שנה אקוט בדור - -
-".
הנס העצום של שיבה לארץ והקמת מדינה יהודית מציין בוודאי את ראשית
הגאולה השלמה, בוודאי לא את אחריתה. הסוף האמיתי - עידן ההוד, ימות המשיח - יבוא
עלינו בפאר ובהדר אך ורק אם נהיה דבקים בכלל הגדול: "אם בחקתי תלכו - - - ונתתי
שלום בארץ". זהו חוק הברזל של העם הזה ואין ממנו מפלט.
כבוד השר, אתה אינך
שר הדתות. אתה שר הדת, האמיתית.
השר לענייני דתות י'
בורג:
-------------------------
אני שר לענייני
דתות.
מאיר כהנא (תנועת
כך):
---------------------
אתה שר הדת האמיתית. התפקיד שלך הוא להיות
שופר לעם הזה, לעם הנבחר, לעם הסגולה. להעביר את המסר הזה. יש חוק. יש חטא ויש
עונש.
אדוני, אנא תחשוב על זה היטב היטב. תסתכל מה קורה כאן בארץ - בכלכלה,
במדיניות, בצבא. אסון על גבי אסון. יש אלוקים בישראל. יש השגחה. הקדוש-ברוך-הוא
מפציר בנו להסכים לקבל את אשר מתחשק לו לתת לנו: שובו אלי, נאום השם צבאות, ואשוב
אליכם, חושו. התפארת היום, ממש ברגע זה. "היום אם בקלי תשמעו".
© כל הזכויות שמורות