דברים פרק ו
פרק ו
א"י
(א) וזאת המצוה... אשר צוה ה' אלקיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עוֹברים שמה לרשתה. המצוות ניתנו לעשותן בא"י.
ידעתי את ה'; לה' הארץ ומלואה; מושגים(א-ב) וזאת המצוה... אשר צוה ה' אלקיכם... לעשות בארץ... למען תירא את ה' אלקיך... כתב הספורנו (ב): "שתזכור שהוא בעל הקרקע, וכי גרים ותושבים אתם עמו".
א"י(ב) למען תירא את ה' אלקיך לשמוֹר את כל חֻקוֹתיו... אתה ובנך ובן בנך... ולמען יארִכֻן ימיך. כתב הרמב"ן: "כי בעבור עשות המצוות תזכה שיהיו לך בנים יראי ה' ויעמדו על פני האדמה לעולם... ולמען יאריכון ימיך בארץ שהיא נחלת ה'". א"י היא ברכה, והגלות - קללה.
אמונה; עול מלכות; יראת ה' קודמת לכל; ידעתילמען תירא את ה' אלקיך לשמר את כל חֻקוֹתיו ומצותיו... יראת ה' - קבלת עול מלכותו - היא הצעד הראשון, שעמה תוכל לשמור את חוקותיו כראוי, כלומר, שיהיה לזה בסיס חזק.
אמונה; ידעתי...לשמר את כל חקוֹתיו ומצווֹתיו... אתה ובנך ובן בנך... כתב הספורנו: "שגם הדורות שלא ראו את מעשה ה' הגדול, ייראוהו כשיקבלו אלה המצוות מכם שראיתם". אמונה באה מראייה.
א"י - רק שם ברכה ורק שם טוב לך; בטחון(ג) ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד, כאשר דבר ה' אלקי אבוֹתיך לך ארץ זבת חלב ודבש. יהיה לך טוב, ותרבו בשלום ובלי מלחמה ובלי דאגה לפרנסה, וזה יכול רק להיות בארצך, ארץ זבת חלב ודבש.
מושגים; עול מלכות שמים(ד) שמע ישראל ה' אלקינו... אומרת המשנה (ברכות יג.): "למה קדמה פרשת 'שמע' ל'והיה אם שמוע'? כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך מקבל עליו עול מצוות". וקצת קשה, שהרי גם בפרשת שמע מדובר לכאורה על מצוות, שכתוב (לקמן פסוק ו): "והיו הדברים האלה..."? אלא יש כאן חידוש גדול: שה"דברים" כאן אינם המצוות, אלא המושגים. ומשום כך קשר את הפסוק ההוא לפסוק הקודם "ואהבת את ה' אלקיך", שזה מושג. ולומדים כאן שעול המצוות נקנה ע"י קבלת ולימוד המושגים, ואח"כ המצוות.
ידעתי את ה'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. כתב רש"י: "ה' שהוא אלקינו עתה ולא אלקי האומות ע"ז [שאינם מקבלים אותו], הוא עתיד להיות ה' אחד [שיקבלו אותו כולם], שנאמר (צפניה ג:ט): 'כי אז אהפוֹך אל עמים שפה ברורה לקרוֹא כֻלם בשם ה''. ונאמר (זכריה יד:ט): 'ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'". והרשב"ם כתב: "ה' הוא לבדו אלקינו ואין לנו א-לוה אחר עמו".
ידעתי את ה'אומר המדרש (דברים רבה ב:לא): "ואם היה קורא את שמע ומהלך, צריך הוא לקבל מלכות שמים מעומד. ואיזהו מלכות שמים? 'ה' אלקינו ה' אחד'. ומהיכן זכו ישראל לקרות שמע? אמר ר' פנחס בר חמא: ממתן תורה... כיצד? את מוצא לא פתח הקב"ה בסיני תחלה אלא בדבר זה. אמר להם: שמע ישראל, 'אנכי ה' אלקיך' (שמות כ:ב). נענו כולן ואמרו: ה' אלקינו, ה' אחד... רבנן אמרי: אמר הקב"ה לישראל: בָנַי, כל מה שבראתי, בראתי זוגות... אבל כבודי אחד ומיוחד בעולם, מנין? ממה שקרינו בענין 'שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד'".
