דברים פרק טו
פרק טו
לה' הארץ ומלואה; שמיטת כספים; מושגים(א-ב) מקץ שבע שנים תעשה שמטה... שָמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו; לא יגוֹשֹ את רעהו ואת אחיו כי קרא שמִטה לה' - "לכבוד ה' שנתן לו הממון" (אבן עזרא בפסוק ב).
אהבת ישראל
(ב) ...לא יגש את רעהו ואת אחיו. רעהו היהודי הוא אחיו.
ארץ ישראל - הברכה היחידה היא בא"י; אמונה
(ד) אפס כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלקיך נוֹתן לך נחלה לרשתה. כתב הרשב"ם (ד): "'אפס כי לא יהיה בך אביון' - אם תשמט, הקב"ה ישלם לך". כלומר, וגם אתה לא תהיה אביון.
עם ישראל; שכר ועונש כללי
(ד-ה) אפס כי לא יהיה בך אביון... רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך... כתב אבן עזרא (ד): "אם היו כל ישראל או רובם שומעים בקול ה', אז לא יהיה בך אביון...". וכן הוא כותב בפסוק ו: "כי יבוא דור שלא יהיה רובו זכאי". אם כן, אין צורך שהדור יהיה כולו זכאי, אלא רובו ככולו.
(ד-ו) אפס כי לא יהיה בך אביון, כי ברך יברכך ה' בארץ אשר ה' אלקיך נוֹתן לך נחלה לרשתה. רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך... והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוֹט, ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשוֹלו. אפס, אמנם לא תהיה מציאות כזאת שתצטרך להשמיט כספים משום שלא יימצא בך אביון בכלל, אבל זה יהיה רק אם תשמע בקול ה'. כך כתב רש"י (ד): "ולהלן (פסוק יא) הוא אומר: 'כי לא יחדל אביון'? אלא, בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום, אביונים בכם". וכתב ספורנו: "וזה בלי ספק נתקיים בדור בָאי הארץ".
ידעתי את ה'
(ה) רק אם שמוע תשמע בקול ה' אלקיך, לשמוֹר לעשות את כל המצוה הזאת... חייבים לשמור את כל המצוה, ולא רק חלק ממנה.
אמונה - איך לקנות אמונה
רק אם שמוע תשמע... כתב רש"י: "שמע קמעא, משמיעין אותו הרבה". כלומר, שאם אדם מוכן לשמוע כמה מהמצוות, ומתחיל לשמור כמה מצוות, פתאום הוא מתחיל להבין הרבה יותר. והמסקנה מזה - שאין קונים אמונה בשיעורים ובמחשבה, אלא חייבים להתחיל לשמור מצוות בפועל, ואז מתחילים להבין.
אמונה; ידעתי את ה'
(ו) ...ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשוֹלו. פירש רש"י: "'ומשלת בגוים רבים' - יכול גוים אחרים מושלים עליך? ת"ל: 'ובך לא ימשולו'". והכוונה היא, שאפשר שישראל ימשול בגוים קטנים רבים וגוי אחר ימשול על ישראל, כגון מדינת ישראל היום המושלת בערבים רבים, אך בכל זאת ארה"ב מושלת עליה. וזה משום שאינם מאמינים בה', ואילו היו אכן מאמינים בו, הברכה היתה מלאה, ש"ובך לא ימשולו" - שום עמים.
אהבת ישראל; צדקה; אמונה
(ז) כי יהיה בך אביון מאחד אחיך.... כל יהודי נקרא "אח".
לא תאמץ את לבבך ולא תקפוֹץ את ידך מאחיך האביון. שוב הוא נקרא "אחיך". וכתב רש"י: "אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו של אביון". לכן, אל תדאג, ותאמין שאם תתן לו - לא תעני, ולהיפך, אם לא תתן - דוקא בזה תעני. וכתב אבן עזרא: "'לא תאמץ לבבך' - לדבר על לבו דברים טובים". כלומר, שמלבד המצוה של נתינת כסף יש גם ענין של פיוס - לב ללב. וכן, על הפסוק (ח): "כי פתוֹח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו ["אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה" - רש"י] די מחסוֹרו אשר יחסר לו", כתב בעל הטורים: "פ"א כפולה, לומר: פתח לו ידך וגם פיך לשדלו בדברים".
