דברים פרק ד
פרק ד
ארץ ישראל(א) ועתה ישראל, שמע אל החקים ואל המשפטים... למען תחיו ובאתם וירשתם את הארץ אשר ה' אלקי אבתיכם נתן לכם. הברכה הגדולה ביותר היא האפשרות לשבת בארצכם, בארץ ישראל.
תלמוד תורה מביא לידי מעשה
ועתה ישראל, שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות... כתב אבן עזרא: "כי עיקר הלימוד לעשות המצוות". וכן כתב בעל הטורים: "שהתלמוד מביא לידי מעשה".
מושגים
(א) ועתה ישראל, שמע אל החקים... (ה) ראה, למדתי אתכם חקים...
מושגים
(ב) לא תוֹסִפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו, לשמוֹר את מצווֹת ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם. כלומר, שלא תשנו את התורה ואפילו "לטובתי" ול"טובת" היהדות, שאם כן אתם שומרים את מצוותיכם; ואני צויתי "לשמור את מצוות ה' אלקיכם אשר אנכי מצוה אתכם". ויתכן שזאת כוונת האבן עזרא שכתב: "מדעתכם, ותחשבו כי היא עבודה לה'".
בטחון
(ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כֻלכם היום.
ארץ ישראל
(ה) ראה, לִמדתי אתכם חֻקים ומשפטים כאשר צִוַני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ. שעיקר קיום המצוות וקיום העם והחברה האלקית היא רק בקרב הארץ, ששם יכולים להקים מדינה תורנית בלי סכנת התבוללות, ובתכלית השלמות. כך כתב הרמב"ן: "או ירמוז שעיקר המצוות כולן בארץ, כמו שרמזתי בסוד הארץ [פירושו על ויקרא יח:כה]".
מסירות נפש; אמונה
כאשר צִוַני ה' אלקי. אומרת הגמרא (עבודה זרה יז:): "אתיוהו לרבי חנינא בן תרדיון. אמרו ליה: אמאי קא עסקת באוריתא? אמר להו: 'כאשר צוני ה' אלקי'! מיד גזרו עליו לשרפה ועל אשתו להריגה...". ועוד נאמר שם (יח.): "כשחלה רבי יוסי בן קיסמא הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו. אמר לו: חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה, שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת?! ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לך בחיקך! אמר לו: מן השמים ירחמו. אמר לו: אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי 'מן השמים ירחמו'?! תמה אני, אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש... אמרו: לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו, והספידוהו הספד גדול [ויש להקשות קושיה חמורה על פשר "אהבת" הרומאים לרבי יוסי בן קסמא]. ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים... הביאוהו... אמרו לו תלמידיו: רבי, מה אתה רואה? אמר להן: גוילין נשרפין ואותיות פורחות".
עם ישראל - עם נבחר רק מחמת התורה
(ו-ח) ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים... ואמרו - רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה... ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקִם ככל התורה הזאת... התורה מייחדת את ישראל כעם נבחר ומיוחד.
בטחון - צריכים לקרוא אל ה'
(ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרוֹבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו. חייבים לקרוא אל ה', ואז הוא עונה.
חילול השם קשור לחילול בני ישראל
כתב הספורנו: "ואם יחשבו אתכם העמים לסכלים, יהיה חילול השם באמור לכם: עם ה' אלה".
אמונה - סומך גאולה לתפלה
אומר המדרש (דברים רבה ב:י): "שלוש תכיפות הן: א) תיכף לסמיכה שחיטה. ב) תיכף לנטילת ידים ברכה. ג) תיכף לגאולה תפלה... ואם קרא ק"ש ונתפלל מיד - יהא מובטח שתפלתו נשמעת".
אמונה - ה' שומע כל תפלה
עוד אומר המדרש שם: "את מוצא ע"ז קרובה ורחוקה, והקב"ה רחוק וקרוב. כיצד ע"ז קרובה? גוי עושה ע"ז ומעמידה בתוך ביתו אצלו - הרי קרובה. ומנין שהיא רחוקה? שנאמר (ישעיהו מו:ז): 'אף יצעק אליו ולא יענה' - הרי רחוקה. והקב"ה רחוק וקרוב...".
