פרק י - סוף דבר

פרק י - סוף דבר

פרק י

סוף דבר

  מלחמת יום הכיפורים בתשרי תשל"ד היוותה איום על עצם קיומה של מדינת ישראל, וגם הביאה שינוי מוחלט וטראומטי בדרך החשיבה של יהודים בכל העולם. העויינות לעם ישראל ולמדינת ישראל, שהיתה מוסתרת עד אז בגלל אושוויץ, בגלל השפע הכלכלי ובגלל הכוח שהפגינה ישראל במלחמת ששת הימים, יצאה אל פני השטח עם ההתקפה הערבית על ישראל. אותה התקפה היתה כישלון צבאי לערבים, אך היא הפכה לניצחון פוליטי גדול לערבים הודות לשינוי שחל במדיניות החוץ של ארצות הברית. הזהרתי כבר מזמן שתבוסת ארצות הברית בוויאטנם תגרום לחוסר מוכנות אמריקאית להתייצב לצד עמים מדוכאים ולסייע לחירותם323. האדריכל של המדיניות האמריקאית החדשה, ששאפה לברוח מהסכנה של חרם נפט, למצוא חן בעיני הערבים ולמנוע עימות עם הסובייטים, היה הנרי קיסינג'ר.

  קיסינג'ר, יהודי מהגר מגרמניה, היה שיא האנוכיות. הוא ביקש מקום כבוד בהיסטוריה על ידי יצירת מדיניות של "דטנט" עם ברית המועצות. הדבר הזה הרס את המדיניות האמריקאית של סיוע לעמים חלשים נגד התוקפנות הסובייטית, מדיניות שהצליחה במשך עשרים וחמש שנה. הנשק החזק ביותר של קיסינג'ר היה חוצפתו העזה, שבעזרתה שיקר בחלקלקות לשני הצדדים בשיחות החשאיות שהוא אהב כל כך. שקריו הובילו לגיבוש הסכמים שהוכחו כהצלחות זמניות וחולפות: הסכם השלום עם ויאטנם (שבזכותו קיבל פרס נובל), הסכם הגבלת הנשק עם הסובייטים, ההסכם שהעניק ויתורים לברית המועצות בעדיפות מסחרית תמורת "ויתורים" משלה בתחום הגירת היהודים והסכם "הפרדת הכוחות" במזרח התיכון. בסופו של דבר, כל אחת ואחת מההצלחות האלה התבררה ככישלון שעלה ביוקר.

  מה היתה המשמעות של קיסינג'ר עבור ישראל? קיסינג'ר היה הלחץ שבגללו ישראל לא פתחה במכת מנע למרות ידיעות שהיו לה יומיים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים; קיסינג'ר היה הפסקת האש הכפויה שמנעה ניצחון צבאי לישראל בשעה שעמדה על סף השמדת הכוח הצבאי של המצרים; קיסינג'ר היה הלחץ להתחייב לתכנית רוג'רס, תכנית לנסיגה טוטלית לגבולות 1967 חוץ משינויים "לא משמעותיים". הוא גם היה האיש שלחץ בכל כוחו על ישראל לעשות ויתורים טריטורליים מטורפים.

  כשהיגעתי לארצות הברית באב תשל"ד (אוגוסט 1974) (אחרי יותר משנתיים בהם הייתי מנוע מלהגיע לארצות הברית), המילים הראשונות שלי לתקשורת בנמל התעופה היו: "הנרי קיסינג'ר מהווה סכנה לקיומה של ישראל". מילים כאלה היו כפירה גמורה עבור יהודי ארצות הברית, שכל כך רצו להאמין שהכל טוב, שכל כך האמינו להנהגה היהודית בארצות הברית ולממשלת ישראל, שהיו כל כך גאים בשר החוץ שהיה "משלהם". נאמתי בפני הרבה יהודים בעצרות ובהרצאות רבות ברחבי ארצות הברית מניו-יורק ועד סן-פרנסיסקו, שיקאגו ומייאמי. הדגשתי כל הזמן שההצלחות של קיסינג'ר הן אשליה, כמו "בגדי המלך החדשים". הוצאתי חוברת קטנה324 שתקפה את יהודי ארצות הברית על שתיקתם מול העובדה שקיסנג'ר מחליש את ישראל, ואלפי עותקים הופצו בחינם.

