אהבת ישראל
מהי אהבת ישראל?
מהי אהבת ישראל? לאהוב את אחיך היהודי בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך.
בשביל היהודי, אהבת ישראל והדאגה לגופם, נפשם וממונם של יהודים הן הכלל הגדול בתורה.
הזנחת הדל והאביון, האח במצוקה, העשוק והנדכּא – היא הזנחת אהבת ישראל.
תצטייד תמיד באהבת ישראל, והיה רגיש לכאב אחיך במצוקה. "לא תעמוד על דם רעך", "ואהבת לרעך כמוך": אלו כללים גדולים ועיקרי התורה.
אדם בישראל העומד בריעות עם הקב"ה, מצוותיו ותורתו, מצוה רבה ויסודית ועליונה לאוהבו ולכבדו בכל לִבנו, ולמסור את נפשנו עליו כדי להצילו ולעוזרו.
כולנו יהודים!
עלינו למלא ליבנו אהבת ישראל, להימנע מלטשטש את זהותנו ולהידמות לכל העמים. אין יהודי אמריקני, תימני וישראלי; יש רק יהודי בה"א הידיעה ומעל הכל עלינו לדאוג לו במצוקתו.
להרגיש את הכאב של אחיך
יהודי טוב מרגיש את צערו של הזולת.
כל יהודי חייב להיות חדור אהבת ישראל, להקריב עצמו למען אחיו הנתון במצוקה, ולהרגיש את הכאב של אחיו היהודי אפילו אם הוא בעצמו לא נתון בצרה.
אף אחד לא יעזור ליהודי, חוץ מאחיו היהודים. על כל יהודי חובה להרגיש את צער אחיו ולסייע לכל יהודי במצוקה, כיון שכל היהודים מהווים יחד את עם ישראל, אומה אחת שאינה ניתנת לחלוקה.
יהודי הקשוב לזעקת מצוקתם של אחיו היהודים, המשליך מעל עצמו את הבלי הכסף והכבוד וקופץ לתוך ים המחויבות - הוא יהודי שיצא ממצרים.
מכיון שישראל הוא עם נבחר ועם סגולה, אם כן כל יהודי קשור לחברו ביחס מיוחד, וכל אחד ערב בעד חברו, וחייב להצילו.
במקום לתפוס את ססמתו של יוסף הצדיק: "את אחי אנוכי מבקש", נדבקנו לקין: "השומר אחי אנוכי?".
אהבת ישראל – ללא גבולות
אהבת ישראל היא: התחייבות לעזור לכל יהודי בכל מקום ובכל עת.
על מנת להציל נפש יהודית - מותר לאדם מישראל להשתמש בכל האמצעים הנחוצים, ואמצעים אלה הופכים לחוקיים, מחוייבים ומקודשים.
הגוף או הנפש של יהודי נמצאים בסכנה? אין הגבלה בעולם שעומדת בפנינו! אין איסור בעולם הכובל את ידינו! ואפילו שבת קודש אינה דוחה עמידה על דם רעים אהובים.
הישנם חוקים החשובים יותר מהחוק המצווה להציל נפש יהודי?
אהבת ישראל דורשת עשיה
חובה היא. חובה להסתכן למען אחיך היהודי. חובה לעשות הכל למענו, ואם אין מנוס, לקום באגרוף ובנשק להצילו.
החובה אינה רק לאהוב כל אחד מישראל, אלא גם להצילו בשעת הצורך. מי שאינו מצילו, עליו נאמר: "אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה" - מידה כנגד מידה.
קריאתו של יהודי לעזרה מולידה חובת תגובה אצל כל יהודי אחר. תגובה זו אינה מוגבלת בהכרח לחוסר אלימות.
אהבת ישראל מחייבת אותנו למסור נפש למען כל אחד מישראל, ואהבת ישראל גם מחייבת אותנו להוכיחו ולכפות עליו לטובתו.
אהבת ישראל מחייבת את היהודי לחפש מה מחסורו של הזולת, ואם לא חיפש, הרי הוא כאילו שפך את דמו.