והמדרש ממשיך שם: "'בקראי ענני אלקֵי צדקי' (תהלים ד:ב). א"ל הקב"ה [לדוד]: מה אמרת 'בקראי ענני'? חייך, עד שלא תקראני אני אענה אתכם, שנאמר (ישעיהו סה:כד): 'טרם יקראו ואני אענה', שאין לי אומה אחרת אלא אתם".
תורה ומצוות - קדושתם וקבלת עול מלכות; ידעתי; עם ישראל
(ט-י) והודעתם לבניך ולבני בניך; יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב. אומרת הגמרא (ברכות כב.): "דתניא: 'והודעתם לבניך ולבני בניך', וכתיב בתריה 'יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחוֹרב'. מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע [דכתיב (שמות כ:טו): "וירא העם וינֻעו ויעמדו מרחוֹק"] אף כאן [תלמוד תורה] באימה... ובזיע". וידוע דבר הרבי מקוצק שאמר: יכול יהודי להתפלל ברתת ובזיע ובכל זאת להיות רחוק מהקב"ה, שנאמר - "וינועו" ובכל זאת "ויעמדו מרחוק"...
אמונה
(ט-י,יב-יג) רק השמר לך... פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך... והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחוֹרב, בֶאמוֹר ה' אלי: הקהל לי את העם ואשמִעם את דברָי... ואת בניהם יְלַמֵדון... וידבר ה' אליכם מתוך האש... ויגד לכם את בריתו. כתב אבן עזרא (ט): "אם תשכח כל דבר, אל תשכח יום אשר עמדת בסיני". האמונה של היהודי נובעת מראיה וידיעה אישית, כי עמד בהר סיני ושם נגלה אליו הקב"ה.
ארץ ישראל
(י) אשר ילמדון ליראה אוֹתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה. כתב אבן עזרא: "כי ה' ידע שלא יוכלו לעשות מצוותיו כראוי והם בארצות המושלים בהם". רק בא"י יכול היהודי לקיים את המצוות כראוי.
וכן נאמר (פסוק יד): "ואוֹתי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חֻקים ומשפטים לעשוֹתכם אוֹתם בארץ אשר אתם עוֹברים שמה לרשתה".
עם סגולה
(כ) ואתכם לקח ה' ויוצִא אתכם מכור הברזל, ממצרים, להיות לו לעם נחלה כיום הזה.
ארץ ישראל
(כא) וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן הזה ולבלתי בא אל הארץ הטובה אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה. כתב אבן עזרא: "בעבור שאמר [בפסוק הקודם] 'ויוצא אתכם... להיות לו לעם נחלה' - בארץ שתעבדוהו - רק אני לא אראה בטובה הזאת". וכן ממשיכה התורה ואומרת (פסוק כב): "כי אנכי מת בארץ הזאת... ואתם עוֹברים וירשתם את הארץ הטובה הזאת". עם ישראל הוא נחלת ה' דוקא בא"י.
אמונה
וה' התאנף בי על דבריכם וישבע לבלתי עברי את הירדן... הנה ההקשר כאן הוא ע"ז, שכל הענין מדבר על איסור ע"ז; ולמה פתאום נכנס כאן עונש משה על שהכה את הסלע? ונראה שעיקר חטא ע"ז הוא שהאדם אינו מאמין בה', או לגמרי - שעובד לע"ז כאלהים, או חלקית - שמאמין שע"ז זו היא אמצעי. וכך גם חטאו של משה, להבדיל, היה חוסר אמונה.
אמונה; א"י היא ברכה
(כא,כב,כז-כח,ל) הארץ הטובה אשר ה' אלקיך נוֹתן לך נחלה. וירִשתם את הארץ הטובה הזאת... ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו, העידוֹתי בכם... כי אבוֹד תאבֵדון מהר מעל הארץ אשר אתם עוֹברים את הירדן שמה לרשתה... והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגוים אשר יְנַהֵג ה' אתכם שמה. ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם... בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים... הגירוש מן הארץ בא כעונש; והגלות היא קללה.