(ט-י) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר: קרבה... שנת השמטה, ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו; וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשֶך ובכל משלח ידך. כתב אבן עזרא: "'נתון תתן' - הטעם [שכתוב שתי פעמים] כי אם תתן לו יוסיף ה' על ממונך". ורש"י כתב: "'לו' - בינו ובינך".
(יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, על כן אנכי מצוך לאמר: פתוֹחַ תפתח את ידך... כתב רש"י (ע"פ ספרי): "עצה לטובתך אני משיאך".
עם ישראל; לה' הארץ ומלואה; עבד עברי
(יב-יד) כי יִמָכֵר לך אחיך העברי או העבריה, ועבָדְך שש שנים, ובשנה השביעִת תְשַלחנו חפשי מעמך [והוא אחיך על אף שהיה עבדך]. וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם. הענֵיק תעניק לו מצאנך ומגָרנך ומיִקבך, אשר ברכך ה' אלקיך תתן לו. אל תאמר: "למה אתן משהו לעבדי שגנב ונמכר לי", מפני שמה שאתה נותן לו אינו משלך אלא מ"אשר ברכך ה' אלקיך". גם כאן יש תזכורת שרכושך אינו שלך.
(טו) וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלקיך, על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום. נ"ל שהתורה אומרת כאן כמה דברים: א) זְכור שהיית עבד לגוים בלא שום רכוש שלך, ואפילו גופך לא היה שלך, ואילו לא היה הקב"ה מוציא אותך, לא היית מגיע לאפשרות לרכוֹש רכוּש, ואם כן, הרכוש שלך תלוי בה'. ב) הָבֵן מה זה להיות עבד, וכך תרגיש את החשיבות של חרות. ג) זְכור שהקב"ה לא רק הוציא אותך ממצרים אלא גם נתן לך מרכוש מצרים ומביזת הים. כך כתב הספורנו: "שלא בלבד הוציאך מעבדות אבל העניק לך מממון המשעבדים בך". ד) ומזה תדע שאם לא תתנהג כפי ציווי ה', אתה, המשעבד, תוכל להפוך מחר למשועבד, שהרי גלגל חוזר בעולם.
(טז-יז) והיה כי יאמר אליך: לא אצא מעמך... כי טוב לו עמך, ולקחת את המרצע ונתתה באזנו... הכתוב בא ללמדנו דבר גדול: שגופו של אדם אינו שלו אפילו לעשות איתו מה שהוא רוצה, וגם אם ירצה להיות עבד, אסור לו, על אף שנעים לו בבית אדונו ויש לו שם בטחון. ולכן עבד הרוצה להישאר עבד אינו יכול, משום שבזה הוא משתף מרצונו את אדנות האדם עם האדנות הבלעדית של הקב"ה שאמר "כי לי בני ישראל עבדים" (ויקרא כה:נה) - "ולא עבדים לעבדים" (ב"ק קטז:). וכאשר העבד נשאר תחת האדנות של האדם מרצונו, הוא אינו שובר את גאותו ואינו עולה בקדושה.
(יח) לא יקשה בעינך בשַלֵחֲך אוֹתו חפשי מעמך... וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה. פירש הספורנו: "ומשלו תתן".
עם ישראל; לה' הארץ ומלואה
(יט) כל הבכור אשר יִוָלד בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש לה' אלקיך... דין בכור בהמה הוא עוד הגבלה על רשות האדם. כתב הספורנו: "אחר שבֵאֵר מיני חסד בתבואה - והוא מעשר עני, ובמעות - והוא שמיטת כספים והצדקה, ובשאר הקניינים - בהענקת עבד עברי, בֵאֵר מצוות אשר בהן הודאה לא-ל יתעלה, והן מתן הבכורות הראוי לבעלי המקנה להודות כי מידו [מיד ה'] המקנה לנו; וחג המצות להודות על הגאולה בזבח הפסח ובמצות; ועל האביב בעומר התנופה; וחג השבועות להודות על שבועות חוקות קציר ששמר לנו; וחג האסיף להודות על האסיף. ושבכל אחד מהם נביא איזה דורון לאדון [ה'] כאומרו (לקמן טז:טז): 'ולא יראה את פני ה' ריקם'. ולזה לא הזכיר בהם באיזה חודש ובכמה בחודש יהיו, אבל הזכיר האביב, והשבועות, והאסיף".
© כל הזכויות שמורות