  אבל יהדות ארצות הברית לא עשתה את מה שהיתה צריכה לעשות. הממסד היהודי בארצות הברית, שהושתק על ידי ממשלת ישראל, עמד אילם מול הנצחונות הפוליטיים והכלכליים המתמשכים של הערבים ומול הירידה בתמיכת ארצות הברית בישראל.

  למרות מאמצים מצד הליגה, לא עלה בידה למנוע את הצלחתו של ראש אש"ף, יאסר ערפאת, באו"ם325. מטרתנו היתה להפחיד את המחבלים לפחות במידה שהם מפחידים יהודים. ראסל קֶלנֶר, מפקד המבצעים של הליגה, כינס בחפזה מסיבת עיתונאים ערב הגעתו של ערפאת לניו-יורק, שהיא, בל נשכח, העיר היהודית הגדולה ביותר בעולם. הוא הצהיר שערפאת לא יֵצֵא חי מניו-יורק. על השולחן לידו היה מונח אקדח, ולאורך החדר עמדו אנשי ליגה חמושים. ארצות הברית נבהלה מאד; קֶלנֶר נעצר בידי האֶף.בִּי.אַיי. והוחזק בערבות מדהימה של 100,000 דולר. התכנית המקורית היתה שערפאת יגיע לניו-יורק בצורה חצי-מכובדת לפחות, אבל אפילו זה בוטל בגלל החששות מהליגה. המשטרה וכוחות הביטחון הגניבו את הערבי המגולח למחצה לתוך ניו-יורק "בדלת אחורית", והוא נשאר בה פחות מיממה.

  כשהיגעתי שוב לארצות הברית בטבת תשל"ה (ינואר 1975) פתחנו במערכה נגד הלחץ האמריקאי על ישראל, ודרשנו מההנהגה היהודית בארצות הברית "להנהיג או לעזוב"326. קראנו לממשלת ישראל להקים ממשלת אחדות לאומית עם מנחם בגין, שתהיה מבוססת על מדיניות של "אף שעל". המבצע נוהל על ידי קבוצת חזית של הליגה בשם "הוועד נגד נסיגה ישראלית"327. בג' שבט (15 בינואר) הכנסנו מודעה ל"ניו-יורק טיימס" ששברה את מסורת "עגל הזהב"328. המודעה פתחה בכותרת "כל אהבה שאין עימה תוכחה אינה אהבה"329. הנה חלקים מהמודעה:

  1. הערבים מעולם לא השלימו ולעולם לא ישלימו עם מדינה יהודית בכל גודל שהוא. כל התבטאות מצידם המביעה, לכאורה, איזו השלמה אינה אלא טקטיקה. המטרה שלהם עודנה השמדת מדינת ישראל.

  2. גם לפני מלחמת ששת הימים, הערבים רצחו יהודים וסירבו להשלים עם מדינה יהודית, וזאת כאשר סיני, עזה, יהודה, שומרון והגולן היו בידם. הם התנגדו אפילו למדינה יהודית קטנטונת שארבעים אחוז מתושביה ערבים — אותה בדיחה מגוחכת שהאו"ם הצביע בעדה בשנת תש"ז (1947). גם קודם לכן, בשנים תר"פ, תרפ"ט, תרצ"ג-תרצ"ח (1939-1936, 1929, 1920), הערבים רצחו יהודים ולא הסכימו לרעיון של בית לאומי ליהודים. הערבים תמיד ישאפו להשמיד את ישראל ואת הישראלים.

  3. שום ויתורים לא יספקו את הערבים, ולכן אסור לעשות שום ויתורים! אף שעל! העדר ההבנה הזאת יביא טרגדיה לישראל.