עוד אומר המדרש (שם ב:לב): "אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה... כשם שלא שיתפתי עמך א-לוה אחר בשמים, כך לא שיתפתי עמך א-לוה אחר בארץ. אלא נכנסת אני בכל יום לבתי כנסיות ומעידה עליך שאין א-לוה אחר אלא אתה, ואומר: 'שמע ישראל...'".
ידעתי; מושגיםוהמדרש ממשיך (שם ב:לג): "'ירָא את ה' בנִי ומלך' (משלי כד:כא). מהו 'ומלך'?... ומלוך על יצרך". כלומר, תכלית העולם היא שהאדם ימלוך על יצרו, יקדש את עצמו, ובכך יקדש את ה' ויקבל מלכות שמים. ורק ביראת ה' יוכל לעשות זאת.
אמונה; ידעתי(ה) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדֶך. כתב רש"י: "עשה דבריו מאהבה, אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה".
עוד כתב רש"י: "'בכל לבבך' - בשני יצריך". כלומר, גם היצר הרע יכול להפוך ליצר טוב. לדוגמה, האנוכיות, שהיא דבר רע, יכולה לדחוף את האדם לרצות להיות גדול בתורה ובמעשים טובים, שאילו אם הוא מבטל את העולם, לא ירצה גם להתקדם בתורה; או כגון עקשנות, שיכולה להפוך למידה טובה כאשר היהודי עומד עקשן על דתו.
ומוסיף רש"י: "דבר אחר: 'בכל לבבך' - שלא יהיה לבך חלוק על המקום". כלומר, אלא תקבל עליך עול מלכות שמים, ותדע שהוא צודק, גם אם מושג מסויים או מצוה מסויימת אינם נראים לך.
מסירות נפשובכל נפשך. כתב רש"י: "אפילו הוא נוטל את נפשך".
ובכל מאדך. כתב רש"י: "בכל ממונך; יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו".
צידוק הדיןובכל מאדך. כתב רש"י: "דבר אחר:... בכל מדה ומדה שמודד לך, בין במדה טובה בין במדת פורענות. וכן דוד הוא אומר (תהלים קטז:יג): 'כוס ישועות אשא [ובשם ה' אקרא]'; 'צרה ויגון אמצא [ובשם ה' אקרא]' (שם:ג-ד)".
אמונה; ענין האהבה; ידעתיואהבת את ה' אלקיך... כתב הרמב"ן: "וענין האהבה... מה שאמרו בספרי (פרשת עקב): שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאקרא חכם, בשביל... שאזכה לעולם הבא? ת"ל (לקמן יא:יג): 'לאהבה'... [ואם תאמר] ואשר אמר להם משה תמיד (לקמן פסוק יח): 'למען ייטב לך'... יזהירם ביראה על דרך התוכחות, לומר שאם יחטאו לא יירשו את הארץ... או שהחסיד צריך להיות אוהב וירא".
ידעתי את ה'ואהבת את... ובכל נפשך. אומר על זה המדרש (דברים רבה ב:לז): "בכל נפש ונפש שברא בך. [נ"ל שהכוונה היא, שכל יום ויום הוא מעיר אותך, ואתה כאילו מתחיה]. א"ר מאיר: על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה, חייב לקלס את יוצרו". ה' ברא את הכל.
ידעתי את ה'(ה-ו) ואהבת את ה' אלקיך... והיו הדברים האלה... כתב רש"י (ו): "ומהו האהבה? 'והיו הדברים האלה'! שמתוך כך, אתה מכיר בהקב"ה ומידבק בדרכיו". נראה לי שכוונת רש"י היא כך: שאהבת ה' היא קבלת עול מלכותו וההחלטה לקיים את המצוות ("הדברים האלה") ויהי מה, ומתוך כך, אתה מתחיל להבין גם בשכל ובהגיון שאכן ה' הוא צודק ואמיתי, ואתה מאמין בו עוד יותר ומקיים את מצוותיו עוד יותר, וכן הלאה.
