דברים פרק יב

פרק יב

א"י - המצוות ניתנו להתקיים בארץ; ידעתי

(א-ב) אלה החֻקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ אשר נתן ה' אלקי אבוֹתיך לך לרשתה... אבד תאבדון את כל המקוֹמות אשר עבדו שם הגוים, אשר אתם יוֹרשים אוֹתם, את אלהיהם... דוק, שמהלשון יש להבין שני דברים: "הגוים" אשר אתם יורשים אותם, וכן "את אלהיהם" אשר אתם יורשים אותם. ואח"כ ממשיכה התורה (ד-ה): "לא תעשון כן לה' אלקיכם, כי אם אל המקום אשר יבחר... לשֹוּם את שמו שם - לשכנו תדרשו, ובאת שמה". ועל זה כותב הספורנו (א): "ומכלל המצוות האלה הם שצריך שתשמרו אותן אשר בקיומן תירשו הארץ כל הימים: שתאבדו מקומות כל ע"ז, ושלא תעשו כמותם לא-ל יתברך להקריב לפניו בכל מקום". ונראה שהמצוה הראשונה היא להבטיח שהגוים לא יישארו בע"ז שלהם, אלא יקבלו עליהם את שבע המצוות ואת ייהוד א"י. והשנייה היא שישראל יקבלו עליהם עול מלכות שמים, בזה שהם חייבים לבוא למקום אחד שה' יבחר, ולא יכולים לדור בכל מקום שהם ירצו. וזוהי קבלת עול מלכות שמים: שהמצוות ייעשו כפי רצון ה' ולא כפי רצון ישראל.

(ב-ג) אבד תאבדון את כל המקוֹמות... ואִבַדתם את שמם מן המקום ההוא. כתב האבן עזרא (ג): "שלא ייזָכרו". ונראה פשוט שכל זמן שהע"ז קיימת, המקום נקרא על שמה ולא נקרא לגמרי על שם הקב"ה, וכל שכן שכאשר הארץ או חלק ממנה בידי הגוים, היא נקראת על שמם. וזה אסור, כי א"י היא חלקה של הקב"ה, וצריכה להיקרא על שמו, כדי שנדע שהוא אחד ושמו אחד.

א"י והגלות

(ט-י) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלקיך נוֹתן לך; ועברתם את הירדן, וִישבתם בארץ אשר ה' אלקיכם מנחיל אתכם, והֵניח לכם מכל אוֹיביכם מסביב, וישבתם בטח. רק בא"י ימצאו ישראל מנוחה.

מושגים

(יב) ושמחתם לפני ה' אלקיכם... והלוי אשר בשעריכם, כי אין לו חלק ונחלה אתכם. יש כאן אזהרה שלא להקריב קרבנות בכל מקום אלא רק בבית ה'. ואם תעשו כרצונו תהיו שמחים; ובכל שמחה שלכם אסור לכם לשכוח את זה שאין לו. כתב הספורנו (ז): "'עִבדו את ה' בשמחה' (תהלים ק:ב) - כראוי לכל עובד מאהבה".

לה' הארץ ומלואה; ידעתי את ה'

(כ) כי ירחיב ה' אלקיך את גבֻלך... ואמרת, אוֹכלה בשר... כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך... ואכלת בשעריך בכל אַוַת נפשך. כתב הרמב"ן: "ואין טעם... שיהיה מותר בהרחק המקום בלבד, שא"כ יהיו יושבי ירושלים אסורים בבשר תאוה, אבל עם כל ישראל ידבר, ויאמר להם, כי כאשר ירחיב ה' את גבולכם ולא תהיו כולכם יושבים סביב למשכן... יהיה לכם בשר החולין מותר...". אבל אין הכי נמי, שבהתחלה כאשר כולם היו סביב למשכן, אכילת בשר היתה מותרת דוקא בהקרבת קרבן שלמים, משום שלה' הארץ ומלואה.

ידעתי את ה'; קשה להיות יהודי; קבלת עול מלכות שמים; עם ישראל

(כג,כה) רק חזק לבלתי אֲכוֹל הדם... למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ה'. כתב רש"י (כג): "להזהירך וללמדך עד כמה אתה צריך להתחזק במצוות. אם הדם שהוא קל להישמר ממנו, שאין אדם מתאוֶה לו, הוצרך לחזקך באזהרתו - קל וחומר לשאר מצוות". ולי נראה שהטעם שכתוב "רק חזק" הוא, שהאדם חייב להתחזק ולשמור את מצות הדם מתוך קבלת עול מלכות שמים, ולא משום שנפשו קצה ממנה. וכך פירש הספורנו (כה) למה כתוב "למען ייטב לך... כי תעשה הישר בעיני ה'", שכתב: "וכאשר תימָנע מלאוכלו, לא יהיה זה כמואס בו, אבל כדי שתעשה הישר בעיני ה', כאמרם ז"ל (תורת כהנים, קדושים פרק ט:יב): אל יאמר אדם קצה נפשי בבשר חזיר, אבל יאמר איפשי, ואבי שבשמים גזר עלי". ועוד: צריך להתחזק, כי קשה להיות יהודי. כך כתב רש"י (כה): "קל וחומר לגזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם".

תלמוד תורה; מושגים

(כח) שמוֹר ושמעת את כל הדברים האלה... פירש רש"י (ע"פ ספרי, עט): "זו משנה [תלמוד תורה] שאתה צריך לשָמרָה בבטנך... ואם שָניתָ, אפשר תשמע ותקיים. הא כל שאינו בכלל משנה [שלא למד], אינו בכלל מעשה". וכן הביא בעל הטורים (ע"פ אבות ב:ה): "אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד". והוסיף רש"י: "שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה".

ידעתי את ה'; שכר ועונש

שמוֹר ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מְצַוֶך, למען ייטב לך ולבניך אחריך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך.

א"י - לרשת את הגוים

(כט) כי יכרית ה' אלקיך את הגוים אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך, וירשת אתם וישבת בארצם. כתב בעל הטורים: "'לרשת אותם' - ולא למס". ואבן עזרא כתב: "כי אם לא ינצחו את הגוים לא ירחיב גבולו".