בתי כלא

בתי כלא

הפשע: אהבת ישראל

          אין ילדים רבים שיכולים לומר שאביהם יושב בכלא כי הוא מואשם ב"עברה" שהיא קיום המצווה של "לא תעמוד על דם רעך". אני מלא שבח ותודה לה' על שנאסרתי בשל "הפשע הנורא" של אהבת ישראל.

     איני חפץ לשבת בבית הסוהר, ואין בי רצון להיות קדוש מעונה. אולם עם זאת, אני שמח על כי היתה לי הזדמנות לאהוב את בני עמי, אפילו אם הדבר כרוך בסיכון של ישיבה בבית הסוהר.

אי אפשר לכלוא את הרוח

    מדהימים אותי האנשים שאינם מצליחים להבין שאין מנעול שיכול לגבור על רוח האדם. רוח האדם היא דבר חמקני, שרודנים מנסים לתפוס ולעולם לא יוכלו לאחוז בו.

     אמרתי לשופט: אתה אינך אלא שופט בשר ודם, ותוכל לשפוט אותי רק למאסר, אבל לעתיד לבוא אצטרך לעמוד לפני שופט השופטים, והוא – יחד עם כל הנשמות של יהודי רוסיה – ישאל: מה עשית בעד אחיך?

     עד שאנשים לא יהיו מוכנים להיעצר, לא ישתפר המצב.

מיהו חופשי באמת?

          העולם מלא אנשים חופשיים כביכול, שהם למעשה אסירים. לעומת זאת, יש אנשים היושבים מאחורי סורג ובריח, בין קירות תאי הכלא, שהם באמת ובתמים חופשיים לחלוטין.

     אני מחייך חיוך של רחמים אל אלה הפוחדים מאותו כלא שאינו אלא מבנה בעל חומות. יש אנשים מאחורי חומות אלו שהם אנשים חופשיים באמת.

    כמה טוב להיות יהודי טוב

היה זה ליל כ"ח באייר תש"מ כאשר הם באו. ארבעה שוטרים לבושי אזרחית ובידם דף נייר, צו מעצר מנהלי, ללא תקדים, שציוה על כליאתי למשך ששה חודשים, ללא משפט או אשמה. וכך, כלא רמלה, הכלא שחלפתי על פניו בנסיעה כל כך הרבה פעמים, מקום שקצת מזכיר כלא מסרטי הוליווד של שנות העשרים והשלושים, הפך להיות ביתי.

האויב הגדול ביותר של האדם המודרני הוא השעמום. בכלא יכול הדבר לשגע את בן האדם. משום כך, קבעתי לעצמי סדר יום נוקשה עם משמעת עצמית של לימוד וכתיבה, שהעסיק אותי מהשעות המוקדמות של הבוקר (.) עד כיבוי האורות (בחצות לילה). סדר יום זה כלל לימוד קבוע, לא רק של תנ"ך, תלמוד והלכה, אלא גם של כתבים אחרים מסוגים שונים. למשל, במשך עשר השנים האחרונות אני עוסק בכתיבת פירוש על התנ"ך, ובאופן אירוני למדי, לא היה לי מעולם כל כך הרבה זמן, שקט ושלוה, כדי לעבוד על הפירוש כמו בבית הסוהר. זו העבודה שאני אוהב, והשקעתי עליה ברמלה שעות רבות מידי יום.

תא באגף ט' בכלא רמלה היה, על כן, שעות רבות מידי יום, ימים רבים כל שבוע, משך יותר מחודשיים, מקום של כתיבה בלתי פוסקת. מכונת כתיבה לא היתה לי, ולכן כל עמוד היה צריך להיכתב בכתב יד. יתירה מזו, במצב שלעולם לא ידעתי מתי השלטונות ישנו את הגישה שלהם כלפי ויחליטו לקחת ממני את עבודתי, הייתי מבריח החוצה כל פרק עם סיומו, כך שלא היתה לי ההזדמנות לחזור על מה שכתבתי. עם זאת, שאבתי כח מהעידוד של האסירים האחרים. על דלת תאי תליתי שלט גדול שהכריז: "כמה טוב להיות יהודי טוב!" ובכל פעם שאסיר עבר ליד התא שלי, הוא היה צועק לעברי את הכתוב, ומחייך. אכן, כמה טוב להיות יהודי טוב! (הרב כהנא)

"ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו"

בתשל"ג נעצרתי בידי עריצי השלטון בישראל והוכנסתי לתא למשך שלושים ואחד יום. בכעסי ובמרירותי פסעתי הלוך ושוב בתאי, ובלבי גומלת ההחלטה להפסיק לעזור ליהודים ולהזהיר אותם, בשעה שהם - בתגובה - מנסים להרוג את השליח. אמרתי לעצמי בכעס: שיצילו את עצמם!