אהבת ישראל שהיא מיסודי התורה, גוזרת על היהודי ללכת ולהציל את חייו של כל אחד מישראל הנתון בסכנה. דבר זה הוא מצוה על היחיד ועל אחת כמה וכמה לגבי הכלל.
מי שאיכפת לו רק מהנאתו, מי שפוחד להפסיד מרכושו, וכל אלה שמסיבות אנוכיות ופרטיות אינם מוכנים להסתכן ולעזור לאחיהם, סופם ליפול.
אהבת ישראל – הצלה גם במישור הרוחני
המצוה של אהבת ישראל עומדת ברומו של עולם. החובה להציל אדם מישראל מסכנת מוות, כוללת מוות רוחני. וגם חובה זו היא מתוך מצות אהבת ישראל.
חובת היהודי לאהוב כל יהודי ויהודי כנפשו, מטילה עליו את המשימה להציל את אחיו הטועה והחוטא, שהרי איך ישב היהודי בחיבוק ידיים כאשר אחיו הולך בדרך המובילה לבאר שחת.
עת לאהוב ועת לשנוא
המצוה של "ואהבת לרעך כמוך", חלה רק על ישראל שלא בעט בתורת ה' להכעיס.
עת לאהוב - אך עת גם לשנוא, ומי שאינו מסוגל לשנוא את מי שה' ציוה לשנוא, הוא חוטא, ומביא חורבן לעולם, כי בסופו של דבר מי שאינו יודע איך לשנוא כראוי, אינו מסוגל לאהוב כראוי.
אנו חיים היום בתקופה של טירוף ושיגעון, של אהבת האויב, של מוסר מסולף ומעוות, מושגים של גויים והתיוונות. מצווה רבה לשנוא את השונא, שהרי אם לא נשנא אותו, נמיט אסון על הנקי.
בתרבות הזרה של הזרים והמתייוונים, כל הענין של שנאה ואהבה סולף ועוּוַת, עד שחטא ופשע הוא לדבר על שנאה כחובה הלכתית, בזמן הנכון ובמקום הנכון. האהבה המזויפת מטהרת את שרץ הרשעות בק"ן טעמים.
אין "אהבת חינם"
אין, לא היה ולא יהיה מושג תורני של "אהבת חנם". אין הקב"ה מוותר על השנאה לשונאיו ולרשעים המשחיתים את קדשי ישראל. ומי שעוקר את השנאה מן העולם, או שמזייף את האהבה, עתיד לתת את הדין.
כמו שיש איסור של שנאת חינם, יש איסור של אהבת חינם. אין מקום לאהבה שלא בזמנה, כמו שאין מקום לשנאה שלא בזמנה.
שנאת חנם: אם אין סיבה אלקית לשנאה, אסורה היא בתכלית האיסור ושנואה היא. אך כאשר יצוה ה' לשנוא את הרשע, היא נקראת שנאת אמת, ומלחמת מצוה וחובה היא שאין אדם פטור ממנה.
לא היה ולא יהיה בתורה המושג של "אהבת חינם", בדיוק כפי שהתורה שוללת את המושג של "שנאת חינם". במדות ה' אין "חינם", אלא יש סיבה ברורה לכל מדה ומדה - אהבה ושנאה במקומן ובזמנן.
אני מאמין שיש חשיבות מסויימת לשנאה. צריך לשנוא אי צדק. צריך לשרש אותו מתוך האנושות.
מי שלא שונא רע - לא אוהב טוב.
להזהר משנאה מזוייפת
על היהודי להיזהר מקיצוניות מזויפת. חלילה לו להיתפס לשנאה – שאין שנאה ואהבה יכולים לדור בכפיפה אחת.
אהבת ישראל – גם לעצמך
ובכלל אהבת ישראל, כדאי מאוד מאוד לא להזניח את עצמך. כשם שיש איסור לשנוא אחד מישראל, כמו כן לאו מוחלט הוא לבזות את עצמך ולא לאהוב את עצמך.