אמונה
(כג) הִשמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלקיכם... ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלקיך. קשה, הרי היה צריך לומר "אשר צוך ה' אלקיך שלא לעשות"? אלא נראה שהפירוש הוא: שלא לעשות פסל או תמונה או שום ע"ז אפילו מהדברים אשר צוך ה' לעשות אותם, כלומר, מהדברים שאתה מקדש או מעריץ אותם, כגון בית המקדש, ספר תורה, או רב גדול בישראל, כי גם זה ע"ז. ומשום זה הוא ממשיך ואומר (פסוק כד): "כי ה' אלקיך אש אוֹכלה הוא, א-ל קנא". כלומר, עבודת ה' חייבת להיות בלעדית לה', ורק לו, והוא אינו סובל שום תחרות ושום שיתוף לעבודתו הבלעדית.
מושגים
יש מושג חשוב מאד בפסוק זה. אומר הספורנו: "הנה כל מי שיעבוד לזולתו [כלומר, לדבר אחר], יעשה אמנם לזולתו מה שראוי לו [לה'] לבדו. כענין אשת איש שתתן לזולתו מה שראוי לאישה [לאיש שלה] לבדו, ובזה יהיה מקנא". ואמרו בדברים רבה (ב:יח): "ואין עונש קשה משל ע"ז, שהרי הקב"ה אינו מקנא אלא בה".
עם ישראל; חוסר אמונה
(כה) כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ. כתב הרמב"ן: "ובעבור היותכם ישָנים בארץ ותשבו לבטח, אולי תשכחו את ה'". "וישמן ישורון..." באה משלוה ובטח.
אמונה; עם ישראל
...ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו. כתב הספורנו: "לסלק השכינה מישראל, כדי להיות כגויי הארץ בלתי משועבדים לתורת הא-ל יתברך ומצוותיו". כלומר, שההתבוללות מסלקת את השכינה מישראל.
מנהיג
אומר המדרש (דברים רבה ב:יט): "'כרֻבם כן חטאו לי, כבודם בקלון אמיר' (הושע ד:ז) - מהו 'כרֻבם'? אמר רב שמואל בר נחמני: שכל מה שהגדולים עושין הדור עושה. כיצד? הנשיא מתיר ואב ב"ד אוסר. הנשיא מתיר ואני אוסר?!... ושאר הדור אומרים: הדיינין מתירין ואנו אוסרים?! מי גרם לכל הדור לחטוא? הנשיא שחטא תחלה. א"ר שמלאי: כתיב (הושע ב:ז): 'כי זנתה אמם, הוֹבישה הורתם'. שהן מביישין דבריהם בפני עמי הארץ. כיצד? החכם יושב ודורש בציבור: לא תלוה בריבית, והוא מלוה בריבית".
עם ישראל; אמונה; וישמן ישורון ויבעט
וממשיך המדרש שם: "'כרֻבם כן חטאו לי' (הושע ד:ז)... כל שהרביתי להם ארצות כן חטאו לי... כל שהרביתי להן עושר כן חטאו לי... כל שהרביתי להן מלכים כן חטאו לי... כל שהרביתי להן בנים כן חטאו לי, שנאמר: 'כי תוליד בנים...'".
חילול השם וחילול ישראל; גלות
(כח) ועבדתם שם [בגלות] אלהים מעשה ידי אדם. כתב רש"י: "כתרגומו [כלומר, כתרגום אונקלוס: "ותפלחון תמן לעממיא פלחי טעותא"]. משאתם עובדים לעובדיהם כאילו אתם עובדים להם". שהרי נצחון עובדי ע"ז מעיד על כחו של הע"ז. וכן להיפך לגבי ישראל וה'.
