אמונה ובטחון
הבטחון מוכיח על האמונה
הבטחון, הוא התוצאה של האמונה. מאחר שאנו מאמינים שה' עשה בעבר דברים, אנו בטוחים שהוא מסוגל לעשות כך גם בעתיד, וברור לנו שיקיים מה שהבטיח לנו.
נגע הצרעת - חוסר הבטחון
נגע הצרעת, אבי אבות הטומאה, של ימינו, הוא חוסר הבטחון, ההיסוס לבטוח בה', מתוך ספק ביכולתו האמיתית של ה' לעזור.
מי שמאמין לא מפחד
הבטחון האמיתי בה' מחייב את האדם בישראל גם לבטוח בה' וגם לזרוק מעליו כל פחד מבשר ודם ובטחון בעזרת בשר ודם.
בשימנו מבטחנו ואמונתנו בה', הופכים לבלתי משמעותיים ומחוסרי אונים כל האיומים, המצבים והסכנות, אשר באופן טבעי נראים כבלתי נמנעים.
אנו טובעים באשליות כי אנו עייפים, נלאים ומיואשים. אנו מיואשים כי אין אנו מאמינים בה' יתברך כישות, כא-ל צבאות אשר בידו להושיענו.
היהודי מעולם לא היה איש ההגיון והרציונליות. אילו היה כזה, הוא לא היה היום.
צעקה לה' מראה אמונה
האדם שרוצה עזרת ה' חייב לצעוק אליו, ואז ה' עוזר. שהצעקה היא מראה אמונה, ואם כן אין ספק שאפילו אם בני ישראל אינם ראויים, אם רק יצעקו ויאמינו בה' - יעזרם.
הקב"ה משגיח על כל יחיד ויחיד, שהרי השכינה היא בכל מקום. ואם אדם נמצא בצרה, זועק אל ה', הקב"ה שומע אליו, גם אם הוא קטן שבקטנים.
הקב"ה עומד כל רגע ורגע, ואזניו פתוחות וקשובות לכל צעקה וקריאה של תשובה. הוא מצפה בכליון עינים לתשובה אמיתית.
קטני אמונה
יברך יראי ה' - הקטנים עם הגדולים, רמז לזה שיש בין יראי ה' גם קטני יראי ה', קטני אמונה.
אמונה ובטחון תמימים הם קשים כקריעת ים סוף, שגם שם, כאשר נס גלוי עמד מול עיניהם, היו קטני אמונה.
הגאולה תלויה באמונה ובבטחון
התקווה היחידה לחייהם של מיליוני יהודים בגלות ורבבות בארץ, והתקווה היחידה לגאולה במהרה ללא סבל ויסורים – טמונה בשימנו את מבטחנו בקדוש ברוך הוא.
אילו היו לנו קצת כבוד, קצת אמונה, קצת בטחון בה'. אז היתה גאולתנו באה מהר כנהר שוטף.
אמונה ובטחון דווקא ברגעים קשים
כאשר אין בעיה ואין צרה! אז יכול כל אחד להיות צדיק ולהכריז על בטחונו בה', המבחן האמיתי הוא כאשר המצב רע ומר רק אז אפשר לראות מי הם המאמינים באמת ומי הם מחוסרי האמונה.
עצם האמונה אינה דבר פשוט. לעולם אין צורך באמונה אמיתית במצב של שאננות ושלווה יחסית. האמונה האמיתית דרושה כאשר הכל שחור וקודר והתקווה אינה נראית לעין.
"קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה'". כלומר: קוה ובטח בה', ואם קשה - חזק ויאמץ לבך, והרם את נפשך, ושוב קוה ובטח בה'.
לאמונה משמעות, כאשר חרב חדה מונחת על הצוואר ואף על פי כן אין מתייאשים מן הרחמים. תמיד היא המבדילה בין הדתי באמת לבין השומר פולחן, בין המאמין באמונה שלמה לבין הלא - מאמין.
בטחון בה' היא קריאה והכרזה נגד ה"מציאות". הבטחון האמיתי קובע שהמציאות האמיתית אינה דוקא מה שהעין רואה עתה, אלא ה' יכול להפוך את קערת ה"מציאות" על פיה, ואין דבר העומד בפני רצונו של ה'.
העובדה שהקב"ה כל יכול ואין לו הגבלה, מורה לנו שצריך להיות לנו בטחון שאין דבר שיוכל לעמוד נגד הקב"ה, ושום מספרים ושום נשק אינם צריכים להפחיד אותנו.
בכלא, האדם נבחן אם הוא חזק באמונה. לדוגמה, יוסף הצדיק, על אף שהיה צדיק גדול, נכשל וביקש את עזרתו של הגוי לאחר עשר שנות מאסר.
