שמואל א - פרק ג

פרק ג

מנהיג

(א) ...ודבר ה' היה יקר בימים ההם, אין חזון נפרץ. פירוש: "שלא ימצא אז מי שיתנבא" (רלב"ג). וכוונתו היא שלא היו אנשים ראויים לזה, או שהיו אבל הם שמרו את הנבואה לעצמם ולא נתנו לה לצאת ולפרוץ, משום שהתייאשו מהעם וסברו שהעם לא ישמע בין כך ובין כך, או משום שלא רצו ללכת נגד הזרם. ועוד כתב התרגום: "פתגמא דה' הוה כסי... לית נבואה גליא". כלומר, שלא היה דבר ה' גלוי, אבל היה אפשר למצוא אותו ע"י עיון במעשה אבות.

רשע בא מהשפעת הבית

(ב) ...ועלי שֹׁכב במקומו ועינָו החלו כהות... הרד"ק מביא: "ובדרש (עי' בראשית רבה סה: ט) אומר: כהות ממש, ואמר: כל המעמיד בן רשע, עיניו כהות. מנא לן? מיצחק, וכן עלי". אין רשע שלא בא מהשפעת הבית.

אמונה; מנהיג

(ג) ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שֹׁכב בהיכל ה' אשר שם ארון אלקים. פירש הרד"ק: "ואמרו (בראשית רבה נח: ב): 'וזרח השמש ובא השמש' (קהלת א: ה), עד שלא ישקיע הקב"ה שמשו של צדיק אחד, הוא מזריח שמשו של צדיק אחר... עד שלא תשקע שמשו של עלי הזריח שמשו של שמואל. וזהו שאמר: 'ונר אלקים טרם יכבה'". ה' תמיד ממנה מנהיג לישראל.

מנהיג — קול ה' מגיע ליחיד ואחרים לא שומעים; המיעוט צודק

(ד) ויקרא ה' אל שמואל ויאמר: הנני. פירש רש"י: "וקול יצא מהיכל ה' מבית קדשי הקדשים... עלי היה כהן ושומר מבפנים ושמואל היה לוי ושוכב מבחוץ, וקפץ הקול דרך עלי לשמואל". מכאן לומדים שאף אדם שהוא גדול הדור ושופט (שהרי עלי היה גם שופט, כמו שנאמר [לעיל א: ט] "ועלי הכהן ישב על הכסא...", ופירש רש"י: "אותו היום ישב על כסא גדול, שנתמנה שופט על ישראל"), לפעמים האמת מדלגת עליו והוא אינו שומע. וז"ל הרד"ק (פסוק ח): "והחכם ראב"ע פירש כי לפי ששמואל לבדו היה שומע הקול ועלי לא היה שומע אותו, ידע עלי והבין כי קול הנבואה היה. שהקב"ה משמיע אותו למי שירצה, וכן 'וישמע [משה] את הקול מדבר אליו [מעל הכפרת]' (במדבר ז: פט), וכן אמרו רז"ל (יומא ד: )... 'משה שומע ואין ישראל שומעין'". ולכן אין לחשוש מזה שהרוב חושב להיפך מדעתנו, משום שלפעמים המיעוט שומע את מה שהרוב לא שומע, ולפעמים האמת ניתנת למיעוט.

חילול השם — הוא בזיון ה'

(יג) והגדתי לו [לעלי] כי שׂפט אני את ביתו עד עולם בעוֹן אשר ידע כי מקללים להם בניו... פירש רש"י: "'מקללים' — מקילים. וכן כל 'קללה', לשון קלות ובזיון היא". ולפי זה, מה שנאמר אצל גלית (להלן יז: מג): "...ויקלל הפלשתי את דוד באלקיו", הוא לשון בזיון וחילול השם, וכמו שכתוב (לעיל ב: ל): "ובֹזַי יֵקלו".

מדה כנגד מדה

כי שׂפט אני את ביתו [של עלי]... בעוֹן אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם. פירש רש"י: "לא הכהה [החשיך] פניהם [כלומר, לא בייש אותם] להעבירם מגדולתם". כלומר, הוא לא חס על גדולת ה', שביזו את הקרבנות, אבל הוא חס על גדולת בניו ולא החשיך את פניהם לביישם; ובמדה כנגד מדה, עיניו היו כהות. ועיין מהר"י קרא (פסוק יד): "'וגדעתי...' — כנגד 'אם לא לקחתי בחזקה'; 'ימותו אנשים...' — כנגד 'גם בטרם יקטירון'... הם בעטו בזבחי... בשבועה — אם יביאו כל זבחים... שבעולם, לא יתכפר עוון בית עלי עוד, מדה במדה".

מחאה

...כי שפט אני את ביתו [של עלי]... בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם. צריכים למחות ברשעים.

תשובה; מדה כנגד מדה

(יד) ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם. הרד"ק מביא: "ורז"ל דרשו (ר"ה יח.): 'בזבח ובמנחה הוא דלא יתכפר אבל יתכפר בת"ת ובגמ"ח'. ומהם אמרו: 'אבל מתכפר בתפלה'". כי המחלל שם שמים, אפילו תשובה אינה מכפרת עליו, אלא גם מיתה מצטרפת לעונש; אבל צריכים גם תשובה. אבל הזבחים והמנחות שיביאו לא יעזרו בעצמם, כדברי מצודת דוד, כי: "אין קטגור נעשה סניגור". כלומר, הקרבנות מסמלים את החטא, וא"כ איך יביאו קרבנות כתשובה? אבל ת"ת וגמ"ח ותפלה עוזרות.

מנהיג

(יז) ...כה יעשה לך [לשמואל] אלקים וכה יוסיף אם תכחד ממני דבר... פירש מהר"י קרא: "באותה קללה עצמה, שלא יהיו לך בנים הגונים. וכן עלתה לו, ואע"פ שאמר לו האמת, לפי שקללת חכם אפילו על תנאי היא באה".

צידוק הדין; לה' הארץ ומלאה; ידעתי את ה'

(יח) ויאמר [עלי]: ה' הוא; הטוב בעינָו יעשה. פירש רש"י: "אדון הוא והכל שלו". כלומר, הוא נתן לי את בני ואת ביתי ואת כבודי, וכל זה הוא שלו; א"כ הוא נתן והוא לקח, והוא בוודאי יודע מהו הטוב.

אמונה

(כ) וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'. כלומר, ידעו שהוא נאמן וגדור באמונה, ומשום כך היה נביא לה'. כי אין הקב"ה בוחר לו נביא אלא על בסיס אמונתו בו. ואיך ידעו זאת בני ישראל? אין ספק שהתנהגותו הישרה של שמואל באה כניגוד לרשעות חפני ופינחס, והוא הלך נגד הזרם, והתנהגותו הטובה הבליטה את התנהגותם הרעה.