א"י; חילול השם
ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם. כתב בעל הטורים: "ואינו אומר אלוהים אחרים כמו בכל מקום. רמז, ישראל שבחו"ל עובדי עכו"ם בטהרה הם (עבודה זרה ח.)". וכ"כ הספורנו. וכ"כ הרמב"ן: "כי היושב בחו"ל כאילו עובד ע"ז (כתובות קי:) ומעשה ידי אדם מלמעלה למטה".
היהודי חוזר רק אחרי צרות
(כט-ל) ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת... בצר לך... הספורנו (כט) קושר את שני הפסוקים יחד: "והטעם שתמצאנו, הוא כי אמנם תדרשנו בכל לבבך מרוב הצרות".
גאולה - בעתה אחישנה
(כט-לא) ובקשתם משם [מהגלות] את ה' אלקיך ומצאת, כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקוֹלו. כי א-ל רחום ה' אלקיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבוֹתיך אשר נשבע להם. בפסוק הראשון (כט) יש רמז לישראל, שאם יעשו תשובה, יזכו לגאולה מהירה מצד התשובה. וזה נרמז במלים "ובקשת" - שאתה תבקש; "תדרשנו" - שאתה תדרוש. ואח"כ הוא אומר שגם אם לא יחזרו בתשובה, ייגָאלו, אלא שאז הגאולה לא תבוא אלא לאחר יסורים וצרות, כמו שהוא אומר: "בצר לך", כלומר, שאביא עליך את כל הדברים האלה; ובכל זאת יש קץ "אחרית הימים" שאושיע אתכם, ואז תחזרו בתשובה אחרי הישועה. ולמה? "כי א-ל רחום ה' אלקיך", ולא ישכח את בריתו.
גאולה
(ל) בצר לך. אומר המדרש (דברים רבה ב:כג): "כשנגאלו ישראל ממצרים לא נגאלו אלא מתוך חמישה דברים אלו: מתוך צרה ומתוך תשובה ומתוך זכות אבות ומתוך רחמים ומתוך הקץ... ואף לעתיד לבוא אין נגאלים אלא מתוך חמשה דברים הללו".
עוד אומר המדרש (שם ב:כב): "כל צרה שהיא של יחיד, צרה; וכל צרה שאינה של יחיד, אינה צרה... כל צרה שישראל ואומות העולם שותפין בה, צרה; וכל צרה של ישראל עצמן, אינה צרה. דרש ר' יוחנן: כגון צרתן בשושן הבירה שלא היתה אלא לישראל, שנאמר (אסתר ד:ג): 'אבל גדול ליהודים'. מיד הצמיח להן הקב"ה ישועה". וצ"ע.
גאולה; תשובה; ידעתי את ה'
ושבת עד ה' אלקיך. אומר על זה המדרש (שם ב:כד): "אין לך דבר גדול מן התשובה".
עם ישראל; אמונה
(לא) כי א-ל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך. ה' לא יחסל את ישראל.
חילול השם
כי א-ל רחום ה' אלקיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבתיך... כלומר, לפי הברית הזאת אתם הפכתם להיות עם ה', שה' בחר בכם להיות לו לעם, ואם ישחית אותך, זה יתפרש כחולשה ויהיה חילול השם.
אמונה; ידעתי
(לב-לה) כי שאל נא לימים ראשוֹנים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלקים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים; הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוֹהו? השמע עם קול אלקים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויֶחי? או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסוֹת, באוֹתוֹת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדוֹלים ככל אשר עשה לכם ה' אלקיכם במצרים לעיניך? אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו. האמונה באה מראיית תורה מסיני ונסים.
אמונה; ידעתי את ה'
(לד) או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי... תירגם אונקלוס: "או נסין דעבד ה' לאתגלאה...". וכן בני ישראל והעולם יודעים את ה' רק בנסיונות והתגלות. כך כתב רש"י: "על ידי נסיונות הודיעם גבורותיו". וכן כתב בעל הטורים: "כשעשיתי שפטים במצרים ובאלוהיהם, ידעתם כי אני ה'".
אמונה; ידעתי את ה'
או הנסה... במסוֹת, באוֹתוֹת, ובמופתים, ובמלחמה, וביד חזקה, ובזרוע נטויה, ובמוראים גדוֹלים... כתב בעל הטורים: "שבעה דברים מוזכרים כאן... וכנגד שבעה ימים של פסח".