התיישבתי על המיטה ופתחתי את ספר התנ"ך, עודני מריר בקרבי. הספר נפתח בפרק כ' בספר ירמיהו, שבו הנביא ירמיהו, מתוסכל מיחסם העוין של היהודים אליו, זועק מתוך מרירותו, מתוך רצונו להפסיק את שליחותו.

נעצתי את עיניי במילים שזעקו אליי מתוך הדף שפתחתי כביכול "במקרה": "ואמרתי לא אזכרנו ולא אדבר עוד בשמו, והיה בלבי כאש בוערת עצור בעצמותיי, ונלאיתי כלכל ולא אוכל".

ישבתי על המיטה, בוהה בפסוק שפתחתי בלי משים. ישבתי דקות ארוכות ולא זזתי. ואז ידעתי שלעולם לא אוכל לעצור את האש בעצמותיי.

אכן, אני אמשיך, אבל לא משום שאני יודע שאצליח. אמשיך - כמו ירמיהו - משום שאין לי בררה אחרת... (הרב כהנא)

אני לא מצטער

באחד המשפטים שהיו לרב כהנא, הציע לו השופט להביע חרטה וכך יקל בגזר הדין. ענה לו הרב כהנא: שמי מאיר דוד בן יחזקאל שרגא הכהן. אני לא מצטער, אני לא מבקש מכם סליחה, אני לא מבקש מכם רחמים. אני רוצה לדעת שכשאגיע לתת דין וחשבון לפני שופט עליון, אוכל לומר בלב שלם: עשיתי מה שצוויתי.

אני אף פעם לא יודע איך זה מסתיים

פגשתי את הרב כהנא שלושה ימים לפני פורים על יד תחנת המשטרה במגרש הרוסים. בידיו הייתה ערימת ספרים, גמרא, תנ"ך, ראשונים ומעל הכל מגילת אסתר כשרה. שאלתי אותו: למה מגילת אסתר? הוא ענה: אני הולך לחקירה, אני אף פעם לא יודע איך זה מסתיים.

כבוד ישראל

כשישב הרב בבית הסוהר הלבישוהו במדי אסיר. בבית הסוהר בו ישב הרב, ישב גם הארכיבישוף הילריון קפוצ'י, שריצה עונש על הברחת אמצעי לחימה למחבלים בישראל. קפוצ'י לא לבש את מדי האסיר, אלא נשאר בבגדיו, בגדי הדת שלו. הרב כששמע על כך זעם ואמר: ארכיבישוף נוצרי מכבדים ורב בישראל לא? מיד הודיע שהוא ילבש את בגדיו - בגדי רב בישראל. הרב החל בשביתה עד שהתירו לו ללבוש את בגדיו. אכן כבוד ישראל היה יקר לו.

מאסר שהוא כבוד

בקשר לשאלתך מתי אני חוזר הביתה אני רק יכול להשיב שקשה לדעת. אני מקווה שאגיע בעוד זמן מועט, אבל אתה חייב להבין שהדבר לא פשוט. אני נמצא בבית הסוהר, ומכיוון שאתה כבר ילד גדול, אני אסביר לך למה, ואני בטוח שתבין.

בבתי סוהר יכולים למצוא שני סוגים. יש אסיר שהוא באמת פושע, כגון: גנב, גזלן וכו'. מאידך, תמצא בבתי הסוהר אנשים שעברו על החוק הלא יהודי משום שרצו לקיים מצוות. ובכן, אני רציתי לעזור לאחינו בני ישראל שנמצאים ברוסיה ושמדכאים אותם הגויים שם, והדרך היחידה הייתה לעשות שפטים ברוסים. ובאמת הצלחנו ללחוץ על הרוסים ולהכריח אותם לשחרר אלפי יהודים. אך הממשלה בארצות הברית תפסה אותי וגזרה עליי גזר דין של מאסר. חשוב להבין שמאסר כזה הוא דווקא כבוד.

אם תחשוב קצת, תוכל למנות כמה יהודים גדולים שישבו בבית הסוהר או שניסו להרוג אותם הגויים, משום שהם עמדו על עקרונותיהם. לדוגמה: אברהם אבינו, שהושלך לתוך כבשן האש; ירמיהו הנביא, ששמו אותו לתוך הבור; רבי עקיבא, שישב בבית הסוהר על שלמד תורה ועוד ועוד.

עם קצת סבלנות תראה שהזמן יעבור מהר מהר, ואני אחזור הביתה ונשחק ביחד. בינתיים תהיה ילד טוב... (הרב כהנא במכתב לבנו)

בשמחה תמיד

עורך דינו של הרב מספר שכשהיה מגיע לבקר את הרב בעת מעצרו המנהלי, תמיד היה הרב שמח באופן מופגן. שאל אותו עורך הדין מדוע אתה שמח כל כך? ענה לו הרב: ראה, שם ממול יש עצורים ערבים, הם שרים ושמחים. אם הם כך, אני שנעצרתי על דברי תורה, על אחת כמה וכמה.