אדם שאינו מעריך את עצמו, אינו מעריך גם בני אדם אחרים. השונא את עצמו – שונא את העולם כולו.
אדם יכול לאמלל את עצמו ובכך להפוך לאויב של עצמו.
באהבת ישראל
הרב היה חותם כל מכתב במלים "באהבת ישראל". באחד מחוגי הבית שערך הרב ברחבי הארץ הוא נשאל על ידי אחד מהנוכחים: מדוע אתה חותם במילים "באהבת ישראל" בעוד אתה נלחם נגד השמאלנים וכי זאת "אהבת ישראל?"
ענה לו הרב: למה הדבר דומה? לחולה שיש לו נמק ברגלו, אתה יכול לחוס על הרגל ולהשאירה וכתוצאה מכך האדם עלול למות, או שאתה יכול לכרות את הרגל ולהציל את האדם. אותו דבר עם עם ישראל, אם לא תלחם ברשעים בנימוק של "אהבת ישראל", אתה עלול לגרום שעוד יהודים טובים יתפתו להתקרב לאותם רשעים וככה ייגרם נזק גדול יותר לעם ישראל, לכן המלחמה ברשעים היא "אהבת ישראל" אמיתית.
שני רוסים על כל יהודי
בית משפט סובייטי גזר את דינם של שנים עשר נאשמי לנינגרד במשפט שנערך מול המצלמות. על רובם נגזרו מאסרים של ארבע עד חמש עשרה שנים, אך מרק דימשיץ ואדוורד קוזנצוב קיבלו גזר דין מוות. מאותו רגע שהובזקה הידיעה בתקשורת, הטלפונים במשרדים שלנו (הליגה להגנה יהודית) לא הפסיקו לצלצל. כולם רצו לדעת מה אנחנו מתכוונים לעשות. זאת היתה אמת מידה של הצלחה: ברגע האמת פנו אלינו - גם הציבור וגם התקשורת.
לארגונים יהודיים אחרים אף אחד לא פנה. בשעת מבחן כולם נאלצו להודות שאלה ארגונים אומללים, חסרי ישע וחסרי אונים. הליגה היתה זו שהפכה למוקד טלפוני של שאלת התקשורת "מה אתם עושים"?
התשובה הגיעה במקום: "שני רוסים על כל יהודי". זאת היתה התשובה שעתידה היתה להציל את חייהם של שני יהודים. את התשובה הזאת מסרנו לסוכנות הידיעות "יונַייטיד פרס" והיא הובזקה מייד בכל העולם.
למחרת, פתחנו במאמצים לשכנע את הרוסים שאנחנו מתכוונים בדיוק למה שאמרנו: שני רוסים ייהרגו על כל יהודי סובייטי שיירצח. כבר לפני שבועות תיכננו עוד משמרת מחאה של מאה שעות ליד המשלחת הסובייטית. עתה התחלנו את השביתה מוקדם מהמתוכנן, על ידי כך ששוב השתלטנו על בית הכנסת שממול. הבחורים שלנו צעקו שוב ושוב שבכל העולם יופקר דמם של רוסים, אם תישפך טיפת דם אחת של יהודי.
תגבורת משטרתית הגיעה לכתר את הבניין ולמנוע כל כניסה לרחוב משני קצותיו. המשלחת הסובייטית דמתה לבנין במצור, כל תריסיו מוגפים. דיירי הרחוב, שרצו להיכנס לרחוב ולהגיע הביתה, נדרשו להציג תעודה מזהה.
משמרת המחאה החלה ביום ראשון, בשעה : בערב. לאחר ששהיתי כל היום בבית כנסת, הלכתי מרחק הליכה קצר לעצרת בהנטר קולג'. כשהגעתי לאולם, מצאתי ים של אנשים מניפים דגלים וכרזות, צוותי עיתונות, רדיו וטלויזיה והרבה חשמל באוויר. על כל שאלה של התקשורת חזרתי שוב ושוב על אותה תשובה: "שני רוסים על כל יהודי"!. הסיסמה התפשטה באולם. עוד לפני תחילת הנאומים, הקהל העצום הרעיד את האולם בקריאות רועמות של "שני רוסים על כל יהודי"!
