עובדיה - קטעי פירושים

עונש הגוים; אהבת ישראל; נוצרים בעד ציון

(א:י) מֵחֲמַס אחיך יעקב. בגלל החמס שעשית ליעקב; ומדובר כאן על אדום.

תְּכַסְך בושה, ונִכְרַתָּ לעולם. "ולא תוסיף לקום" — מצודת דוד. ומהו החמס?

(א:יא) ביום עֲמָדְך מנגד, ביום שְׁבוֹת זרים חֵילו [עשרו], ונכרים באו שְׁעָרָו... יש מפרשים שזה על זמנו של נבוכדנצר וחורבן בית ראשון, ויש שמפרשים על חורבן בית שני. אך העיקר הוא שהחטא הוא שאדום "ראה זה ועמד מנגד ולא עזר ליעקב אחיו" — מצודת דוד; ורש"י אומר: "שלא באת לעזור לו".

...גם אתה כאַחַד מהם. "מעלה אני עליך כאילו אתה מן הבאים עליהם" — רש"י. יוצא, שגוים שאינם באים לעזרת ישראל, יֵענשו כאילו השתתפו בעצמם בדיכויינו. כך אומר מצודת דוד: "הואיל ועמדתָּ מנגד ולא עזרת לישראל, מעלה אני עליך כאילו היית גם אתה כאחד מן הנלחמים והשוללים, וזהו החמס". הגוי נענש גם על מעשיו העוינים נגד ישראל, וגם על זה שעמד מנגד ולא עזר. וא"כ על אחת כמה וכמה שיהודי שעומד מנגד ואינו עוזר לאחיו היהודי, הוא פושע וחמסן.

(א:יב) ואל תֵּרֶא ביום אחיך, ביום נָכרו. "לא היה לך להביט ולעמוד מנגד... ביום הסגירו בידי גוים" — רש"י. והוסיף מצודת דוד: "ואם לא מצאה ידך לעזור לו, עכ"פ היה לך לשבת בבית ולא להסתכל בבושתו".

ואל תשמח לבנֵי יהודה ביום אָבְדָם. פירש מצודת דוד: "וכל שכן שלא היה לך לשמוח".

ואל תגְדֵל פיך ביום צרה. פירש מצודת דוד: "וכל שכן שלא היה לך להגדיל פה ולהטיח דברי לעג".

הגאולה תבוא בפתע; בעתה אחישנה

(א:טו) כי קרוב יום ה' על כל הגוים... פירש אבן עזרא: "במהרה יקרה לכל גם לך כמקרה הזה".

עונש הגוים באחרית הימים על שהרעו לישראל; מדה כנגד מדה; ידעתי; בטחון; קדוש השם

כי קרוב יום ה' על כל הגוים. ביום ה' הגדול, כאשר יתקדש ויִוָדע לעיני כל הגוים, הוא יביא יום פורענות על כל הגוים על שלא חזרו בתשובה, ויעניש את כולם על כל החטאים מדה כנגד מדה. סירבו להכיר בו, "לא ידעו את ה'" — עכשיו יֵדעו אותו; רצחו וגזלו — גם הם יֵרצחו; הרעו ליהודים — הוא ירָעַ להם. ומדובר על שואה שתפקוד את כל הגוי, על כל העולם. השואה תהיה בכל העולם, וכל הגוים יֵענשו על סירובם לדעת את ה', וכולם חטאו בחטא זה, בזה שהצרו לישראל ולא עזרו להם, שבזה הראו שלא הכירו בה', אלקי ישראל. אבל במיוחד יֵענשו אלה שהרעו בפועל לישראל ועלו לחסל אותם (כמו שנפרש בסמוך בס"ד).

על "כי קרוב יום ה'..." אומר הרד"ק: "אע"פ שהיה רחוק מיום הנבואה... כי ביום גאולת ישראל יהיה אותה היום [של עונש הגוים, וא"כ] הרי הוא כמו קרוב, כיון שהא_ל אמר שיהיה, ראוי שיחשבו אותו כמו קרוב". זהו עצם הבטחון: אם הקב"ה הבטיח, אין מקום לספק או לפקפוק. ומה עוד, שראינו את התחלת הגאולה!

כאשר עשית. גאוה; "לא ידעתי"; חמס ורצח; דיכוי ישראל.

יֵעָשה לך, גמֻלך ישוב בראשך. מדה כנגד מדה.

(א:טז) כי כאשר שתִיתֶם [את כוס התרעלה] על הר קָדשי. כמו שאתם, ישראל, שתיתם את הכוס המר בארץ ישראל.

ישתו כל הגוים תמיד. "בלי הפסק, עד שיכלו הרעים שבהם שהרעו לישראל" — רד"ק. ול"נ שאין ספק שאלה ימותו, אבל יחוסלו גם גוים אחרים בגלל חטאים אחרים של גאוה ו"לא ידעתי את ה'". וההבדל בין ישראל לגוים בולט: ישראל שתה את הכוס — אך רק לזמן מסוים; ואילו הגוים הרשעים ישתו ויחוסלו.

ושָׁתו ולָעו והיו כְּלוֹא היו. "ויהיו כלים עד שלא יכירו מקומם, כאילו לא היו" — רד"ק.

הגלות תחוסל ובא"י תהיה פליטה; מדה כנגד מדה; ידעתי; בטחון

(א:יז) ובהר ציון תהיה פליטה, והיה קֹדש... אומר מצודת דוד: "אבל בהר ציון תהיה פליטה ושארית, רצה לומר, אנשים יישארו". וכתב מהר"י קרא (טז): "כל ארץ ישראל קורא 'הר קדשי'". ואומר הרד"ק (יז): "אע"פ שכלו רבים מישראל בגלות, פליטה גדולה תהיה להם עוד בהר ציון שגלו ממנו". יש כאן אזהרה גלויה לכל השוטים וקטני האמונה שנשארים בגלות וחושבים שיש סכנה לגור בארץ ישראל היום. והטפשים האלה אינם מבינים שהגלות היא קללה וחטא, והקב"ה יחסל אותה ואת הגוים, וגם את היהודים שהעדיפו להישאר שם. ודוקא אלה שעלו לארץ ישראל יהיו הפליטה היחידה, מפני שהר ציון (א"י) הוא "קודש", והגלות היא טומאה — וזו מדה כנגד מדה. דוקא אלה שחשבו להציל את עצמם ע"י ישיבה בטומאת הגלות יְסָפו, ואלה שישבו ב"סכנת" ארץ ישראל יהיו לפליטה.

השלבים של הגאולה וסימניה

ויָרשו בית יעקב את מורָשֵׁיהם. כתב הרד"ק: "עוד יירשו שכניהם, ארץ אדום ומואב וארץ פלשתים".

(א:יט) ויָרשו הנגב את הר עשו... וירשו את שדה אפרים... שֹׁמרון ובנימן את הגלעד.

חילול השם; ידעתי

(א:כא) ועלו מושִעים בהר ציון לשפֹּט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה. אומר מצודת דוד: "כאשר יעלו [חיילי המשיח] לעשות בהם [בהר שעיר, באותם שמקור מחצבתם מהר עשו], משפט על מה שהרעו לישראל, אז תהיה לה' המלוכה, רצה לומר, אז כל הגוים יודו במלכותו ויקבלוהו לא_לוה".