האמונה שמרה עלינו במהלך ההיסטוריה
הירידה למצרים נועדה כדי להחדיר לתוך ליבם של בני ישראל את האמונה המוחלטת שה' הוא כל יכול, וזה יושג על ידי שה' יוציא אותם מכור הברזל.
במשך אלפיים שנות גלות אשר ראתה פוגרומים ואינקוויזיציות, מסעי צלב ואושוויץ, גדולים וקטנים, האמין היהודי בייחודו והצהיר עליו. רק הודות לאמונה זו, לבטחון זה, נשאר בחיים.
אסור לפחד כלל
צריך להיות פחד מפני ביטול תורה, אך פחד מפני גוי או מפני בשר ודם, ח"ו, הוא איסור.
אין בשר ודם שכדאי לפחד ממנו, אבל צריך תמיד לפחד מהקב"ה.
חייבים להתגבר על הפחד, כי מי שמפחד הוא עבד, ואסור ליהודי להיות עבד. עבד עברי שרוצה להמשיך להיות עבד, רוצעים את אוזנו 'כי לי בני ישראל עבדים' - עבדי הם ולא עבדים לעבדים.
יום העצמאות סמל לאמונה
יום העצמאות הוא יום של אמונה בה', אמונה שה' הוא כל יכול. רק אדם שראה את ההשפלות שהיו בשואה מבין את גודל הנס - משפלות לעצמאות.
אין דבר בלתי אפשרי
סוד האמונה והבטחון, שגם אם נראה הדבר בלתי אפשרי, אתה עשה מה שאתה יכול. שלח את היד גם אם היא לא תגיע, אתה עשית כמיטב יכלתך ואולי בכל זאת, יעשה ה' נס. והעיקר, אל תפסוק שהדבר בלתי אפשרי.
ככל שהמצב נראה אבוד, וככל שהיאוש מתגבר, כן חייב האדם להתגבר ולהתחזק בבטחון, כמו שנאמר: "רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה'".
בטחון בה', בלי חשבונות של "מציאות"! הבדלה מהגוים ואמונה ובטחון בה', הם משענתנו.
לא חשוב מה אומרות הבריות, אם מאמין אתה בצדקתך – בסופו של דבר יקבלו את דבריך ויאמינו גם הם.
הבטחון האמיתי בה' יתברך הוא האמונה שה' הוא כל יכול, ואין לו מעצור להושיע ברב או במעט, ואם נציית לו אין כח בעולם שיכול לנצחנו כעם.
מי שמאמין לא בוטח בגוי
שומה עלינו לעמוד על גדולתנו ולהאמין בה' אלוקינו, כדי שלא נוזיל את עצמנו ונזלזל בכבודנו ונשליך את יהבנו על הגויים אשר לא ירצו ולא יהיו מסוגלים להושיענו במאומה.
לא לבטוח בגוי, לא לוותר על שטחים, לעזוב את הגלות אלה דברים קשים לכשעצמם, אבל, רוב היהודים אינם מבינים שאלה הם ביטויים מעשיים של אמונה וביטחון.
האומר שיש להאמין, אבל יחד עם זאת מפחד מהגוי - אינו מאמין באמת.
במקום לחשוש ממעשי הגוים אם נפעל, עלינו לרעוד בשקלנו את כעסו של הקב"ה אם לא נפעל.
אמונה מובילה למעשה
היהודי אשר אמונתו אמונת אמת, הוא זה אשר ערכיו ברורים ללא העמדת פנים, היודע להבדיל בין נצחי לבר-חלוף, בין עיקר לטפל, והמזנק לקראת פעולה כפי שצפוי ממנו, מבלי להתחשב ב"מסקנות המומחים" על סיכויי ההצלחה.
כאשר יש משבר ואדם חייב לפעול, הוא חייב לנסות לעשות אפילו אם לכאורה הפעולה נראית בלתי אפשרית. הכי גרוע הוא שלא לעשות כלום. היהודי פועל וביחד עם פעולתו, מקווים שהקב"ה יעזור.
להתעמל בבטחון
לבטחון דרושה נפש גבוהה ואמיצה, וחייב האדם לעמול ולהתעמל בו, להתאמץ ולהתחזק בכוחותיו הנפשיים, כדי להגיע למדת הבטחון, כאילו היה מתעמל גופנית כדי להגיע לכח ולחוזק גופני.
מידת הבטחון לא מבטיחה שהאדם ינצל
מידת הבטחון אינה הבטחה וידיעה שלֵוה שאם אדם מתמסר, הוא באופן אישי יינצל, או שה' יעזור לו במה שמבקש, אלא ידיעה ברורה ובטחון מלא שכך היא האמת ובסופו של דבר ה' ותורתו ינצחו.