וכך דיווח העיתון "דיילי ניוז" בכתבתו הראשית: "בסגנון חד ומהיר שחשמל את הקהל, כהנא קבע ש'שלושה מיליון יהודים ברוסיה הסובייטית נתלשים מעימנו עכשיו, וחובה עלינו להפר כל חוק שצריך למען הצלתם. לנו, ליהודים, יש תסביך בשם "מכובדות". כשהנשיא רוזבלט אמר שאי אפשר להפציץ את מסילות הברזל המובילות לאושוויץ, היינו "מכובדים" - ושישה מיליון יהודים מתו. הגיע הזמן לקבור את ה"מכובדות", לפני שהיא תקבור אותנו'!
"מהומה פרצה באולם. המקום הפך לים עצום של אגרופים קמוצים, כרזות ודגלי ישראל מתנופפים. שוב ושוב חזרו הקריאות: 'לעולם לא עוד'!, 'חופש עכשיו'!, 'עם ישראל חי'!"
מעל , איש פרצו לרחוב, והחלו צועדים לעבר השדרה השלישית (רחוב המשלחת), שם חסמו מאות שוטרים עם סוסים את המעבר למשלחת הסובייטית. "...צריך לשבת ברחובות", אמרתי. באנו להראות בצורה פיזית שאכן, שני רוסים ייהרגו כנגד כל יהודי שיירצח בברית המועצות. פקח סוליבן, ראש היחידה המבצעית של המשטרה, נתן הוראה לקהל להתפזר, אך אני צעקתי אליהם לדחוף קדימה. העיתון "דיילי ניוז" מספר את הסיפור:
"הרב מאיר כהנא, מנהיגה של הליגה להגנה יהודית המילטנטית, ושישה מאנשיו נעצרו אמש כאשר כהנא עודד את הקהל להתנגד לפקודת המשטרה, ולפרוץ את מחסומי המשטרה ששמרו על המשלחת הסובייטית לאו"ם. ההתנגשות האלימה בין השוטרים לבין המפגינים הנדחקים, דוחפים וצורחים, עצרה את התנועה בשדרה השלישית לעשר דקות. בדוחק הגדול כמה שוטרים ומפגינים נפלו על שני חלונות וניפצו אותם...".
שוב ביליתי את הלילה במעצר, ובינתיים נזרק בקבוק צבע מ"פארק איסט סינגוג" אל המשלחת שממול וניפץ חלון אצל הרוסים. המשמרת נמשכה, מאת השעות חלפו לאט מידי בשביל הסובייטים הזועמים. הטמפרטורות היו מתחת לאפס, אך היהודים המשיכו להיות שם. הם העליבו כל רוסי שיצא מן הבניין. עוד תלונה הוגשה לארצות הברית ולאו"ם על ה"נזק הפיזי והמורלי", כבר הפסקנו לספור את התלונות שהגישו הסובייטים המתוסכלים.