בשורות טובות בכלא

הרב דאג מאד לבניו ובנותיו. במיוחד חשש מכך שבנותיו לא תתחתנה, וכי מי היה רוצה להיות חתן ומחותן עם הרב כהנא? והנה, שח לנו הרב, בסיעתא דשמיא, את הבשורות על אירוסי בנותי קיבלתי כשהייתי בבית הסוהר...

ישנתי מהר

זכיתי לשבת עם הרב כהנא במעצר במשך שמונה עשר ימים רצופים. תמיד בכל בוקר שפקחתי את עיני, לאחר שנת הלילה, ראיתי את הרב יושב על מיטתו ולומד תורה. שאלתי את הרב: לא ישנת? ענה לי הרב: בודאי שישנתי ואפילו ישנתי מספיק, אבל ישנתי מהר...

ודאי אין להענישם

בגזר הדין באחד ממשפטיו של הרב כתבה בין היתר השופטת הדסה בן עתו: אין חולק על כך שהנאשמים הללו אינם עבריינים, שביקשו טובות הנאה או שניסו להפיק תועלת פרטית מן המעשים הנידונים. ההפך הוא הנכון. מדובר באנשים שמוכנים להסתכן באופן אישי, לגרום סבל לעצמם ולמשפחתם וכל זה למען מטרה של טובת הכלל. המטרה או המטרות של הנאשמים - לא רק אלה המנויות בתקנות האגודה שלהם, אלא אף אלה שידועות בציבור ונזכרו במשפט זה - הן מטרות חוקיות ולפחות אחדות מהן מקובלות על הציבור. אני מתכוונת במיוחד למלחמתם העיקשת לגרום להיתר עלייתם של יהודי רוסיה ולרצונם למצוא דרכים למלחמה בטרור הערבי. על המטרות האלה, ועל כך שהם מקדשים את חייהם לעבודה בשירות הכלל, בוודאי שאין להענישם.

הרב סרב לאכול

יוסל לא היה 'שליח' רשמי של חב"ד, אבל מעשי הוא היה גם היה, ומקום שליחותו היה בתי הכלא בניו יורק. 'אבי האסירים' כפשוטו ממש.

יום אחד הגיע יהודי וביקש ממנו עזרה עבור הרב מאיר כהנא. הרב מאיר כהנא המפורסם? מה הוא צריך אותי?, תמה יוסל. הרב מאיר כהנא יושב בביזיון בבית סוהר, השיב לו בן שיחו.

חמש דקות אחר כך היה כבר יוסל במסעדת מרמלשטיין, קונה כמה פרוסות נקניק כשר, עם עוד מנה בצד, ופותח בנסיעה מהירה לכיוון בית הסוהר שבהרי ניו יורק, כשנכנס, המתין עד שהביאו את הרב מאיר כהנא. הרב סיפר לו כי אפילו את האוכל הכשר שבבית המאסר אי אפשר לאכול, כיון שמכינים אותו במטבח המלוכלך ובידיים מלוכלכות מחזיר. הדברים היחידים שהוא אוכל, היו פירות עם קליפות. כשהגיש לו את המנה, סרב הרב כהנא לאכול, עד שיבואו ארבעה אסירים יהודיים אחרים הכלואים במקום ויאכלו אף הם.

לא אירא רע

דברי הרב בבית משפט באמריקה לפני הכרעת גזר דינו:

כשהייתי בן חמש לקחוני לראשונה לבית ספר ללמוד תורה, והמשכתי עד גיל . רבים הם הדברים שלמדתי משך שנים אלו. אני חושב שכאשר מישהו שואל מהו יהודי ומה יסוד הוויתו, התשובה היא אהבת זולתו. זה קל לומר... אהבת היהודי השני פירושה לעשות מה שצריך לעשות...

אני לא שמח להיות פה, אע"פ שאתה רק שופט בשר ודם. איני מייחל לישיבה בכלא, למרות שזה מאד עלול לקרות. אמנם יבוא יום ואצטרך לעמוד לפני "שופט" אחר, ולצידו תעמודנה הרבה נשמות. אני מאמין שנשמות אלו העומדות לידו שואלות כל יהודי ויהודי שאלה: "היכן היית כשזעקנו לעזרה"? יהיו אלו נשמות ניצולי יהודי שואת אירופה ותהיינה גם נשמות יהודי רוסיה. אני עצמי רוצה להיות בטוח שאוכל לענות שהייתי שם ועשיתי ככל שיכולתי. השתדלתי לעשות מה שאני יכול, ובין אם אלך לכלא ובין אם לאו, אמשיך לעשות את המוטל עלי...