בטחון דורש מהאדם לפעול, לעשות, לתת, להתמסר, להסתכן, הוא בעצמו, עכשיו, והכל בבטחון שאכן בסופו של דבר יהיה טוב.
בטחון ושמחה
יש קשר בין שמחה לאמונה ולביטחון. אדם מאמין הוא תמיד שמח. אין לי כסף היום - לא נורא, מחר יהיה טוב. כך הפרט וכך הכלל. האדם השמח בוטח בה', ואילו אדם שכל הזמן דואג וחושש, אינו בוטח בה'. חוסר שמחה מראה על חוסר ביטחון בה'.
האדם שבוטח בה' ובתורתו לעולם לא יתלונן ולא יחפש את ההבל והריק, אלא, יהיה תמיד שמח בגורלו, כחלק מהעם הנבחר.
לא תיתכן השראת שכינה או נבואה אלא בשמחה, בלי דאגה ועצבות, וזה אות מובהק לבטחון בה' שהוא בודאי ייטיב לטובים בסופו של דבר.
אדם חייב לבטוח בה' בלי יאוש, בלי דכאון ובלי כניעה לרעה, אלא בתקוה ובציפייה שמחר יהיה טוב יותר. הדאגה, הדכאון והיאוש הם הרס האדם וניגוד לבטחון.
השמחה היא תנאי מוקדם לבטחון אמיתי בה', לא יתכן בטחון אמיתי באדם מתייאש ומדוכא.
ה' ידאג לעסק שלך
תרמתי ל"ליגה להגנה יהודית" שעות רבות מזמני, הרב כהנא התקשר אליי יומם ולילה. אמרתי לו: "הרב, יש לי עסק". הוא ענה לי: "אתה תציל יהודים, וה' ידאג לעסק שלך". חשבתי שהוא משוגע, אבל לא היו שום בעיות עם הלקוחות שלי, הכל הלך חלק. זה היה מדהים.
קל להאמין בה' כשהכל טוב
ביום שבו הרב נכנס לבית הסוהר אלנווד בארה"ב, נפטרה אימי מסרטן. זו היתה שעה קשה מאד בשבילי. דווקא כאשר הייתי זקוקה מאד למילות הנחמה של הרב. בצר לי, משלא יכולתי להיפגש איתו, כתבתי לו מכתב שכל אדם אחר היה מתעלם ממנו. המכתב היה מלא זעם, לא על הרב כמובן, אלא על המצב שאליו נקלעתי. במכתב שאלתי את הרב: האמנם גן עדן קיים? האמנם ישנה נשמה? מדוע עלי לעלות לישראל, שעה שיש לי בנים שיגויסו לצבא ועלולים להיהרג? הרב ענה למכתבי הזועם, באורך רוח ובמתינות שכל כך אפיינה אותו: הוא כתב לי שאכן ישנה נשמה ונשמה זו עולה לגן עדן. את הילדים שאנו יולדים, כתב, אנו יולדים לא רק לטובתנו, לא רק בגלל רצוננו, אלא גם לטובת עמנו. מאד קל להאמין ולבטוח בה' כשהכל טוב, אבל האמונה האמיתית מתבטאת בעמידה על יד קברו של אהובנו ואמירת הקדיש, שכל מהותו הוא האדרה והודאה לקב"ה, דווקא כשאהובנו נלקח מאיתנו. כן, יש ישראל, עלי לארץ.
הכי גרוע לא לעשות כלום
השבת, פרשת שמות, העברתי דבר תורה בבית כנסת כאן. כאשר בת פרעה ירדה ליאור וראתה את התיבה בסוף, כתוב: "ותשלח את אמתה". פשטות הפסוק היא שבת פרעה שלחה את שפחתה, האמה שלה. אבל במסכת סוטה יש מאן דאמר הסובר שהמלה באה מ"אמה", כלומר ידה. והכוונה שהיא הושיטה את היד שלה ולפי אותו מאן דאמר, הקב"ה עשה נס וידה גדלה כמה וכמה אמות, ורק ככה יכלה היא להגיע ולאחוז בתיבה.
אם כן, נשאלת השאלה: הרי בת פרעה, שעמדה רחוק מהתיבה, לא ידעה שהקב"ה יעשה נס. אם כן, כשהיא עמדה כל כך רחוק מהתיבה ובלי לצפות לנס, למה בכלל הושיטה את ידה? התשובה היא, שכאשר יש משבר ואדם חייב לפעול, הוא חייב לנסות לעשות אפילו אם לכאורה הפעולה נראית בלתי אפשרית. הכי גרוע לא לעשות כלום. (הרב כהנא)
© כל הזכויות שמורות