  4. המדיניות של קיסינג'ר-ניקסון-פורד במזרח התיכון היא חלק מתרמית כוללת הידועה כ"דטנט", והיא מחלישה את כוחה של ארצות הברית. כל זאת בגלל אגואיסט אחד שצריך להוכיח את גאונותו ובגלל נשיא שרוצה להיבחר שוב. הממשלה הנוכחית של ארצות הברית תלחץ את ישראל לקיר, והיא מקבלת עידוד לכך מהוויתורים הישראליים ומהחולשה הישראלית.

  יש להפעיל מייד מחאה המונית ולחץ חזק מצד יהודים וגויים כדי לדרוש את העברת קיסינג'ר מתפקידו. יחד עם זאת, יש להבהיר לנשיא שנשתמש בכל כוחנו כדי למנוע את בחירתו מחדש בתשל"ו (1976).

  והחשוב ביותר:

  5. הממשלה הנוכחית בישראל היא חלשה, מבולבלת, הססנית ומשועבדת לקיסנג'ר. פעם אחר פעם היא נסוגה מעמדות שידעה שהן נכונות. עתה היא עומדת לוותר על נתח ענק של סיני תמורת לא כלום.

  מי שאוהב את ישראל חייב ללמוד להבחין בין המדינה לבין הממשלה. המדינה היא קדושה, אך לא כן הממשלה. מי שאוהב את ישראל חייב להבין את הנקודות הבאות — ולפעול על פיהם:

  א. הוויתורים שנעשו על ידי ממשלת ישראל משקפים מדיניות מסוכנת של הישענות אומללה על קיסינג'ר. ממשלת ישראל אינה מסוגלת לנקוט את הצעד הקשה, אך הכרחי, להצהיר "אף שעל לא!"

  ב. במקום הממשלה הנוכחית, חייבת לקום ממשלת אחדות לאומית "מקיר לקיר" עם מנהיגים המאמינים שאסור לעשות שום ויתורים טריטוריאליים.

  ג. על יהודי ארצות הברית להוביל את המערכה הזאת, מפני שהשפעתם על ממשלת ישראל הנוכחית גדולה מזו של השפעת העם בישראל. על יהודי ארצות הברית לתמוך הן בכסף והן בלחץ באותם ארגונים בישראל המעודדים ממשלת אחדות לאומית שתנהל מדיניות ללא ויתורים. על יהודי ארצות הברית לדרוש מכל ממשלה בישראל לזכור את חשיבות היהדות לקיום עם ישראל.

  ד. יהודי ארצות הברית אינם פרות שחולבים אותם כדי להשיג כסף למגבית היהודית המאוחדת ותו לא. חובה עליהם לתמוך במדינת ישראל גם על ידי הבעת דעה והשתתפות פעילה בענייני המדינה. אלה אינם עניינים "ישראליים", אלא הם נוגעים לכל יהודי העולם, והם אינטרסים "יהודיים".

  למטרה הזאת אנו מקימים את "הוועד נגד נסיגה ישראלית". אם אתה אוהב את מדינת ישראל, אם קיומה חשוב לך, אזור אומץ להגיד ולעשות את מה שצריך.

  לטובת המדינה, חייבים לשנות את הממשלה הנוכחית ואת המדיניות הנוכחית. ליהודי ארצות הברית הזכות והחובה להוביל מהלך זה.

  אם אכפת לך, הצטרף לוועד נגד נסיגה ישראלית330.

אין צורך לומר שהמודעה הזאת היתה בבחינת חריגה לא מקובלת מהנורמה היהודית. במסגרת המערכה נגד נסיגה ישראלית ונגד עצם המושג של "פלסטין" קיימנו בז' שבט תשל"ה (19 בינואר 1975) יום "אין פלסטין"331. לאחר עצרת גדולה במלון "דיפלומט" במנהטן, צעדנו למספר קונסוליות ערביות, למשלחת הישראלית לאו"ם ולמשלחת האמריקאית לאו"ם. בכל תחנה הצהרנו על התחייבותנו להיאבק נגד הנסיגה ודרשנו שינויים במדיניות של ארצות הברית ובממשלת ישראל. הערב הסתיים בהתפרעות גדולה ליד המשלחת הסובייטית, שבעקבותיה אני ועוד חמישים מחברי הליגה נעצרנו (באותו יום נורו יריות לתוך חלונות של המשלחת הסובייטית על ידי אלמונים).