ונראה שיש עוד כלל חשוב: שאי אפשר לקבל עול מלכות שמים באמת אא"כ האדם מקבל עליו את עול המצוות והמושגים. כלומר, רק בקבלת המצוות מראה האדם שהוא באמת ובתמים מקבל עול מלכות שמים.
ידעתי את ה'; קבלת עול מלכות; שבירת היש(ו) והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. על הלב, מעל ללב, מעל הרצון והתשוקה שלך. אינך מקיים את המצוה משום שהיא מוצאת חן בעיניך, אלא אדרבה, אתה מקיים גם אם היא בניגוד למה שאתה מרגיש בלבך, כי המצוה מחייבת מעל לרצונך.
מנהיג
(ז) ושננתם לבניך... כתב רש"י: "אלו התלמידים... וכשם שהתלמידים קרויים 'בנים'... כך הרב קרוי 'אב', שנאמר (מלכים ב ב:יב): 'אבי, אבי, רכב ישראל...'".
מושגיםודברת בם. כתב רש"י: "שלא יהא עיקר דיבורך אלא בם. עשֵם עיקר ואל תעשֵם טפל". יש כאן כלל חשוב מאד: שביהדות אין מושג של "דת" שהיא חלק מהחיים, כאשר החיים מחולקים ל"תאים" - דת, כלכלה, מדיניות, וכו'. אלא התורה היא הבסיס לכל החיים, וכל ה"תאים" יונקים ממנה את המושגים והכללים והדרכים שילכו בהם. כלומר, החיים מהווים אחדות וגוף אחד, והגוף מודרך בכל עת ע"י התורה. אין כאן הבדלה בין "דת" ומדינה וכו'.
עם ישראל; שלא יהיה צבועודברת בם. כתב אבן עזרא: "'ודברת בם' - בפה ובלב".
א"י(י) והיה כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר נשבע לאבוֹתיך לאברהם, ליצחק וליעקב, לתת לך... כתב בעל הטורים: "סמך 'והיה כי יביאך' לפרשת שמע, לומר לך שבזכות תורה, תפילין ומזוזה ייכנסו לארץ".
א"י; "כח מעשיו הגיד לעמו..."; ידעתי(י-יא) והיה כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ... ערים גדוֹלוֹת וטוֹבוֹת אשר לא בנית, ובתים מלאים כל טוּב אשר לא מלאת, ובוֹרוֹת חצובים אשר לא חצבת, כרמים וזיתים אשר לא נטעת, ואכלת ושבעת. אע"פ שלא עמלת באלה, הכל שייך לה', והוא נוטל ונותן כרצונו. והנה כתב הרמב"ן (י): "ועל דעת רבותינו ירמוז עוד כי הטוב ההוא... מותר להם אפילו היו שם דברים הנאסרים בתורה כגון... כרמים נטועים כלאים או ערלה... והשליט אותם בכל הנמצא בארץ, במותר ובאיסור, והנה הותרו להן כל האיסורין זולתי איסור ע"ז... והנה ההיתר הזה עד שאכלו שלל אויביהם וי"א בשבע שכבשו...". ולדעתי אמרו כאן חז"ל כלל גדול: שהקב"ה רצה להראות לעמים שהכל שלו, והוא מתיר או אוסר הכל, גם דברים "של העמים" וגם דברים שהוא קבע כחוקים. הוא אוסר והוא מתיר, הוא נותן לזה ונוטל ממנו. וה' עשה את זה בארץ ישראל כדי להראות ולסמל את השליטה הגמורה והטוטלית של עם ישראל על א"י, כמו שאמר הרמב"ן: "והשליט אותם בכל הנמצא בארץ", כדי שלא יעיז אף אחד לערער על שליטתם, שהרי אפילו על חוקי ה', ישראל שלטו בימי הכיבוש.
עם ישראל; "וישמן ישורון ויבעט..."; ידעתי(יב) השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. תזכרו שפעם הייתם עבדים "שלא היו לך ערים ובתים מלאים" (אבן עזרא). ואל תשכחו שרק בכח ה' יצאתם מעבדות לחיים טובים כאלה.