למחרת, בעוד המחאות גוברות, הבשורה הטובה הובזקה מפה לפה בשמחה גלויה: בוטלו עונשי המוות! הסובייטים נכנעו. היה ברור שהאיום הפיזי, שהיה ממוטט את כל ה"דטנט" ומנתק את קשרי ברית המועצות-ארצות הברית, פשוט לא היה שווה קומץ יהודים. (הרב מאיר כהנא)
למען יהודי עיראק
ימים ספורים לאחר חג הפסח הגיעה הידיעה ששלושים ושמונה יהודים בעיראק, בהם נשים וילדים, נאסרו בידי הממשלה העיראקית. הדאגה הייתה גדולה, מאחר ששנתיים קודם לכן הוצאו להורג בכיכר המרכזית בבגדד תשעה יהודים באשמה כוזבת של ריגול למען ישראל. בכ"ה בניסן התאספו חמש מאות מפגינים מול בניין המשלחת העיראקית לאו"ם במנהטן בהפגנה שערכה הליגה למען שחרור היהודים האסורים. הרב כהנא עמד על גג מכונית והכריז שאם ייתלה יהודי אחד בעיראק, ייתלה דיפלומט עיראקי אחד בניו יורק. לפתע פרצו כשבעים וחמישה מפגינים את מחסומי המשטרה. בהתכתשות בין המפגינים לשוטרים נפצעו קל שלושה שוטרים ונעצרו שבעה מפגינים, כולל הרב. שוטרים העידו שהוא פרץ מחסומי משטרה ועודד אחרים לעשות כן, והוא הואשם בהתפרעות מדרגה שנייה (עברה חמורה), בהפרת הסדר ובהתנגדות למעצר. (ליבי כהנא)
וכך ספד לו הרב מאיר זאב, יו"ר וועד יהודי בבל: הצדיק הזה, בזמן שתלו יהודים בעיראק על ידי הרוצח, הרודן האכזר, סדאם חוסיין, האיש היחיד שהוביל את חוד החנית במאבק, בצעקה, בזעקה והרים קול רעש גדול על רצח היהודים שנתלו בעיראק, היה זה הרב מאיר כהנא. הוא הוביל את המאבק. ועד יהודי עיראק סבור שמן הראוי יהיה להנציח את זכרו בקריאת רחובות, כיכרות ומפעלים על שמו.
תשומת לב
הרב כהנא היה מיודד עם עובדי הכנסת, בניגוד למרביתם של חברי הכנסת האחרים שהיו מתנכרים מפועלי הניקיון, הסדרנים ועובדי השרותים. בחנוכה הורה לנו לחלק סופגניות לכל עובדי הכנסת ואילו בפורים חילקנו "אזני המן" ושתינו עמהם "לחיים". אין ספק שהוא היה הח"כ האהוב ביותר על עובדי הכנסת.
במקום שאין איש...
ג'ניס שטרן סיפרה מה גרם לה להצטרף לליגה: אמי גרה בשכונת ברייטון ביץ' שבברוקלין. נערים שחורים מהשכונה היו רצים במסדרונות של הבניין שלה, צועקים ומאיימים על התושבים היהודים וגונבים את המחאות הביטוח הלאומי מתיבות הדואר שלהם. טלפנתי למשטרה, אך נאמר לי שהשוטרים אינם יכולים לעשות דבר נגד צעקות ואיומים. התקשרתי לידידתי הרמיוני, שהייתה חברה בליגה, והיא קבעה לי פגישה עם הרב כהנא. הוא שלח כמה חבר'ה. כשהגיעו הנערים והתחילו לרוץ ולצעוק, הכו אותם חברי הליגה ואיימו עליהם. מאז הם לא באו עוד להטיל את אימתם על דיירי הבניין של אמי. אז הצטרפתי לליגה. (ליבי כהנא)
לא תלין שכר שכיר
יום אחד אמר לי הרב כהנא: בא עמי למשרד. כשהגענו למשרד, הרב קרא לגזבר, ובנוכחותי הוא אומר לו: חלפו כבר יומיים מיום חלוקת המשכורות ועדיין לא שילמת שכרם של העובדים. ענה הגזבר: הרב, אין כסף בחשבונות. אמר לו הרב: תיקח הלוואה, מכור מכוניות, אבל תשלם את המשכורות. אסור להלין שכר שכיר ומי שמתיימר להנהיג את עם ישראל חייב שלא להלין את שכר עובדיו.
למה דווקא הבן שלי?
ללא ספק, הדבר הקשה ביותר שעמדתי בפניו לאחר כל הפגנה או פעילות שהיתה מלווה במעצרים, היה הביקור הבלתי נמנע (או שיחת הטלפון) של הורי הצעיר העצור. הורים רבים זעמו על שאני "מקלקל" את הילד שלהם. היו אחרים שהסכימו עם פעילותה של הליגה, אך שאלו: אבל למה דווקא הבן שלי...?
