יונה - קטעי פירושים

עונש הגוים על פשעים שלא שייכים לדיכוי ישראל; חמס; עם ישראל

(א:ב) קום לֵך אל נינוה העיר הגדולה, וקְרָא עליה, כי עלתה רעתם לפָנָי. אומר הרד"ק: "כי הא_ל יתברך משגיח אף באומות העולם כשתגדל רעתם בחמס. וכן בדור המבול ובאנשי סדום, 'כי מלאה הארץ חמס' (בראשית ו: יג). והחמס מפסיד הישוב, והא_ל יתברך רוצה בישוב העולם. אבל בשאר עבירות אינם חשובים לפניו שישגיח עליהם אלא בישראל לבדם, כמו שאמר: 'רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה' (עמוס ג: ב)".

הגלות היא בית קברות

(א:ג) ויקם יונה לברֹח תרשישה מלפני ה'. אומר המכילתא (בא, מס' דפסחא, פרשה א): "אמר יונה: אלך לי בחוצה לארץ, מקום שאין השכינה נגלית... משל לעבד כהן שברח מרבו, אמר: אלך לי לבית הקברות, מקום שאין רבי יכול לבוא אחרי... כך אמר יונה: אלך לי לחוצה לארץ — מקום שאין השכינה נגלית". ולמה? מפני שהגלות היא טומאה, ואין השכינה נגלית בטומאה. הגלות היא בית קברות לעם ישראל, ועם קדוש אינו רשאי להיטמא אלא אם נאנס, אבל כל זמן שאפשר לחזור לא"י, אסור ליהודי להישאר בגלות, ואם אכן יִטָמא בבית הקברות, הוא גם ימות בבית הקברות.

אמונה; אין סומכין על הנס; חוסר אמונה

(א:ה) ויירְאו המלָחים, ויזעקו איש אל אלהיו, ויָטִלו את הכלים אשר בָאֳנִיה אל הים להָקֵל מעליהם... פירש מהר"י קרא: "כולם עבדו את אלהיהם באמונה, שהיו סבורים שיושיעום בעת צרתם". הנה, כאשר יונה ברח משליחותו, הסיבה היתה שהוא חשש שאנשי נינוה ייראו מה' ויחזרו בתשובה, בעוד שישראל מסרבים לעשות את זה, וזה יגדיל את עונשם. והנה כאן, הגוים מראים את האמונה שחסרה אצל ישראל. ועוד יש לראות כאן, שיחד עם האמונה והתפילה, הם לא סמכו על הנס. הדרך הנכונה לגבור על הסכנה היא להתפלל לה' ולבטוח בו, ואז ללכת בדרך הטבע.

(א:ח) כתב רש"י: "שמא על אנשי אותו מקום נגזרה גזירה... שמא עמך חטאו". זהו כלל גדול — היהודי נתפס על עוון עמו ומקומו על אף שהוא נקי מפשע.

אמונה

(ג:ה) ויאמינו אנשי נינוה באלקים, ויקראו צום, וילבשו שקים מגדולָם ועד קְטַנָם. אמונת הגוים בנינוה — איזה פלא!