אמונה; יראת ה'; ידעתי(יג) את ה' אלקיך תירא ואוֹתו תעבוֹד, ובשמו תִשָבֵע. כלומר, רק אחרי שתיראו אותו ותקבלו עליכם עול מלכות שמים - רק אז תוכלו לעבוד אותו, כלומר, לשמור את מצוותיו. ועוד: כתוב "ובשמו תשבע", שהוא: "אזהרה כי בשמו בלבד תישבע, לא בשם אל אחר, על כן כתוב אחריו (פסוק יד): 'לא תלכון אחרי אלהים אחרים'" (רמב"ן).
עם ישראל; אמונהאת ה' אלקיך תירא ואתו תעבד, ובשמו תשבע. פירש רש"י: "אם יש בך כל המדות הללו, שאתה ירא את שמו ועובד אותו - אז בשמו תישבע [אז מותר לך להישבע בשמו], שמתוך שאתה ירא את שמו תהא זהיר בשבועתך". ישראל צריכים להיות תמימים ושתוכם יהיה כבָרָם.
אמונה; ידעתי את ה'; הקב"ה מקנא בע"ז
(יד-טו) לא תלכון אחרי אלהים אחרים... כי א-ל קנא ה' אלקיך בקרבך... דע שהקב"ה אינו סתם "מושג", אלא הוא כח עליון שפועל וחי ומנהיג ומעניש ונותן שכר - הוא "בקרבך".
א"י...פן יחרה אף ה' אלקיך בך והשמידך מעל פני האדמה. א"י היא ברכה, והגלות - קללה.
אמונה; ידעתי(טז) לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה. כתב הרמב"ן: "פירוש... שלא תאמר אם יש ה' בקרבנו... שנצליח בהיותנו עובדים לפניו ונשבע לחם ונהיה טובים, נשמור תורתו, כי הכוונה שם [במסה] כך היתה: שאם יראו שה' יתן להם מים בנס מאתו, ילכו אחריו במדבר; ואם לא - יעזבוהו. ונחשב להם לעוון גדול, כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ובמופתים כי משה נביא ה'... אין ראוי לעשות עוד שום דבר לנסיון. והעושה כן, איננו מנסה הנביא, רק ה' יתברך הוא מנסה, לדעת 'היד ה' תקצר' (במדבר יא:כג), ולכך אסר לדורות לנסות התורה או הנביאים, כי אין ראוי לעבוד ה' על דרך הספק או שאלת מופת ונסיון, כי אין רצון ה' לעשות נסים לכל אדם ובכל עת, ואין ראוי לעבדו על מנת לקבל פרס. אלא אולי ימצא בעבודתו ולכתו בדרכי התורה צער ואסון, וראוי שיקבל הכל במשפט צדק".
א"יעוד כתב רמב"ן: "והנה הבטיח כי סוף הכבוד [שיא הכבוד, תכלית הכבוד] לבוא בירושת הארץ וניצוח האויבים, כי היא הטובה הגדולה". כי בפסוק (יח) כתוב: "למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ...". א"י היא הברכה הגדולה ביותר.
שכר לאומי; א"י
(טז-יט) לא תנסו את ה' אלקיכם... שמור תשמרון את מצווֹת ה' אלקיכם... ועשית הישר והטוב בעיני ה', למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטוֹבה אשר נשבע ה' לאבוֹתיך. להדוֹף את כל אוֹיביך מפניך כאשר דִבר ה'. כתב אבן עזרא (טז): "ואם אתה תעשה הטוב בעיניו, יעשה לך כל טוב ויהדוף את כל אויביך".
ידעתי את ה'; עול מלכות שמים(יח) ועשית הישר והטוב בעיני ה' - ולא בעיניך, גם אם הישר והטוב של ה' נוגדים את רוחך.
מושגים; בין אדם לחברו; דרכי התורהועשית הישר והטוב בעיני ה'... כתב הרמב"ן: "ולרבותינו בזה מדרש יפה, אמרו: זו פשרה ולפנים משורת הדין. והכוונה בזה, כי מתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר ציווך, ועתה יאמר: גם באשר לא צוך, תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר, וזה ענין גדול. לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו... אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה כגון (ויקרא יט:טז): 'לא תלך רכיל...', 'לא תִקוֹם ולא תִטוֹר...' (שם:יח), ו'לא תעמוֹד על דם רעך' (שם:טז)... חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר... ואפילו מה שאמרו (תענית טז:) פרקו נאה ודיבורו בנחת עם הבריות (יומא פו.), עד שיִקָרא בכל ענין תם וישר". ויש להוסיף, כגון שיטת הרמב"ן (על ויקרא יט:ב) בענין "נבל ברשות התורה".