התשובה לשאלה הזאת היתה ותמיד תהיה: אתה איבדת את דרך היהדות, שכחת את רוחה, את ערכיה, את מצוותיה. אבל בנך הוא יהודי יותר טוב ממך; הוא רוצה לפעול לפי הדרך היהודית, ולכן זה "דווקא" הבן שלך. הבן שלך ימשיך את להט האידיאליזם ויחיה לפי מלוא האמת של "לא על הלחם לבדו יחיה האדם".
כן, דווקא הילד שלך, כי השוק אינו מוצף בנוער שמוכן למסור את נפשו. למצוא צעיר שחש את צערו של הזולת ומוכן לפעול בשבילו - הוא למצוא פנינה...
ברוכים ההורים שזכו לבן כזה, לפנינה כזאת, ואשרי מי שמעריך את מה שיש לו. אוי להורה שמנסה לשנות את הילד, ליצור אותו בדמותו הפתטית שלו, ובושה למי שטוען שהוא עושה זאת מרוב "אהבה". אין זו דרכה של היהדות. כמו שההורים שכחו את כל שאר מושגי היהדות, הם גם שכחו את תפקידם כהורים יהודיים. מעולם לא היתה גזרה משמים שהורים יהודיים יגַדלו דווקא רופא, עורך דין או מהנדס. מימות אברהם אבינו נצטווינו לגדל ילד שיודע שלא החיים עצמם הם העיקר, אלא איך חיים. (הרב כהנא)
אהבת ישראל זו לא רק סיסמא
שאלתי את הרב לאחר עצרת עם ששמאלנים זרקו עלינו אבנים: כיצד ניתן לאהוב שמאלנים? ענה לי הרב: אהבת ישראל זו לא סיסמה, זו מצווה. אפילו כאשר השמאלני זורק עליך אבנים בעצרת עם, רשאי אתה להחזיר לו כגמולו, אך בליבך עליך לאהוב אותו. עליך ללמד אותו כי גם לפניו הדרך לתשובה שלמה פתוחה, כל עוד הוא לא מחטיא את הרבים.
כמה יהודים אפשר היה להציל
פעם היתה לי מורה, שבמהלך אחד השיעורים סטתה מהנושא וסיפרה לנו סיפור. היא סיפרה שבעודה בבית הספר היסודי, הכירה ילד שהיה צעיר ממנה במקצת. יום אחד, במהלך ההפסקה, ניגש אליה אותו הילד, כולו נרגש ומזועזע. ואמר לה: בואי, בואי אני צריך להראות לך משהו. היא הלכה אחריו מבוהלת לתוך הכיתה. הוא ניגש ללוח, לקח גיר וסימן . את רואה, הוא אמר, זה אושויץ - כאן הגרמנים משמידים את היהודים - את רואה את זה?. הוא מתח שני קוים לעבר ה-, אלה מסילות הברזל המובילות לאושויץ וכל יום אלפי יהודים מובלים בהם להשמדה. אילו, הוא הוסיף בקול כאוב, אמריקה היתה מפציצה פעם אחת את המסילות האלה, כמה עשרות אלפי יהודים היו ניצולים ממוות - הילד הזה היה הרב כהנא.
לאהוב כל אחד מישראל
שאלתי פעם את הרב: אתה מחלק כל כך הרבה כספים לכל כך הרבה מעשי צדקה פרטיים. למה לא תעביר את הכסף לפעילות ציבורית? תשובתו חרוטה בליבי עד לעצם היום הזה, מי שלא אוהב את היחיד בישראל, מי שמתעלם משוועת היחיד - לא יכול לאהוב ולדאוג לכלל ישראל, כי כלל ישראל בנוי מיחידים. מי שלא אוהב את ראובן ושמעון לא יכול לאהוב את עם ישראל. זה מה שהנחה אותו בכל מעשי החסד שעשה.