  עמדת הליגה שאסור למסור לגויים שטחי ארץ ישראל היתה מבוססת על הבנה פוליטית, אך עוד יותר על הבנה אלוקית-תורנית. מבחינה פוליטית הֵבַנּוּ שהערבים מסורים לגמרי להשמדת ישראל, ושאין כאן עניין של "גמישות" או ויתורים, אלא סירוב מצידם לקבל מדינת ישראל בכל גודל שהוא. אך עוד יותר חשוב מהשיקול הפוליטי הזה, היה העיקרון שמדינת ישראל היא חלק מהתכנית האלוקית המנהיגה את עם ישראל. איננו מקבלים את הגיחוך המודרני הריקני כאילו האלוקים הוא "הרוח שבתוך האדם" (אולי אפשר לדייק ולקרוא לזה צרבת...). אלוקי ישראל הוא בורא העולם, יוצר האדם, אלוקי ההיסטוריה. הוא היה, הווה ויהיה. הוא המכתיב את מהלך הגאולה של עם ישראל. תקופת הגלות היתה תקופת השפלה וביזיון לא רק לעם ישראל, אלא גם להקב"ה, שהרי כל קידוש שמו או חילול שמו תלויים בעם ישראל. בעיני הגויים, השפלת עם ישראל התפרשה כהוכחה לכך שאין אלוקים לישראל או כהוכחה לחוסר האונים של אלוקי ישראל (אכן, הנצרות גרסה ששפלותה של ישראל היא ההוכחה לכך שהנצרות היא הצודקת).

  עם תקומת מדינת ישראל, כל זה החל להשתנות. מדינת ישראל היא "אתחלתא דגאולה", השלב הראשון של הגאולה האחרונה, שעליה התנבאו נביאי ישראל ועליה דיברו רבותינו בתלמוד. אבל במקום להמשיך בעוז ובגבורה את התקופה החדשה של קידוש השם, הכניעה והנסיגה היוו החזרת השעון אחורה וחזרה לתקופה של חילול השם. הוויתור על אדמת ישראל — בנוסף על היותו איסור הלכתי — הוא חמור שבעתיים בגלל חילול השם שהוא מהווה בשלב החדש והסופי הזה של תולדות ישראל. ההכרעה הגורלית על עתידו של עם ישראל — האם הגאולה השלמה והסופית תבוא מהר, בגאון ובתפארת או בייסורים מיותרים — תלויה בהבעת אמונה וביטחון באלוקי ישראל על ידי הנחישות שלא לעבור על איסור מסירת ארץ ישראל לגויים.

  על בסיס ההבנה הזאת בתורת ישראל לצד ההבנה הפוליטית שהערבים לא יסתפקו בפחות מהשמדת מדינת ישראל בכל גודל שהוא, פתחה הליגה במערכה על פי התכנית הבאה:

1.הפצת חומר הסברה על הסכנה שבלחץ האמריקאי על ישראל ועל הסכנה האורבת לביטחון ישראל עקב מוכנותה של ממשלת ישראל הנוכחית לוותר על שטחים.

2.הטלת שלוש דרישות בסיסיות על ממשלת ישראל: א) הקמת ממשלת אחדות לאומית יחד עם מפלגות האופוזיציה, שתהיה מבוססת על אי-עשיית ויתורים טריטורליים; ב) איחוד מיידי של השטחים המשוחררים עם מדינת ישראל הנוכחית על ידי החלה רשמית של החוק הישראלי עליהם; ג) התיישבות יהודית בלתי מוגבלת בכל חלקי ארץ ישראל שנמצאים תחת ריבונותנו.

3.הפגנות מחאה מיליטנטיות המוניות בניו-יורק, בוושינגטון ובערים גדולות אחרות בארצות הברית נגד מדיניות החוץ האמריקאית הלוחצת על ישראל לסגת, כולל שביתות שבת.