עם סגולה - ישראל שונים מכל העמים; ידעתי(כ) כי ישאלך בנך מחר לאמר: מה העדוֹת והחֻקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם... הבן רוצה לדעת למה להיות יהודי, כלומר, מה היחוד בזה? כמו שכתב אבן עזרא: "למה זה העול עלינו בינות בני אדם?" וכתב הספורנו: "ולא הספיקו מצוות בני נח". ועל זה צריכים להשיב:
(כא-כה) עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ויתן ה' אותוֹת ומוֹפתים... לעינינו. ואותנו הוציא משם, למען הביא אוֹתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבוֹתינו, ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלקינו, לטוב לנו כל הימים לחַיוֹתֵנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמוֹר לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו כאשר צִוָנו. יש כאן כללים גדולים: האחד, שטעם קיום המצוות הוא להזכיר שה' הוא הבורא האמיתי, הכל יכול, ואם כן מצוותיו אמת, ולכן ראוי לקיים אותן. והשני, שהידיעה שה' הוא הבורא האמיתי באה מיציאת מצרים. לכן נכתבה בתחלה יציאת מצרים, ושזה היה לעינינו, שהיינו עדים לזה. וכתב הרמב"ן (כ): "וציווה בתשובת השאלה הזאת, שנגיד לשואל כל ענין יציאת מצרים... כי יתכוון שנודיע לבן השואל כי ה' הוא הבורא והחפץ והיכול, כאשר נתבאר לנו ביציאת מצרים". וכוונת הקב"ה בהוצאת ישראל ממצרים היתה רק שנלך לא"י, ונהיה שם עם סגולה, ונשמור את המצוות, שהן תהיינה טובות לנו מבחינת הנשמה.
ידעתי; בני ישראל ראו(כב) ויתן ה' אותוֹת ומוֹפתים גדוֹלים ורעים במצרים, בפרעה ובכל ביתו לעינינו. כתב הרמב"ן (כ): "וזה טעם 'לעינינו', כי אנחנו היודעים ועדים מן האותות והמופתים שראינו שם". וחייבים אנו להגיד זאת לדורות, ולא רק לבנינו, וזו כוונת רש"י (כ) שכתב: "'כי ישאלך בנך מחר' - יש מחר שהוא אחר זמן".
א"י - רק בא"י ניתן לקיים את המצוות וזו היתה כוונת ה'(כג-כד) ואותנו הוציא משם, למען הביא אוֹתנו, לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבוֹתינו; ויצוֵנו ה' לעשות את כל החֻקים האלה... מטרת יציאת מצרים היתה להוציאנו מהגלות, מפני ששם אי אפשר לבנות חברה תורנית שלמה, ולהביאנו לא"י, כדי שנעשה שם את כל החוקים. כך כתב הספורנו (כא): "ובהיות שבעבדותנו לא היינו יכולים לקנות השלמות המכוון מאיתו, הפליא לעשות להוציאנו ולהביא אותנו אל הארץ, שנוכל לקנות בה אותה השלמות".
ידעתי את ה'; יראת ה'; אמונה(כד) ויצַוֵנו ה' לעשות את כל החֻקים האלה, ליראה את ה'. מפני שבלי יראה לא נוכל לשמור את החוקים; וכן, שמירת החוקים מביאה לידי יראה.
עול מלכות שמים(כה) וצדקה תהיה לנו, כי נשמוֹר לעשות את כל המצוה הזאת, לפני ה' אלקינו, כאשר צִוָנו. חייבים אנו לשמור את כל המצוות ולזכור שה' תמיד עומד לפנינו, ואז נקיים אותן כמו שהוא ציוונו, כלומר, שנקיים את המצוות כפקודת מלך.
© כל הזכויות שמורות