דברים פרק ט

פרק ט

ידעתי את ה'; ה' הכל יכול, ובורא את הכל

(א) שמע ישראל, אתה עוֹבר היום את הירדן. אומר המדרש (דברים רבה ג:ח): "הלכה: אדם מישראל ששותה מים לצמאו, אומר: 'ברוך, שהכל נהיה בדברו'. רבי טרפון אומר: 'בורא נפשות...'. רבנן אמרי: בוא וראה, כל הנסים שעשה הקב"ה לישראל, לא עשאן אלא על המים [היאור, ים סוף, מים המרים, הסלע, הבאר]... א"ל משה... ואף בשעה שתעברו את הירדן לירש את הארץ עתיד הוא לעשות לכם נסים במי הירדן". הכוונה היא, שהמים הם חיים לאדם, ובלעדיהם אינו יכול להתקיים. ויהודי ששותה מים חייב לזכור שגם חייו הפרטיים וגם חייו הלאומים מסומלים ב"מים".

ידעתי; מושגים

עוד אומר המדרש (שם ג:י): "מה ראה לומר להן כאן 'שמע ישראל'? רבנין אמרי: למה הדבר דומה? למלך שקידש מטרונה בשני מרגליות. איבדה אחת מהן. א"ל המלך: איבדת אחת - שִמרי את השנייה. כך קידש הקב"ה את ישראל ב'נעשה ונשמע'. איבדו את 'נעשה', שעשו את העגל. אמר להן משה: איבדתן 'נעשה' - שִמרו 'נשמע'. הֱוֵי: 'שמע ישראל'". היהודי חייב לכל הפחות לקבל עליו את עול מלכות שמים והמצוות, גם אם בגלל חולשה אינו שומר את כולם (ועיין במה שכתבתי לעיל ח:ו).

ידעתי את ה'; בטחון

(א-ג) שמע ישראל! אתה עוֹבר היום את הירדן לבוֹא לרשת גוים גדוֹלים ועצֻמים ממך, ערים גדוֹלוֹת ובצֻרוֹת בשמים: עם גדול ורם, בני ענקים, אשר אתה ידעת ואתה שמעת - מי יתיצב לפני בני ענק?! וידעת היום כי ה' אלקיך הוא העוֹבר לפניך, אש אוֹכלה, הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר ה' לך. כתב הרמב"ן (ח:יח): "...וחזר להביא עוד ראיה אחרת, שלא תחשוב 'כוֹחי ועוצם ידי' וגו', ואמר: 'שמע ישראל' דבר אמת מפי! כי הגוים האלה הם גדולים ועצומים ממך, ואיך תנצחם במלחמה? ועוד - יש להם ערים גדולות ובצורות... ואיך תכבוש אותם? ועוד - ששם עם גדול ורם, בני ענקים... שלא יתיצב אדם לפניהם. וכשיתברר לך כל זה, יש לך לדעת ולהאמין מן היום הזה, כי לא תוכל לעבור עליהם כלל עד שתדע בלבבך כי ה' העובר לפניך". דוקא מהכח העצום של האויב באה ידיעת ה'.

א"י; ידעתי

(א,ד-ו) שמע ישראל, אתה עבר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדלים ועצמים ממך... אל תאמר... בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ הזאת... לא בצדקתך... אתה בא לרשת את ארצם, כי ברשעת הגוים האלה, ה' אלקיך מורישם מפניך. ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבתיך, לאברהם ליצחק וליעקב. וידעת כי לא בצדקתך ה' אלקיך נוֹתן לך את הארץ הטובה הזאת לרשתה... כאן למדנו שני דברים חשובים: א) שהקב"ה היה מעניש ומגרש את הגוים האלה בין כך ובין כך, מפני רשעותם; ב) שהקב"ה רואה את א"י כמקום היחידי שאפשר להקים שם עם סגולה וחברת סגולה, וזאת הברית אשר נשבע לאבות, להקים עם סגולה.

עם ישראל - עם קשה עורף

(ו-ז,יג) וידעת כי לא בצדקתך ה' אלקיך נוֹתן לך את הארץ... כי עם קשה עוֹרף אתה... למן היום אשר יצאת מארץ מצרים עד בוֹאכם עד המקום הזה ממרים הייתם עם ה'... ויאמר ה' אלי לאמר: ראיתי את העם הזה והנה עם קשה ערף הוא.