לראות את האדם
הלכתי עם הורי כלתי לכנסת, כדי לראות דיון במליאה. לאחר הדיון הרב הזמין אותנו למזנון הכנסת. מיד כשהגענו למזנון, הגיע המלצר אל הרב ושאל אותו מה הוא רוצה להזמין. בשולחנות לידינו ישבו ח"כ גאולה כהן וח"כ יוסי שריד, כל אחד בשולחן אחר. הם הגיעו למזנון לפנינו ולמרות זאת, המלצר ניגש אל הרב לפניהם. על פניהם ראית את הטרוניה. המלצר אף הגיש לנו קפה ועוגה לפני שניגש בכלל לקחת את ההזמנה משני הח"כים האחרים. הורי כלתי התפלאו מאד ושאלו את הרב לפשר הענין. הרב ענה לנו: הבחור הזה אינו רק מלצר, הוא יהודי שעובד קשה למחייתו ולצערי מתייחסים לכך כמובן מאליו, כאילו הוא חייב משהו למישהו. כאשר מתייחסים לאדם כאדם, הוא מחזיר את היחס שהוא מקבל, וכך אני מתייחס אליו.
מכת צפרדעים
לכבוד חג הפסח, נכנסה קבוצה של יהודים צעירים מהליגה ומ"סטודנטים פעילים למען היהדות הסובייטית", למשרדי "אירופלוט" ו"אמטורג", כדי להנחית מכות על הסובייטים, הפרעה המודרני. כך סיפר ה"ניו-יורק טיימס": "...בסביבות השעה אחת בלילה שוחררו כחמישים צפרדעים [ב'אירופלוט']. לאחר כשלושים דקות שוחרר מספר זהה של עכברים לבנים במשרדי 'אמטורג'... צעיר שאמר שהוא דובר הקבוצה... אמר שרוקנו את הצפרדעים על שולחנה של אחת המזכירות. 'זה היה מקסים - כולם צרחו'. העכברים שוחררו מתיקי נסיעות בחדר הקבלה של 'אמטורג'... שוטרים שנאלצו להתמודד עם העכברים והצפרדעים רק אמרו שלא הצליחו למצוא את העכברים. ב'אמטורג' לא בוצעו מעצרים, אך שני צעירים נעצרו במשרדי 'אירופלוט'. שוטר בתחנה תיאר את הצפרדעים כך: 'כמובן, הם קפצו, וכולם קפצו איתם'." (הרב כהנא)
1347 עצורים למען מטרה יהודית
אלף שלוש מאות ארבעים ושבעה יהודים, כמעט כולם צעירים, עשו את מה שלא עשו הוריהם והורי הוריהם שלושים שנה קודם לכן ושישה מיליון יהודים קודם לכן.
היהודים הצעירים הגיעו מרחבי ארצות הברית ואף מקנדה: מניו-יורק, מבוסטון, מפילדלפיה, מדטרויט, מקליבלנד, ממונטריאול וממקומות נוספים. הם החליטו שהגיע הזמן לצאת מן האדישות הנוראה, ונסעו לוושינגטון ל"הפגנת ההפגנות" של "הליגה להגנה יהודית" למען יהדות ברית המועצות. הם ישבו מול הבית הלבן והקשיבו לנאומים שהזכירו להם את מה שקרה כשהיהודים שתקו. לאחר מכן הם צעדו לכיוון השגרירות הסובייטית - לא בשקט, אלא בקול רעש ובנחישות - והתיישבו בפינת הרחוב של השגרירות.
הצטרפו עוד ועוד יהודים, וגדשו את הכביש באלפיהם, בעוד מאות השוטרים שהיו במקום חוזרים ומזהירים אותם שהם ייעצרו אם ישארו שם. הם ישבו בכביש כשהם שרים שירים יהודיים וצועקים סיסמאות, והיהדות התגלתה במלוא יופיה קבל עם ועדה. הם ישבו בכביש, נערים חובשי כיפות לצד כאלה שלא ידעו אלף-בית, בחורי ישיבה מטופחים לצד שמאלנים מגודלי שער, יהודים לבושים טוב לצד יהודים שבקושי לבושים בכלל. בקריאות רועמות של "לשבת, לשבת, לשבת" הם הזמינו את המבוגרים ההססניים שבאו להפגנה למחות בצורה "מכובדת" ואת אלה שעמדו בצד כמשקיפים.