אמונה; ידעתי את ה'
(לה-לו) אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו. מן השמים השמיעך את קלו ליסרֶך ועל הארץ הראך את אִשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש. כתב ספורנו (לה): "את כל אלה הראך הא-ל יתברך. 'לדעת' - כדי שתתבונן ותדע בלי ספק כי ה' הוא האלקים, הוא אותו הקדמון הנמצא בהכרח".
עם ישראל - עם נבחר
(לז) ותחת כי אהב את אבוֹתיך ויבחר בזרעו אחריו ויוצִאך בפניו בכחו הגדוֹל ממצרים. לכאורה היה צריך לומר "בזרעם", לשון רבים. ועל זה בא אבן עזרא ואומר: "רמז ליעקב, כי אם אמר 'בזרעם', ייכנסו עמנו שמונה גוים". וכן כתב ספורנו: "של אחד מהם בלבד, והוא זרעו של יעקב".
א"י
(לז-לח) ...ויוצִאך בפניו בכחו הגדוֹל ממצרים, להוריש גוים גדוֹלים ועצֻמים ממך מפניך, להביאך לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה. כתב הספורנו (לז): "שהתכוון להוציאך מעבדות אשר בו לא היית יכול להתבונן". ועוד כתב הספורנו (לח): "שהיא ארץ ה' המוכנת לקנות השלמות המכוון". רק בא"י יכול עם ישראל להגיע לקדושה.
אמונה
(לח) להוריש גוים גדוֹלים ועצֻמים ממך מפניך...
א"י
...להביאך, לתת לך את ארצם נחלה כיום הזה. ה' נותן לישראל את ארצות הגוים.
ידעתי את ה'
(לט) וידעת היום והשֵבוֹת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד.
אמונה; א"י היא ברכה
(מ) ושמרת את חקיו ואת מצווֹתיו... ולמען תאריך ימים על האדמה אשר ה' אלקיך נוֹתן לך כל הימים. אבל אם לא תשמור, לא תאריך ימים - והגלות היא עונש וקללה. ובכל זאת, אפילו כאשר בני ישראל בגלות, א"י היא ארץ "אשר ה' אלקיך נתן לך כל הימים".
אמונה; מושגים
(מא) אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן... כתב רש"י: "ואע"פ שאינן קולטות עד שיבדלו אותן שבארץ כנען, אמר משה: מצוה שאפשר לקיימה, אקיימנה". ובאמת יש לשאול, למה הפסיק משה כאן פתאום והבדיל את ערי המקלט? ונראה שרצה להראות לישראל את האמונה שיש לו בהקב"ה ובמה שאמר בפסוק הקודם (מ): "ושמרת את חֻקיו... ולמען תאריך ימים על האדמה". משה אומר לישראל: ראו, אנחנו יודעים שערי המקלט כאן בעבר הירדן מזרחה אינן מציאותיות עד שנכבוש את עבר הירדן מערבה, ובכל זאת אני כל כך מאמין ובטוח שה' יקיים את הבטחתו אם נקיים את המצוות, שכבר עכשו אני מבדיל את ערי המקלט כאן.
מנהיג
אומר המדרש (דברים רבה ב:כו): "א"ר אחא: מי שהוא לומד תורה ואין מלמד, אין לו הבל גדול מזה".
אמונה
(מד,מו-מט) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל... בעבר הירדן... בארץ סיחוֹן... אשר הכה משה ובני ישראל... ויירשו את ארצו ואת ארץ עוג... מעֲרוֹעֵר... ועד הר שֹיאוֹן... וכל הערבה... ועד ים הערבה... משה שנה את כל התורה לבני ישראל דוקא בארץ סיחון, המלך החזק שבני ישראל הכו, להראות להם שה' הוא האלקים ולכן ראוי לשמור את המצוות שהוא קורא לפניהם. ולכן חזר שוב על הגבולות של סיחון ועוג.
© כל הזכויות שמורות