מושגים

(י) ויתן ה' אלי את שני לוחוֹת האבנים... כתב רש"י: "לוחת כתיב [חסר], ששתיהן שוות". כל המצוות שוות.

מנהיג; אהבת ישראל

(יד,יח) הרף ממני ואשמידם... ואעשה אותך לגוי עצום ורב ממנו... ואתנפל לפני ה'... על כל חטאתכם אשר חטאתם. אע"פ שהיתה למשה הזדמנות להיות אב לאומה חדשה, סירב, משום אהבת ישראל. וכן כתב הרמב"ן (יז): "כי סיכן בנפשו לשבור לוחות האלקים, לטובתם".

א"י; אמונה ובטחון; חוסר אמונה

(כב-כג) ובתבערה ובמסה ובקברוֹת התאוה, מקצִפים הייתם את ה'; ובשלוֹח ה' אתכם מקדש ברנע לאמר: עֲלו ורשו את הארץ אשר נתתי לכם, ותמרו את פי ה' אלקיכם, ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקוֹלו. כתב הרמב"ן (פסוק כא): "והנה החטא לנסות את ה' הוא חטא גדול ואשמה רבה, כאשר הזהיר ממנו (לעיל ו:טז): 'לא תנסו את ה' אלקיכם כאשר נסיתם במסה'".

עם ישראל; חוסר אמונה

(כד) ממרים הייתם עם ה' מיום דעתי אתכם. יש באמונה שני דברים: א) אמונה בלב; ב) מעשים הנובעים מהאמונה הזאת. כך כתב אבן עזרא (כג): "...'ולא האמנתם לו ולא שמעתם בקלו' - לא האמנתם בלב ולא שמעתם במעשה".

חילול השם

(כה) ואתנפל לפני ה'... כתב הרשב"ם: "אמר להם: לא תועיל לכם תפילות בא"י, כי עתה [אחרי חטא העגל] נתכפר לכם כדי שלא יתחלל שמו... אבל לאחר שיהרוג שלושים ואחד מלכים, וינחילכם את הארץ, אז יוציאכם ויגרש אתכם מן הארץ, שאין כאן חילול השם לאמר לאומות 'מבלתי יכוֹלת ה'' (במדבר יד:טז), אלא יאמרו הגוים: ישראל חטאו לו, כמו שמפורש באתם נצבים...".

חילול השם

(כו-כט) ואתפלל אל ה', וָאוֹמר: א-דני אלקים: אל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך, אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה; זכוֹר לעבדיך, לאברהם, ליצחק וליעקב, אל תפן אל קשי העם הזה, ואל רשעו ואל חטאתו; פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם: מבלי יכוֹלת ה' להביאם אל הארץ אשר דבר להם ומשֹנאתו אותם, הוציאם להמִתם במדבר; והם עמך ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדוֹל ובזרוֹעך הנטויה. כתב אבן עזרא (כט): "'והם עמך' - ידוע כי הם עמך, בעבור שהוצאתָם בכוחך הגדול שהראית בעולם". יש להעיר שגם הענין של זכירת האבות היא חלק מהענין של חילול השם. כלומר, שמכיון שה' הבטיח לאבות לבחור בבניהם, לכן ישראל הם עם ה', ואם לא יציל אותם, שמו יהיה מחולל.

(כח) ומשנאתו אותם. אפשר לפרש שיש כאן שתי טענות של הנוצרים: א) שהאלקים שישראל בחרו להם הוא חלש וחסר יכולת; ב) שהאלקים "האמיתי" - של הנוצרים - שונא את ישראל על שסירבו להאמין בו, וכל מה שהם סובלים הוא עונש על זה. אבל הרמב"ן פירש באופן אחר: "בכאן אמר 'ומשנאתו אותם הוציאם להמיתם במדבר', כי היתה השנאה הזאת בהם במצרים טרם שהוציאם משם. והטעם בעבור שהיו... עדיין קרובים למצרים... יאמרו כי גם בהיותם במצרים ראה שאין יכולת בידו להביאם אל הארץ אשר דיבר להם באזני המצריים, ועל כן שנאם לבלתי החל לעיני הגוים אשר נודע אליהם לעיניהם. והוציאם ממצרים להמיתם במדבר במקום שלא יִוָדע מה היה להם... והכוונה בטענות, כי הגוים ידברו בה' אלקי ישראל לאמר עליו כאלהי גויי הארצות...".