המחזה היה מדהים. ההופעה הנדירה הזאת של כבוד ישראל הציפה את הלב היהודי בגאווה לאומית. היהודים הצעירים הרעידו את וושינגטון בצעקותיהם ובקריאותיהם הקצובות, ביניהם הדרישה הרועמת: "שלח את עמי, עכשיו"! והקריאה המדהימה: "אנחנו יהודים/ אין גאווה גדולה מזו/ אם זה לא מוצא חן בעיניכם/ נצעק עוד יותר חזק"! (באנגלית זה מתחרז מצויין).
מי שהיה שם ראה את הפנים הקורנות והאגרופים המורמים בשעת המעצר ההמוני, וחש גאווה וזוהר למראה היהודים הממלאים עוד רכב משטרתי ועוד רכב משטרתי. מעולם לא נעצרו כל כך הרבה אנשים בבת אחת בתולדות הבירה: אלף שלוש מאות ארבעים ושבעה אנשים. זה היה מדהים. ועוד יותר מדהים היה שכולם היו יהודים. והמדהים ביותר היה שהם נעצרו למען מטרה יהודית. (הרב כהנא)
אני רואה את אהבת ישראל שלך
כשהגעתי להיפגש עם הרב במשרד בירושלים הייתי עם עגיל באוזן. בכניסה רציתי להוריד את העגיל, הרב ראה, ואמר לי: עזוב! אני רואה את אהבת ישראל בלב שלך לא חשובה החזות שלך. לא צריך את החזות בשביל להוכיח מי אתה. התפעלתי מאהבת ישראל שהיתה לו, כשמישהו מהפעילים נעצר הוא היה מגיע בעצמו ומחכה עד שאותו הפעיל ישתחרר.
לא מפקירים יהודים בצער
מר יהושע בן ציון היה מנהל בנק ארץ ישראל-בריטניה. לימים ישב בבית הסוהר והרב הלך לבקרו. יועציו של הרב יעצו שלא כדאי לרב לבקרו, הביקור, אמרו יפגע בך מבחינה פוליטית. הרב נשאר בשלו, יהודי בצרה אלך לבקרו. בביקור גם הכיר לו הרב טובה על תרומותיו למאבקי התנועה.
באחד הימים, מספר ברוך מרזל שהיה עוזרו הפרלמנטרי של הרב, אני רואה ברשימת המוזמנים לפגישה עם הרב בכנסת את הגב' אברושמי (אשתו של יונה אברושמי, שזרק רימון בהפגנה של "שלום עכשיו" בירושלים). הצעתי לרב שאולי כדאי להיפגש עימה במקום אחר, שאף אחד לא יראה. מיד ענה לי הרב: אישה יהודיה צריכה עזרה ואין מקום כלל לשיקולים זרים.
את אחי אנוכי מבקש
אחד מהנושאים הבוערים לרב היה "היעלמות ילדי תימן", הרב היה מהראשונים שהעלו את נושא ילדי תימן על סדר היום הציבורי, תנועת "כך" קיימה שביתת שבת מול משרד ראש הממשלה בתביעה להקמת ועדת חקירה לאיתור ילדי תימן שנעלמו כשהגיעו ארצה עם קום המדינה. בהודעה לתקשורת אמר הרב: פרשת היעלמם של ילדי תימן היא אחד מהפשעים הנוראים ביותר שבצעו אנשי השמאל נגד עולים מארצות ערב ופשע זה לא יכופר להם. הרב הגיש הצעה לכנסת להקמת ועדת חקירה בנושא ולאחר שהכנסת דחתה את הבקשה הוא הגיש הצעת אי אמון. כדי להעלות את הנושא לדיון ציבורי הפיץ הרב חוברת בשם: "את אחי אנוכי מבקש".
© כל הזכויות שמורות