4.החתמה על עצומה בה יצהירו אזרחים אמריקאיים שהם יצביעו נגד הנשיא פורד במערכת הבחירות של תשל"ו (1976), אם לא יפסיק את הלחץ על ישראל ואם לא יחליף את שר החוץ הנוכחי באדם עם דעות אחרות בנושא הוויתורים. המטרה היא להגיע למיליון חתימות.

5.איגוד פרוטסטנטים פונדמנטליסטיים תנ"כיים לתנועה חזקה שתיקרא "נוצרים למען ציון".

6.העברת עצומה לממשלת ישראל הדורשת את הדרישות שבסעיף (2); לנסות להגיע למיליון חתימות.

7.גיוס תרומות ותמיכה פוליטית עבור קבוצות ויחידים בישראל המתנגדים למדיניות הנסיגה ("חירות" של מנחם בגין; גוש אמונים; יחידים ממפלגת העבודה).

8.השתלטויות על השגרירות הישראלית ועל קונסוליות ישראליות כדי ליצור אפקטים דרמטיים.

9.הגשת תביעה משפטית בשיתוף "בני ברית", הקונגרס היהודי-אמריקאי והוועד היהודי-אמריקאי נגד ישראל, על שהיא מנהלת מדיניות אנטישמית של "יודנריין", בכך שהיא מונעת מיהודים — כיהודים — את הזכות להתיישב בחלקים גדולים של השטחים המשוחררים.

10.שביתות שבת והשתלטויות על משרדים הקשורים לממסד היהודי, בדרישה שהממסד יוביל את המחאה נגד הלחץ האמריקאי; ימי תענית בבתי כנסת ובטמפלים ידועים; שביתות שבת ליד משרדים ובתים פרטיים של מנהיגים יהודיים.

11.פרסום המערכה באמצעות הופעות ברדיו ובטלוויזיה; פרסום בעיתונים יהודיים מקומיים; חלוקת חומר הסברה ברחובות וכדומה; סיכות "אף שעל" ו"אין פלסטין"; דין תורה על רשלנות ההנהגה; החתמת אנשים; מעקב אחרי אירועים יהודיים כדי לנצל אותם לחלוקת חומר הסברה.

12.צבא מתנדבים יהודי שיאומן בישראל למטרות חירום.

13.הקמת סניפים של "הוועד נגד נסיגה ישראלית" בשכונות ובבתי כנסת.

  במסגרת המערכה עשינו את הפעולות הבאות: השתלטנו על משרדי המשלחת האמריקאית לאו"ם; הרסנו את המדשאה של י' פרינז מהקונגרס היהודי העולמי, אשר קרא332 לישראל לגלות "גמישות", והיביע את דעתו שניצחון ישראלי יהיה יותר גרוע ליהודים מאשר תבוסה (פלשנו למדשאה שלו כדי שיהיה עקבי בדעותיו ולא יתלונן כשמישהו פולש לשטח הפרטי שלו. גם שלחנו עשרים יהודים צעירים להציב אוהלי "פליטים" במדשאה שלו כדי להמחיש בפניו מה יקרה לישראל אם היא תקשיב לאנשים כמוהו); ערכנו שביתת שבת ב"טמפל עמנואל" כדי למחות על השתיקה הנוראה של הרפורמים ונעצרנו (ביום המחרת, הראביי של הטמפל, רונלד סובל, אירח כומר כניסיון ל"דיאלוג"); ערכנו שביתת שבת בקונסוליה הישראלית בניו-יורק; כבלנו עצמנו בשרשראות לשגרירות הישראלית בוושינגטון.

  בסיכום, היינו טרודים בצורה אובססיבית בסכנה שארבה למדינת ישראל עקב סירובה להבין את הייעוד האלוקי שלה, ורצינו למנוע ממנה את סבל התוצאות הטבעיות של העיוורון שלה. "אף שעל" היתה לסיסמה של הליגה, שנייה רק לסיסמה המפורסמת "לעולם לא עוד".